אלשיך על תהלים יח א

"למנצח לעבד ה' לדוד וכו'". הנה ראוי לשים לב אל תארו את עצמו בתואר עבד במזמור זה מבזולתו. ולמה ייחס הדבר אל היום ולא אל ההצלה, שהוה ליה למימר בהציל ה' אותו מכף כו' ולא ביום, אחר שלא ביום אחד היו שתי ההצלות מכל אויביו ומשאול. ועוד כי גם שאול מאויביו ולמה הוציאו מכללם, וגם הזכירו באחרונה כחותם בו ואחרי שאול היו לו אויבים רבים:

אמנם הנה שתי מיני הצלות מציל הוא יתברך את הצדיק, אחד את נפשו ממות בהרחיק אותו מן החטא, שנית בהציל את גופו מחרב אויביו, ועל שתי אלו זימר נעים זמירות לעושיו. והוא כי שתי מלחמות היו לפניו, אחד מלחמת הגוים ומזה לא היה לו פחד כי אם בגופו שמא יהרג, אך מהנפש לא היה פחד פן יקרנו עון שמא יהרוג, והשני מלחמת שאול, כי אז תבאנה לו אימות מות הגוף שמא יהרג, ומות הנפש שמא יהרוג. ועל שתי ההצלות אמר למנצח כו', אחד על שהיה בעזרו להיות עבד לה' ששמר אותו מהחטא, וזהו למנצח לעבד ה'. וגם על השנית והיא על הגוף שלא נהרג, וזהו אומרו לדוד שהוא בשביל דוד הוא גופו שלא נהרג:

ופירש מה שאמר לדוד הוא ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו, ומה שאמר לעבד ה', הוא ומיד שאול. והוא כי ההצלה מיד שאול היה אפשר תהיה על ידי שיהרוג דוד באנשי שאול, ויש בדבר סכנת עון פן ישלח ידו בדם נקי, וה' היטב היטיב עמו שהצילו מידו מבלי שלוח ידו לא במשיח ה' ולא בזולתו מאשר אתו, על כן הצלה זו גדלה בעיניו מכל השאר, ועל כן אשר דבר את דברי השירה הזאת, לא היה ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו, עד היום שנצול בו גם מיד שאול, באותו היום שנצול מיד שאול אז דבר את דברי השירה הזאת לה' כולם כאחד, כאילו אז נצול מכולם, כי זה שקול כנגד כל אויביו, על כי בו היו שני הדברים כאחד, ועל כן הוציא את שאול מכלל אויביו ואמרו באחרונה, שהוא העיקר שבה הצלת הנפש עם הצלת הגוף:

<< · אלשיך על תהלים · יח א · >>