ביאור:האם מועיל לנפטר שבנו ישכור אחר שיאמר במקומו קדיש יתום
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בס"ד
ר"ח תמוז התשס"ד
לידידי ורעי הי"ו
יברכך ה' מציון ,
ראשית אין בדברי האמורים להלן משום פסק הלכה, ויש לעשות שאלת חכם בענינים אלה.
אולם משבאה לידי אחלוק עמך בקצרה את הירהורי ליבי בענינים ששאלתני ודו"ק:
לשאלתך האם מועיל לנפטר שבנו ישכור אחר שיאמר במקומו קדיש יתום?
כאמור לעיל אין מקורות תלמודיים וראשונים המתייחסים לאמירת קדיש יתום כמצות עשה. אך סגולת הקדיש לנפש הנפטר, עמוקה ונשגבה וצפונה במעלות קדושים וטהורים יודעי ח"ן. ופשוט לפשוט שבפשוטים שאין במידת החסד של הקדיש כדי להקנות חולקא טובה בחיי העוה"ב באמצעות ממון ו"עיסקאות" של העוה"ז. שהרי אם כן הוא לא יתקיים בסיס השכר ועונש בעולם, ויצא שח"ו דין האמת העליון משתנה בעבור בצע כסף. והלא קיימא לן: רחמנא ליבא בעי. ועיין פרק י"ח ביחזקאל הדן בהרחבה בענין שכר ועונש לאבות ולבנים, שתמציתו "צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה".
בהתייחסות ישירה לשאלתך עיין בבא"ח שנה ראשונה פר' ויחי ס"ק ט"ו: מי שנפטר "בלא זרע או שבנו קטן שוכרים אחר שיאמר בעבורו קדיש". דהיינו, בדלית ברירה אחרת, וע"ש שצריך לומר ייחוד ודו"ק, ונלענ"ד שקרוב הדבר למצות הצדקה ע"מ שבשמים יואילו לזכוף את צירוף מעשה הצדקה לזכות מידת החסד של הקדיש לתועלת נפש הנפטר, וע"מ שלא יפרע האומרו בשכר.
- בהזדמנות זו דומני שיהיה זה נכון להרחיב ולדון אגב שאלתך בשאלה העקרונית שמקורה הוא כביכול בשותפות יששכר וזבולון (אשר שניהם היו צדיקים, אך סיגלו לעצמם מצוות ייחודיות שונות: דהיינו, יששכר סיגל לעצמו את מצות לימוד התורה, ונפתלי סיגל לעצמו את מצות יישוב הארץ ומצות הצדקה, וברוב צדיקותם ואחוותם, הסכימו בינהם מראש לחלוק בתוספת שכרן של המצוות הייחודיות ועיין מיגבלות העיסקה לאנ"ש יומא לה:, פסחים נג:, כתובות קי"א., "צמרת הארז"-פר' בהר):
יו"ד סימן רמ"ו ס"ק א': " ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים".
יו"ד סימן רמ"ו ס"ק כ"א (הגהה): "אסור להנות מדברי תורה וכל תורה שאין עמה מלאכה גוררת עוון וסופו ללסטס את הבריות".
יו"ד סימן רמ"ו ס"ק כ"ה: "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק.. הרי זה כי דבר ה' בזה"
תשובת האי גאון (בספרו של מהר"ם אלשקאר שו"ת סימן ק"א): האם מותר למכור תענית או קריאה בתורה בעבור כסף? "..אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהם..כשם שאין נתפס בעוון זולתו כך אין זוכה בזכות זולתו.. אילו ידעו מה השכר לא היה זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה..וזה השוטה שמכר..הוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר כי עשה שם שמים פלסטר וכקרדום לאכול בה לחם...ומי שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא וללעג..וכן כתוב "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (סוטה כא.).
המנחת יצחק שו"ת חלק ו' סימן ק' בשם ה"ראש דוד": "מכירה זו בלתי אפשרית, כיון שהשכר על לימוד תורה הוא לעולם הבא ושכר זה אינו בתורת חובה אלא בתורת זכות וחסד שהקב"ה עושה עם בריותיו, לפיכך זכות זו אין באפשרותו למכור למישהוא אחר".
(המנחת יצחק שו"ת חלק ז' סימן ל"ז: בענין נדבן המחלל שבת שהציע פרנסה לת"ח עני ע"מ שיתחלק עמו בשכר הלימוד תורה."קשה לקבל שכר ולעשות שותפות עם מחלל שבת שכל יסודו נגד התורה והאמונה, ואיך תיקרא התורה על שמו?" ופסק שלא לעשות שותפות עם מחלל שבת. וכן פסק הרב פיינשטיין שו"ת חלק ד' סימן ל"ז)
ופסק השו"ע סימן קע"ו ס"ק ג': "אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם".
הנצי"ב שו"ת משיב דבר חלק ג' סימן יד: "ראשית דבר המוכר הראה לדעת כי אינו אדם הגון במכרו שכר רוחני בבצע כסף. כמידתו של עשו שמכר את הבכורה שלו וביזה אותו הכתוב דכתיב "ויבז עשו את הבכורה"...דמי שדעתו יפה ומשכיל על דבר מבין כי אין לרוחני ערך כלל למכור בכל הון שבעולם, ומכ"ש ליקח בצע כסף עבור חלק עוה"ב".
