אלפא ביתא דרבי עקיבא נוסח א

א

אמר רבי עקיבא, אל״ף, מהו אלף? מלמד שאמרה תורה א'מת ל'מד פ'יך כדי שתזכה לחיי העולם הזה. פ׳יך ל'מד א׳מת כדי שתזכה לחיי העולם הבא. מפני מה? מפני שהקב״ה נקרא אמת וכסאו מאז יושב עליו באמת, ופניו יקדמו חסד ואמת, וכל דבריו דברי אמת וכל משפטיו משפטי אמת, וכל אורחותיו חסד ואמת. ומנין שהקב״ה נקרא אמת? שנאמר וה' אלהים אמת (ירמיהו י׳:י׳). ומנין שכסאו מאז יושב עליו באמת? שנאמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת (ישעיה י״ז). ומנין שפניו יקדמו חסד ואמת? שנאמר חסד ואמת יקדמו פניך וגו׳ (תהלים פ״ט). ומנין שדבריו אמת? שנאמר ראש דברך אמת (תהלים שם). ומנין שמשפטיו משפטי אמת? שנאמר משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו (תהלים שם). וכל אורחותיו חסד ואמת שנאמר כל אורחות ה׳ חסד ואמת (תהלים שם);

דבר אחר, אל״ף - א'פתח ל'שון פ'ה, ופ'ה ל'שון א'פתח. אמר הקב״ה, אפתח לשון של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי. ומנין שלא ברא הקב״ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) הוד והדר לפניו בשמים ועוז ותפארת במקדשו בארץ. שמים מכוסים הודו, ותהלתו מלאה הארץ. ומנין שברא הקב״ה את השמים לענין שירה? שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט). ומנין שמיום שברא הקב״ה את הארץ אומרת לפניו שירה? שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ״ד) - ואין צדיק אלא הקב״ה, שנא׳ צדיק ה׳ בכל דרכיו (תהלים קמ״ח). ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה? שנאמר מקולות מים רבים (תהלים צ״ג). ומנין שאף הרים וגבעות אומרים שירה? שנאמר ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ה׳ כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח). ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה? שנאמר ממזרח שמש עד מבואו וגו' (תהלים קי״ג). ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה? שנאמר (תהלים צ״ב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. טוב להודות לה׳ - בארץ מתוך בני אדם, ולזמר לשמך עליון - בשמי מרום בתוך מלאכי השרת:

ד״א, א'פתח ל'שון פ'ה ופ'ה ל'שון א'פתח שאין נאה במאתים ושמונה אברים שבאדם לומר לפניו שירה אלא בפה ולשון, שנאמר פי יספר צדקתך וגו' (תהילים ע״א:ט״ו). שלא נמשלו פה ולשון אלא בים ובגליו. כשם שהים מרחיב ופותח - כך הפה מרחיב ופותח. כשם שהים מלא מרגליות - כך הפה מלא מרגליות של עצמות. כשם שהים מביע מים - כך הפה מביע מים. כשם שגל מתוך הים מתגבר ועולה - כך הלשון בתוך הפה מתגבר ועולה. כשם שהים מטביע ספינה בתוכו - כך לשון מרשיע את הבריה בדבר. וכשם שהים מצפצף - כך הפה מצפצף. וכשם שגל הים מרגיש - כך לשון מרגיש. כשם שגל הים מסעיר ברוח סערה - כך לשון של אדם מסעיר ברוח עבירה. כשם שהים פולט המים - כך הפה פולט מים. כשם שגלי הים הורגין את הבריות - כך הפה ולשון הרע הורג את הבריות. וכשם שהים יש לו שפה מזה ומזה - כך לשון יש לו שפה מזה ומזה. כשם שהים מבאיש ומסריח - כך הפה מבאיש ומסריח. כשם שגל הים פעמים זוקף פעמים מוטל - כך לשון פעמים זוקפת ופעמים מוטלת. כשם שגל הים הכל מתייראין ממנו - כך לשונו של אדם הכל מתייראין ממנו. מה הים לסוף מימיו מתגרשים לרפש וטיט שנאמר ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה סוף נ״ז) - כך הפה סוף דבריו לתוהו והבל שנאמר יכרת ה׳ כל שפתי חלקות וגו׳ (תהילים י״ב:ד׳):

