ביאור:דברים א יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כאשר קוראים את פרשת השבוע, בשבת אחר-הצהרים, ובימים שני וחמישי בבוקר, נוהגים לקרוא את החלק הראשון של העלייה של שבת הבאה (עד שני). רק כאשר חלק זה קצר מכדי להכיל שלוש עליות (פחות מעשרה פסוקים), כמו במקרה של פרשת ניצבים, או במקרה ההפוך, שחלק זה ארוך מדי (כמו במקרה של פרשת כי-תשא) נוהגים אחרת.
בשבוע הקודם לקריאת פרשת דברים, אנו קוראים את אחד-עשר הפסוקים הראשונים בפרשה, ומסיימים לפני הפסוק המתחיל במילה איכה. אחד-עשר פסוקים אלה מחולקים לשלוש עליות "קטנות". אך בקריאה של שבת, העלייה הראשונה מסתיימת בפסוק העשירי.
דבר זה נעשה כדי שלא נתחיל את העלייה השנייה עם המילה איכה, אשר למרות שאינה נושאת אופי "טראגי" במשמעותה אצלנו בטקסט. הרי היא מילת הכותרת לקינתו של ירמיהו (מגילת איכה). מכיוון שפרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב, איננו רוצים להתחיל עלייה עם מילה אשר יש לה אסוציאציה עצובה כזו.
ועוד שיש במשמעות הפסוק גנאי על ישראל כמו שמפורש ברש"י על הפסוק.
הקטגוריות נמצאות במדוע מתחילים קריאת שני בדברים בפסוק לפני