אלשיך על דברים כו
(א). והיה כי תבא אל הארץ כו'. הנה בעיני כל רואי את כל החרדה ההיא אשר חרד הוא ית' על מצות בכורים הזאת שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים א' ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר וההיקש ביתר שבע מינים שנשתבחה בהם א"י וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר ואפילו אגריפס המלך, ויתקבצו יחד כל בני עיר ועיר בחליל מכה ומיני זמרה בשירי זמרה ובכל עיר יבאו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה ורבים שריה לפי כבוד הנכנסים בהלל והודות לה' וכה משפטם עד שערי ירושלים בשור וקרניו מצופות זהב ועטרות זית ובהגיעם בשערי ירושלים ירומו קול אומרים שמחתי באומרים לי כו' עומדות היו רגלנו כו' ככל הכתוב במשנה ומה קול החרדה הזאת על פחות משוה חצי דינר:
אמנם בשום לב אל מה שהגדילו רז"ל בב"ר התמיהא הזאת נבא עד תכונתה באומר בראשית ברא כו' בשביל מצות בכורים שנאמר בה ראשית בכורי אדמתך ברא אלהים את השמים כו' כי הלא יפלא מה גדלה המצוה הזאת שעליה לבדה נברא העולם אך הנה ידוע כי עולם חסד יבנה כי מי הקדימו ויבראנו ומה יקרו מעשינו לשלמפרע יהיה כדאי להבראות עלינו כי הלא גם כל מעשינו פעל לנו וגם שכרו אתו לעולם שכלו טוב וכלו ארוך ומה ינכה על בריאת עולם ואשר יזוננו ויפרנסנו ואשר הוא גומלנו כל טוב אמנם זה חסדו יתברך חפץ להיטיב ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאלו הוא לנו רק שנחזי' לו יתב' טובה ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב ומטיב לנו תמיד ונברך ונהלל לו ית' כמז"ל במדרש על פסוק אמרת לה' אדני אתה מנין שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל שנא' אמרת לה' אדני אתה שברכת על מה שנתן לך מאז אמור לפניו יתברך טובתי בל עליך לומר כי כאלו לנו היא על כי הכרתי כי ממך יתברך הכל ועל כן נצטוונו לברכו על כל מה שברא כמפורש זה הענין במקומות אין מספר והן זאת כוונתו יתברך במצוה הזאת כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא כרמים וזיתים אשר לא נטע, חטה ושעורה לרוב מאד הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ע"כ צוה לנו אלהי עולם ה' לבלתי נאבד חלילה פן נשמן ונבעט כי שנה בשנה נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא והלוך נלך עד המקום אשר בחר ה' ולהניחו לפניו יתב' והוא כי זה דרכו יתברך כי העולה על רוחו כי קניינו אשר רכש ועוצם ידו עשה לו אדון הכל יסירנו ממנו אך החושב כי הכל שלו ית' ה' יעזבנו בידו והנה יקרנו עמו יתברך כעשיר או שר אשר לו כרם ויורד בו אריס לעבדו ולשומרו כי בראות האריס בכורה בתאנה בראשיתה ואשכול ענבים אחד שבישל ראשון יתנם במזרק טהור ויוליכם אל פני האדון בעל הכרם ההיא לאמר לו ראה נא נועם ברכת כרמך אשר עבדתיך בו וזה פריו כי ממך הכל, ולא ערבתי אל לבי לאכול ממנו עד אציג לפניך ראשית פריו כי לא לי היה הזרע ותבואת הכרם כי ממך הכל, והנה הביאותיו אליך והצגתיו לפניו במזרק טהור ואז בראות המלך או השר ההוא כי גדול דרך ארץ האריס ההוא אז יאמר יהי לך כל השאר כן הדבר הזה חטה ושעורה וכרמים וזיתים לא לנו המה כי הכל שלו יתברך כי אדון הכל הוא באמת מכמה בחינות כאשר יבוא בס"ד על כך צוה לנו יתברך נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא ונוליך עד מקום כבודו ית' באומרים לפניו ית' לא לנו ה' לא לנו כי הכל שלך ולהורות כי ממנו ית' הכל הנה ראשיתו בטנא לפני כסא כבודו כאשר יובא לפני בעל הכרם ואז הוא ית' נותן את הכל באמונה ובמתנה ע"י היותו בלתי כפוי טובה, וזה פשט הענין והיה כי תבא שתהיה לך שמחה כמשמעות כל מקום שנא' בו והיה בראותך שאפילו לא היצר לך לכובשה רק כבא ונכנס אל נחלת אבותיו ולא שמת אל לבך כי אני הוא הנותן ולא בכחך וז"א אני נותן וירישתה וישבת בה בשובה ונחת, והלא תבא להתגאות לכן ולקחת וגו' והטעם כי לא תחשוב שכבר נתתי רק עדין אני נותן כי אם תעשה מצותי וזאת אתננה לך ואם אין לא אתן כי הארץ תעזב ממך ואמרת הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלקיך כאומר לפניו ממך הכל ואז על ידי כן ושמחת בכל הטוב כאלו כל הטוב אני נותנו לך, וע"כ צוה ית' יושם בטנא ושיביאנו בעצמו ומה גם העשירים שהיה הטנא של זהב שהוא דרך כבוד ה' והוא כענין מוריד אריסין על נכסי אשתו שאע"פ שהוציא הוצאות רבות אם אכל אפילו גרוגרות אחת דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל, כן הוא ית' אע"פ שממנו ית' הכל וכמשז"ל עשר תעשר שאומר הוא ית' הלא בעל השדה מוריד אריס למחצה לשליש ולרביע ואם אני לא הייתי משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל לא היה כלום, ואם כן היה לך לתת לי הכל כי הכל שלי כי אני עשיתי אך אומר הוא ית' במה שתביאו ראשית כל פרי דרך כבוד כל מה שהוצאתי ועשיתי מחול לכם ועל כן צוה ית' עשות את כל הכבוד האמור במשנה למען יורו כי אינם כפוי טובה רק מכירים כי הכל שלו ית' ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד כי זה כל מה שיבקש הוא ית' על כל מה שברא כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כ"א למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהיה כפוי טובה ובזה תלוי קיום כל התורה והוראה עיקרים אל היות זאת בינתו ית' הלא גלה ופי' במשנה זו ובמצוה זו שאם לא כן למה חרד על שוה פרוטה את כל החרדה והכבוד ובגלל הדבר הזה הטיבו אשר דברו ז"ל שבשביל מצות בכורים נברא העולם כי הוא על שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה וההקש בכל יתר דברים כי זו בנין אב שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה וההקש בכל יתר דברים כי זו בנין אב על כולם וגם כוללות הכל כי על ידי ארץ ושמים ומזלות וחמה ולבנה נעשים ומתבשלים הפירות וזה כל העולם:
הנה זו היא כונת הענין דרך כלל ולבא אל ביאור המקראות והתכת תיבותיהם נעיר בהם א' אומרו כי תבא כלל שמורה כי בבואם יתחייבו בבכורים ולא כן הוא כי אם אחר כיבוש וחילוק כנלמד מסוף הפסוק וגם אומר ה' אלקיך נותן לך יראה מיותר, ועוד אומרו וירשת כי כבר הוזכרה נחלה ומה גם כי באומרו וישבת בה בכלל, ועוד אומרו ולקחת וגו' ושמת היא ייתור ומהראוי יאמר והולכת בטנא מראשית וגו' אל המקום וגו' וגם אומרו לשכן וגו' הוא מיותר ועוד למה חזר ואמר שנית אשר ה' אלקיך נותן ועוד אומרו אשר תביא מארצך הוא מיותר וגם אומרו תביא הוא בלתי צודק ועוד אומרו אשר יהיה בימים ההם אם ללמד שאין לך אלא כהן שבימיך צריך לדעת למה נאמר זה פה ולא בקרבנות או עבודת יום הכפורים ילמדנו אם בעינינו