ד״א א'פתח ל'שון פ'ה ופ'ה ל'שון א'פתח - אמר הקדוש ברוך הוא, אפתח להם לישראל פה ולשון בדברי תורה כדי שישבח שמי בכל יום ויום שאם אין ישראל בעולם אין לי שבח וגדולה, שאלמלא שירה וזמרה שישראל אומרים לפני בכל יום לא בראתי עולמי. אפילו ישראל שכל העולם כלו נברא בשבילן לא בראתים אלא בשביל שירה, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ״ד). ד״א – אל״ף, אם אין אלף אין בי״ת אם אין בי״ת אין אל״ף - אם אין תורה תמימה אין כל העולם כלו מתקיים, אם אין כל העולם כלו מתקיים אין תורה תמימה מתקיימת. אם אין גימ"ל אין דלי"ת אם אין דלי״ת אין גימ״ל - אם אין גמילות חסדים אין דלים, אם אין דלים בעולם אין גמילות חסדים, שנאמר חסדי ה׳ אזכיר וגו' (ישעיהו ס״ג:ז׳). ומנין שישראל נקראו דלים? שנאמר אתה עם עני תושיע (תהילים י״ח:כ״ח) ועינים רמות תשפיל - אלו אומות העולם.

ד״א – אל״ף, אמר הקב״ה 'אמונתי ל'ישראל פ'קדתי ופ'קדתי ל'ישראל א'מונתי. אין אמונתי אלא תורה שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח׳:ל׳). ומנין שהפקיד הקב״ה אמונתו לישראל? שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהילים צ״ח:ג׳). והיו כל ישראל פותחים את פיהם ואומרים שירה לפני הקב״ה באותה שעה, שנאמר ה׳ אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. (ישעיה כ״ה א') אם נאמר אומן למה נאמר אמונה, אם נאמר אמונה למה נאמר אומן? אלא מלמד ששתי אמונות הפקיד הקב״ה לישראל על הר סיני - אחד לישראל ואחד למשיח. אחד לישראל מנין? שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ״ה). ואחד למשיח מנין? שנאמר והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו (ישעיהו י״א:ה׳).

ד״א – אל״ף, אמר הקב״ה א'מרתי פ'ארתי ל'עמי ופ'ארתי ל'עמי א'מרתי. ואין אמרתי אלא תורה, שנאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי (פ׳ האזינו). ואין לקחי אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד׳:ב׳). ומהו אל תעזובו? מלמד שבעת מתן תורה קרא הקב״ה לישראל ואמר להם בני! מקח טוב יש לי בעולם ואני נותן אותו לכם לעד לעולם אם תקבלו את תורתי ותשמרו את מצותי. משיבים ואומרים לפניו, רבש״ע! איזהו מקח טוב שאתה נותן לנו אם נשמור את תורתך? משיב הקב״ה ואומר להם, זה העולם הבא. משיבים ישראל ואומרים, רבש״ע, הראנו דוגמא של עוה״ב. משיב הקב״ה ואומר להם, זה שבת שהוא אחד מששים של עוה״ב שכולו שבת, שנאמר זכור את יום השבת. ומנין שעוה"ב כולו שבת? שנאמר מזמור שיר ליום השבת וגו׳ (תהילים צ״ב:א׳) - ליום שכולו שבת. שכיון שראה אדם הראשון את השבת, פתח את פיו בשבחו של הקב״ה ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ ולזמר לשמך עליון. באותה שעה ירדו מלאכי השרת כתות כתות מן השמים ואמרו טוב להודות, וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם כנורות ועוגבות, ומקצתן היו בידיהם נבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומנגנים לפניו בשיר, שנאמר ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך - זה עולם הבא שנמשל לבקרים, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ב׳), ואמונתך בלילות - זה העולם הזה שנמשל ללילה, שנאמר תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהילים ק״ד:כ׳), וכי כל חיתו יער לא תרמוש אלא בלילה וביום אינה רומשת כלל? אלא מלמד שעוה"ז נמשל כלילה ומלכי או״ה משולים כחיות שהן רומשות ביער בתוך הלילה (הגלות), וכיון שעלה עמוד השחר חוזרין. וכשם שכל החיות חוזרות ליערם ולמקומם כך כל מלכי הארץ ורוזני תבל כיון שבא עליהם עוה״ב ומלכות משיח חוזרים ליערם ולמקומם ויורדין מגדולתם ושבים אל עפרם ואינם באים לעוה״ב, שנאמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ (זכריה י״ד:ח׳-ט׳).

ד״א – אל״ף, אמר הקב"ה א'צתי ל'פעול פ'לא במרום ועומק שאין חקר ואין מספר, שנאמר עושה גדולות עד אין חקר - במעשה בראשית בשעה שבראם, ונפלאות עד אין מספר - במעשה אחרית בשעה שיצרם. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעה שנוצר הולד במעי אמו, ונפלאות עד אין חקר - בשעה שנולד. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת יציאת נשמה, ונפלאות עד אין מספר - בשעת תחיית המתים. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת המבול, ונפלאות עד אין מספר - בשעת הפלגה. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת יציאת מצרים, ונפלאות עד אין מספר - בשעת קריאת ים סוף. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מלחמת עמלק, ונפלאות עד אין מספר - בשעת ירידת המן. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מתן תורה, ונפלאות עד אין מספר - בשעה שנהרגו סיחון ועוג. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בשעת מלחמת סיסרא, ונפלאות עד אין מספר - במלחמת סנחריב. ד״א, עושה גדולות עד אין חקר - בעוה״ז, ונפלאות עד אין מספר - בעוה״ב.

