בוסתנאי/פרק יד
14) המשתה
אולם נעמו וערבו לבוסתנאי השעות האחדות אשר קבע לתורה את רעהו אחאי בבית אבון. הלימוד היה נחמתו, ובשיחותיו את בני הבית הזה התמימים והישרים מצא עונג ושעשוע. ואחאי הולך ומוצא חן ושכל טוב בעיני דודו ודודתו, וגם בעיני בתם שרה היה טוב. ומה גדלה שמחת בוסתנאי בשמעו מפי אבון ואשתו באחד הימים אשר סר לביתם כי בחרו באחאי לתתם לו את בתם לאשה. בביתם ישב מפתם יאכל הוא ואשתו כל הימים וכל מחסוריו עליהם, לא ינוע לבקש לו מחיתו, ואך בתורה יהגה כל היום, כי אבון היה איש עשיר ושרה יחידה לו. שמחה טהורה מלאה את כל פינות בית אבון, ופני אחאי האירו באור הצלחתו. בוסתנאי ראה ונהר, שמח ושש בטוב אהובו, ובלבבו אמר: מי יתן ואצא גם אני מארמון המלך ומצא לי להקדיש ימי לתורה ותושיה.
וכבוא בוסתנאי אל בית אבון ביום המחרת חרד חרדת שמחה חדשה כי אביו זקנו רבינו כפנאי בא ממחוזא לראותו, וברכו בשם אמו ואמו זקנתו. בוסתנאי נפל על צוארי אביו זקנו ויבך ויאמר: קחני נא אבי עמך, השיבני נא אל אמי, אשבה נא לפניך ואשתעשע בתורת פיך.
"הלא ידעת בני", אמר כפנאי, "כי אין לאל ידי לעשות כזאת, ומדוע איפוא בני לא טוב לך בחצר המלך?"
ויספר בוסתנאי לאביו זקנו את כל הנוראות אשר ראה בחצר המלך וכי גם לו עוינים ואויבים שמה אשר לא יחדלו להציב לו משחית ולתפשם ברשתם, וכי לולא דארא אשר התיצבה לשמרו ולהצילו כי עתה כבר כלתה גם אליו הרעה. – אך מדי דבר בוסתנאי בדארא והתמלטו מפיו דברים אחדים בתומת נפשה, ביקר רוחה, ובאהבתה אותו, נבהל כפנאי כמעט ויאמר: השמר ושמור נפשך בני לשגות באהבתה. הלא ידעת מי אתה?
"יהי לבך סמוך ובטוח אבי", ענה בוסתנאי, "מכל משמר אצור לבי ולא יסיתני יצרי".
ויוסף בוסתנאי לספר לאביו את כל המוצאות אשר מצאו את חצר המלך למן היום אשר בא שמה. ויהי בהגידו לו את דבר הציר השלוח מארץ ערב ומכתבו אשר נקרא באזני המלך, וכי מלא המלך וכל שריו ועבדיו פיהם שחוק על דבריו וחלומותיו, רעמו פני כפנאי, נענע בראשו ויאמר: גם אנכי שמעתי שמע הישמעאלי הזה הנקוב בשם מחמד, המתפאר כי הוא נביא לאלהי השמים והארץ והוא שלחו לקרוא בשמו כי אין עוד מלבדו. ולבי אומר לי כי עשה יעשה וגם יוכל, גדולות ונצורות צפונות לו ולתורתו. כבר הגידו לנו חכמינו אשר באו בסוד ה׳ מראש, כי בימים יבואו יקום איש מבני ישמעאל ודרך כוכב מזרע אברהם, להאיר חשכת עמים רבים וגוים עצומים באור מעט כי יגונב אליו מתורת ישראל. ואנכי הרואה כי הוא הוא האיש אשר חזו במחזה, הוא הוא האיש אשר בו בחרה ההשגחה העליונה לפלס נתיב לחפצה הקדוש. כי כבר רבה רעת העמים עובדי האלילים, וכבר מלא צבאם, בא קצם ואמת בצעם. האמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו יודעי העתידות כי ידיח האיש הזה עלינו רעות גדולות, והעמים אשר יאמינו בו ובתורתו יכבידו עולם על בני ישראל מאד. אך לא יעשו עמנו כלה חלילה, ואף יהיו עלינו סתרה לבלי נלך תמס עד אשר יבוא יום ישענו ואור ה' עלינו יזרח. ילעג המלך כוסדראי לדברי האיש הזה, ימלא פיו שחוק – ואשר חזיתי אנכי, הגדתי לך, ואתה שמע ודע לך.
