ביאור:אמונה טהורה/השער התשיעי: ירידת הדורות
השער התשיעי:
ירידת הדורות
חוכמתו של עם ישראל
[עריכה]במשך התקופות השונות, ידוע לנו שעם ישראל היה עם אוהב חוכמה ולימוד. גם שאר האומות הכירו בכך.
אחד הפילוסופים היוונים, מתקופת תחילת בית שני [1], כתב שהיהודים הם אוהבי חוכמה במהותם [2]. חשוב להדגיש שבלשונם המילה "פילוסופים" פירושה "אוהבי חכמה", ולא במובן של לימודי פילוסופיה המקובל אצלנו (וכן מוכח גם מההקשר, הדן בהקרבת הקורבנות שלא לצורך אכילה, תוך כדי שיחות על ענייני האלוקות)}}.
יוסף בן מתתיהו, בספרו קדמות היהודים [3], מעיד שבניגוד לשאר העמים, שכמעט ואינם יודעים בעצמם את משפטיהם, אצל היהודים אין אף איש אחד שלא יקל לו לספר את כל חוקי התורה בעל פה מאשר לפרש את שמו [4]. ובניגוד ליוונים, שלרבים מהם נעשה חילול חוקיהם לתורה שלימה, אצל היהודים, שום יהודי לא יירא חמת אדונים קשים כיראתו את חוקי התורה [5]. הדבר היקר מכל ליהודים הוא לגדל את בניהם לתורה ולמצוות [6], ואכן קשה למצוא יהודי העובר על חוקי התורה [7].
ספר זה נכתב אל קוראים גויים, על מנת להתמודד עם טענותיהם נגד היהדות. על כן חזקה עליו שהוא מתאר מציאות אמיתית, שכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי.
בתקופת הראשונים, אחד הנוצרים העיד על כך שהיהודים, ואפילו העניים שבהם, שולחים את כל בניהם ללמוד, והם עושים זאת לשם שמיים, ולא על מנת לקבל שכר כפי שעושים הנוצרים [8].
וכבר כתב רש"י, שישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה [9], אמנם כמה מגדולי הדור האחרון דנו בדבריו [10]. שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' א אות ג: "דהנה רש"י בשבת ד' ק"נ ע"א מפרש טעמא דקרא של והיה מחנך קדוש, שלכן הוזהרו שמקום חנייתך תהא בקדושה משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה. ולכאורה הוא נגד המציאות, דהן אמנם שהחיוב להרהר תמיד בד"ת, אבל לדאבונינו המציאות היא שרק יחידים מקיימים זאת. ומה היא איפוא ההנחה שמניח רש"י ז"ל דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה עד שמפני זה הוא שנאמר קרא והיה מחניך קדוש שלא יהא מקום של טנופת במחנה (אם לא שנימא שדור המדבר שהיו אוכלי מן באמת היו כולם מהרהרין תמיד בד"ת, והוא דחוק). אבל אם נאמר שהמכוון על הרהור במציאותו ית' שזה ג"כ נקרא ד"ת, אתי שפיר יותר, דבזה פחות או יותר מהרהרין כל ישראל או רובן, ויכולים ומחויבים להרהר בזה אפילו כאלה שאין תורתן אומנתן"}}. שו"ת יביע אומר ח"ד אורח חיים סי' ב אות י: "ובפרש"י שבת (קנ) והיה מחניך קדוש שתהא חנייתך בקדושה, וה"ט משום שישראל מהרהרין תמיד בד"ת. ע"כ. נראה דר"ל על ישראל שבדור המדבר שהיו דור דעה ולא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. והוו כדין ת"ח שא"א לו לעמוד בלי הרהור תורה. ומכ"ש בריבוי הזמן ששוהים במחנה דלא אפשר בלאו הכי"}}.
עם כל זאת אין מקום להפריז על המידה, ואין להתעטף בטלית גזולה ולייחס לעם ישראל חכמות שהמציאו חכמי הגויים [11]. ואנשים מיהודה האומרים כי ראשית חכמה זו היה מבני ישראל, חשבו להתייחס בזה לכבוד ולתפארת, וישלחו האנשים את ידם להתעטף בטלית גזולה, בחושבם להשיג בזה שם עולם ואת היותרת על הכבוד, על כן היהודים אומרים מקור מים שלנו הוא. וזה לא באמת ולא ביושר. אבל כבוד זה שלהם [של הגויים] הוא מעולם"}}, שחכמי דת האלוקית היו חז"ל, ולא חכמי החכמות החיצוניות [12]. אריכות בכך לקמן פרק סה}}. ואף היו זמנים שהיו העם נמשכים אחר דברים המוניים [13].
ירידת הדורות לגבי הציבור
[עריכה]אתם קרויין אדם, ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אכן, היו תקופות שהיו בהן קהלים שזלזלו במצוות מסוימות.
בספרי הנביאים הוזכרו שלוש העבירות החמורות, ואף נשיאת נשים נוכריות [14]. ויש מהפוסקים שאף הסיק מכך שאין לתלות בהפרש גדול כ"כ בין הדורות הראשונים לאחרונים, שהרי גם בדורות הראשונים היו מצויות עבירות חמורות אלו [15].
בתקופתם של חז"ל אמרו בפשטות [16]. ותוספות בבא בתרא נה ע"ב ד"ה רבי אליעזר (הראשון) כתבו: "דדווקא בפומבדיתא הוו רוב גנבי ישראל דרעים היו כדאמרינן לעיל (דף מו.) תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא, ואמרינן (חולין דף קכז.) פומבדיתאי לווייך אשני אושפיזך"}} רוב ליסטים ישראל [17], וכן אמרו רוב בנות ישראל פרוצות בכשפים [18], ועמי הארצות חשודים על שפיכות דמים [19]. רש"י שם ד"ה על: "ויש לדאוג שמא יהרגנו"}}, ועוד סיפרו, שביום הכיפורים נבעלו כמה בתולות בנהרדעא [20].
יש מהראשונים שאף העיד על זלזול בציבור במצוות תפילין מזוזות וציצית [21], ואף נשיאת נשים נוכריות [22].
גם בספרים מתקופת הראשונים והאחרונים, מתוארים גם תקופות ומקומות שבהם היו נפוצים מעשי פריצות [23]. שולחן ערוך אבן העזר כד א: "לא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה, לפיכך אין איסור להתייחד עמהן... ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר"}}. שבחי מהרח"ו עמודים יח־יט: "הנה אתה ויושבי דמשק אין לכם חלק לעוה"ב ח"ו לכמה סיבות. אם שאתם מחטיאין העם במה שאתם משביעין אותם... וכבר אתם יודעים שנשבעין לשקר. גם נשותיהם הולכות חצופות בלבושיהן ותכשיטין מגונו' כמו כאלו הפיגגאגיס אשר בראשיהן ודדיהן מגולות וממלאין חיקם בגדים כדי שיראו דדיהן גדולות ומוליכות אלו הליזאריס והנוקאבי' דקים להראות גופן ומשימין תוך חיקם מיני בשמים לגרות יצר הרע באנשים... עבירות עם גויות ואשת איש ומשכב זכור חוץ עבירות אחרות... והנה ר"י נגארה [ברוב המהדורות נשמט שמו, ונכתב במקומו: "ר' פלוני הנ"ל"] אמת הוא שהפזמונים שחיבר הם בעצמם טובים אבל הוא בעצמו אסור לדבר עימו ומי שמוציא מפיו הפזמונים שחיבר – רע לו, כי תמיד פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור. והנה ביום פלוני בין המצרים קבע סעודתו... ואכל בשר ושתה יין וגם נשתכר... גם עתה בהיותו בורח מן המגפה עשה משכב זכור מרוב שכרותו... נכנסה גויה אחת בביתו... ואח"כ שכב עימה... והנה הרבה משכב זכור יש במדינה זו, גם הרבה יעוותו הדין ועינוי הדין יש במדינה זו"}}. פלא יועץ ערך זנות: "ישראל קדושים הם וגדורים בעריות, אבל יש ערים גדולות דלא קפדי אזנות ויש קובה של זונות שמכניסות יצה"ר באדם כארסו של עכנאי, והן בעוון נמצאים יהודים רווקים בחורים וגם זקנים ואף שנשותיהם עמהם מים גנובים ימתקו להם והולכים אחר הזנות ומטמאים עצמם אוי לו לדור שכך עלתה בימיו... שוכבים ונשכבים במשכב זכור וזה בא אי מחמת חסרון ידיעה חומר שבה כי רבה ואי מחמת ריעים רעים שעושים מעשה תעתועים"}} ובורות גמורה [24].