אינו הגון שלא נחוש כי הוא כהן שבימינו ועוד למה עתה מדבר עם הכהן ואח"כ בפסוק וענית וגו' מדבר עמו ית' ועוד למה יקחהו הכהן מידו ויניחהו לפני המזבח כיון שאחר כך חוזר ונוטלה הבעל הבית ואומר ארמי וגו' וחוזר ומניחו לפני ה' ולמה ראשונה על ידי הכהן ועתה על ידי עצמו ובראשונה נאמר לפני מזבח ה' ולא באחרונה וגם אומר הגדתי היוא והוא לא הגיד דבר, ועוד מה צורך הגדה אחר כי בא והיא לעינינו וגם כמה שינויים אין מספר מלשון מאמרו טרם את הטנא ביד הכהן אל לשון מה שאחר שהונח לפני המזבח וכן מה ענין ארמי וגו' אל מצוה זו וכן כל אריכות הדברים עד תומו כי יראו דברים בלתי צריכים אל המצוה הזאת:
אמנם הנה כתבנו כי עיקר כונתו ית' להרחקינו ממדת כפוי טובה ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת כי בו תלוי כל עבודת אלהים להכיר כי הנשמה לו ית' והגוף פעלו וכולנו עבדים לו ית' ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה ואם לאו הארץ תעזב מהם והוא כי הנה יש הפרש בין מתנה לירושה והוא כי הנה במתנה יש שני דברים אחד שיש להחזיק טובה לנותן ועוד שנית כי המתנה יש לה הפסק ויכול הנותן לומר אני נותן לך מתנה ואחריך לפלוני ואחריו לפלוני מה שאין כן בירושה שאין לה הפסק לדור דור והנה באמת בא"י יצדקו יחד שתי אלה הוא נחלת אבות אשר נשבע להם הוא ית' וגם היא מתנה כי לא נשבע לתתה לדור מסויים ובבחינת מתנה אפשר שאינה החלטית כי יש לה הפסק אם נזכה תהיה לנו ואם לאו ביד מלך בבל תנתן וביד אדום כאשר היה וכמפורסם בתורה שאם יעזבו את ה' גם הארץ תעזב מהם מה שאין כן אם היינו עושים רצון קונינו ית' שלא היינו זזים ממנה רק תתקיים בנו תורת ירושה שאין לה הפסק וזה מאמר הכתוב והיה כי תבא אל הארץ כבא אל נחלת אבות, ודע כי שתי בחינות יש אחת תורת מתנה ולא בהחלט כ"א עודני נותן בכל דור ודור לפי מעשיהם וגם באמת הוא נחלה מאבותיך כי על ידי לקיחתך זו אני מחשיב כאלו כל הארץ שלך היא, ואשר תביא מארצך הוא וזהו ולקחת מראשית וגו' ועל שתי הבחינות שבה אמר נותן לך נחלה וע"כ הנני מלמדך תהפכנה ממתנה שיש לה הפסק לירושה שאין לה הפסק וזהו וירשתה וישבת בה עולמים בלי טלטול כי תעשנה ירושה שאין לה הפסק ובמה תזכה הלא הוא בהראותך כי אינך כפוי טובה שהוא ולקחת מראשית וגו' להורות שלא תחשיב בעצמך כי לך ניתנה הארץ למורשה רק כי לה' היא וזאת ולקחת וגו' אשר תביא מארצך כאשר פירשנו ולהורות היותך מחזיק לי טובה ומראה כאלו אין אתה בה רק כאריס ואני בעל הבית וארץ ופירותיה לי הנה עשה זאת איפה כי ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו וגו', ולהיות הכוונה אלהית על הבחינה שכתבנו ראה והנה היה מקום יאמר נא ישראל הלא חנן ה' אותנו עבדים ושפחות וגרי בית לקוטים ושכירים ישאו אתי במשאי ומהם אקח ואצוה ילכו לי אל נחלת שדה וכרם אשר חנן לי ה' וילקטו בכורי כל אשר בארצי ויוליכוהו ירושלימה ואני אתיצבה בביתי ובחומותי בשובה ונחת על כן צוה ית' ולקחת וגו' כלומר האם המצוה היתה תלויה על הנאת כהני ה' כתרומה ודומיהם לא הייתי טורחך מאריך ומשאך כי הם ילכו לקחת ברכתך מידך אך אין זה רק הוראת היותך מחזיק לי טובה ומראה היותך מכיר קצת מאשר הטבתי לך לכן אין כבודי יהיה הדבר על ידי שלוחך כ"א על ידי עצמך כ"א גדול אתה בעיניך מי יתן