ד״א, אל״ף - מלמד שחמשת אלפים שערי חכמה נפתחו לו למשה בסיני כנגד חמשה חומשי תורה, ושמונת אלפים שערי בינה כנגד שמונה [ספרי] נביאים, ואחד עשר אלפים שערי דעה כנגד אחד עשר כתובים, שנאמר אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ (משלי כ״א כ'). אוצר - זו תורה, שנאמר יראת ה׳ היא אוצרו (ישעיהו ל״ג:ו׳), ותורה - זו יראה, שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך (פ׳ תבא), ואומר ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' (פ׳ יתרו). נחמד - אלו נביאים שמתנבאים בדברים נחמדים, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (תהילים י״ט:י׳-י״א), ושמן - אלו כתובים שהם מושחים גופו של אדם בדברי נחומים כשמן, שנאמר ושקוי לעצמותיך (משלי ג׳:ח׳), בִּנְוֵה חָכָם - זה משה רבנו ע״ה שנקרא חכם, שנאמר עיר גבורים עלה חכם וגו' (משלי כ״א), ואין גבורים אלא מלאכי השרת, שנאמר ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח (תהילים ק״ג:כ׳). וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ - זה יהושע בן נון שעשה עצמו ככסיל אצל משה רבו.

ד״א - אל"ף זה הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון, הוא אלוף ברוב אלפי מלך. כשם שהאל"ף ראש לכל האותיות כך הקב״ה ראש לכל המלכים כולם, גם הוא סוף לכל הנדיבים כולם. ומנין שהוא ראשון והוא אחרון? שנאמר אני ה׳ ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיהו מ״א:ד׳-ה׳). ראוי למקרא לומר ואת אחרון אני הוא, מה ת"ל את אחרונים אני הוא? אלא מלמד כשמחדש את העולם הקב״ה עומד בעצמו ומסדר סדרן של אחרונים של עוה״ב, סדרן של צדיקים, סדרן של חסידים, סדרן של ענוים, סדרן של נביאים, סדרן של מלכים ושל רוזנים ושל נדיבים, סדרן של פרנסי הדור, סדרן של כל דור ודור, וכל בריה ובריה, וכל חיה וחיה, וכל עוף ועוף, וכל נשמה ונשמה. ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטטרון ואת ארבע החיות מתחת גלגלי מרכבות כסאו, ומעמיד את כסאו לצד אחד ומעלה את קרח ואת עדתו משאול ומתהום רבה. ומביאין לפניו כל באי העולם והוא מעמידן על רגליהם, והוא מסדר דינו של עצמו לפני הבריות, ואומר להם כלום ראיתם אלוה אחר מבלעדי בשמים ממעל או בארץ מתחת או בארבע רוחות העולם? העידו בי ותאמרו אמת! שנאמר, ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל (ישעיהו מ״ג:י״ב). משיבין מטטרון וחיות הקדש וקרח ועדתו כולם בבת אחת בקול אחד בפה אחד ובדיבור אחד, ואומרים לפניו כל באי עולם, לא ראינו מעולם כמוך אלוה בשמים ממעל, ולא שרנו מעולם כמוך רשות אחר בארץ מתחת. אין מלך כמוך ואין צור בלתך, ואין אלהים זולתך, אתה ראשון ואתה אחרון ואין אלוה מבלעדיך, ואין עוד אלהים שנאמר אין כמוך באלהים ה׳ ואין כמעשיך (תהלים פ״ו). באותה שעה משיב הקב״ה לכל באי עולם, שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי (פ׳ האזינו). מה הוא אני אני ב׳ פעמים? אלא מלמד שאמר להם הקב״ה, אני הוא עד של נברא העולם ואני הוא משנברא העולם ואין אלהים עמדי לעוה״ב. אני אמית ואחיה - אני הוא שאמית כל בני אדם וכל הבריות בעולם הזה, ואני הוא שאחזיר להם רוח ונשמה ומחיה אותם לעולם הבא, ואני הוא שמחצתי אותם בעולם הזה בעורות עינים בחרישות אזנים בחגירת רגלים בבלילות אצבעותים בפילגות אברים בערלות שפתים באילמות פה ולשון, ואני הוא שמרפא אותם לעולם הבא. ואין מידי מציל - ליום הדין. ד״א, מחצתי ואני ארפא - כשם שהאדם נפטר במומו כך חוזר במומו לעוה״ב [בעת תחיית המתים], מי שנפטר חיגר - חוזר חיגר, מי שנפטר סומא - חוזר סומא, מי שנפטר חרש - חוזר חרש, מי שנפטר אילם - חוזר אילם, מי שנפטר גבן - חוזר גבן, מי שנפטר דק - חוזר דק, או תבלול בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך - חוזר כך. ואח״כ יושב הקב״ה כרופא ומרפא אותם בפני כל באי עולם, שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו (ישעיה מ״ז).