וכבר אמרו חז"ל, אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו, נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים למשכן ונותנים [25]. ועד אמרו, עלובה כלה מזנה בתוך חופתה [26], שעמדו בסיני ועשו העגל [27].
התפיסה על גדלותו של ההמון בדורות שעברו, ביחס לדורותינו, יכולה להיות מושפעת ממעשים המסופרים על דורות אלו, שעוסקים במעלותיהם [28], מטבעם של זקנים להיזכר ולספר בעורגה על ימי נעוריהם, מנטייתם של מבוגרים לדרבן את הצעירים ע"י מעשים שכאלה, ומטבען של נפשות הצעירים להתבונן בהערכה בגדולים מהם [29]. אכן, תופעה של התייחסות לדורות הקודמים כמוצלחים יותר – ולאו דווקא בהתאמה למציאות – מצויה לא רק בעולם התורה .
יש לשים לב להליכה אחר עבודה זרה שהיתה מצויה בעבר, ונאמר בתלמוד שאפילו מגדולי האמוראים, אילו היו שם, היו נכשלים בה [30] מפני היצר שהיה שולט [31]. ומעשה זה אינו רק עבירה, אלא הוא גם שקר, גם הבל, וגם אין בו מועיל [32]. מלבי"ם באור המילות שם: "שקר, הבל. ואין בם מועיל. יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת, הגם שאינו טוב בעצמו. לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת"}}. ואע"פ שבשאר מקומות, דרכם של האמוראים להקשות "מנא הני מילי", ו"אם לדין יש תשובה". ומכאן שאין לתמוה אם מצאנו במקומות מסוימים ובתקופות מסוימות שנטו אחר הבלים המוניים [33] והזיות [34].
בדורות האחרונים יש מי שכתבו שהרבנים הראשים החסידים ובעלי הבתים שבדורנו, רובם מערב רב [35]. דברי חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) על התורה, פרשת ויקהל, השמטות: "ישראל בעצמם קדושים, אך הערב רב, כל חסדים דעבדי לגרמיהו עבדי. כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור, המה בעוונותינו הרבים רובן מערב רב, ורוצים לשרור על הציבור, וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון, ולכן אין להתחבר רק עם עובדים באמת שמוסרים נפשם לה' לא לקבל שום תועלת בעצמם"}}.
ירידת הדורות לגבי מעלות שונות של גדולי ישראל
[עריכה]מפורש במשנה שמשעה שמתו תנאים מסוימים, בטלו מעלות שונות [36]. סוטה פ"ט מט"ו: "משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים, משמת בן עזאי בטלו השקדנים, משמת בן זומא בטלו הדרשנים, משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם, משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו צרות, משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים, משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה, משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים, ולמה נקרא שמו קטנותא? שהיה קטנותן של חסידים, משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה, משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות, משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה, משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא"}}.
וכן לגבי פרטי הדינים מצינו שהתנאים היו מדקדקים בהם ביותר. שכאשר סיפרו בתלמוד על תנאים שאירע להם שראו עובדות כוכבים שהיו נאות ביותר, הקשו כיצד אירע דבר כזה, ולא נחו ולא שקטו עד שיישבו "קרן זווית הואי" [37], שכשפנה ליכנס למבוי ראה אותה, שבאופן זה לא הבחין בה מרחוק שיעצום עיניו [38]. ולא עלתה על דעתם אפשרות אחרת כיצד ראו אישה כזו.
וכן אמרו, תלמיד חכם ההולך לקדש אישה, ייקח עם הארץ עימו, שמא יחליפוה באחרת [39], שתלמיד חכם אין דרכו להכיר בנשים כל כך [40].
ובמקרים רבים ישבו בתעניות על משגים קלים [41]. וכן במקומות רבים נוספים. לוקטי בספר חיי עולם (לסטייפלר) פרק כט}}.
וכן כתב רש"י, שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים [42].
אמנם טבעו של האדם להרחיב בעניינים אלו יותר מכפי שהם באמת. שכאשר האדם זכה להביט באחד מאותם גדולים ששתלן הקב"ה באי אלו מהדורות, הרי שדרכו להשוות בין גדול זה לדורות שלאחריו, ומשכך לראות את ירידת הדורות, אך אין דרכו להשוות בין גדול זה לדורות שלפניו, והרי במקרים רבים גם הדורות שלפניו לא זכו לגדול במעלה שכזו.
אכן, תופעה של התייחסות למנהיגים מהדורות הקודמים כמוצלחים יותר – ולאו דווקא בהתאמה למציאות – מצויה לא רק בעולם התורה .
יש להעיר שמהרח"ו העיד על רבו האר"י, שזכה להשגות רוחניות שלא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י [43]. ויש מהאדמו"רים שכתב שמדרגתו גדולה מן הנביאים [44]. אמנם ר' יעקב אבולעפיה [45]. ר' יעקב חלק על האר"י ועל מהרח"ו, ובספר שבחי מהרח"ו מספר עליו ר' חיים ויטאל (שנת ה'שס"ח, עמודים סד־סה): "חלם הר"ר אליה עמיאל... ושלהביות ואבוקות וניירות לאין קץ... וישאלני ר' אליה הנ"ל מה המה אלו השלהביות, ואמרתי לו הן כל נשמות הצדיקים... ועמו היה יושב מורי ז"ל האשכנזי [האר"י], ואמר מורי ז"ל: 'הביאו לפנינו את יעקב אבואעלפייא', וילכו הר"ר אליעזר אזכרי והר"ר ר"מ גלאנטי, ויביאוהו שם, וכל הצדיקים הנ"ל כולם לבושים לבנים, ואני גם כן הייתי לבוש ציץ אחד ולבן. ויעקב הנ"ל לבוש שחורים ומעוטף שחורים במסווה על פניו וראשו וזקנו..."}} ועוד, ערערו על כך [46].
