ביאור:ביטויים המציינים ריבוי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בתקופת האבות

בברכות שמברך ה’ את האבות בספר בראשית יש כמה ביטויים שונים של ריבוי:

"מקור"	"פסוק"
אמר ה’ לאברם (בראשית יג)	" "ושמתי את זרעך כעפר הארץ..." "
אמר ה’ לאברהם (בראשית טו)	" "הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם?... כה יהיה זרעך" "
אמר ה’ לאברהם אחרי עקידת יצחק (בראשית כב)	" "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" "
אמר ה’ לאברהם (בראשית יז)	" "ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד" "
אמר ה’ לאברהם (בראשית יז)	" "אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים" "
אמר ה’ לאברהם (בראשית יז)	" "והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו" "
אמר מלאך ה’ להגר (בראשית טז)	" "הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב" "
אמר ה’ לאברהם, על ישמעאל (בראשית יז)	" "והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד" "
אמר ה’ ליצחק (בראשית כו)	" "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים" "
אמר ה’ ליעקב (בראשית כח יד)	" "והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" "

באופן כללי (לא מדויק), לכל אחד יש ביטוי שאופייני לו:

• לאברהם - " ""כחול אשר על שפת הים"" " , " ""אב המון גויים"" " (זה נאמר רק לו)
• ליצחק - " ""ככוכבי השמים"" " (זה נאמר רק לו ולאברהם)
• ליעקב - " ""כעפר הארץ"" " (זה נאמר רק לו ולאברהם)
• לישמעאל - " ""במאד מאד"" " (זה נאמר רק לו ולאברהם)
• להגר - " ""ולא ייספר מרוב"" " (זה נאמר רק לה ולאברהם)

הזרע של אברהם מתחלק לשניים: צאצאי שרה (יצחק, יעקב) וצאצאי הגר (ישמעאל). לכן, בברכות של אברהם משולבים כל הביטויים האלה:

• בפסוק הממשיל את זרעו ל " ""עפר הארץ"" " נאמר בנוסף שלא יוכלו למנות את זרעו.
• גם בפסוק הממשיל את זרעו ל " ""כוכבי השמים"" " נאמר בנוסף " ""אם תוכל לספור אותם!?"" "
• כשה' מכנה את אברהם " ""אב המון גויים"" " הוא גם אומר לו " ""וארבה אותך במאד מאד... והרביתי אותך במאד מאד"." "

לאחר עקידת יצחק, ה’ מברך את אברהם בריבוי, אבל גם יצחק נמצא שם, ולכן נזכרים הדימויים האופייניים לשניהם: " ""ככוכבי השמים" " (יצחק) " "וכחול אשר על שפת הים" " (אברהם)".

כשמשה רבנו מתפלל לה' אחרי חטא-העגל, הוא מזכיר את זכותם של שלושת האבות, ואומר (שמ' לב): " ""זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם"." " הפסוק הזה בנוי בצורה מסודרת: כל אחד מהביטויים בחלק השני שלו מתאים לאחד מהאבות:

• " "לאברהם" " -- " "אשר נשבעת להם בך" " (בבראשית כב נאמר לאברהם " ""בי נשבעתי"" " ) ""
• " "ליצחק" " -- " "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים" " (הביטוי האופייני ליצחק)
• " "ולישראל" " -- " "וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם" " (זה מזכיר את הביטוי "כעפר הארץ" של יעקב).

בשאר התנ"ך

מכיוון שהברכה "כחול אשר על שפת הים" היא אופיינית לאברהם, ואברהם הוא "אב המון גוים", גם הגויים זכו בריבוי "כחול אשר על שפת הים", וגם בברכה האופיינית להגר -- "ולא ייספר" (עד כמה שידוע לי, בשום מקום לא נאמר על הגויים שהם רבים "כעפר הארץ", או "ככוכבי השמים" -- הברכות האלו מיוחדות לישראל).

התבואה שאסף יוסף במצרים (בראשית מא)	" "כחול הים הרבה מאד, עד כי חדל לספור כי אין מספר" "
מלכי הצפון (יע' יא)	" "עם רב כחול אשר על שפת הים לרב, וסוס ורכב רב מאד" "
הגמלים של המדיינים (שפ' ז)	" "אין מספר, כחול שעל שפת הים לרב" "
הפלשתים במלחמת מכמש (ש"א יג)	" "30000 רכב ו6000 פרשים ועם כחול אשר על שפת הים לרב" "

נאמר להגר "הרבה ארבה את זרעך, ו לא ייספר מרוב", וגם על המדיינים (שהם צאצאי הגר, לפי הפירוש האומר שהגר היא קטורה) נאמר:

מדין ועמלק ובני קדם (שפ' ו, שפ' ז)

" "נופלים בעמק כ ארבה לרב, ולהם ולגמליהם אין מספר" "

נראה לי, שגם כשהדימוי " ""כחול אשר על שפת הים"" " והביטוי " ""במאד מאד"" " נזכרים ביחס לעם ישראל, הם באים לרמוז לדמיון או לקשר שבין ישראל לגויים:

דברי חושי לאבשלום (ש"ב יז)	" "האסוף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים לרב" "
בנ"י במצרים (שמ' א)	" "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" "
בימי שלמה (מ"א ד)	" "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב" "
היה לשלמה (מ"א ה’)	" "ורחב לב כחול אשר על שפת הים" "

בפסוק הראשון -- ישראל עושים כמעשה הגויים אויבי-ישראל, ונלחמים בבית-דוד. בפסוק השני – בנ"י גרים בין הגויים. בפסוק השלישי והרביעי -- מתוארת התקופה של שלמה, שבה היו יחסים טובים באופן לא-רגיל בין עם ישראל לבין הגויים. (אני יודע שזה פירוש דחוק, אבל לא הצלחתי למצוא פירוש טוב יותר...).

החול והים

[תודה לעדינה לסקר מנח"ת \ מבאר-שבע]

החול אשר על שפת הים משמש בתנ"ך כביטוי המציין ריבוי . הנה הפסוקים שבהם מופיע הביטוי הזה:

"מקור"	"פסוק"
אמר ה’ לאברהם אחרי עקידת יצחק (בראשית כב)	" "ו הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" "
אמר יעקב בתפילתו לה' (בראשית לב)	" "ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב" "
התבואה שאסף יוסף במצרים (בראשית מא)	" "כחול הים הרבה מאד , עד כי חדל לספור כי אין מספר" "
מלכי הצפון (יע' יא)	" "עם רב כחול אשר על שפת הים לרב , וסוס ורכב רב מאד" "
הגמלים של המדיינים (שפ' ז)	" "אין מספר, כחול שעל שפת הים לרב" "
הפלשתים במלחמת מכמש (ש"א יג)	" "30000 רכב ו6000 פרשים ועם כחול אשר על שפת הים לרב" "
דברי חושי לאבשלום (ש"ב יז)	" "האסוף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים לרב" "
בימי שלמה (מ"א ד)	" "יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב" "
היה לשלמה (מ"א ה)	" "ורוחב לב כחול אשר על שפת הים" "
יהיה מספר בנ"י לפני קיבוץ-הגלויות (הושע ב)	" "כחול הים אשר לא ימד ולא יספר" "

ניתן לראות שהביטוי אינו מופיע בדיוק באותה צורה בכל פסוק. מה הן הסיבות להבדלים?

• בכל הפסוקים, ליד הביטוי הקשור לחול מופיע ביטוי כלשהו של ריבוי (" הרבה ", "לרב ", " אשר לא ייספר ", " אשר לא ימד ", וכו'), פרט לפסוק המתאר את רוחב-לבו של שלמה: " " "ורוחב לב כחול אשר על שפת הים" " ". אין זה במקרה: בניגוד לשאר הפסוקים, המתארים ריבוי של עצמים שניתן לספור אותם (אנשים, גמלים, תבואה, וכו'...) רוחב-לב הוא מושג מופשט שאי-אפשר לספור {

כנראה שיש הבדל בין "תבונה" לבין "רוחב לב", כי באותו פסוק כתוב: "ויתן ה' חכמה לשלמה, ותבונה הרבה מאד ..." אבל עוד לא הספקתי לברר מה ההבדל בדיוק. }

• בכל הפסוקים הביטוי כולל את המילה "אשר" ("כחול אשר על שפת הים" וכו'), פרט לפסוק המדבר על התבואה שאסף יוסף במצרים: " " "כחול הים הרבה מאד" " ", ולפסוק המדבר על הגמלים של מדין: " " "כחול שעל שפת הים לרוב" " ". וגם זה לא במקרה: בשני הפסוקים האלה מתואר ריבוי של עצמים ברמה רוחנית נמוכה (חיטה, גמלים), ולכן הכתוב מקצר בהם ומשמיט את המילה 'אשר'. (בשאר הפסוקים מתואר ריבוי של אנשים או של 'רוחב-לב').

• בחמישה פסוקים נזכר הביטוי " " "שפת הים" " " (מודגש בקו רצוף -- ע' למעלה) ובשאר לא. מה הסיבה לכך? לדעתי, הכל מתחיל מהברכה של ה' לאברהם. בברכה זו נזכר " " "כחול אשר על שפת הים" " ". אברהם היה "אב המון גויים", ולכן גם הגויים זכו לברכה זו, זהו ביטוי 'אוניברסלי'. ואכן, בכל הפסוקים המתארים ריבוי של גויים (מלכי הצפון, המדיינים, הפלשתים) מופיע הביטוי "שפת הים". הביטוי "שפת הים" מופיע גם בקשר לרוחב-לבו של שלמה, ולדעתי, הוא בא להדגיש את העובדה, שרוחב-לבו של שלמה היה אוניברסלי – הוא הכיר גם את התרבויות של הגויים בכל העולם (כמו שמפורט במל"א ד-י). בכל הפסוקים המתארים ריבוי של בני-ישראל לא מופיע הביטוי "שפת הים" (בדקו בטבלה ותראו!).

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 1 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/ribuy