ביאור:איכה תפארתי מראשותיי השליכו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קינה המבוססת על הברכות והקללות בפרשת בחוקותיי - ויקרא כו. המילה הראשונה בכל קטע לקוחה מהפסוק המתאים באיכה פרק ב; המשפט האחרון בכל קטע לקוח מפרשת בחוקותיי. הטקסט מתוך קינות לתשעה באב בהוצאת אורטל ת"א:
- איכה תפארתי מראשותיי השליכו, וכנגד כיסא הכבוד צורה המליכו, בחללם תנאי אשר חוזיי נמלכו, ונם "אם בחוקותיי תלכו" .
- למה תריבו אליי כולכם, חזקו עליי דבריכם, "מידכם היתה זאת לכם" ;
- בילע שופטיי, במועצות עיוותם, ופנים הסתיר מהם כשר עוותתם, ויוּמר לאבק מטרם להבעיתם, חלף "ונתתי גשמיכם בעתם" .
- סחי ומאוס שמני, כילה באפו וישטמני, ניחומיו מהרה ישעשעוני;
- גדע רום קרנם ועילומם הקציר, ובאבחת חרב שעריהם הציר, מזי רעב עש בקציר, תמור "והשיג לכם דיש את בציר" ;
- דרך קשתו וכילה בחרץ, וכברזל עיפל שמי ארץ, פרצני שלוש עשרה פרץ, תחת "ונתתי שלום בארץ" ;
- היה צורכם ומעוזכם ומשגבכם, הפך לאכזר ונלחם בכם, הנוצרכם ריחקכם, חושקכם תיעבכם, ואיה הבטחת "ורדפתם את אויביכם" ?
- ויחמוס פינת צדק מלאה, כי במשכיותה מצא כל טומאה, ומכבדיה הזילוה כדוה מטומאה, בשינוי "ורדפו מכם חמישה מאה" ;
- זנח עליון קרית מועדיכם, והאביל שערי חל עמידת רגליכם, מי ביקש זאת פץ והגלכם, וגמר אומר "ופניתי אליכם" ;
- חשב שנוא אום לוקט כשושן, ומחלב עולליה אותה דישן, קיטור חופתה הועלה ככבשן, ושאלו "איה דגן?" תמור "ואכלתם ישן נושן" ;
- טבעו , נכסו, רובדי דוכני, בגיא חמת, כנקטל מכהני, הרי כמה שנים גילה יסוד מכוני, וסע מתוכי אומר "ונתתי משכני" ;
- ישבו מבכים מנאק מתיכם, בארבע מיתות הפיל מתיכם, חרב ורעה וחיה ודבר שיחתכם, כסר צילם - פץ "והתהלכתי בתוככם" ;
- כלו לשור כרגע אהליכם, ובכם נשבעו מהולליכם, לחיקכם נשפכו נפשות עולליכם, במואסכם שיח "אני ה' אלהיכם" ;
- לאמותם כלכול אנה שיוועו, וצור למלאכיו שח 'מני שעו, ארץ הכרמל הבאתים ושועשעו, ושנאו מוכיח "ואם לא תשמעו" ';
- מה אעידך , ישישייך עם גורייך בוססו, אומרים ' "על סוס ננוס' על כן" נסו, נלאיתי נשוא עוונותיכם כהועמסו, ואייסרכם כנמתי "אם בחוקותיי תמאסו" ;
- נביאייך תעו תרמית שווא חזות, ואדרוש לסלוח ופצתי "אי לזאת" , פיתיתים וכנגדי השיבו עזות, ואנפתי ושחתי "אף אני אעשה זאת" ;
- ספקו חרקו שרקו מוניי, מבפנים ומבחוץ להצמית אמוניי, כי בני זדים חיללו צפוניי, "לרעה ולא לטובה" נם "ונתתי פניי" ;
- פצו זדים 'לפני מי תחלה?' עם כבד עוון פקד וילאה, לא תחכו עוד למופת ופלא, אנף ונסע ונם "ואם עד אלה" ;
- עשה וירם קדקוד בגי שאון, ודמי שיכרנו בגיא צימאון, ובכל שנה ושנה הוסיף יגון על און, מעת כעס ונם "ושברתי את גאון" ;
- צעק 'הוי! הוי!' ואשפתו הריק, מפה ומפה הביא עלי מעריק, ובלעגי מעוג שיני צר החריק, וכילה כוחי בנאום "ותם לריק" ;
- קומי , דפקי, שוועי, אל דומי! ותני כאוב מארץ קולך, והומי: ' "מי רוש השקני" והדמי, וחשך הילוכי, בנאום "ואם תלכו עמי'" ;
- ראה גורל איווית הושם לרועים לעיית, ולקאת מדבר הייתי דמויית, גולה כנויית וסורה גנויית, בשמעי "והשלחתי בכם את חיית" ;
- שכבו בעילוף כתוא מכמר ואין דולה, המלאים גער ואין מרווא עולה, הרי כמה שנים הממני להתכלה, אנושים בויכוח "ואם באלה" ;
- בצאת קול מארמוני, כנהממתי בריב - "והלכתי אף אני" ...
המשפט האחרון הוא משפט קישור לקינה הבאה:
- אף אני לכוד ביוקש שיכרון, ערבה שמחה והשבית חרון, לארץ אשב ואהגה בגרון, איכה ישבה, חבצלת השרון...
לעיון נוסף:
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-27.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/klli/jirim/wy-26