וכן רבי נחמן מברסלב העיד על עצמו בגודל חוזקו בשבירת תאוות המשגל [47], עד שלא הבין כלל כיצד הדבר היה קשה וכבד מאוד בעיני תנאים ואמוראים [48]. ובכלל הירבה לשבח עצמו יותר מדרכם של שאר גדולי ישראל [49]. חיי מוהר"ן אות רמז: "חידוש כמוני עדיין לא היה בעולם"}}. חיי מוהר"ן אות רמח: "פעם אחת אמר: העולם היו צריכין להעתיר הרבה עבורי, כי העולם הם צריכים אותי מאוד מאוד, כי העולם אין יכולין להיות בלעדי כלל"}}. חיי מוהר"ן אות רנו: "אני איש פלא ונשמתי הוא פלא גדול"}}. חיי מוהר"ן אות רנז: "שמעתי שאמר, יש לי השגה כזו להשם יתברך שהייתי יכול להביא על ידה את משיח, אבל סילקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב, כי זה גדול מן הכל"}}. חיי מוהר"ן אות רסה: "גם שמעתי בשמו שאמר אם הייתי אומר פשטים בגמפ"ת (בגמרא פירוש רש"י תוספות) היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגלי, אך עדיין אין לי חשק לזה"}}. חיי מוהר"ן אות רסו: "אמר: כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות, רק שהחילוק היא שמשיח יגזור אמר ויקום אבל אני (ופסק ולא דיבר יותר). נוסח אחר: אבל אני, איני יכול לגמור עדיין"}}. חיי מוהר"ן אות רעד: "אמר: מה שיהיה נעשה עימי איני יודע, אבל זה פעלתי אצל השם יתברך, שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים"}}. חיי מוהר"ן אות רעו: "שמעתי בשמו שאמר שהוא מרגיש צרות ישראל רחמנא ליצלן קודם מכל הצדיקים"}}. חיי מוהר"ן אות ש: "אז אמר רבינו ז"ל, הלוא גם מי שנוגע בו אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו... כי אפילו מי שנוגע בי מעט, מה יקרה מעלתו לעולמי עד ולנצח נצחים"}}. חיי מוהר"ן אות שס: "אמר: איני אומר לכם מתורתי כי אם הפסולת, והיא נמוכה אלפי אלפים ורבי רבבות מדרגות מכפי מה שאני משיגה, ואיני יכול לומר נמוך יותר"}}. חיי מוהר"ן אות שסה: "אמר: המעיינים בספריו שיש להם שכל קצת סבורים שדרכי הקבלה של האר"י זכרונו לברכה וכיוצא, מרמז גם כן בספריו. וחושבין זאת למעלה לספריו שנוגע עד לשם, והם אינם יודעים שהוא להיפך... כלומר אבל כוונתו בעצם תורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר, רק שגם דבריהם הקדושים כלול גם כן בדברי תורתו, כמו שסומכין על איזה דבר, שבוודאי הסומך גדול יותר מן הנסמך"}}. חיי מוהר"ן אות שפ: "אמר שהיה לו בהאלף־בית אות ר' על רפואה שהיה כתוב שם כל הרפואות, ולא היה חולאת בעולם שלא היה כתוב שם רפואתו, אך לא רצה להעתיקו ושרפו"}}. שיחות הר"ן אות קעא: "שמעתי מרבי יודל זצ"ל, שאמר ששמע מרבינו ז"ל שהתפאר שהוא חידוש גדול בעניין שבירת תאוות, שאיש רך בשנים כמותו ישבור לגמרי כל כך כל התאוות – זה הדבר לא נמצא כלל. כי נמצאים כמה צדיקים שיצאו מן התאוות אבל לא יצאו לגמרי עד עת זקנתם, ותפס לדוגמא כמה צדיקים גדולים, ואמר שיודע שלא יצאו מן התאוות עד אשר באו בשנים. אבל איש רך בשנים כמוני, בימי הנעורים והילדות ממש ישבור כל התאוות כל כך כמוני, זה אין נמצא כלל"}}. שיחות הר"ן אות קפא: "שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון: 'אני יודע חוכמות, שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחוכמות שאני יודע, היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החוכמות האלו לבד, בלי שום אכילה ושתייה. והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמוע חוכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעוצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החוכמות שהייתי מגלה. אך איני יכול לגלותם לבני אדם, כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד, אני חפץ לשמוע ולקבל ממנו דברים עליונים'. ומחמת זה, הוא אינו יכול לגלות חוכמתו הגדולה והמופלגת מאוד"}}. סיפור השתלשלות הגילויים של ספר סיפורי מעשיות אות יד עמודים 13-14: "תחילת העתקה של 'ספר הנשרף'... פעם שנייה הפסיקו רביז"ל [את רבי נתן שהעתיק את 'הספר הנשרף' שחיבר ר' נחמן] ואמר לו: 'בספר זה אין מי שיודע בו דבר כי אם צדיק גדול, חד בדרא, וגם שיהיה חכם בכל השבע חכמות'. פעם שלישית הפסיקו רביז"ל ואמר לו: 'צדיק בלבד לא יבין בו דבר, וכן חכם לבד גם לא יבין בו דבר, רק אם יהיה צדיק גדול ונורא מאוד וחכם מופלג בחכמה עצומה בכל השבע חכמות, הוא יכול להבין בו'"}}. אבני"ה ברזל סי' טו (עמוד יט): "ובא רבינו זצוק"ל אל הר"ר ברוך... עד שבא למדרגת הבעש"ט ז"ל, ואמר רבינו זצוק"ל שגם למדרגתו [של הבעש"ט] הגיע, ושהגיע לזה בעת שהיה י"ג שנים (אז דחף אותו הר"ר ברוך עד שכמעט נפל מן העלייה, עד שבאה אימו מרת פייגא ז"ל מעולם העליון ולא הניחתו ליפול) ומאז התחיל המחלוקת ביניהם"}}, עם זאת, פעמים רבות לאחר שהיה מתפאר בעצמו, היה שרוי בצער גדול כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת ה' וכמי שאינו יודע כלום [50], בדאגה ולב נשבר [51]. כי תיכף ומייד השיג מה שהשיג. כי אמר שתיכף כשהלך ארבע אמות בארץ־ישראל פעל מייד מה שרצה להשיג..}}. ובבוקר הלכו לבית־הכנסת, ואחר שבאו מבית־הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאוד בלי־ערך, ולא דיבר מאומה עם שום בן אדם"}}, וחוזר ובא לידי התגלות ורצון ומתפאר בעצמו שהוא בשמחה גדולה [52]. ואחר כך בא בשמחה גדולה... ואי אפשר לצייר הרמזים שרמז לנו בתנועותיו הקדושים איך להתחזק עד אין קץ ותכלית. והתפאר בעצמו שהוא עתה בשמחה גדולה..}}. ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים שהוא חומל על עמו ישראל בכל עת, שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה. שבתחילה לא היה יודע כלל באמת, ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה"}}.
והיו אף דורות שהונהגו ע"י קלי עולם [53].
יש לשים לב שהסתכלות על מעשיהם של הקדמונים כשונים מהותית ממעשי האחרונים, יכולה לגרום להשלכות הלכתיות של חילוק ביניהם. למשל, הדעה שאין לחדש ולהוסיף תפילות על אלו שייסדו אנשי כנסת הגדולה ועל הפיוטים, משום שאנשי כנסת הגדולה ידעו וראו אורה של כל תיבה [54] ושורש כל אות ואות בסודות עליונים בגובהי מרומים, וכן הפיוטים נתחברו בסגנון שיר המלאכים [55]. והגם שהיו גדולי ישראל בדורות האחרונים שחיברו תפילות ובקשות לגרמייהו הוא דעבדין ולא ללמד על הכלל כולו יצאו לקבוע תפלות חדשות בציבור, דאנו אין לנו בתפילת הציבור אלא מה שיסדו אנשי כנסת הגדולה..}}. הרי שמאה ועשרים זקנים, ובתוכם כמה נביאי ה', כולם כאחד ישבו וקבעו במספר ובמשקל את נוסח התפלה דברים העומדים ברומו של עולם (עיין ברכות ו' ע"ב ובפרש"י שם) כפי אשר ידעו וראו שורש כל אות ואות ברזין עילאין בגבהי מרומים, וכמבואר בסידורי תפלה כוונות מיוחדות על מספר התיבות והאותיות שבכל ברכה, וגם בפשוטם של דברים אפשר להתבונן ולמצוא פשטים רבים לאלפים ורבבות על כל קוץ וקוץ, וכמו כן יסדום בדקדוקי התיבות במשקל ובתנועות כפי בקיאותם בלשון הקודש וכמבואר בדברי הרמב"ם}}. וגם לרבות כל הפיוטים, ואף נוסחאות מי שברך, יסודתם בהררי קודש מפי קדמונינו ז"ל, ורוב שליחי צבור בימים הקדמונים היו מבעלי התוס' אשר היו בבחינת נביאים ורוח הקדש שרתה עליהם בעת שיסדו את הפיוטים (ועיין שבלי הלקט ענין תפלה סי' כ"ח), וכידוע שנתחברו על דרך וסגנון שיר המלאכים"}}.
