באר היטב על אבן העזר מב
סעיף א
[עריכה](א) מקודשת: ב' אומרים נתקדשה באונס וב' אומרים נתקדשה לרצונה אם נשאת תצא זולת אם נתקדשה לא' מעידיה כנה"ג בשם תשובת כ"י. והרדב"ז סי' נ"ז כתב אפי' שלא נשאת לא' מעידיה לא תצא. נתקדשה שלא לרצונה אפילו אמרה רוצה אני אינה מקודשת עצמות יוסף דף ע"א ובחידושי מהרי"ט על קידושין ועיין בה"י מ"ש.
(ב) ספק: אפילו אמר רוצה אני עצמות יוסף. ואם מסר מודעא על הקדושין. קדושין בטלין. הרש"ך ח"ב דף ל"ז ע"ב.
(ג) מקודשת: עיין בה"י.
(ד) האשה: זה קאי אדלעיל שאמרה תחלה קדשני לכן מסיים כאן הואיל ובתחלה דבר עמה מקדושין בה"י ע"ש. לכאורה תמוה הוא דא"כ למה כתב והיא לא זרקה הקדושין וכו הא אפי אם זרקה נמי מקודשת כמו שפסק לפני זה וניערה בגדיה וכו' ודו"ק ועיין ח"מ ב"ש.
סעיף ב
[עריכה](ה) ע"א: אבל לפני נשים לכ"ע אין לחוש רשב"ץ ב"ש. ועיין תשובת חכם צבי שאלה קט"ו שחולק שם על מ"ש הח"מ בס"ק ד' גם מ"ש הח"מ רס"ק ב' מיישבו שם. ועיין מ"ש בשאלה קל"ה.
(ו) העד: הב"ח מחלק אם א' מכחיש ואומר להד"ם אז זה שאומר כדברי העד שהיה קידושין צריך לחוש. אבל אם א' מכחיש ואמר שהיה קדושין אלא כוונתו היה לשחוק אז אף השני א"צ לחוש וח"מ וב"ש חלקו עליו.
(ז) ראה: דוק' בכה"ג שהוא אינו אומר שכולם ראו רק שאומר שהיו עוד עדים והוא אינו יודע אם גם הם ראו. אבל אם הוא אמר שהקדושין היה כדין בפניו ובפני פלוני ושניהם הוזמנו לעדים וחברו מכחישו אזי אם יש לה חזקת פנויה אוקמי אותה על חזקתה ומותרת. אבל היכא דאתרע חזקת פנויה כגון שזרק לה קדושיה חד אמר קרוב לה וחד אמר קרוב לו הרי זו לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא. ואם היו ג' אצל המעשה וא' אומר נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה אפילו בדליכא חזקת פנויה תנשא לכתחלה הרא"ם ח"ב סי' למ"ד. וכל זה כשאין א' מהן מודה לדברי העד אבל אם א' מהן מודה לדברי העד שהיו שנים שוויא אנפשי' חתיכה דאיסור'. ואם ע"א אומר בפניו ועוד א' נתקדש'. ואותו פלוני אינו כאן צריכה לחוש לדבריו ואם נשאת לא תצא עיין ח"מ ב"ש וכנה"ג ד' ע"ב ע"ב. אמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והעדים מכחישים אותה שוויא אנפשה חתיכה דאיסור'. אמרה נתקדשתי לפלוני ולא היו עדים בדבר ואחר קצת ימים אמרה שהיו עדים בדבר היא נאמנת לשוויא אנפשה חתיכה דאיסור'. אמרה מקודשת אני לפלוני ואח"כ חזרה ואמרה מה שאמרתי מקודשת אני לפלוני לא לפני עדים נתקדשתי וסבורה הייתי דאפילו שלא בפני עדים הוי קדושין נאמנת מהריב"ל ח"ג סי' פ"ה. ע"א מעיד שראה הקדושין וא' מעיד ששמע מפי אחר שראה שנתקדשה בפניו מצטרפין והוי מקודשת עיין כנה"ג דף ע"א ע"ב.
(ח) קרוב: דוקא קרוב אבל פסול אפי' לא ידע העד הכשר בפסלות חבירו אין עדותו עדות הר"ם פדוואה סי' ל"ז וכ"כ בה"י. ואם העד קרוב לשמעון ורחוק לבתו המתקדשת אם אביה מקבל הקדושין פסול לעדות עיין ב"ש והרש"ך ח"א סי' ב' ועיין לקמן ס"ק י"ד מש"ש.
