ביאור:דברת שלמה - נח

חזרה לדף ראשי מהדורה מבוארת דברת שלמה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התנועה מן המנוחה

והיה בהניח לך ה' אלקיך

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

דהנה כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. והיה בהניח ד' אלקיך לך מכל אויביך מסביב תמחה את זכר עמלק.

וקשה: למה תלה זה בהנחת מכל אויבינו מסביב.

ועוד אשר לו הכח והממשלה לעשות כרצונו: מי יש לו יכולת לעשות יותר ממנו ית'?

אמנם כי יש עולם המנוחה - כמו שתיקנו חז"ל בנוסח הרחמן הוא כו' ...ומנוחה לחיי העולמים.

כמו ששמעתי ממורי זללה"ה זכרונו לברכה, לחיי העולם הבא: בא"ס באין סוף ב"ה ברוך הוא - לא שייך שום תנועה.

כי להיכן יתנועע? נקודה במקור. וכאן הדגשה, ומשמעותו סימן שאלה "בתמיה" עכ"ד עד כאן דבריו.

לכן הא"ס האין סוף נקרא מנוחה - שלא שייך שום תנועה.

וע"כ נקרא שבת מנוחה - כי הוא מעיד על הבורא ב"ה שהוא עיקר המנוחה.

ולכן נאסר בו הטילטול והמלאכה - הבאה ע"י תנועות.

אמנם לכאורה יפלא:

איך נבראו העולמות שהם המלאכה והטילטול? ואיך נתהווה זה {מהא"ס ב"ה כב"י מהאינסוף ברוך הוא כביכול.

אמנם כתיב בראשית, ודרשו חז"ל: בשביל ישראל - שנקראו ראשית.

ר"ל רוצה לומר: כמו האב הגדול והחכם, לגודל תשוקת ואהבת הבן הקטן והנער

הוא מקטין ומצמצם א"ע וגודל חכמתו וגדולתי וגדולתו, להשתעשע עמו פנים בפנים?

כן כביכול הבורא ב"ה: אעפ"י שהוא ית' אין סוף ולא שייך בו שום תנועה והמשכה.

עכ"ז עם כל זאת הוא מצמצם וממשיך עצמו לבנו הקטן

- להמשיך גדולתו ובהירותו ית' אצלינו.

כמ"ש ואהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד.

אותיות הוי"ה תחילתן באות יו"ד

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וזהו תמונת שם הוי"ה ב"ה:

כי הבורא ית' - לגודל מיעוט ההשגה בו ית'

הוא כמו אות יוד - דְלֵית שֶאֵין (בארמית) בי' ביה כלומר בו בארמית גוון כלל כמ"ש בזוה"ק.

ור"ל שמחמת גודל גדולתו לא נוכל לצייר כי אם אות יוד* - כלומר שהוא נמצא ית'.

ולהגדיל כלומר: אך לעומת זאת, לנסות ו'להגדיל' ולהדמות גדולתו - בלתי אפשר!

וגם: כשם שהיוד הוא ראשית לכל אותיות

כי כל אות שרוצים לכתוב - נעשה בתחילה יוד - שהוא נקודה, וממנה נשתלשל ונכתב שאר האותיות?

כן כביכול הבורא ית': הוא ראשית ושורש לכל הנבראים, וממנו נשתלשל הכל.

לכן בתחילת שם הוי"ה ב"ה - הוא יוד.

ומחמת גודל אהבת ישראל, הוא מצמצם עצמו כביכול

שהוא אות ה':

כי ה' - ד' הויות, כמ"ש בזוהק כי דלית - לשון צמצום

ר"ל שהיוד מצמצם ומקטין עצמו כנ"ל, וממשיך את עצמו.

וזה אות ואו - שהוא המשכה

שהיוד שבראש הוי"ה ממשיך עצמו למטה

עד שמקבלו הבן הקטן - ומשתעשע עמו.

וזה אות ה' אחרונה -

שהוא דלית דלוּת וקטנות העולמות - שמקבלים היוד.

עשר תעשר - היו"ד המגיעה לכל מקום כשאתה מחסיר ממך ונקשר אליו

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וזה עשר תעשר: ודרשו חז"ל: עשר בשביל שתתעשר

וצ"ל וצריך להבין זה! :אמנם, לפ"ד לפי דברינו יובן.

כי פי' הכתוב: עשר תעשר, ר"ל: כשתהיו דבוק בו ית' באהבה ובדביקות נפלא

בכל נפשיך ובכ"מ ובכל מאודיך ותתן מעשר...

- תגרום ע"י גודל אהבתך, שיהא גם הוא אוהב אותך אהבה נמרצה, אהבה גדולה

ויהי' נמשך אליך גודל גדולתו ית' - שהוא אות יוד כנ"ל.

ויהי' נמשך ונמצא היו"ד בכ"ז בכל זמן וכל מקום

כמ"ש כמו שאמרתי, או: כמו שפירשתי לעיל בתמונת שם הוי"ה ב"ה:

שהיו"ד - בכל אותיות השם נמצאת בתוך כל אותיות השם עד סוף כל המדרגות,

וממלא בכ"מ שהבורא ית' שורה שם!

כתיב: לא יגורך רע - אין שטן ואין פגע רע ולא בחינת עבדות כלל.

רק עלמא דחירות ועשירות.

