"תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" - נסביר משפט זה בעזרת דוגמה: ילד בא הביתה והוא רואה שהחדר שלו מבולגן. הוא מייד מבין שאחותו הקטנה אחראית לכך, הכעס מתעורר בו והוא מתכנן לצעוק עליה ולומר: "למה עשית לי בלגן בחדר? תמיד את רק מקלקלת והורסת! אני אלמד אותך לקח!". העצה של הרמב"ן היא, להגיד את אותם דברים בדיוק, אבל להגיד אותם בנחת, כלומר לאט לאט: "ל-מ-ה ע-ש-י-ת ל-י ב-ל-ג-ן ב-ח-ד-ר? ת-מ-י-ד א-ת ר-ק מ-ק-ל-ק-ל-ת ו-ה-ו-ר-ס-ת! א-נ-י א-ל-מ-ד א-ו-ת-ך ל-ק-ח!". הדיבור בנחת מחולל נפלאות - הכעס נעלם והמשפט אף נשמע מצחיק. (ע"פ הספר "מושל ברוחו").
