לדלג לתוכן

ביאור:דברת שלמה - בראשית

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בחזרה למפתח הספר דברת שלמה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נעיצת סוף התורה בתחילתה

[עריכה]


בראש ספרו אותיות תחילת התורה הקדושה (בראשית), וכן בר - שם מורו ורבו החוזר פעמיים בשתי המלים הראשונות (בראשית ברא), אש שם משפחתו
עשר ספירות 'בלימה':
מדתן - עשר שאין להם סוף...
נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן -
כשלהבת קשורה בגחלת.
שאדון יחיד הוא ואין שני לו!
ולפני אחד - מה אתה סופר? (ספר היצירה פר' א' רמז ו')
ואולי רומז כאן שוב לשם משפחתו שמשעותה להבה וגחלת ואולי גם רמז לשמו המופיע בשיכול אותיות "אשר עשה משה לעיני...".

בראש צריך לחבר סוף התורה לתחילתה
- בס' יצירה: 'נעץ סופו בתחילתו'. נקודה מקור - יתכן שבכתב היד שימש כמקף, או נקודת הדגשה
לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית וכו'.

האותות והמופתים לעיני בני ישראל גם כיום

[עריכה]
דהנה ידוע דהאותות והמופתים הם עדות על חידוש העולם.
שנראה בחוש שיש בורא עולם וכל אשר חפץ עשה
והיכולת בידו לשדד המערכות ולעשות בהם כרצונו.
נמצא, כשאנחנו רואים הניסים והנפלאות ואותות ומופתים
כאילו ראינו בעינינו בריאת העולמות.
וזה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה בראשית ברא כו'.
ר"ל כאילו הי' תחילת הבריאה לעיני כל ישראל.

עצת קריאת שמע נגד היצר - ידיעת האחדות: לית אתר פנוי מניה

[עריכה]
ענ"ל דאיתא בגמרא דברכות
אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יקרא ק"ש.
וצריך לדעת מהות הסגולה הזאת.
אך הענין פשוט: שכשקורא ק"ש בכוונת הלב
ומעמיק ומאמין באחדותו האמת והפשוט
שהוא יתברך אין סוף בלי גבול.
שכשח"ו שכשחס ושלום יש לו גבול - אין זה אחדות.
ואין זה אחד האמת

איהו סובב על כל עלמין, ולית סובב לון לכל סטרא: עילא, ותתא, ולארבע סטרין - בר מניה,
ולית מאן דנפיק מרשותיה - לבר.
איהו ממלא כל עלמין, ולית אוחרא ממלא לון.
איהו מחיה לון, ולית עליה אלהא אחרא - למיהב ליה חיין.
הה"ד הדא הוא דכתיב: ואתה מחיה את כלם
ובגיניה אמר דניאל: וכל דארי ארעא - כלא חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא...

וא"כ, כשיודע בבירור שהוא ית' הוא אחד האמת.
ע"כ על כן לית אתר פנוי מיני'
כמ"ש בזוה"ק (פר' פנחס)
איהו ממלא כל עלמין
ואיהו בעובי'כל עלמין וכו'
ועי"ז נופל פחד גדול ובושה גדולה ויראה עילאה
מפני גודל גדולתו ית', והשגחתו ומציאותי ומציאותו בכ"מ
כמ"ש אין עוד מלבדו.
ואיך יעלה על לב האדם השפל והנבזה לילך אחר פיתוי. נקודה במקור, אולי שימש כמקף ואולי כדגש יצרו ח"ו
כמ"ש חז"ל ולא קם עוד רוח באיש...
וזה שאמרו חז"ל 'אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יקרא ק"ש.'