סעיף ג
[עריכה](ט) גט: ומיהו אם הוא ידע שיש שם עדים אעפ"י שאינו רואה אותם קדושיו קדושין הרדב"ז ח"א סי' ד' וסימן רע"ה. כל שלא הרגישה בעדים אפי' אמרה להתקדש נתכוונתי אינה מקודשת מהרי"ט בחדושיו. ויש להסתפק אם קבלה קדושין בפני שנים ונמצאו פסולין בפסול נסתר שלא ידעה היא בפסולן ואחורי הגדר היו כשרים אם היא מקודשת מהרי"ט שם וכנה"ג כתב דהוי מקודשת ע"ש.
(י) בו: דוקא שהיא טענה כן. אבל אם לא טענה כן אנן לא טענינן לה. תשובת ב"י סי' יו"ד מדיני קדושין. אבל כנה"ג הביא תשובת כ"י דאפי' לא טענה איהי אנן טענינן לה ע"ש דף ע"ג.
(יא) לשחוק: כ"כ הר"ם פדוואה. והח"מ השיג עליו וכתב אפילו אם הם מוכחשים מעדים אין כאן קדושין ע"ש. ולדעת מהרי"ט שהבאתי בס"ק ט' אפילו אם היה כוונתו לשם קדושין לא מהני ע"ש ואם לא טענה לא הד"מ מתחלה אלא ששתקה ואח"כ טענה שרצתה לשחוק נאמנת אפי' למהר"ם פדוואה כנה"ג דף ע"ג ע"א. הכמין לה ע"א אחורי הגדר ונתן לה קדושין בפני ע"א אחר הוי כמקדש בע"א הרמ"ט ח"א סי' י"ד.
סעיף ד
[עריכה](יב) יד אחרת: מהריב"ל ח"ב סי' ק"ה כתב דעדים שאינם מכירים לאשה אם האשה מכחשת הוי ס"ק ואם היא מודה הוי קדושין גמורים. והרש"ך ח"ב סי' קל"ד כתב דאם מכחשת אינה מקודשת כלל. והרמ"ט סי' רכ"ז כתב דאפי' היא מודה אינה מקודשת ואפי' הכירוה אח"כ צריך שתהי' המעות קדושין בעין ויחזור ויאמר לה הרי את מקודשת לי ותאמר הן כדי שלא תהא שתיקות' דלאחר מתן מעות. והרדב"ז ח"א סי' קכ"ו כתב דכל שמכיר העד לאשה אח"כ הוי מקודשת גמורה ע"ש. ועיין במהר"ם ד"ב סי' יו"ד. הכרה זו צריך שיכירו לאשה בעד א' אפילו עבד או שפחה או קרוב סגי הרמ"ט ח"ב סי' קי"ט.
(יג) רמאות: ולאסור אשה על בעלה בעינן דרישה וחקירה אעפ"י שאינו מרומה נ"י והרדב"ז ח"א ס"ה נ"ז. וה"ה היכא דאשה מכחשת צריך דרישה וחקירה הרא"ם ח"א סי' כ"ד. ועיין כנה"ג שהאריך.