והיית כדאי לשרתני ולחסד גדול וצדקה תחשב לי החשיבי שרותך לפני לכן ולקחת ושמת בעצמך בטנא והלכת בעצמך ואפילו מלך ישראל בעצמו נושא הטנא של זהב על כתפו והנה לך טענה נמחת והיא אשר אני נותן לך הלא זה יאות לי מדה כנגד מדה כי הלא נתתי לך הארץ על ידי עצמי נתתיה לך ונלחמתי מלחמותיך ולא ע"י מלאך ועל כן גם אתה עתה תראה היותך מחזיק לי טובה ע"י עצמך וזהו ולקחת וגו' אשר אני נותן לך כלומר אני בעצמי הייתי הנותן לך ועל כן גם אתה ושמת בעצמך ועל כן חזר ואמר אשר אני נותן עם שכבר הוא אמר למעלה ואם תאמר נא ישראל הלא גם אני אעשה זאת כי אלכה לי השדה ונחלת שדה וכרם בעצמי ובכבודי וידי תבצענה ללקוח כל בכורי כל השבעת מינים אך מה בצע כי תטריחני לעזוב ביתי וחומותי ואלכה לי עד ירושלים באשכול ענבים וחמשה תאנים ושני רמונים מהלך כמה ימים ודי לי אשר לקטתים בידי ואשים בטנא ועתה הניחה לי ואנכי אשלח שכירי ולקיטי יגמור נא בעדי אל יצא עתק מפיך לדבר זה כי הלא ראה לכתך אל המקום אשר בחר ה' אלקיך לשכן שמו שם וגו' כי עזב ה' השמים ושמי השמים ובחר בארץ הלזו החומרית למענך כי למען ישראל מקיימי תורתו בחר לו דירה בתחתונים ולכן שא נא ק"ו ומה אם קונך למענך עזב שמים העליונים המתייחסים אליו ית' ויבא לשכון בשבילך עד המקום הזה שהוא מה שנקרא מקום כי גשמי הוא וגם לא עראי כ"א לשכן שם בקבע ואתה חומר עכור האם יקשה בעיניך אעזוב ביתך וללכת עד המקום אשר הוא ית' משכן שמו ואתה הולך ושב לביתך ולא לשכון שם וזהו אומרו אל המקום אשר יבחר לשכן שמו שם והנה ידעתי את אשר יתאמץ לבבך באמור לך מה זה ועל מה זה תצטרך להחזיק טובה על זה והלא זה מאז נשבע לאבותיך לתתה לך ועתה קיים שבועתו גם פרי האדמה מארצך יצאו כי ארץ זבת חלב ודבש נשבע לתת לזרעם על כן הנני מסדר לך תדבר דבר כאשר עם לבבך ומראה לך מה יהיה גדרך מפני כי קטון הוא ואחרי כן אעידך ואלמדך להועיל להעתיקך מסברא זו בטעם נכון אשר תראה בפיך ודעת תקנה להכיר כי לך נתתי ועליך להחזיק לי טובה ואז תראה את אשר יהיה גדרך אתו ומעלתך למען תשכיל את אשר תעשה והוא כי עודך מחזיק בסברתך זו לא אכנה שמי עליך ולא תדבר עמי רק עם הכהן כי אינך כדאי כעת וזהו ואמרת אליו ולא לי ולא שה' אלקיך רק תאמר אליו הגדתי היום לה' אלקיך אלהיו של הכהן ולא שלך כי עדיין איני מכנה שמי עליך:
ובזה יצדק מאמר הכתוב באומרו אשר יהיה בימים ההם פן תאמר הלא עלי אין הקב"ה מכנה שמו והדין עמו אך אולי הכהן גרוע ממני ואיך אכנה שמו ית' עלי בחייו לאמר לו ה' אלקיך לזה אמר אין לך אלא כהן שבימיך ואליו תאמר ה' אלקיך ותגלה מה שבדעתך כטבע כל אדם לאמר לו הנה גם שלא דברתי דבר באין אומר ואין דברים הגדה תחשב למה שהוא ה' אליך הרואה ללבב כי באתי הנה הוא כאומר ומודה לה' כי הוא נאמן בבריתו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כי קיום נדרו הנה זה הבין הוא ית' בלבי והנני בא לכך והוא כי אמר שנשבע לאבותינו לתת לנו נמצא כי איני מחזיק לו ית' טובה על עצמי כי לא נתן לי דבר רק שקיים שבועתו לאבות שנשבע לתת לנו ואז ולקח הכהן הטנא כי אינך כדאי להניחו בידך כי לא הטהרת עדיין מכפיות טובה ועל כן והניחו לפני מזבח כלומר עודך צריך כפרה המתייחסת אל המזבח ואחר כך יכונה ה' אלקיך וזהו והניחו לפני מזבח ה' אלקיך כי ע"י הנחתו