עוד רבות נדברו יחד כפנאי ובוסתנאי, לא חדל האב הזקן לנחם את נכדו הצעיר לתמוך בדברי אמת ואמרי דעת את לבבו, ולא חדל הנכד הצעיר לשאוב תקוה, עצה, ותורה ממקור חכמת אביו הזקן. עד אשר חלף הלך לו היום, ועבר גם הלילה. – וביום המחרת ברך כפנאי את בוסתנאי וישב לו לביתו אל מחוזא להודיע את ילתא את שלום בנה.
ומרגלי המלך הודיעו אתו לאמר: בא כפנאי דעסטאגערדה, ראה את בוסתנאי ודבר עמו. ויחר לו מאד ויאמר אל המלכה שערהין: יודע אנכי כי היהודים הם שונאי נפשי ומה גם בוסתנאי, כי איזה דרך ילך לבבו לאהבני? והלא אנכי הרגתי ואבדתיו את כל בית אביו. מה מאד חפצה נפשי לשלח גם את העלם הזה אל אביו, אך יראתי להפר את השבועה הגדולה אשר נשבעתי בחלומי. ועתה הנה נא אנסנו למען אדע את לבבו – למחר אעשה משתה גדול, ובחמת מיין אשכרנו, או אז יגיד לי את כל מצפוני לבו, ואוי לו אם פיו יענה בו כי לא שכח את אשר עשיתי לאביו ולביתו.
ודארא אשר ישבה על יד אמה שמעה את הדברים האלה יוצאים מפי אביה ופלצות בעתתה, אך עד מהרה התאפקה ותאמר בלבבה להזהיר את בוסתנאי ולמלטו משחת. ולעת נטו צללי ערב וכל בני הארמון נאספו לשמוע בקול שירי בארבוד בגינת הביתן, קרבה אל בוסתנאי לדבר עמו, ומדי דברם הובילה אותו אל קצה הגן הרחק מכל בני בית המלך ותאמר אליו בלאט: בוסתנאי! הקשיבה אלי הפעם ואל תפריע דברי כי חייך תלואים לך מנגד. ידעתי כי שונא אתה את אבי על אשר המית את אביך, ידעתי כי גם הליכות משפטיו תועבה בעיניך, כי בעז באפו יהרוג ולא יחמול. ידעתי כי כן הוא, אל תכחישני, אך הסכת ושמע. מחר יהיה משתה גדול בבית המלך, והוא נטה קו לשכרך, ולהוציא מפיך ומלבבך מלים, בעת יעברך היין. ועתה השמר לך ושמור נפשך.
"איך אשים משמר לשפתי, ואני רך וצעיר, והיין יבלע כל עצתי?" שאל בוסתנאי, ועצמותיו רעדו מפחד.
"גם אנכי לא ידעתי, המלך יושיט לך כוס גדול מלא יין, ויצו עליך לשתותו כולו".
"אך אנכי לא אשתה את יינו אף כי יצוני, כי כן מצוה אנכי ועומד מטעם אמונתי לבלתי שתותו".
"אם כן הדבר", קראה דארא בשמחה, "ראה מצאתי עצה להנצל מפח יטמון לך. הלא הסכן הסכין אבי להכין מאכליך ויין משתיך על ידי איש עברי וכן יעשה מחר. אי לזאת אחליף את היין המובא בעדך, במים, על ידי אחד מעורכי שולחן המלך, שומע לי ונאמן עמדי, וכבוא דבר המלך אליך לשתות קחה את הגביע הגדול אשר יוצג לפניך ושתהו, והתהולל כאיש עברו יין, ודע מה תשיב שואליך דבר".
"כן אעשה כאשר דברת, והלא גם דוד אבי ידע לשנות את טעמו ולהתהולל לפני אכיש מלך גת".
"עוד דבר לי אליך בוסתנאי, עוד דבר יעשה המלך לנסותך, כי יושיט לך צנצנת סמים עשויים להפיג את היין בריחם. והיה כאשר תריח, ועשית כמו עבר יינך, וכמו שבה רוח מבינתך אליך, למען לא יבין המלך כי רמה רמיתהו".