ירידת הדורות לגבי לימוד התורה של גדולי ישראל
[עריכה]אמרו בתלמוד שתלמידי חכם שבזמנם אי אפשר להם לעמוד בלא הרהור תורה [56]. תוס' סוטה כא ע"א ד"ה זה: "סתם תלמיד חכם תורתו אומנתו ועוסק בה ומהרהר כל שעה ואינו הולך ד' אמות בלא תורה"}}. ויש מגדולי התנאים שמימיהם לא שחו שיחת חולין, ויש מהם שמימיו לא הלך ארבע אמות בלא תורה [57]. ויש מהראשונים שכתב על בני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ותמיד דעתם על לימודם [58]. ויש מהראשונים שפירש באחת הסוגיות שתלמידי חכמים היו שוכבים במלבושיהן ובמנעליהן לפי שהיו לומדין בכל לילות של חול [59].
גם לגבי בקיאותם וסברתם, מפורש בתלמוד שליבם של הדורות הקדומים היה פתוח יותר, והם היו גדולים יותר מהאחרונים בהבנתם, בסברתם ובזכרונם [60]. וכאשר אחד מגדולי האמוראים חידש סברה עמוקה, אמרו עליו "אין זה בן אדם [65].
מאידך, באגדה על משה רבינו שהלך וישב בבית מדרשו של רבי עקיבא, מפורש שתשש כוחו כיוון שלא היה יודע מה היו אומרין [66], שבדבר זה היתה מדריגת רבי עקיבא גדולה ממדרגתו של משה רבינו [67]. שם ד"ה ואז: "כי סוף סוף במה שיש לר"ע שייכות אל השגות התגין, הוא מוכן אל התורה יותר [ממשה רבינו] בצד זה"}}. אמנם הדגיש שם בד"ה ואמר: "ואתה אל תתמה מה שאמרו כי לא ידע מרע"ה מאי קאמרי, ותאמר ח"ו כי מדריגת ר"ע היה יותר מן משה רבינו ע"ה (ח"ו) לומר כך. אבל הכל נאמר על ענין זה, שלא היה למשה רבינו ע"ה חבור אל התגין. וזה מפני כי מרע"ה השגתו בכלל התורה שהיא תורה אחת כללית"}}. וכן כתב גם בספרו תפארת ישראל פרק סד ד"ה ועוד, והוסיף שם: "וזה לא היה פחיתות למשה רבינו עליו השלום כלל"}}. והאור החיים ויקרא יג לז ביאר שמה שידע רבי עקיבא ולא משה רבינו הוא כיצד הדינים נרמזים בתורה: "והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה"}}.
ואף היו מהאמוראים שאמרו שגדלותם בתלמוד רבה משל האמוראים הראשונים [68].
ובאחד מספרי הקבלה הקדומים כתוב שבימי הבית השני התורה היתה גדולה יותר מאשר מיום שניתנה בו תורה ועד בית שני [69].
והרשב"ם כתב שחז"ל לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות [70]. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה [רש"י] שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום"}}.
והרמב"ם כתב שאין ביכולת שום אדם לזכור כל התלמוד בעל פה [71], וכלשון התלמוד [72] "אישתמיטתיה". אף בנו הביא אפשרות שנתעלם ממנו מדברי התלמוד [73].
וכתב הרלב"ג שאינו מחויב במה שנעלם מן הקודמים שיעלם מן הבאים אחריהם [74]. אלא שזו סיבה חלושה מאוד, לפי שאיננו מחויב במה שנעלם מן הקודמים שיעלם מן הבאים אחריהם, כי הזמן מספיק בהוצאת האמת... ולולא זה לא נמצא איש חוקר בחכמות מהחכמות, אם לא במה שלמדתם מזולתו, ואם הונח העניין כן, לא היתה בכאן חכמה כלל, וזה מבואר הביטול"}}.
והאר"י העיד על עצמו שהוא זוכה לגילויי רזי וגנזי תורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים, ומה שלמד בחלום אחד אינו יכול לסיים לדרוש בשמונים שנה [75]. א״ל כמהור״ר אברהם הלוי: ולא יגלה לי הרב מה שלמדו לו [בחלומו] עתה בזה הפעם? התחיל הרב ע״ה לשחק, אמר: אני מעיד עלי שמים וארץ, אילו הייתי דורש שמונים שנים רצופים בלי גוזמא לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בזה הפעם בפרשת בלעם והאתון"}}, וכן כתב עליו מהרח"ו שהשיג בחכמת הקבלה מה שלא השיגו בכל הספרים שקדמוהו, כיוון שנגלה עליו אליהו ז"ל [76]. אמנם ר' יעקב אבולעפיה [77]. ר' יעקב חלק על האר"י ועל מהרח"ו, ובספר שבחי מהרח"ו מספר עליו ר' חיים ויטאל (שנת ה'שס"ח, עמודים סד־סה): "חלם הר"ר אליה עמיאל... ושלהביות ואבוקות וניירות לאין קץ... וישאלני ר' אליה הנ"ל מה המה אלו השלהביות, ואמרתי לו הן כל נשמות הצדיקים... ועמו היה יושב מורי ז"ל האשכנזי [האר"י], ואמר מורי ז"ל: 'הביאו לפנינו את יעקב אבואעלפייא', וילכו הר"ר אליעזר אזכרי והר"ר ר"מ גלאנטי, ויביאוהו שם, וכל הצדיקים הנ"ל כולם לבושים לבנים, ואני גם כן הייתי לבוש ציץ אחד ולבן. ויעקב הנ"ל לבוש שחורים ומעוטף שחורים במסווה על פניו וראשו וזקנו..."}} ועוד, ערערו על כך [78].
רבי נחמן מברסלב העיד על עצמו שהוא אמר תורה ממקום גבוה יותר מכל הצדיקים שקדמו לו [79]. וכבר הזכרנו [80] שהירבה לשבח עצמו יותר מדרכם של שאר גדולי ישראל ועוד .
והבית ישי אף הוכיח מדברי תיקוני הזוהר שמבחינת הסברה ועומק העיון בטעמי ההלכה, יש מעלה לאמוראים על התנאים [81].
ר' צדוק הכהן מלובלין כתב שהגם שהדורות מתקטנים, בכל דור ודור הקדושה הולכת ומתגלית יותר [82].
והראי"ה קוק כתב בכללות שההוויה כולה מתפתחת ועולה כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה [83].
והכוזרי השני חידש שכל מה שאמרו בתלמוד שליבם של הדורות הקדומים היה פתוח יותר, משל האחרונים [84] – אין זה כלל שככל שהעולם מתקדם כך מתמעטת דעת בני האדם, אלא הוא רק לגבי זמנם, שבאותם דורות הלכו ונתרבו הצרות הגזירות והטרדות [85]. אמר הכוזרי... קשה לי במאוד מאוד להאמין שכל עוד שהעולם מתיישן והולך, דעתן של בני אדם גם כן מתמעט והולך. וזהו דבר שאין הדעת סובלתו והניסיון מכחישו, שהרי עינינו הרואות שבחכמי אומות העולם טובה ציפורנן של אחרונים מכרסן של ראשונים}}. אמר החבר: מיעוט הלב שאמרו על עצמם האחרונים, אינו ממיעוט השכל, אלא מרוב הצרות והגזירות והטרדות. אבל המקובלים יפרשו להיפך, ואין לי עסק עכשיו בנסתרות"}}.
אף בענייני יסודות האמונה, היו גדולים מהראשונים ואפשר שאף קודם להם, שסברו שהקב"ה בעל גוף [86], וכבר נדחו דבריהם מדעתם של כלל ישראל, כידוע. ואפשר שכך גם לגבי סוגיות נוספות בעולם המחשבה.
סוגיה זו קשורה לשאלה מדוע אנו מחויבים לדברי חז"ל, שנדון בה בשער הבא.