סעיף ה
[עריכה](יד) דאורייתא: הנה הקרובים מצד האם ס"ל להרמב"ם דהם פסולים מדרבנן. אבל הרמב"ן והרשב"א ס"ל דהוי מדאוריית' עיין ח"מ ב"ש. המקדש בפני ב' אחים אין לחוש לקדושין כלל רלנ"ח סי' קל"ז הרדב"ז ח"א סי' רצ"ח המקדש את הקטנה שכסף קידושיה לאביה והעדים היו פסולין לו ולא לבת אין חוששין לקדושין אפילו להצריכה גט הר"י אדרבי סי' רל"א רשד"ם חא"ה סי' ל"ג. והרש"ך ח"א סי' ג' הוסיף שאע"פ שבשעת קבלת העדות כבר מת האב אין בקדושין האלו בית מיחוש. וכתב כנה"ג עליו וברור הוא שהמקדש את הגדולה בעדים קרובים לאב ורחוקים לאשה המתקדשת שקדושיו קדושין. אך מה שאני מסתפק באב המקדש לבתו הקטנה והעדים כשרים לאב ופסולים לבת מי נימא כיון דכסף קידושין לאביה כשרים הם לעדות או נימא דכיון דהם קרובים למתקדשת אין כאן קדושין או לפחות ס"ק. והוי יודע אם חתמו הקרובים לאב ורחוקים לבת בכתובה שפסולה כיון דאם מתה האשה בלא ז"ק חוזר על המקצת מחמת תקנות השו"ם עיין כנה"ג דף ע"א ע"ב. גוים פסולי עדות מדאורייתא נינהו לכ"ע ומהר"י הלוי. המקדש לפני קראים עיין בהרב בצלאל סי' ג'. ובהרש"ך ח"ג סי' ט"ו. ועיין כנה"ג. עדים שנטלו שוחד להעיד שקר פסולים הם מדאוריית' מהריב"ל ח"ד סי' ב'. המקדש בפני גזלן יש אומרים שהיא ספק מקודשת הרד"ך כתב דאין לסמוך עליו. אפי' ידענו בפסולי עדות דלא משקרי אינן קדושין גמורין הרד"ך בית כ"ד חדר ד'. אפילו באים פסולי עדות אצלינו ומעידים שנתקדשה בפני עדים כשרים והיא מכחשת לא מהימני הרד"ך שם. הפסולי עדות אעפ"י שבשעת ראיה הוא כשר אם בשעת העדאה הוא פסול אינם קדושין. הריב"ש סי' רפ"ו הר"י אדרבי סי' קפ"ה הרש"ך ח"ג סי' א' ותשובת ב"י סי' ב' מדיני קדושין. המקדש שיחד עדים פסולים אעפ"י שנתקדשה בפומבי והיו שם הרבה עדים לא אמרינן תתקיים העדות בשאר מהר"י ווייל סי' ז'. אבל מהריב"ל בח"א כלל ז' סי' ק"א כתב ואין לסמוך ע"ז להקל להתיר האשה מקודשת לשוק. המקדש בפסולי עדות ולאחר שנודע לו שלא היו קדושין נתייחד עמה בפני עדים ובעל אפילו שלא בפני עדים א"צ לקדשה פעם אחרת. לא נתייחד עמה בפני עדים כשרים אז צריך לחזור ולקדשה וא"צ לחזור ולברך לא ברכת אירוסין ולא ברכת נשואין וא"צ לכתוב לה כתובה אחרת מהר"י ווייל שם. המקדש בפסולי עדות מדאוריי'. ל"מ בשקורבה היא עם המקדש או המתקדשת אלא אפי' הקורבה היא בין שני העדים פסולים מדאוריית'. וכן הדין אם מקדש בפסולי עדות דרבנן תומת ישרים סי' פ"ג. המקדש בפני שני עדים קרובים שהם שלישי בראשון לדברי ר"ת שפוסל שלישי בראשון היה נראה שאפילו גט אינה צריכה אלא שכתב רי"ו דבכה"ג לגבי קדושין צריכה גט וכ"כ הר"י אדרבי סי' שכ"ג. ואם רוצה לקחתה צריך לקדשה בעדים כשרים פעם אחרת. שלישי בשני לכ"ע כשר והיא מקודשת גמורה הר"י אדרבי סי' שכ"ג. ועיין כנה"ג.
(טו) דרבנן: הנוטל שכר להעיד פסול מדרבנן הר"ן ספ"ב קדושין. ודוקא אם נטלו כדי צרכו אבל אם נטלו שכר יותר מדאי נסתפק מהריב"ל בח"א דף ל"ה אי הוי פסולייהו מדאוריית'. ועיין במהרח"ש בקע"ד. הבועל ארמית פסול מדאוריית' כנה"ג דע"ב ע"א. שותה סתם יינם בזמן הזה ואוכל גבינות הגוים פסולים מדרבנן רשד"ם חא"ה סי' ל"ו. ועיין בש"ע חושן משפט סי' ל"ד איזה הם פסולים מדאוריית' ואיזו הם מדרבנן.
(טז) העריות: החשוד אינו פסול רק מדרבנן. ואם מחבק ומנשק לערוה חייבי כריתות או מיתות ב"ד פסול מדאוריית'. ואם מייחד עם עריות הוא פסול מדרבנן עיין ח"מ ב"ש.
(יז) אנוסים: ר"ל שתחלתן היה באונס וסופו ברצון שאפשר להם להמלט ועובדים ע"ז ברצונן.
(יח) דרבנן: דהיינו שקידש בת קטנה שלא בפני אביה בפני עדים פסולים מדרבנן.