ביאור:אפלטון והתנ"ך: הספד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שמואל ב', א': "17 ויקנן דוד את-הקינה הזאת על-שאול ועל-יהונתן בנו. 18 ויאמר ללמד בני-יהודה קשת הנה כתובה על-ספר הישר. 19 הצבי ישראל על-במותיך חלל איך נפלו גבורים. 20 אל-תגידו בגת אל-תבשרו בחוצת אשקלון פן-תשמחנה בנות פלשתים פן-תעלזנה בנות הערלים. 21 הרי בגלבע אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן. 22 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. 23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו. 24 בנות ישראל אל-שאול בכינה המלבשכם שני עם-עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן. 25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על-במותיך חלל. 26 צר-לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. 27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה".

זהו ההספד הידוע של דוד על שאול ויהונתן שנפלו בקרב. והנה, בדיאלוג "מנכסנוס" אפלטון מביא את הספדה של אספאסיה על החללים במלחמה וזוכה לתשבוכות עליו. כך שרואים שאמנות ההספד הייתה נפוצה בזמנים עברו וחצתה תרבויות. ומעניין להשוות בין שני הנאומים - זה שאצל אפלטון ארוך בהרבה יותר וכולל בתוכו עניינים מעניינים שונים, זה של דוד לעומת זאת קצר וממוקד למטרה, אך גם הוא מזכיר בקצרה את אמנות המלחמה באופן כללי, עליה היו אמורים להיות אמונים הנופלים בקרב - "ויאמר ללמד בני-יהודה קשת הנה כתובה על-ספר הישר". וכמו כן מעניין שהוא מספיד ביחד עם הנופלים גם את כלי הקרב - "איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה". אם בימינו ינשא הספד כזה יהיה בכך משום טעם לפגם, אך לא כך בזמנו של דוד, כמסתבר. וכעניין אסתטי נוסיף ונאמר, כי התוספת הזו אינה מופיעה בפעם הראשונה שחלקו הראשון של הפסוק מופיע, בפסוק יט, כאילו רק בסוף דבריו נזכר המחבר בתמונה הכוללת.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-04-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08b01_1