- ^ מהמאות ה־3 וה־4 לפנה"ס
- ^ תאופרסטוס, כך ע"פ פורפיריוס בספרו "על הימנעות ממאכלי חיות" חלק 2 פרק 26 (הובא גם בספר הספרות היהודית הלניסטית (גוטמן) חלק "לפני תקופת החשמונאים" עמוד 63): היהודים הם "פילוסופים לפי מהותם"
- ^ המכונה גם "נגד אפיון", בניגוד לספר אחר שלו בשם "קדמוניות היהודים"
- ^ קדמות היהודים אות יח: "ואמנם רוב בני האדם רחוקים מאוד מלתקן את חייהם על פי חוקי עמם, וכמעט אינם יודעים את משפטיהם... וגם האנשים המוציאים והמביאים אותם אשר על שכמם המשרות הגדולות והעליונות, אף הם מודים בעצמם כי אינם יודעים את החוקים... ובקרבנו אין אף איש אחד אשר לא יקל לו לספר את כל החוקים (בעל פה) מלפרש את שמו"
- ^ קדמות היהודים אות לח: "הן לרבים מהם (מן היוונים) נעשה חילול החוקים לתורה שלימה. להם ולא לנו. כי גם בהילקח ממנו יקרנו וערינו וכל יתר מחמדינו, הנה תישאר לנו תורתנו לנצח נצחים, ושום איש ישראל, גם הנידח ממולדתו ואל ארצות מרחקים, לא יירא חמת אדונים קשים כיראתו את החוקים"
- ^ קדמות היהודים אות יב: "ומכל חמדה יקר בעינינו לגדל את בנינו (לתורה ולמצוות) ולעצם עבודת חיינו נחשב בעינינו לשמור את החוקים (התורה) ואת יראת האלוקים אשר נמסרה לנו בהם למורשה"
- ^ קדמות היהודים אות יח: "ועל כן יקר למצוא בינינו את העובר על החוקים, כי לא יוכל למצוא טענה ולפטור את עצמו מעונש [כיוון שכל היהודים בקיאים בחוקי התורה]"
- ^ אחד מתלמידיו של פִּיֵיר אָבֶּלַר (אַבֶלַארדוֹס, כומר ופילוסוף שלימד אלפי תלמידים), במאה ה־12 (ספר "לימודי התנ"ך בימי הביניים", מאת בריל סמלי (אנגלית), עמוד 78, הובא בספר "בעלי התוספות" ח"א פרק א עמוד 18): "הנוצרים המחנכים את בניהם, אינם עושים כן לשם שמיים, אלא מתוך שאיפה לרווחים. הם רוצים שאח אחד יהיה כומר כדי שיעזור לאביו לאימו ולאחיו. הם אומרים: 'לכומר לא יהיה יורש, וכל מה שירכוש לעצמו יהיה שלנו ושל אחינו, מלבושיו ובגדי הכהונה מספיקים לו'. לא כן היהודים. מתוך קנאת ה' ואהבת תורתו הם שולחים את כל בניהם ללמוד, כדי שיבינו בתורת ה'. היהודי, גם העני שבעניים, אם יש לו עשרה בנים ישלח אותם ללמוד, לא לשם קבלת שכר, כפי שעושים הנוצרים, אלא בשביל הבנת תורת ה'. ולא רק את הבנים, אלא אף את הבנות"
- ^ רש"י שבת קנ ע"א ד"ה והיה: "משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה"
- ^ אילת השחר (הרב שטיינמן) שבת קנ ע"א ד"ה והיה: "ופירש"י מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בד"ת. והנה מועטין הם העושים כן, ומ"מ מפני שכך צריך להיות, לכך הצריכה תורה שיהא המחנה קדוש"
- ^ ספר הברית (רבי פינחס אליהו הורביץ) חלק א מאמר כ פרק ח: "והנה ראיתי את היהודים, ואנשים בם מעט, האומרים שהפילוסופיה היה בראשונה אצל בני ישראל, ומהם למדו האומות... וזה שקר. אבל בתחילה המציאו אותה חכמי הגויים, ושלהם היא..
- ^ מאמר הרש"ר הירש על אגדות חז"ל, אות א ד"ה אכן מה (הודפס בקובץ המעיין טבת תשל"ו, עמוד 10): "חכמי דת האלוקית... היו חז"ל, ולא חכמי הטבע וההנדסה והתכונה והרפואה בייחוד וכו'"
- ^ מאירי פסחים קט ע"ב ד"ה בכמה: "שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעוקרם"
- ^ עזרא י י: "ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נוכריות, להוסיף על אשמת ישראל"
- ^ שו"ת בית יוסף, תשובות רבי יצחק קארו, סוף סימן א: "וראיה לזה שאין הפרש בין דורות הראשונים לאחרונים לשנאמר שדורות ראשונים ודאי מכוונים לשם מצווה ודורות אחרונים ודאי אינם מכוונים לשם מצווה הוא, שאיני מבין אלו דורות ראשונים מה היו, שג"כ דורות ראשונים אני רואה עובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים כל ימי השופטים והמלכים או רובם רובא דמנכר. כמ"ש הנביאים ראשונים והאחרונים והיה צדקתם של אלו ורשעתם של אלו, אלא ודאי אין הפרש כ"כ גדול. ודי שנאמר שהראשונים כולם מכוונים למצווה והאחרונים רובם מכוונים למצווה ומיעוטם לשם נוי ולא שהראשונים צדיקים גמורים והאחרונים רשעים גמורים, דכל ישראל בחזקת כשרים בין בדורות ראשונים בין בדורות אחרונים, אלא שבדורות ראשונים עמך כולם צדיקים ובדורות אחרונים רובם צדיקים"
- ^ אמנם המאירי ביצה טו ע"א ד"ה יראה פירש: "במקומות שרובן ישראל, וליסטים או גנבים שבהם ישראל"
- ^ ביצה טו ע"א
- ^ עירובין סד ע"ב: "לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים. אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים – מעבירין"
- ^ פסחים מט ע"ב "אמר רבי אלעזר: עם הארץ – אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס – על חיי חבירו לא כל שכן"
- ^ יומא יט ע"ב: "דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו, אמאי לא אתי משיח, והא האידנא, יומא דכיפורי הוא, ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא"
- ^ ספר מצוות גדול עשין סוף סי' ג: "ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקדוש ברוך הוא זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגויים וחזיונות הכוכבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים ועשו תשובות גדולות וקיבלו אלפים ורבבות מצוות תפילין (מזוזות) וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות וביקשו ממני לכתוב פירוש המצוות בקוצר והנני שואל עזר מאת אלוקי גלויות ישראל וחפצו בידי יצליח"
- ^ ספר מצוות גדול לאווין סוף סי' קיב: "והארכתי בדרשות כאלו בגלות ירושלם אשר בספרד, והוציאו נשים נוכריות רבות בשנת תתקצ"ו לפרט, שבח לאדון הכל"
- ^ עקידת יצחק בראשית אמצע שער כ: "וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהילות ליתן להם חנינה ביניהם, גם יש שמפסיקין להם פרס מהקהל. כי אמרו כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא איסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות – מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם... הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים כמו שאמר בזה שעשתה בו פרשה בפני עצמו לא תהיה קדשה וכו' (דברים כ"ג) כמו שיתבאר שם ב"ה. ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת אלוקית"
- ^ תפארת מהרא"ל משפאלי פרק "התמנות הסבא קדישא לשמש הקהל בעיר זלאטאפאלי" (עמודים כה־כו): "כל אנשי העיר היו עמי הארצים ובורים גמורים, והיהדות היתה אצלם בשפל המצב מאוד. מן נטילת ידיים לסעודה לא ידעו כלל. גם היו נמצאים שם בעלי בתים אשר ספירת שבעה נקיים לנשים היתה אצלם כמו חומרא יתירה ומנהג בעלמא... אבל על דבר אחד היו דואגים תמיד, שיהיה נמצא בעירם שמש, כי הם חשבו את השמש למין שעיר המשתלח אשר מקבל עליו לסבול כל העונשין כל הצרות בעבור כל עיר... שאצלם היה השופר כל כך דבר איום עד שנתייראו אפילו להביט על השופר ומכל שכן לנגוע בו, והאמינו שבאם הבעל תוקע אינו צדיק גמור – ימות באותה השנה"
- ^ ירושלמי שקלים פ"א ה"א: "א"ר אבא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין"