ד״א – אל״ף, מפני מה כותבין אותו באות אחת וקורין אותו בשלש אותיות? מפני שהוא נחשב אחד כנגד הקב״ה שנקרא אחד, שנאמר שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, הקב״ה נקרא אחד וקריאת שמו אותיות (שמות) משולשות. ומנין שהקב״ה אחד וכל שם שלו אין קורין לפניו אלא במשולש? שנאמר ה׳ אלקינו ה׳ אחד הרי שמו משולש. ה׳ ה׳ אל רחום - הרי שמו משולש. ומנין שכל שבח אין אומרים לפניו אלא משולש? שנאמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות - הרי משולש. גדול ה׳ ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר - הרי משולש. אז ישיר, את השירה, אשירה לה׳, וכן שיר השירים, שיר אחד שירים שנים - הרי שיר משולש. במדת האמונה בראתי את העולם, ובמדת האמונה אני נוהג עמו, ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו (בדפוס קראקא כתוב פה ס׳ חנוך שנדפס בערכו ואין צורך לכפול הדברים).

ב

ב״י אל תקרי ב״י אלא בי״ת, ומה הוא בית? אמר הקב״ה, ב'ניתי י'צרתי ת'כנתי, ת'כנתי י'צרתי ב'ניתי: בניתי שני פלטרין שלי - אחד למעלה ואחד למטה, יצרתי כל סדרי בראשית, תכנתי חיי עוה״ב, שנאמר מי תכן את רוח ה׳ (ישעיהו מ׳:י״ג). ד״א - ב״י, בו בינה בכל בית, בכל בית בינה בו: בית בוני בכל בית במלכות בוני בית. אמר הקב״ה בבי״ת בראתי את העולם, בבי"ת דנתי את העולם. בבי"ת שיחתי (השחית) את העולם, בבי"ת בלבלתי את הלשון בעולם, בבי"ת ברכתי את אזרחי (אברהם), בבי"ת ברכתי את יצחק, בבית ברכתי את יעקב, בבי"ת ברכתי את השבטים, בבי"ת ברכתי את יוסף, בבי"ת ברכתי את ישראל, בבי"ת ברכתי את ירושלם, בבי"ת ברכתי את ציון, בבי"ת ברכתי את בית המקדש, בבית ברכתי את עוה"ב. ומנין כי בבי"ת ברא את העולם? שנאמר בראשית ברא אלהים. בבי"ת דן את העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני - "גש" לפני "קרוב" לפני לא נאמר, אלא "בא" לפני. שיחתי בבי"ת, שנאמר ביום ההוא נבקעו מעינות תהום רבה. בלבל הלשון בבי"ת מנין? שנאמר כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ - "הפך" "חלף" "עירב" לא נאמר, אלא "בלל". ברך האזרחי בבי"ת מנין? שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל, ברך יצחק בבי"ת מנין? שנאמר ויצחק בא מבוא. ברך יעקב בבי"ת מנין? שנאמר בית יעקב בכל מקום, אבל "אהל" יעקב, "משכנות" יעקב, "שורש" יעקב - לא נאמר אלא "בית" יעקב. בירך השבטים בבית מנין? שנאמר וישראל בחרתי בו (ישעיה מ״ד) - "חשקתי" "חפצתי" "רציתי" בו לא נאמר, אלא בחרתי בו. ברך יוסף בבי"ת מנין? שנאמר ובית יוסף להבה (עובדיה א׳:י״ח), מחנות יוסף "משכנות" יוסף "מעונות" יוסף לא נאמר, אלא "ובית" יוסף להבה. ברך ישראל מנין? שנאמר בית ישראל ברכו את ה׳ (תהלים קל״ו) - זרע ישראל לא נאמר, אלא בית ישראל. ברך ירושלם מנין? שנאמר ובחר עוד בירושלם (זכריה סוף א׳), 'חשק' 'חפץ' 'רצה' לא נאמר, אלא 'בחר'. ציון מנין? שנאמר כי בנה ה׳ ציון, 'יסד' 'כונן' לא נאמר, 'שכלל' לא נאמר, אלא 'בנה'. בית המקדש מנין? שנאמר כי ביתי בית תפלה וגו׳ (ישעיהו נ״ו:ז׳), 'אהלי' 'משכני' 'דירתי' לא נאמר, אלא 'ביתי'. עוה״ב מנין? שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (שם ס"ה), 'יוצר' 'כונן' 'שכלל' לא נאמר, אלא 'בורא'.