האר פניך ונוושע

[עריכה]

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ועי"ז יובן מדרש ש"ט על תהלים קפיטל פ'.
אלהים השיבנו האר פניך ונושעה
אמר רבי: אין לנו אלא הארת פניך.
ובסוף קפיטיל הנ"ל מסיים:
ד' אלקים צבאות השיבנו
האר פניך ונוושעה
כתיב שם במדרש הנ"ל
אמר ר' יוחנן: אין לנו אלא הארת פניך.
וצ"ל וצריך להבין דברי המדרש
וגם למה זה כופל לפסוק ב"פ ב' פעמים.
ולפי מ"ש יובן
כי הנה האדם ששם בלבו גודל אחדותו ובהירותו ית"ש הא"ס האין סוף.
נופל עליו פחד ובושה גדולה כנ"ל
ואינו יכול לעשות שום עבירה.
ועל מה שעבר כבר
מחמת גודל הפחד והבושה - נותן לב לשוב בכל לבו
נמצא ע"ז אנו צריכים לבקש ולהתפלל
שיהי' אור פניו של גודל בהירותו ואחדותו ית'
- נגד פניו של המתפלל, שלנו תמיד, ותתאמת בלבינו תמיד
ועי"ז נשוב בתשובה שלימה.
וז"ש אלהי' השיבנו.
ובא כמפרש דבריו - האר פניך ונוושעה
ר"ל ע"י שתתן בלבינו אמונת אחדותיך האמת כנ"ל
נעשה תשובה בוודאי כנ"ל.
וזה שכתב המדרש: 'אין לנו אלא הארת פניך'
ר"ל אל"א אין לנו אלא שנדע מהארת פניך בכל מקום.
ועי"ז יפול עלינו בושה ופחד, ונשוב כנ"ל
אמנם הדבר מזרז ומביא אותנו לידי זאת:
שנדע אדותו האמת והשגחתו ית' בכ"מ.


וז"ש חז"ל למה נקרא צבאות - אות הוא בצבא שלו.
ר"ל שע"י צבא שלו שהם הנבראים כולם -
נראה אחדותו האמת להשגחותו ית' בכ"מ.
ואות הוא ע"ז: הוא החיות שבהם - וזה הוא.
אות הוא בצבא שלו
שהאות המורה עליו הוא בצבא שלו
וזה שמסיים בסוף קפיטיל הנ"ל
ד' אלהים צבאות השיבנו.
ר"ל: ע"י ששמך נקרא 'צבאות' כנ"ל, עי"ז השיבנו ונוושעה.
וכמ"ש 'השיבנו' - ע"י מה? האר פניך ונושעה כנ"ל.
וזה שמפרש במדרש עוד: 'אנו, אין לנו אלא הארת פניך'.
ר"ל שתתן בלבינו להבין הארת פניך ע"י שם צבאות כנ"ל.
עי"ז - השיבנו ונוושעה כנ"ל.
וכ"ש ע"י ראיית אותות ומופתים שיתאמת אחדותו האמת ית"ש
שיפול יראה ופחד ובושה גדולה
מחמת עילת כל העילות וסבת כל הסיבות ית'
שהוא ראשית הכל ית"ש.

הייחוד, והמתקת הדינים - בשרשן, לעיני כל ישראל

[עריכה]
והנה כבר אמרנו כמה פעמים שע"י יראה ובושה הזאת נמתקין כל הדינין בשורשן.
היינו כל היראות רעות, שהם מסטרא דאלקים דאלהים אחרים
נכפין ונמתקין ביראת אלקים חיים ומלך עולם ית"ש.
כמ"ש האר"י ז"ל כי המתקת הדינין - בשרשן.
וזה שכתוב:
לכל האותות והמופתים והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית
דהייני דהיינו שיהי' לעין כל ישראל הראשית ית"ש
ובשביל זה ברא אלקים כל העולמות
גם הוא מלשון הבריאה שהוא המתקת הדינין בשורשן כנ"ל
וזה את השמים ואת הארץ.
דהל"ל את השמים וארץ
כי עי"ז נתיחד קוב"ה ושכינתיה
כי תיבת את הוא כמו 'עִם':