בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר כה ו.

והמה בוכים פתח אוהל מועד

(במדבר כה ו): "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".

הפסוק מתאר חוסר-אונים של משה רבנו. הוא רואה אדם חוטא ואינו מסוגל להגיב - הוא מסוגל רק לבכות.

מדוע? הרי זו לא הפעם הראשונה שבני-ישראל חוטאים. בחטא העגל (שמות לב), היו חוטאים רבים, ומשה ידע להגיב בתקיפות. כך גם בחטא המרגלים (במדבר יג) והמעפילים (במדבר יד). מה נשתנה החטא הזה?

נראה שהחטאים הקודמים נבעו מתוך חולשה ותאוה. בחטא העגל, בנ"י נחלשו מרוב המתנה למשה, והתאוו לדמות שתנהיג אותם. בחטא המרגלים, בנ"י נחלשו מהדיווח המאיים של המרגלים, והתאוו לחזור לביטחון המדומה במצרים.

אבל כאן, החטא נעשה בגאווה והפגנתיות. החוטא לא רק חטא בסתר כדי להרגיע את תאוותו, אלא הפגין את חטאו בגאווה לעיני כל ישראל. משה, הענו מכל אדם, לא מסוגל להגיב לגאווה - במיוחד לא גאווה על חטא. לכן הוא יכל רק לבכות.

הקבלות

1. ראו עוד שישה מקומות שבהם משה לא ידע איך לנהוג .

2. לצערנו אנו רואים תופעה דומה בימינו. מנהיגי ישראל ידעו בעבר להפגין בתקיפות נגד מצעדי התועבה (ראו למשל כתבה מתחילת ה'תשס"ז: בראש מטה נגד מצעד התועבה – הרב עובדיה יוסף / ערוץ 7 ). אולם בימינו כמעט ולא שומעים אותם. הסיבה הרשמית היא, שהם לא רוצים שבחורי הישיבות יראו שיש מעשי-תועבות כאלה בעולם: "מפני כבודם של צעירי הצאן קודשים, שלא ידעו שיש דברים כאלה" ( הרב שלמה עמאר, י"ז באב ה'תשע"ה ). במקום למחות ברחובות, הם נשארים בישיבה ובוכים.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:והמה בוכים פתח אוהל מועד

מידת הגאוה