ד״א – בי״ת, מה נשתנה בית מכל האותיות שברא בו הקב״ה כל סדרי בראשית? מפני שגלוי וידוע היה לפני הקב״ה כי שתי פעמים עתיד העולם ליחרב - אחד בימי דור המבול, ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש ושנים. ד״א - מפני ששתי פעמים היה עתיד בית המקדש ליחרב. ד״א - מפני שאמר הקב״ה שני עולמים אני עתיד לברוא, עולם הזה ועולם הבא. ד״א - מפני שאמר הקב״ה עתיד אני לברוא שמים וארץ שני פלטורין - שמים לי וארץ לבני אדם, שנאמר השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט״ו). ד״א - מפני שאמר הקב״ה עתידין בשר ודם לעבוד שתי רשויות - ישראל עובדים לשמי ואו״ה לשם ע״ז. ד״א - מפני שעתידין בריות העולם לנהוג בהם ב׳ יצרים, יצר טוב ויצר הרע. ד״א - שכל מה שאני עתיד לברוא אינו אלא אחד - זכר ואחד נקבה. ד״א - מה ת״ל בראשית? בשביל שלשה שנקראו ראשית, ואלו הן: תורה, וישראל, ויראה. תורה מנין? שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי י״ד), ישראל מנין? שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה (ירמיה ב׳), יראה מנין? שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ (משלי א׳). תורה - בשביל ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ״ד). ומנין שעם זו ישראל? שנאמר, עם זו קנית. ישראל - בשביל יראה, שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך.

ד״א – ב״י, בו בינה לכל נברא, בו בינה לכל יצור, בו בינה לכל נפש, בו בינה לכל נשמה, בו בינה לכל רוח, שאלמלא בינה אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (פ׳ דברים). באותה שעה אמר להם הקב״ה לישראל, בני! הבו לכם בעלי בינה להיות ראשים עליכם. מיד הלך משה והיה מחזיר בכל משכנותיהם של ישראל לבקש מהם בעלי בינה ולא מצא, שנאמר ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים (שם) - ולא מצא נבונים. מכאן אתה למד שגדולה בינה לפני הקב״ה יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים וכתובים, ושונה משנה ומדרשים הלכות ואגדות שמועות ותוספות [מושבות] (מושלות?) ומעמדות והגדות וכל סדרי בראשית ואין בו בינה - אין תורתו שוה כלום, שנאמר ובינת נבוניו תסתתר (ישעיה כ״ט). ד״א - מפני מה ברא הקב״ה את העולם בבי״ת בבראשית וסיים התורה בלמ"ד? כדי שכשתדבקם ביחד אינן אלא בל, וכי תהפוך אותם אינן אלא לב, אמר להם הקב״ה לישראל: בני! אם אתם מקיימים שני דברים הללו בל ולב אני מעלה עליכם כאילו קיימתם את התורה כולה מב׳ ועד ל׳.