שם דעה תקנה שלא זכית להניחו בידך וגם לא להתייחס הנחתך לפני ה' כי אם לפני מזבח ה' ועוד שעל ידי כפרה בשובך מדעתך זו יקרא ה' אלקיך והוא כי בין תבין כי הנה לך הסתר פנים על אומרך כי אינך מחזיק טובה מצד עצמך כי אם מצד אבותיך וע"כ אז לתקן דבר זה וענית כאלו אתה עונה על הוראת הכהן ואמרת דברים המורים כי שב אתה מקודם וע"כ לא תדבר עם הכהן רק לפני ה' אלקיך עמו ית' ותאמר הנה ראיה ברורה כי אנחנו מצד עצמנו חייבים להודות לו ית' כי לא לנו בלבד ולא מחמת השבועה בלבד נתן לנו הארץ והוא כי לא נדר הוא ית' לתת לנו את הארץ רק אחר שעבוד מצרים ארבע מאות שנה והנה מי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה ברחל שעל ידי כן נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה כי אם היה מיד לוקח את רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו וירידת מצרים יוסף ואביו אחריו אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שוירד מצרימה אך אין זה גלות שאדרבה ויגר שם שבע עשרה שנה שהיו לו שנות חיים כמאמר ספר הזוהר על ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היו לו חיים של שמחה ומנוחה ואם כן איפה איך אלו ואלו יחשבו בכלל הארבע מאות שנה ובפרט השבעה עשר ההם כי הלא כאשר וירד מצרימה לא שמע גערה וגלות ואדרבה ויהי שם לגוי גדול כו' ומה גם לספר הזוהר כי עיקר חייו ושמחתו היה במצרים כמפורש אצלנו ומלידת יוסף עד שפירש מאביו שהם י"ז שנה והם מנין ויחי באופן שלא היחל הגלות רק אחר הרבוי שאחר סילוק יעקב כי אז וירעו אותנו המצרים ויענונו לקיים מה שנא' ועבדום וענו אותם ומיד טרם מלאת הימים ומה גם לרז"ל אומרים כי לא הכביד הגלות רק מלידת מרים שנקראת על שם וימררו את חייהם כו' שהכל שמנים שנה אלא שונצעק כו' ולא המתין עד מלאת הת' שנה כי ניכה הכמות באיכות כי וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו והראיה כי הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול ואותות ומופתים ואלו מלאו הימים לא היה צריך לכל זה נמצא כי לא היחל הגלות לפי האמת מיעקב וכל שכן מאביו כ"א מהבאים אחר יעקב ואם כן הוא שמנים שנה לפי האמת א"כ גם שסתם פי המקטרג שרו של מצרים בחשבו מיצחק הלא לפי האמת לא היה כ"א זמן מועט ואם כן איפה מה שהוציאנו ממצרים ויביאנו אל המקום הזה לנו ניתנה הארץ ולא מחמת האבות כי לא נתחייב לתת רק אחר ארבע מאות שנה והיה צריך משלש מאות שנה להמתין אך בלי השבועה מצד האבות ניתנה לנו וזה אמר ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר לנו ממש ועתה איני אומר כבתחלה רק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' והנה אז בהכירך כל זה אינך צריך כהן לסרסור רק והנחתו ואינך צריך כפרה להזכיר לך מזבח רק לפני ה' אלקיך ועוד תתחייב השתחויה על כי על ידי מצוה זו אינך צריך לכנות אלהותו ית' אל הכהן לומר הגדתי היום לה' אלקיך כי אם אל עצמך שע"י שובך מדעתך הקודמת יכנה ית' אלהותו עליך שנתכפר הקודם וזהו והשתחוית לפני ה' אלקיך וע"כ לא אמר לפניו עם שכבר אמר ה' אלקיך ואז ושמחת בכל הטוב כי גם שהכל שלו ית' כי מה שקנה עבד קנה רבו אינך מביא לפניו רק ראשית כל פרי הנה על ידי הביאך מעט דרך כבוד והוראת החזיקך הכל נתן לך ושמחת בכל הטוב כו':