"קטנתי מכל החסדים אשר את עושה עמדי, דארא", קרא בוסתנאי. "במה מצאתי חן בעיניך להכירני ובמה אפוא אכף ואקדם לך דארא! כי תמלטי משחת חיי".
"אל תוסף לדבר במו, בוסתנאי, וחייך יקרים ונכבדים בעיני עד לאחת. נעמה לי נפשך, מנפש אחותי ואחי, מנפש אבי ואמי".
ובוסתנאי חרד לשמוע כדברים האלה מפי דארא, זכר את אשר הזהירו אביו זקנו ואת אשר ענהו והבטיח לו. אך תומת נפש בת המלך היפה הרהיבתהו, ורב טוב אהבתה אותו הביא רעדת גילה בלבבו.
ביום המחרת הכינו בארמון המלך משתה גדול, שולחנות זהב גדולים העמידו באולם הבית ועל מטות זהב וכסף הסבו הקרואים גדולי שרי המלוכה, ובוסתנאי גם הוא נקרא וישב על שולחנו לבדו, ומאכלו ומשקהו אשר הוכן לו. עד שהמלך במסבו וכטוב לבו ביין, קרא לבוסתנאי ויאמר אליו: "ראה בוסתנאי, את מוצא שפתי שמרתי, הנך יושב בארמוני וכל כבוד בני נתן לך, ועתה גשה נא בני קח את הכוס הזה מידי ושתהו לחיי מלכך ומטיבך".
"סלח נא לי אדוני ומלכי", ענה בוסתנאי וכל עצמותיו רעדו, "סלח נא לי בטובך הגדול, הלא ידעת כי לא אוכל לשתות מיינך. וכבר עשית עמדי חסד לתת לי מאכלי כדתי, הפלא חסדך עמדי גם היום ותנני לשתות כוס מלא יין מעל שולחני, אשתהו ואריקהו לחייך ולהצלחתך". המלך הפיק לו רצון, ובוסתנאי מהר ויקח את הכוס ויגיעהו אל פיו ובראותו כי דארא מלאה את הבטחתה, מהר וישתה את כל הכוס עד תומו. עברו רגעים אחדים ובוסתנאי עשה כמו עברו יין, העמיד פניו, קרץ בעיניו, מלל ברגליו, נשען על שולחנו והחזיק בו בחזק היד כירא פן יפול. המלך ראה ויצחק, ויאמר אליו: רואה אנכי כי לא הסכנת לשתות יין, ואביך אשר שלחתיו ביד פשעו האם גם הוא לא היה נותן בכוס עינו?
"מה לי ולאבי! אדוני המלך, מה לי ולאבי", קרא בוסתנאי בקול גדול – "הנה הוא כבר מת ואין חלקו בחיים, ואנכי, אנכי חי וקיים בחסדך הגדול, אנכי חי, שותה יין, שש ועלז לראות פניך מלכי, מלך, מלך מלכים".
"וחייך בארמוני הטובים המה בעיניך?"
"ארמונך, מלך מלכים, ארמון גדול ונפלא, מלא כל טוב וכל חמדות החיים! אך ששון ושמחה כל היום, קול שרים ושרות, שירים וזמירות, רקוד ומחולות, מה נעים חבלי, מה שפר גורלי בארמונך מלכי, מלך מלכים!"
"אמנם כן", ענה המלך. "מכל אלה לא ראית במחוזא דבר, אף לא שמעה שמה אזנך מעולם. ומה דעתך בוסתנאי – על דבר משפט מלכותי, ועז ממשלתי?"
"מי ידמה במלכים לך, ומי יערך לך? גדול אתה במלוכה, ולך נאוה תהלה–"
והמלך הושיט צנצנת קטנה אל בוסתנאי ויאמר: "הריח בוסתנאי מריח הסמים".
בוסתנאי שאף ריח, ויעשה כמו עבר יינו, העמיד פניו ויתיצב הכן וכמו חרד ונבהל אמר: "סלח נא אדוני ומלכי – כי העתרתי דברי עליך, דברתי ולא ידעתי מה, כי היין הלמני, ורוחי מבינתי עזבני".
"אל תירא בוסתנאי, לא הסכלת לדבר, עלם טוב ותמים דעות אתה, אין מזמה רעה בלבבך, אכול ושתה כאות נפשך, את שבועתי אשמור לך והייתי מגן בעדך כל הימים".