ג

גימ״ל - מהו גימ״ל? מלמד שאמר הקב״ה ג׳מלתי י׳חד מ׳חסדים ל'דלים, ל'דלים מ׳חסדים י׳חד ג׳מלתי. שאלמלא גמילות חסדים שלי אין כל העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ומהו גמילות חסדים של הקב״ה שהוא עושה עם עולמו בכל יום ויום? אלו הן: רוח ונשמה, דעת ותבונה, עצה ומחשבה, בינה וערמה, תושיה וגבורה, מאירת עינים, ושמיעת אזנים, והלוך רגלים, ומישוש ידים, ופתיחת הפה, ומענה לשון שהוא נותן לכל אדם ובריה שבהן העולם מתקיים, שנאמר חסד ה׳ מלאה הארץ (תהלים ל״ג). רוח ונשמה מנין? שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. דעת ותבונה מנין? שנאמר ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עצה ומחשבה מנין? שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום. בינה וערמה מנין? שנאמר לתת לפתאים ערמה וגו׳ (משלי א׳). תושיה וגבורה מנין? שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח׳). מאירת עינים מנין? דכתיב אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה ל״ה). שמיעת אזנים מנין? שנאמר ואזני חרשים תפתחנה וגו׳. הליכת רגלים מנין? שנאמר אז ידלג כאיל פסח, ונאמר - מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ׳). מישוש ידים מנין? שנאמר שאו ידיכם קדש וגו׳ (תהלים קל״ד). פתיחת הפה מנין? שנאמר מי שם פה לאדם (פ׳ שמות). מענה לשון מנין? שנאמר מה׳ מענה לשון (משלי ט״ז). ד״א - אלו טל ומטר וגשמי רצון ברכה ונדבה שנתן הקב״ה משמי מרום בעולם בכל שנה ושנה, שנאמר ונתתי מטר ארצכם בעתו (פ׳ עקב). שאלמלא גשמים יורדים בעולם אין כל בריה יכולה להתקיים, שנאמר הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה), שאלמלא צדקה וגמילות חסדים שנתן הקב״ה משחקים אין העולם מתקיים, שנאמר ושחקים יזלו צדק (שם), וכתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול (תהלים ע״ח). ומה נשתנה שחקים מכל רקיעי מרומים? מפני שכל כחו וגבורתו של הקב״ה אינו אלא בשחקים - עוזו וגאותו, שכינתו ותורתו, ירושלים, וביהמ״ק - כולם בשחקים. עוזו מנין? שנאמר תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו ועוזו בשחקים (תהלים ס״ח). גאותו בשחקים מנין? שנאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים (פ׳ ברכה). שכינתו בשחקים מנין? שנאמר ויצו שחקים ממעל וגו׳ (תהלים ע״ח), ואין צוואה אלא שכינה שנאמר ויצו ה׳ אלהים (פ׳ בראשית), שהקב״ה צוה לשחקים להתקין מיני מאכל למחנות ישראל, ומנין שהמן בשחקים יהיה טחון ברחים בשביל צדיקים ובשביל ישראל? שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (תהלים ע״ח). תורתו בשחקים מנין? שנאמר ועוזו בשחקים, ואין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (שם כ״ט). ירושלם וביהמ״ק בשחקים, בנויה באבנים טובות ומרגליות באבן ספיר ובאבן כדכד וכל מיני אבן יקרה, מנין? שנאמר ושחקים יזלו צדק (ישעיה מ״ה), וירושלם נקראת צדק שנאמר צדק ילין בה. ולמה נקרא שמו שחקים? שהם משחקים מָן טל ומטר ודגן לישראל, בין בעוה״ז ובין בעוה״ב. ד״א, שחקים - אין שחקים אלא סחקים שהם משחקים בכל מיני שיר וזמרה ובכל מיני שבח לפני השכינה בביהמ״ק שבמרום, שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) - זה בית מקדשו שבשחקי מרומים שזיוו מכסה את כל חדרי הרקיע המרומים, שנאמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג'). ד״א, שחקים - שאלף ושמונה עשר מחנות עומדים לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים לומר לפניו קדוש בכל יום ויום. וכל מחנה - אלף ושמונה עשר רבבן מלאכי השרת, שכך שחקי"ם בגמטריא אלף ושמונה עשר מחנות שהן סובבין לפני השכינה בביהמ״ק שבשחקים, ומרוממים שמו של הקב״ה בכל מיני שבח וזמרה מבקר ועד ערב, ואומרים לפניו קדוש קדוש קדוש, ומערב עד בקר אומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו. מפני מה? מפני ששכינה תעלה למרומים בלילה לבית מסתרים שלה, שנאמר אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ (ירמיה מ״ה ט"ו).

ד

דל״ת - ד״ל. אמר הקב״ה ד'ברי ל'עולם, ל'עולם ד'ברי נצב בשמים, שנאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים (תהלים קי״ט). ואין דבר אלא מלאך הרופא, שנאמר ישלח דברו וירפאם (שם ק״ז). ד״א - אין דבר אלא לשון נבואה, שנאמר וישם ה׳ דבר בפי בלעם (פ׳ בלק). ד״א - אין דבר אלא לשון מצוה, שנאמר דָּבָר שָׁלַח ה׳ בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל (ישעיה ט' ז'). ומנין שאין דבר אלא מצוה? שנאמר, כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר (במדבר ט"ו ל"א).

