באר היטב על אורח חיים פט
סעיף א
[עריכה](א) החמה: כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ.
(ב) ע"ה: היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו).
(ג) היום: ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום.
(ד) להתפלל: והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע).
סעיף ב
[עריכה](ה) תפלה: היינו מע"ה.
(ו) שלום: מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח"כ יכול לעשות צרכיו הלק"ט ח"ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח"ב סי' כ"ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע"ש.
(ז) עסק: ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור. מ"א.
(ח) לחוש: פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל"ח ב"ח מ"א וט"ז ופר"ח.
(ט) טב: ולא יתן לו שלום אע"פ שרגיל ליתן לו שלום. מ"א.
סעיף ג
[עריכה](י) י"ח: ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ"א ע"ש ועיין ט"ז.
(יא) מותר: דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק"ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק"ר קודם שיתפלל הרדב"ז ח"ד סי' רל"ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה"כ בפרט בשבתות וי"ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח"כ ילך לבה"כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא"וי או הגיקול"טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע"ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ"כ הפר"ח דקאו"י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו"י אבל קאו"י עם צו"קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו"י אליבא ריקנא אסור ע"ש ומהרח"ו ז"ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ"ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו"י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן.
(יב) בשבת: ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש"ל.
(יג) מותר: אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע"פ שאינו חולה שרי. מ"א.
סעיף ד
[עריכה](יד) וישתה: הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא"ה אין מכוונים כ"כ ומ"מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ"א.
סעיף ה
[עריכה](טו) להפסיק: אם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה לכ"ע צריך להפסיק. מ"א. ועיין בס"ק י"א דכתבתי בשם מהרח"ו שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום אחר התפלה. ובבאר היטב אשר לפני כתב לחלק בין אכילה לשתיה דאכילה אסור ובשתיה מותר.
סעיף ו
[עריכה](טז) תפלה: עיין ב"ח. וכן הוא במהרש"ל ומהרש"א ע"ש. וע"ת לא דק ע"ש.
(יז) לאחרים: כ"כ מהר"י. ומיהו בתוס' משמע דלא ס"ל האי סברא לחלק בכך דא"כ לא הוי ראיה מההיא דרב משי ידיה ומתני לן פרקן וכו' דלמא שאני התם שלמד לאחרים וק"ל. והרוקח כתב ת"ח שביטל תפלה בשביל לימודו אפילו למד כל היום ולאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אותו יום.
סעיף ח
[עריכה](יח) ק"ש: ואם יכול להכיר חבירו ברחוק ד"א יקרא גם ק"ש בביתו. מ"א.
(יט) לתפלה: ונוהגין כהרשב"א דמסמיך גאולה לתפלה עדיף לכן אין נזהרין בזה ומתפללין גם כן בדרך עיין מ"א.