בחינת עולם/חלק א
יתבאר בו מה גדלה מעלות האיש הנבון מצד רחב לבבו אם ישתדל בזה מצורף אל זה התרעמותו על האיש הנבון בהפסידו נפשו מצד הקנינים המדומים.
[עריכה]
א - ראשית אמריו ופתח דבריו במהלל המשכיל
[עריכה]שמים לרום וארץ לעומק ורוחב לב נבון אין חקר. אוהב התחקות על שרשי מחצב אנושותו. אין חקר לתבונתו רבים חקרי לב אשר אתו. רבות מחשבות בלב צדיק צדקות אהב. בקרביו יקדש קדוש ישראל ובשפתיו יכבד אלהי הכבוד. אין חכמה ואין עצה ואין תבונה אשר אין להם רועה. מי משפלים מבלעדי השלם יתכחשו לו. היכלכל לב שמים היכיל לב ימים מחקר כללוהו קירות לב. היסוככו כנפי רוח על רוח חכמה מרחפת על מי מנוחות ונחלי עדן. היקיפו רחבי ארץ מחשבה מושבה עלית קיר קטנה ככף איש. ראה זה חלק אדם מאל וחלק אלהי ממעל [1]. האלהים בשמים וזה לבדו על הארץ הולך נכוחו. דורש רשומות בכתב אמת גדולים מעשיו בדת ודין. ולולא בעתות זמנו יבהלוהו ורוח עתו מבעתו אל יעצור לו לרכוב שמים לחבק זרועות עולם עד היותו כאלהים לדעת טוב.
ב - יתרעם ויתלונן על הרעות המונעים אל השלם להשיג שלמותו
[עריכה]על זאת ישתומם כל חסיד יבהל כי אזלת יד. כי אראה חמס וריב בעיר צלמי אבזה. כי אתבונן לתמורות במדינות שנאתי נפשי. אמרתי הן האדם הלז בתבל היה כאחד מצבא המרום במרום. לבבו מני ים רחבו גדותיו יפרוש כנפיו לתימן בחדריו סתום יגלה. הן קדם יהלוך ויבין תעלומות חכמה. יסיק שמים שמה מרכבות התחכמותו יציע שאול הנה עליות בתהומות יקרה. יעלה משפל מצבו לרום שמיו. ירד מגבהי שמיו על ארצו עד יסקלו לפניו נתיבות עולמו. רצוא ושוב עד בקלות הרגל שכלו ורוח חינתו [2] בקצוי הבריאה מוליך ומביא מעלה ומוריד עד יאסוף בחפניו גלילות ארץ בתעצומו ורומו ובגאותו שחקים. עד יכלול מדעו טבעי היצורים ותכונתם תקבץ בחינתו אמיתת הנבראים למיניהם. ועל אל אלים ידבר נפלאות ומילין לצד עילאה ימלל.
ג – יתפרש לשני פנים או שיתרעם על העדר השלם או על בעל שכל המתרשל ובסבת זה ינתן תחת המקרים
[עריכה]לאיש אשר אלה לו אנכי הריתי עמל וכעס. הטוב היות גזרת ספיר אשר כזה למקרה ופגע כמטרה לחץ. הנכון התעתדו לבוז ולקלון כאחד הריקים. היאות שאתו עול וחרפה בנעוריו ובזקוניו. איך יושב בשבת תחכמוני ישב בדד וידום דמי לבר אלהין. רועה אמונה איכה ירעה רוח מרביץ חכמה ומוסר איכה ירבץ תחת משאו. נשען על בינתו להמלט איך חכמתו לא עמדה לו. מחזיק בתומתו איך תרפנה ידיו. או אם תחת מסבות יתהפך למה זה יגוע אדם ואיו כבהמות שדי וחיתו יער. למה אבני קודש בין רגבים ידבקו תחת צאלים תשתפכנה. איך לגויה במחוגה אלהית מתוארת ה' אמר לשכון בערפל. רע עלי המעשה ואין מנחם אותי ממלאכת ה' בשובה נמבזה ונמס. מארזים נטעו באצבע אלהים כי יעלה הכורת עליהם. אבינה באנוש אבחנה יצירתו ולא מצאתי בו חסרון רק את המות הזה.
ד – בו יאמר שבהשארות הנפשות יתנחם האדם על מיתתו על כן ראוי להרחיק כל שאין מביא להשארתו
[עריכה]מקור חיים הכין לנו [3] בחכמת בוראו השאיר לנו בהשאיר נפשותינו אחריו ברכה. בה נוכל להתנחם ממעשה ההבל מעצבון ההעדרים. תשועת עולמים יש לנו בבית המלך ומה תתאונן בן אדמה כי חצבת לך פה קבר. מושב אלהים תקוה לשבת שוקט ובוטח ומה תדאג פה להפקד כלי מלחמה. דמית היות בני עליה ומה יחסרך עזיבת שפל ומורד. אף כי מחמדי תבל אשר תבקש סרבים וסילונים הם אתנו. מיום אשר פקד ה' את האדמה להסגיר בגושיה רוח חיים הלזו ותהי לאדם הן המה ארבו לדמו והם היו בעוכריו. החשקים מחשכים וכלי הנשקים שקים הפנינים צנינים והשושנים קמשונים הרהבים להבים והזהובים זבובים ותענוגות בני אדם שדה ושדתין ואתה תבקש לך תאות גדולת כאלה אל תבקש. ומה לעשות רק להנהיג הזמן כהנהיגך חבר עקש ופתלתול תאהבהו אבל על פי מדותיו תיסרו אבל כפי תכונותיו תשמח במעט המושג מתועלותיו והשגתו ועיני הבחינה תעצים מראות במה שיתרשל מהועיל או שיזיק. אפס כי חברת הזמן מצללי ערב מחירת הנטיה. וכעלם יאסוף אל ידו ניצוץ השמש מלא קומצו ובפתחו עומד מרעיד כי איננו רואה את כל מאומה בידו.