דבר אחר - דל"ד, אמר הקב״ה ד׳ברתי ל'הקים ד'ל, ד'ל ל'הקים ד'ברתי. מפני שבני אדם שונאים לדל ואין מי שאוהב לדל אלא אני בלבד. ובני אדם מבזים לדל ואין נשמעים דברי חכמת דל, שנאמר וחכמת המסכן בזויה וגו׳ (קהלת ט׳). ואני בעצמי משגב לדל, שנאמר ויהי ה׳ משגב לדך משגב לעתות בצרה (תהלים ט׳). וכשבא דל בתפלה לפני איני משיבו מלפני ריקם שנאמר אל ישוב דך נכלם וגו׳ (שם ע״ד). ואני מקרב שכינתי אצלו בכל יום שנאמר קרוב ה׳ לנשברי לב (שם ל״ד), ואין נשברי לב אלא עניים. וכל האוטם אזנו משמוע צעקת הדל ואינו עונה לו בשעה שצועק לפניו בקול צעקה ומרה גם הוא יקרא ולא יענה, שנאמר אוטם אזנו מצעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה (משלי כ״א). ולא עוד אלא שאינו מביט הקב״ה בכל רגע ורגע אלא בדל, שנאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח (ישעיה ס״ו), וערב לפני הקב״ה קול דבריהם יותר מכל בני אדם שתחת השמים שנאמר כי שומע אל אביונים ה׳ ואת אסיריו לא בזה (תהלים ס״ט). מהו ואת אסיריו? אלו בעלי חולה ובעלי מכה שהן דומין בעוה״ז בחליים כאילו הם חבושים בבית האסורים, עד שהקב״ה שולח להם רפואה וירפאם מחליים, שנאמר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳ (שם ק״ז), ואסורים אלו חולים שנאמר לאמר לאסורים צאו וגו' (ישעיה מ״ט). ולא עוד אלא שהקב״ה מגלגל רחמיו אליהם ומקימם מעפר להושיבם עם נדיבים ולהנחילם כסא כבוד, שנאמר מקים מעפר דל להושיבם וגו׳ (ש״א ב׳), ואין נדיבים אלא מלכים שנאמר נדיבי עמים נאספו וגו׳ (תהלים מ״ז), ואין עמים אלא ישראל שנאמר עמים הר יקראו (דברים ל״ג), ואין הר אלא ביהמ״ק שנאמר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳. וכסא כבוד ינחילם, ואין כסא אלא ירושלם שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ (ירמיה ג׳), ואין כבוד אלא העולם הבא שנאמר כבוד חכמים ינחלו (משלי ג׳), ואומר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (תהלים קמ"ט), ואין משכבותם אלא העוה״ב שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נ"ז).

דבר אחר, מפני מה דל״ת נותן פניו כלפי ה״א? מפני שכל מי שהוא דל בעוה״ז עשיר הוא לעוה״ב, כגון ישראל מפני שהם עוסקים במצות; עשיר בעוה״ז דל הוא בעוה״ב - כגון או״ה ורשעים שאינם עוסקים במצות ועשירים בעוה״ז, לפי שהקב״ה נותן להם שכרם בעוה״ז שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו (פ׳ ואתחנן) מן העוה״ב, ששכר מצוה אחת מן העוה״ב עין לא ראתה אלהים זולתך (ישעיה ס״ד). ואו״ה שאינן עוסקים במצות מקבלים שלחנם בעוה״ז. ולמה? לפי שהקב״ה אינו מקפח שכר שום בריה. כיצד, באין או״ה ורשעים ועושין מצוה אחת לפניו כדי שישבחו אותם וישמעו בני אדם ויכבדו אותם. וכל מה שעושין רשעים אין עושין אלא לכבודם, ע"כ הם עשירים בעוה״ז ועניים לעוה״ב, לפי שאין כל אדם זוכה לשתי שלחנות. ואם יש אדם בישראל שנולד במזל טוב לחיות בעוה״ז ויכיר בוראו בכל לבבו והולך בתומו ובענוה ולא מגיס דעתו על חבירו ולא אמר בלבו אני גדול מפלוני ופלוני, ולא יענה לעניים בגבהות הלב, ולא יקלל אדם שהוא קטן ממנו ויתן מעושרו לעניים צדקה ולעשירים גמילות חסדים בהלואה, ונותן דעתו בכל שעה על בוראו ואומר בשפלות וברוח נמוכה מה אני מה חסדי מה צדקתי לפני בוראי, - זה אוכל הפירות בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב. וכל מצות שיעשה האדם בעולם הזה ולא יעשה אותן באהבה וביראה אינו מקבל שכר מאותן מצות בעוה״ב. ואם תמה אתה בדברים הללו, בא והסתכל בעשו הרשע ואו״ה שהם אוכלים מלכות וגדולה בעוה״ז וסופן שנטרדין מן העוה״ב, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א׳), ואומר אבדו גוים מארצו (תהלים י׳), ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב׳), ישובו רשעים לשאולה (תהלים ט׳). אבל ישראל נוחלים חיי עוה״ז וחיי עוה״ב בשביל צדקות שעושין, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס׳), ואומר ויקבלון מלכותא קדישי עליונים וגו'. ומנין שישראל נקראים עליונים? שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם (תהלים פ״ב).