- ^ שבת פח ע"ב: "אמר עולא: עלובה כלה מזנה בתוך חופתה"
- ^ רש"י שם: "מזנה בתוך חופתה – כישראל, כשעמדו בסיני ועשו העגל"
- ^ וכבר אמרו בדרך צחות "אחרי מות קדושים אמור" ו"דור לדור ישבח מעשיו"
- ^ להמחשת העניין ניתן לדמיין שהדור הצעיר והדור הקודם היו מתחלפים. במקרה זה, מסתבר שהדור הצעיר היה רואה בקלות את מעלותיו ניסיונותיו קשייו והצלחותיו ביחס לדור הקודם. ומאידך, היה מונה את חסרונותיו של הדור הקודם
- ^ סנהדרין קב ע"ב: "רב אשי אוקי אשלושה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן?... אמר ליה [רב אשי]: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הוות התם – הוות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי"
- ^ רש"י שם: "הווית נקוט שיפולי גלימך – היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ, והיית רץ לשם מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט"
- ^ ירמיהו טז יט־כ: "ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. היעשה לו אדם אלוהים, והמה לא אלוקים"
- ^ מאירי פסחים קט ע"ב ד"ה בכמה: "בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות... וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להיזהר מן הזוגות. וכשתיקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם. והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין"
- ^ מורה נבוכים ח"א פרק סא: "אל יעלו על ליבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם שמות, ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות. כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שלם לשומעם, כל שכן לסבור אותם"
- ^ זוהר חי (לרבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, האדמו"ר השני מקומרנה) בראשית חלק א דף קיג ע"ב: "ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב"
- ^ סוטה פ"ט מ"ט: "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות"
- ^ עבודה זרה כ ע"א – כ ע"ב: "מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: מה רבו מעשיך ה'! ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק – שהיתה באה מטיפה סרוחה, שחק – דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה – דהאי שופרא בלי עפרא... ולאסתכולי מי שרי? מיתיבי: ונשמרת מכל דבר רע – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת...! קרן זווית הואי"
- ^ רש"י שם ד"ה קרן זווית הואי: "כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זווית, דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצום עיניו"
- ^ בבא בתרא קסח ע"א: "אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה"
- ^ רשב"ם שם ד"ה צורבא: "צורבא מרבנן... לאו דרכיה למידק ולהכיר בנשים כל כך"
- ^ מועד קטן כה ע"א: "דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא"
- ^ על דברי הגמרא ראש השנה כה ע"ב "וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה". כתב רש"י: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה – כי לא מחכמה שאלת על זה, לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה, שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים"
- ^ הקדמת מהרח"ו לשער ההקדמות, לקראת סוף ההקדמה, ד"ה והנה היום: "וישלח לנו [האלוקים]... הרב הגדול האלוקי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרימון... בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים... יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאון מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמיים, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים... מכיר בריח האדם כל מעשיו... ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה..."
- ^ שולחן הטהור (לרבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, האדמו"ר השני מקומרנה) ח"א סי' סו זר זהב אות ב: "שעמד אור המאיר לארץ ולדרים, אלוקי קודש קודשים רבינו יצחק לוריא זצ"ל... והיה מדרגתו גדול מן הנביאים, לא נראה ולא נשמע מדרגות גבוהות כאלו אף בימות התנאים, ולא נתגלה מדרגתו חלק מאלף אלפי אלפים ממש בלי גוזמא"
- ^ נולד בצפת, נסמך ע"י מהר"י בירב (הראשון), שימש ברבנות בגאליפולי (בתורכיה) ובדמשק, ניהל בדמשק ישיבה שיצאו ממנה תלמידי חכמים. בסוף ימיו חזר לצפת. כתב פסקים וחיבר ספר שו"ת (שלא הגיע לידינו). כמה מתשובותיו נדפסו בספריהם של גדולי דורו (שו"ת מהרח"ש, שו"ת מהריט"ץ, שו"ת מהרי"ט) (כל הנ"ל באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל (מרדכי מרגליות), ערך ר' יעקב אבואלעפיה)
- ^ ארי נוהם (לר' יהודה אריה די מודינא) פרק כ"ה (עמודים פ־פא): "התחיל הגאלאנטי לספר ממעשה ניסים ונפלאות האר"י ז"ל מהכתובים לעיל... ואחרי רוב דבריו נתחזק הרופא ז"ל [ר' אליהו מונטאלטו]... והתחיל לזעוק... איני יכול עוד להחריש ולסבול, חי האמת! הכל שקר וכזב, אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא ואין איתנו יודע עד מה, או היה מכשף או שקר הם כל אלה, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ועוד זאת לא אעלים ממך, שחכם אחד גדול וחסיד מבני ישיבותינו (את שמו לא כתוב אלא אגידנו לך פה אל פה)... אמר שכמה פעמים הר"ר יעקב אבולעפיה ז"ל שהיה כרע כאח להר"י ז"ל, אמר לו, לא היו דברים מעולם מהסיפור מפעולותיו אלו, ושאף גם הוא היה אומר לו שלא כנים הדברים שאומרים עליו... ומכל מקום לא יהיו דברי אלה ח"ו לגנות החכם האר"י ז"ל, כי חכם וחסיד היה. אבל האותות והמופתים והנבואה והחיות מתים וכיוצא – במחילה מעצמותיו הטהורות איני מאמין, כי לא יכנס בדעתי שבקבלה הזאת יוכלו לעשות זאת, וכן אומר מתלמידו המובא ר"ח קאלאבריסי נ"ע, כבודו במקומו יונח. אחשוב שהיה חכם וחסיד, אבל לא הנאמר עליו ממעשה ניסים ורוח הקודש... והחכם הר"ר ר' ישראל סרוק ז"ל שהיה מגדולי תלמידיו... מה אומר לך את אשר תהיתי אקנקניה בזה, ועל ידי שלשים ורבעים ואנשים שהיה חייב להם מהטובות שעשו לו, ולא נמצאו בו אפילו פעולה קלה, מאשר היו מדברים ממנו"
- ^ שבחי הר"ן אות טז: "וגודל עצם מעלת קדושתו בשבירת 'התאווה הכללית' שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל, אי אפשר לבאר ולספר. ואמר שהיו לו ניסיונות אין מספר, רק באמת אין זה ניסיון כלל, כי אמר: שאין זה תאווה כלל... עד אשר זכה לעמוד בכל הניסיונות, וקידש עצמו מאוד בפרישות תאווה זו עד אין שיעור וערך, עד אשר זכה לשבר תאווה זו לגמרי. עד אשר היה לפלא אצלו על מי שנדמה לו שקשה לשבר תאווה זו כי אמר שאין זה תאווה כלל, והיה מרבה לדבר בעניין זה, בעניין ביטול ומאוס תאווה זו... והתפאר עצמו מאוד בגודל חזקו בשבירת תאווה זו. והיה קדוש גדול ונורא מאוד בעניין זה ואמר על עצמו שאין לו שום תאווה כלל. ואמר שאצלו זכר ונקבה שווים. דהיינו שאין לו שום מלחמה מחמת איזה צד הרהור כשרואה או כשמדבר עם איזה אישה. כי הכל שווה אצלו"
