באר היטב על אורח חיים רטו
סעיף א
[עריכה](א) ירושלים: שהיא סוף ברכות שהם מדאורייתא שהטוב והמטיב דרבנן.
סעיף ב
[עריכה](ב) אמן: במדרש איתא כששומע אחד מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן ולכן עונין אמן אחר הרחמן בבה"מ. מ"א.
(ג) אחר עכו"ם: אבל חיובא ליכא ט"ז ע"ש ועיין מ"א ואף שהעכו"ם כוונתן לע"א מ"מ חושב וכו' כמ"ש סוף סימן קנ"ו.
סעיף ג
[עריכה](ד) בשעה שלומד: אבל גדול בשעה שלומד אומר בלא שם. מ"א.
(ה) עונים אחריהם: ומ"מ אינו יכול להוציא הגדול.
סעיף ד
[עריכה](ו) לשוא: ואסור לגרום ברכה אחרת כשיכול לפטור בברכה אחת. ומה"ט אסור לשוח בין שחיטה לשחיטה. ובשבת אם הביאו לו פירות תוך הסעודה יוכל להניחם עד אחר הסעודה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה דבשבת מותר לגרום ברכה להשלים ק' ברכות של"ה. ומהר"ם גלאנט"י סי' ל"ח כתב דבשבת יוכל לצוות לבני ביתו שלא להניח לפניו כל הפירות בבת אחת. וכנה"ג בשם ספר הזכרונות אוסר להרבות בברכות אפי' אם מצוה שלא יביאם לפניו ע"ש ועיין מ"א.