ה – אחר שביאר החלשה מקנייני העולם זועק חמס איך מתפתה המשכיל ולא יתן לבו שע"י זה מפסיד הקניינים הנצחיים
[עריכה]ראה זה רעה חולה לא זורו ולא חובשו בהתעצם תשוקת משכיל לתכלית בלי הועיל. בהגדילו מועצות נמרצות ועשתונות משתנות להרבות מהר ולהרחיב מתן נטושים עלי ארץ בחלפו נעזבים אחרי נפלו. כי מה חלקו בביתו מכל עמל שיעמול לגויתו ואדמתו מלבד ארוחת תמיד ומאכל שלחנו ושאר מכמניו ובתי נכאת וצרי אשר הפיל חבלים לנפשו בנעימותם מה כשרון לו מהם כי אם ראות עיניו. אף כי הם יהיו לו למוקש ברוממו חלקי נפשו העבדים והעבידו החפשי מהם החשוב. כל אשר תאמר חברת פחותי כחותיו ינתן לה ובכל אשר יאוו הם יקחו חלקם. וככלב יחידתו בירכתים תרדם יחידה היא והיא מתנכרה. אם תבונות יבקשו מפיהו תסכל עצתו יאלם. ינתק מורשי לבבו כהנתק פתיל הנעורת כהריחו אש ביראה ורעד הזה פועל חכם. הימתק נזיד עדשים בו תמכר בכורה. או היטב מלא כף נחת חלוש מושג ממלא חפנים עמל מכאוב. הטוב שישישו בני מעי ונפשי תאבל אדמתי עצם תאדם ונשמתי תשם. ומה יתרון מלך בחזיון לילה ובחזקתו וגובה לבו יעור והנה חלום. או במראה יתודע יתחכם אליו יאספו עדרי בעלי אסופות והקיץ וריקה נפשו. אוי לו איש זרוע שיפול וזרועו תשבר אי לו איש זרוע ארץ תנחלהו כי לא לו יהיה הזרע אשר ירש הארץ.
ו – אחר שהורה התפתות משכיל יורה סכלות ההמוני
[עריכה]ורעה עוד מזאת עוצם תשוקת איש ההמוני שיגיעו תקופת הימים שיגיע למבוקשיו ואולי עם כל זה לראות ברעתו. כלתה נפשו שתכלה שנה וקללותיה תגלינה. ואיכה ישמור מה מלילה שבין לילה יאבד או יאמר מי יתן ערב בו ימולל ויבש. איך ישאף צל אשר עם נס הצללים ינוס ליחו ושאף צמים חילו. או יבטח על חברת נשמתו וגוו כבא השמש מועד צאתה יצפה ליום יספה. יחכה לקץ ימים יקוץ באימים למועדים ימעדו רגליו. לשנים ישתנו סדריו לשמיטות ישמט ליובלים יתאבל. נכספה נפשו שיכסיפו פניה תשבע בחרפה. חכתה שתכה בלי חמלה. העל זאת לא שמת לבך ברצותך לדלג במהירות כהרף עין מראשית השנה ועד אחרית השנה. ואם חשקת עבוד האדמה כעבוד אלהים לאהבה איך תאוה יום תשמטנה ונטשתה אין זה כי אם רוע לב.
ז – ידבר על לבו לבלתי לכת בשני דרכים הנזכרים בשני פרקים הקודמים
[עריכה]אם לוקחת נפשי שמץ מנתיבות כאלה למה לי חיים. אם קצר מסעי ומהלכי אל מחוז החפץ מה יועילני במעברות כי ארכו לי שם הימים. אם להשגת תכלית רחוק נבראתי ואני אתנהלה לאטי מתעצל טומן יד נלאה להשיב אל שולחי דבר. מה תמרצני שיבה טובה ושנות חיים שיוסיפו לי מה יוסיף ומה יתן. אם לעשות מלאכתי שולחתי הנה ואני רפה ידים נגוע הטיול מכה הבטלה מה יטיב ומה ירע שבתי הבית מעט או הרבה. ואם אנכי רואה הרעות והטוב ובחור בטוב בלי אדע מה טוב כי אדע וכי אבין. וכי אמר מה מתוק לחכי דרכי מה טובו כל מעיני לעיני. התתאמת בחירתי היאמן דברי כי יטיב לנפשי אורח אבחרהו הייטב בעיני ה'. או התישר דרכי לדרוך על במתי גאותי כי היא ישרה בעיני. האתעצם כי נסכתי מלכי ישפר עלי אם בחצר מלכי שקר נסכי או כי אעריץ עצתי הנבלה אם נערץ בסוד קדושים המוני יערוץ. או כי אאמיר אמרתי אם מרה תהיה באחרונה.