- ^ חיי מוהר"ן אות רלג: "אמר: אם לא נמצא מפורש בדברי רבותינו זכרונם לברכה בפירוש (קידושין ל) שאסור לומר 'גירא בעינה דשטנא', הייתי אומר גירא בעינה דשטנא. ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו זכרונם לברכה מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאווה זו, כמובא כמה מעשיות בגמרא. כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינו נחשב אצלי לניסיון כלל ובוודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאווה זו היא ניסיון, כי באמת אינו ניסיון כלל"
- ^ חיי מוהר"ן אות קעא: "עוד היה לו ספר אחד שהוא גבוה עוד יותר ויותר אפילו מהספר הנשרף, והוא ספר הגנוז. ואמר שאפילו גופו סילק כשכתבו ואותו הספר לא שזפתו עין. ואמר שהוא בחינת רזין דרזין (כלומר: אצלו, נגד שאר הדברים שהוא מגלה) ואמר שמשיח יגיד על זה פירוש"
- ^ ליקוטי הלכות הלכות תפילין ה, ה: "וכמו שראיתי מרבינו ז"ל פעמים אין מספר שאף־על־פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולות ונוראות, וגילה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת כדרכו, ואחר כך בשעה שאחריה ראינו אותו שרוי בצער גדול וכמה פעמים פרש צערו ושיחתו לפנינו מעמק הלב, שהוא מצטער מאוד איך זוכין להיות יהודי, כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת ה', ומי שלא ראה זאת אי אפשר לצייר לו בכתב עניין זה, וכבר מבואר מזה מעט בשבחיו הנדפסים, ובכל פעם היה רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, כלל כלל לא וכו' אף־על־פי שבשעה הקודמת גילה מה שגילה והתפאר שהשיג מה שהשיג מה שאי אפשר לגלות, אף־על־פי־כן תיכף אחר כך היה אומר שאינו יודע כלום"
- ^ שבחי הר"ן, סדר הנסיעה לארץ ישראל, אות טו: "וגודל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש, אי־אפשר לשער במוח. אילו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה
- ^ שיחות הר"ן אות קנג: "ענה ואמר: מה אתם נוסעים אצלי? הלא אני איני יודע עתה כלל! כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסוע ולבוא אלי, אבל עתה על מה באתם? הלא אני איני יודע עתה כלל, כי אני עתה רק פראסטיק [איש פשוט] לגמרי. והאריך בשיחה זאת וכפל ושילש כמה פעמים שאינו יודע כלל ושהוא רק איש פשוט לגמרי ושהוא פראסטיק... והאריך בשיחה זאת שבאמת לאמיתו אינו יודע כלל וכלל לא ושהוא רק פראסטיק לגמרי..
- ^ ראש השנה כה ע"א־ע"ב: "ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל – ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל, שעשה מריבה עם הבעל. בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן, דאתי מדן, יפתח – כמשמעו. ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלושה קלי עולם כשלושה חמורי עולם..."
- ^ נפש החיים שער ב פרק י ד"ה ולא: "והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קודשם והשגת נבואתם העליונה ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה. לזאת ייסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דווקא. מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם אשר היא נצרכת מאוד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה"
- ^ שו"ת דברי יציב (הרב יקותיאל יהודה הלברשאם, האדמו"ר מצאנז) ליקוטים והשמטות סימן יט, אות א: "הנה מודעת זאת שקפידא גדולה היתה אצל אבוה"ק זי"ע ועכ"י שלא לחדש ולהוסיף דבר על המקובל לנו מדור דור, וכידוע לא אמר אא"ז מצאנז זי"ע מזמור לדוד ה' אורי בחודש אלול, וטעמו ונימוקו עמו שאינו עושה שום דבר בלי מקור בש"ס ופוסקים וכתבים, וכבר כתבתי מזה (עיין להלן סימן נ"ב), וזאת למרות שמנהג זה הובא בספרים ועצם המזמור חובר ע"י נעים זמירות ישראל, ועל אחת כמה וכמה במנהגים ותפלות שנתחדשו בזמנינו
- ^ ברכות כד ע"ב: "והאמר רב הונא: תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטינופת, לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה"
- ^ סוכה כח ע"א: "מעשה ברבי אליעזר... אמר להם... מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין... אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין..."
- ^ רא"ש ברכות פרק א סי' יג, לדף יא ע"ב: "מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם – לא חשיב הפסק לעניין הברכה"
- ^ מרדכי שבת פרק ט"ו רמז שפו: "ור"י מפרש: מנעל של רבנן כורך אותו בדוחק וקושרין ואין חולצין מנעליהן מעל רגליהם כי אם בלילי שבת לפי שלומדין בכל הלילות של חול ושוכבין במלבושיהן"
- ^ עירובין נג ע"א: "אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל – ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ראשונים – רבי עקיבא, אחרונים – רבי אלעזר בן שמוע. איכא דאמרי: ראשונים – רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים – רבי אושעיא בריבי. ואנו כמלא נקב מחט סידקית. אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא [רש"י: אין יכולין אנו להבין מה שאנו שומעין, כי אם מעט ובקושי]. אמר רבא: ואנן – כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה"
- ^ רש"י שם: "לית דין בר אינש – אלא מלאך"
- ^ המשך הגמרא שם: "אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים – אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים"
- ^ מאירי, מסכת אבות, פתיחה, ד"ה ואחריו: "וראוי שתדע שעד הנה היו הישיבות גדולות ונכבדות והתלמידים מרובים תורתם אומנותם וכל שכן ראשי הישיבות (גדולות ונכבדות) והנסמכים בגאונות שלא היה מדרכם למוש מתוך האהל יומם ולילה והיו יודעים כל התלמוד על פה או בקרוב לזה ודברי התורה כולה והתלמוד סדורים בפיהם כפרשת שמע"
- ^ רש"י ביצה סוף כד ע"ב: "גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא, ושמו רבי קלונימוס, ובקי בכל התלמוד, והורה כן"
- ^ שבת קיב ע"ב: "תנן התם: כל כלי בעלי בתים – שיעורן כרימונים. בעי רבי חזקיה: ניקב כמוציא זית, וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית, וסתמו, עד שהשלימו למוציא רימון, מהו? – אמר ליה רבי יוחנן: רבי, שנית לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה – טמא מדרס, נפסקה שנייה ותיקנה – טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס, ואמרינן לך: מאי שנא ראשונה – דהא קיימא שנייה, שנייה נמי – מתקנה ראשונה! ואמרת לן עליה: פנים חדשות באו לכאן. הכא נמי – פנים חדשות באו לכאן. קרי עליה: לית דין בר אינש! איכא דאמרי: כגון דין בר אינש!") אלא מלאך" [61], ועל כך הוסיפו "אם ראשונים בני מלאכים – אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים – אנו כחמורים" [62].
הגאונים היו יודעים כל התלמוד בעל פה, או קרוב לזה, ודברי התורה כולה היו סדורים בפיהם כפרשת שמע [63].