חמישים - אות ה"א המתמלאת מהיו"ד

ולכן וחמושים עלו בני ישראל ממצרים וכו'

ר"ל: שֶׁבְּעֵת יציאת מצרים נמשך היו"ד עד סוף המדריגה האחרונה

ונתמלא הה' מהיו"ד - ונעשה ה' פעמים יו"ד שהוא חמושים במבטא גליצאי: חמישים.

ולכן יצאו לחירות.

ועי"ז נכפין כל הדינין ונשברו ונפלו.

ולכן 'לקו המצרים בעשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות'

כי הכל היו ע"י היו"ד כנ"ל.

ולכן יצאו ברכוש גדול - כי משם הָעֲשִירוּת: כי עושר - אותיות עֶשֶׂר.

וזהו: עשר תעשר:

כי ע"י המעשר תגרום שימשך היו"ד...

עד סוף כל המדריגות - וזה תעשר

ולכן דרשו חז"ל: בשביל שתתעשר כנ"ל.

אהבת הקב"ה ואברהם - והאות ה'

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ועפ"ז יובן אתה הוא ד' אלקים אשר בחרת באברם וכו' ושמת שמו אברהם וכו'.

כי הנה ידוע שאברהם אבינו החזיק במידת אהבה - והקב"ה אהב אותו מאד:

כמ"ש אברם אוהבו.

הנה ע"י גודל אהבה - צמצם עצמו הוא ית' ונמשך אליו, כנ"ל!

הנה ע"י צמצום הזה שהוא מצמצם: הצמצומין והדינין - שהם מבחינת 'אלקים',

ונמתקין כולם.

שהצמצום הזה - הוא עיקר ושורש לכל ההתהוות והצמצומים.

והצמצום הזה - נתהווה ע"י החסד והאהבה הגדולה.

וז"ש משכיל לאיתן האזרחי.

ודרשו חז"ל שהוא אברהם - אמרתי עולם חסד יבנה.

ר"ל: הגם שהעולם נבנה - וזהו מלת יִבָּנֶה - שהוא ענין צמצום ודין.

אמנם, תחילתו וראשיתו נעשה ע"י גודל החסד והאהבה כנ"ל - שהוא מדת אברהם.

ועי"ז נמתקין כל הדינים ונעשו כולם חסד.

כי הדינים נכפין, ונמתקין בשורשן - כמ"ש האר"י ז"ל.

שם ד' - הוי"ה אלקים

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ולכן יִקָרֵא הוא ית': ד' האלקים...

כי ע"י ה' עילאה - שהוא צמצם כבודו ית' מחמת גודל האהבה,

כל הדינים שהם 'אלקים' נכפין ומכנעין ומדובקין בשורשן.

המשך הסבר אוהבת אברהם

וזה: אתה הוא ד' האלקים אשר בחרת באברם

שהוא ע"י גודל האהבה שהוא מדת אברהם... נקודה במקור

ועי"ז ניצול מכל צרות וגזירות רעות. נקודה במקור

וזהו והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. ואמרו חז"ל: אברם - אינו מוליד, אברהם - מוליד.

ר"ל כי ע"י הה' שהוא הצמצום שנצתמצם הוא ית' עם גודל בהירותו נעשה ההולדה. נקודה במקור

כי ההולדה הוא הקיום והמשכה לדורי דורות.

וזהו שכתוב ויוצא אותו החוצה, .נקודה במקור - ודרשו חז"ל: צא מאצטגנינות שלך!

ר"ל: מדכתב ה"חוצה - שהעולם נקרא חוצה, מלשון חיצוניות. נקודה במקור

והוא ית' ממלא כל עלמין וכו'. נקודה במקור

והגם שעפ"י מערכת העולם אינו מורה על הולדה - שהם מבחינות צמצום? נקודה במקור

אמנם, ע"י צמצום כבודו ית' - מחמת גודל אהבתו שהוא בחינת ה' עלאה של החוצה כנ"ל - נתהווה ההולדה. נקודה במקור

צמצום עצמי ומחיית עמלק

העולה מכל זה: שע"י שאדם מקשר עצמו בו ית' שהוא עיקר המנוחה, ע"י זה נמתקין הדינין ונצול מכל צרות ומכל האויבים והדינים נכפין, ונמחה זרעו של עמלק. נקודה במקור

וז"ש הכתוב: זכור את אשר עשה לך עמלק: נקודה במקור

ר"ל: ...וצריך להכריתו ולמחות זרעו, נקודה במקור ואמנם יהיה זה: והיה בהניח... וכו'.

והנה אות ב' משמש כמו עם. נקודה במקור

ויהי' פירושו: והי' זה עם הניח. נקודה במקור

ר"ל: כשתדבק א"ע בהשי"ת - שורש המנוחה, שהוא הבורא ית"ש כנ"ל. נקודה במקור

וזהו מכל אויביך מסביב - ר"ל שאז יהי' נכפין כל הדינין ובזה תמחה אז זכר עמלק.

וזה: אלה תולדות נח... וכו'

ר"ל: שהכתוב מתמה מעולם המנוחה שאין שום תנועה כנ"ל - יהיה תולדות?!

ובא כמתרץ: נח איש צדיק תמים וכו' -

ר"ל: דהמשכתו ודבקותו בשביל אהבת בנו - שהם ישראל - נקודה במקור וזהו: בדורותיו.

...ומצמצם א"ע כנ"ל. נקודה במקור

וזה את ה"אלקים וכו' כנ"ל:

חסלת פרשת נח