לסיכום נראה לענ"ד מן המקורות המובאים לעיל כי למרות שבענין יששכר וזבולון יש צדדים מקילים לביצוע ה"עיסקה" בעוה"ז, מאחר והמדובר במצות יסוד הדת של לימוד תורה עליה נאמר: כי היא חייך ואורך ימיך. להבדיל מ"עיסקת" אמירת קדיש יתום לתועלת הנפטר, שסגולתו באה מתורת הח"ן. ויסודו הוא בחסד מן הדין המוענק לאדם ירא שמים לכל היותר פעמיים בחייו לתקופה קצרה (י"ב חודש), ועוד שאמירת הקדיש אינה דורשת חכמה או ידיעה מוקדמת או הגות יומם ולילה אלא אמירה בכוונת לב פשוטה.
לפיכך נראה לענ"ד כי התשובה לשאלתך כך היא: לגבי אדם שיש לו את היכולת לומר קדיש לא תועיל לו או לנשמת אביו ואמו סגולת מידת החסד שבקדיש, על ידי שכירת אחר שיאמר במקומו קדיש. אך אם אין לאדם יכולת כגון: חש"ו או חולה או נכה וכד' יתכן ותועיל להם שכירת האחר לענין מצות הצדקה. יתרה מזאת מן הראוי הוא שאף המשכיר עצמו לדבר ימנע ממסחור התורה הקדושה, ואף אם נגזרה עליו העניות, יבטח בה' וישלך על ה' יהבו והוא יכלכלנו.
לסיום אשיח לך מעשה שהיה:פעם אחת הלכתי לנחם אבלים וראיתי שהבן האבל על אמו ז"ל אינו אומר קדיש אלא קרוב אחר אומר במקומו. שאלתיו לפשר הדבר וענני שהמילים של הקדיש הם "מסובכות" ובלתי מובנות. שאלתיו: הלא אתה סוחר ועצמאי וקורא עיתונים, וקורא תרגום של סרטים, ושומע מוסיקה לועזית, וממלא "טוטו" עם שמות מסובכים של קבוצות כדורגל מחו"ל. לפתע אינך מבין ולא יודע לקרוא? אולי היגיע העת שתשתדל גם להבין את משמעות הקדיש וסגולותיו?.. ואכן נעתר לי אותו אדם והחל אומר קדיש לע"נ אימו. והשתדל בכל כוחו ללכת לביהכ"נ מידי יום ביומו אף בהפסד פרנסה. לאחר חודש היה מפסיד תפילות מעת לעת. ובאו אליו מאנ"ש ויעצו לו שאין הוא צריך לטרוח.. די לו באם ישכור בממון אחד מאנ"ש, בבחינת "שלוחו של האדם כמותו". נעתר להם אותו אדם ו"פדה" את חובתו בבצע כסף. לאחר זמן שח לי על ה"עסקת הפדיון". אמרתי לו שלענ"ד לא השיגה ידו להועיל לנפש הנפטרת, משום שלא צורף ל"עסקה" הצד השלישי שהוא בעל היכולות כולם. אך אני תפילה שתרומת ממונו לאנ"ש תעלה לו למצות הצדקה. נשבר ליבו, נאנח ואמר לי "אתה יודע בכל פעם שהייתי משתדל ללכת לביהכ"נ ומסיים לומר קדיש חשתי הקלה רוחנית והרגשתי שאני מחזיר לאימי מעט מזעיר מכל אשר עשתה לי כל חייה, ולאחר ששלמתי בעבור הקדיש לאנ"ש, הרגשתי כמשלם מכספי אימי ז"ל למטפלת פיליפינית שטטפל בה, אך סמכתי על דברי אנ"ש". אמרתי לו: יה"ר שבשמים יתיחסו ל"עיסקה" שעשית כעיסקת תינוק שנשבה ותעלה לך כוונתך הטובה לע"נ אמך ז"ל, ובלבד שתקבל עליך שלא תחלל שבת בפרהסיה מכאן ואילך. אך לצערי נכנסו דברי אלה לליבו... (עיין לעיל דברי המנחת יצחק שו"ת חלק ז' סימן ל"ז ופסיקת הרב פיינשטיין שו"ת חלק ד' סימן ל"ז).
ודע אחי ורעי, שהטעם לכך שהקדיש נבחר מיתר התפילות ולימודי התורה לסגולה הרמה המועילה לנפש הנפטר, היא משום שבעת שנגזר על האדם אובדן סופני מן העוה"ז, באותה שנה עומד הוא וזרעו במבחן האמיתי של אמונה בהשם יתברך. לפי שאז ניתנת ביד זרעו הבחירה בין יצה"ר של כפירה בעיקר, לבין יצה"ט של אמונה עליונה. ומשום שמהות תוכן הקדיש (כגון: יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעולמי עולמיא יתברך.. ברכו את ה' המבורך) הוא שבח תמציתי גדול לה' המביע שבח, תקוה, בטחון בצידקת מעשי ה' בעוה"ז ואמונה בתחיית המתים. לפיכך אם זכה הנפטר לחנך את בניו לשבח, להאמין ולבטוח בה' אפילו בעת אובדנם הגדול מכל, מתעלת נפש האב בזכות זו (עיין "צמרת הארז" סוף פר' בלק). ולזה נתכוון הפייטן באומרו "ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים" ודו"ק.
אני תקוה שדברי הנ"ל כוונו לדעת חז"ל ושהי"ב.
יתן ה' את ברכתו לך ולבני משפחתך ולכל חפצי שלומך ויתגשמו כל משאלות לבכם לטובה.
באיחולי: אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של רפאל ב"ר אשר חגבי שפורסם לראשונה בHAGAY-R @ TAHAL.COM וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-11-16.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_mxjva_60