ובראשונים ייחדו לאחד מחבריהם את הכינוי "בקי בכל הש"ס" [64]. תוס' ביצה כד ע"ב ד"ה ולערב: "וגם רבינו קלונימוס איש רומי בקי בכל הש"ס שלח לי כתב מעיר גרמיז"א כמותי" - ^ מנחות כט ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כוחו. כיוון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו"
- ^ חידושי אגדות למהר"ל מנחות כט ע"ב ד"ה והראה: "שהיה בדבר זה מדריגת ר"ע גדול יותר ממדריגת מרע"ה"
- ^ ברכות כ ע"א: "אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי – בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה [רש"י: לא היו גדולים בכל גמרא של ארבעה סדרים אלא בתלתא בבי שלנו], ואנן קא מתנינן שיתא סדרי. וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא [רש"י: טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמרא], ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא"
- ^ ספר שר התורה, שנדפס בסוף היכלות רבתי, בתחילתו: "אמר רבי ישמעאל, כך אמר רבי עקיבא משום רבי אליעזר הגדול: מיום שניתנה תורה עד שנבנה הבית האחרון, תורה ניתנה, הדרה לא ניתנה. ויקרה גדולתה ותפארת שלה, אימתה פחדה עטרת גאוותה וגאונה, זיווה וזיוותה עוזה ועיזוזה, ממשלתה וגברותה – לא ניתנו. עד שנבנה הבית האחרון [בית המקדש השני] שרתה בו שכינה"
- ^ רשב"ם בראשית לז ב: "והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מידה ואינה מידה העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו
- ^ הקדמת הרמב"ם למשנה, בסופה, ד"ה וראיתי: "ואין ביכולת שום אדם לזכור כל התלמוד על פה"
- ^ בכמה וכמה מקומות
- ^ כסף משנה הל' שגגות פ"ז ה"ו: "מצאתי כתוב שנשאל ה"ר אברהם בנו של רבינו, למה אמר יראה לי, והלא גמרא ערוכה בריש ב"ק 'מאי איכא בין אב לתולדה נ"מ דאי עביד שני אבות בהדי הדדי א"נ שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי', א"כ מאי 'יראה לי' דקאמר? והשיב: לא אמר בגמרא שתי תולדות של שני אבות, ולפיכך אמר 'יראה לי', שאפשר לומר דהאי דאמרינן בגמרא שתי תולדות של אב אחד לאו אליבא דהלכתא. ואפשר שנתעלם זה המקום ממנו ז"ל בעת שכתב יראה לי. ומ"מ הדין אמת ואליבא דהלכתא. עכ"ל"
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג), הקדמת המחבר, עמוד 4 (מהדורת תרפ"ג): "בראותם השלמים הקודמים באומתנו... לא חקרו בזה המבוקש כמו זאת החקירה, ויחייבו [יסיקו] מזה הימנע השגת זה המבוקש בדרך העיון, שאם היה אפשר זה, לא היה נעלם מן הקודמים
- ^ שבחי האר"י (מהדורת תשט"ו) עמוד 3 סוף ד"ה איש: "א״ל האר"י ז״ל: תמיד כשאני ישן נשמתי עולה למעלה דרך שבילין ונתיבות הידועין לי, ומלאכי השרת באין כנגדי ומקבלין נשמתי ומביאין אותי לפני מטטרון שר הפנים והוא שואל אותי לאיזה ישיבה אני רוצה לילך כנזכר, ובאותן הישיבות מוסרין לי רזי וגנזי התורה אשר מעולם לא נשמעו ולא נודעו אף בזמן התנאים ע״ה
- ^ ספר הגלגולים (למהרח"ו), פתיחה: "השגות מורי זלה"ה [האר"י] בחכמה זו. כי בתחילה היה טורח בזוהר הרבה מאוד... ואח"כ נגלה עליו אליהו ז"ל והיה מבין ומשיג כל הדברים... עד הרב [האר"י] ז"ל לא היה מי שהשיג בחכמה זו על אמיתתו כמוהו בכל הספרים שמקודם. כי אינם מכוונים על אמיתת הקבלה וזולתה שנגלה עליו אליהו ז"ל"
- ^ נולד בצפת, נסמך ע"י מהר"י בירב (הראשון), שימש ברבנות בגאליפולי (בתורכיה) ובדמשק, ניהל בדמשק ישיבה שיצאו ממנה תלמידי חכמים. בסוף ימיו חזר לצפת. כתב פסקים וחיבר ספר שו"ת (שלא הגיע לידינו). כמה מתשובותיו נדפסו בספריהם של גדולי דורו (שו"ת מהרח"ש, שו"ת מהריט"ץ, שו"ת מהרי"ט) (כל הנ"ל באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל (מרדכי מרגליות), ערך ר' יעקב אבואלעפיה)
- ^ ארי נוהם (לר' יהודה אריה די מודינא) פרק כ"ה (עמודים פ־פא): "התחיל הגאלאנטי לספר ממעשה ניסים ונפלאות האר"י ז"ל מהכתובים לעיל... ואחרי רוב דבריו נתחזק הרופא ז"ל [ר' אליהו מונטאלטו]... והתחיל לזעוק... איני יכול עוד להחריש ולסבול, חי האמת! הכל שקר וכזב, אותותינו לא ראינו, אין עוד נביא ואין איתנו יודע עד מה, או היה מכשף או שקר הם כל אלה, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. ועוד זאת לא אעלים ממך, שחכם אחד גדול וחסיד מבני ישיבותינו (את שמו לא כתוב אלא אגידנו לך פה אל פה)... אמר שכמה פעמים הר"ר יעקב אבולעפיה ז"ל שהיה כרע כאח להר"י ז"ל, אמר לו, לא היו דברים מעולם מהסיפור מפעולותיו אלו, ושאף גם הוא היה אומר לו שלא כנים הדברים שאומרים עליו... ומכל מקום לא יהיו דברי אלה ח"ו לגנות החכם האר"י ז"ל, כי חכם וחסיד היה. אבל האותות והמופתים והנבואה והחיות מתים וכיוצא – במחילה מעצמותיו הטהורות איני מאמין, כי לא יכנס בדעתי שבקבלה הזאת יוכלו לעשות זאת, וכן אומר מתלמידו המובא ר"ח קאלאבריסי נ"ע, כבודו במקומו יונח. אחשוב שהיה חכם וחסיד, אבל לא הנאמר עליו ממעשה ניסים ורוח הקודש... והחכם הר"ר ר' ישראל סרוק ז"ל שהיה מגדולי תלמידיו... מה אומר לך את אשר תהיתי אקנקניה בזה, ועל ידי שלשים ורבעים ואנשים שהיה חייב להם מהטובות שעשו לו, ולא נמצאו בו אפילו פעולה קלה, מאשר היו מדברים ממנו"
- ^ חיי מוהר"ן שנג: "אמר שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום היו ומאיזה מקום הם אומרים תורה... אבל אני אומר תורה ממקום שהוא למעלה מאלו המקומות ואפילו אם בא אצלי תורה מאלו המקומות איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות ואיך שהוא מקבל תורה ממקום שלא קיבל ממנו שום אדם בעולם"
- ^ לעיל פרק נז
- ^ בית ישי דרשות סי' טו ד"ה והנה וד"ה אכן: "והנה בתיקוני זוהר איתא דאמוראים בחג"ת [חסד גבורה תפארת] ואילו תנאים בנה"י [נצח הוד יסוד]... והוא תמוה מאוד. וכבר תמה על זה האריז"ל... אכן לפי המבואר לא מפלאת ולא רחוקה לומר, דאם כי מבחינת סדר הדורות והקבלה היה צריך להיות תנאים בחג"ת ואמוראים בנה"י. אבל מבחינת סברא ועומק העיון בטעמי ההלכה, העניין בהיפך. ואתי שפיר דברי הזוהר כפשוטם. שהדבר יסודתו בהררי קודש, שכך נסתבבו הדברים מכבשי דרחמנא"
- ^ צדקת הצדיק אות רלח ד"ה והיינו: "והיינו כנודע דכל נפש מישראל יש לו כח מיוחד בקדושה, וכמספר הדורות שעברו כך הם מספר כוחות הקדושה והדברי תורה שנתגלה בעולם. ולכך בכל דור ודור הקדושה הולכת ומתגלית יותר, הגם דהדורות מתקטנים כנודע, לפי שכבר נתגלו דברים שנגלו לקודמים כנודע ממשל דננס על גבי ענק"
- ^ אורות הקודש ח"ב אות יט עמוד תקלז: "ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה... ההוויה כולה מתפתחת ועולה כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה"
- ^ עירובין נג ע"א, כפי שהובא לעיל
- ^ כוזרי שני (מטה דן) וידוח שלישי אותיות נא, נז, נח: "דאמר רבי יוחנן ליבן של ראשונים כפתחו של אולם שרוחבו עשרים אמה, ושל אחרונים כתפחו של היכל שרוחבו עשר, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית..
- ^ כדלעיל פרק י