אלשיך על תהלים יח מז

(מז) ומה שאני מבקש למהר את הקץ מעתה, אינו להיותי מסתפק שיהיה כן לעתיד חלילה, או שאסתפק אם ישוב מאשר דיבר לי למרחוק לעשות התשועה על ידי שמא יגרום החטא. כי הלא על האחד אני אומר חי ה', כלומר כי כאשר הוא קיים כן מאמרו יתברך קיים, כי אין בו יתברך שינוי. ואשר דיבר לי למרחוק שיהיה על ידי גם מזה לא אירא, כי הנה גם כן וברוך צורי שיחזיקני לבל אמוט בנתים. אלא מה שאני ממהר, הוא כדי שוירום אלקי ישעי והוא כי לעתיד נתרומם אנו בישע אלקים, כי השכינה כביכול בגלות ועל ידי צאתה על פי דרכו נוושע, כמאמרם ז"ל (ויקרא רבה ט ג) בכמה מקומות מצינו כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל כו', וכדאי בזיון חלילה בדבר שתהיה שכינה בגלות בנתים, ויותר טוב הוא שיתהפך טרם תהיה שכינה בגלות כלל שיושיעני וירום הוא יתברך בישעי, שתגלה גדולתו וירום הוא בישעי ולא שארומם בישעו:

<< · אלשיך על תהלים · יח מז · >>