ה

ה״א - אין ה״א אלא שמו של הקב״ה המפורש שבו נברא העולם כלו, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה׳־בראם, ומנין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אין נבראים אלא בה״א? שנאמר השמים החדשים והארץ החדשה (ישעיה ס״ו). שמים חדשים וארץ חדשה לא נאמר, אלא השמים החדשים והארץ החדשה. מכאן אתה למד שלא היתה יגיעה מלפני הקב״ה לא במעשה בראשית של עולם הזה ולא במעשה אחרית של עולם הבא, שלא בראו אלא בדבר שאין בו ממש בה״א. ומה נשתנה ה׳ מכל האותיות, שבה׳ שאין בו ממש ניתנה תורה לישראל? מפני שכל האותיות כשהאדם מוציאן מפיו הוא מרגיש בהן בשפתיו ובלשונו ומוציא טיפת רוק מפיו, אבל ה״א כשאדם מוציאה מפיו אינו מרגיש בה לא בשפתיו ולא בלשונו ואין מוציא בה טיפת רוק מפיו. כל האותיות כולן מקבלות טומאה אבל ה״א אינה מקבלת טומאה, מפני שכל שמות המפורשות אינן נכתבות אלא בה״א, ובה״א נחתמו שמים וארץ ועוה"ז ועוה"ב וימות המשיח. וכמה הן אותיות שבהן נחתמו שמים וארץ? שתים עשרה הן כנגד שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה. ושנים עשר חדשי השנה וי״ב מזלות וי״ב שבטים וי״ב ארצות וכולן על שמותם של שבטים, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ואלו הן י״ב אותיות שנאמר אהיה אשר אהיה וגו' אהיה שלחני אליכם (שמות ג׳), הרי י״ב אותיות. וכיצד נחתמו בהן ארבע לכל רוח ורוח *(בשלש רוחות), שתי אותיות מלמעלה לכל רוח ושתי אותיות מלמטה לכל רוח; א״ה מלמטה י״ה מלמעלה, א״ה מלמעלה י״ה מלמטה, ורוח רביעית פתוחה ועומדת ואינה חתומה (ומפרש שר"ל שרק לפעמים היא פתוחה ויש זמן מיוחד שהיא חתומה בשם הוי״ה) יש זמן שהיא פתוחה ועומדת ואינה חתומה ויש זמן שהיא חתומה, ובזמן שהיא חתומה אינה חתומה אלא בי״ה ו״ה, י״ה מלמעלה ו״ה מלמטה. ומפני מה יש זמן שהיא פתוחה? מפני שבה ירד הקב״ה לבלבל את הלשון, שנאמר וירד ה׳ לראות את העיר וגו', ובה ירד על הר סיני, שנאמר וירד ה׳ על הר סיני, ובה עתיד לירד לירושלם לחדש את העולם שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה י״ד), ואומר כן ירד ה׳ צבאות לצבוא על הר ציון (ישעיה ל״א). וכל אותיות הללו של אש הן, ומראיהן כמראה ברק ולהבת אור סביב להן, וכל אחת ואחת שיעור קומתו עשרים ואחד אלפים רבבות פרסאות, וכולן קשורות כתרים של זיקי זוהר מפני שהן חקוקות בעט באצבע ידו של הקב״ה. ומנין שכל שם ושם שיעורו עשרים ואחד אלפים רבבות פרסאות וכולן קשורות כתרים של זיקי זוהר? שכן אהי"ה בגימטריא (כ״א). ומה הוא שאמר הכתוב אהיה אשר אהיה? מלמד שאמר הקב״ה אני הייתי ואהיה, אני הייתי קודם שנברא העולם, ואני הוא משנברא העולם, ואני הוא שאהיה לעולם הבא. דבר אחר - אהיה אשר אהיה, אמר הקב״ה אני א׳דון ה׳כל י׳צרתי ה׳כל, ה׳כל י׳צרתי ה׳כל א׳דון אני. דבר אחר - אהיה אשר אהיה, אמר הקב״ה במדת רחמים בראתי את העולם ובמדת רחמים אני מנהיגו, ועתיד אני לחדשו במדת רחמים. ומנין שבמדת רחמים ברא את העולם? שנאמר זכור רחמיך ה׳ וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כ״ה), ומנין שבמדת רחמים הוא מנהיגו שנאמר ויעבור ה׳ על פניו וגו׳ (שמות ל״ג). ומנין שהוא עתיד לחדשו במדת רחמים? שנאמר כה אמר ה׳ שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה (זכריה א׳). ד״א - אהיה אשר אהיה, אמר הקב״ה במדת הטוב בראתי את העולם ובמדת הטוב אני מנהיגו ואני עתיד לחדשו במדת הטוב. ומנין שבמדת הטוב ברא את העולם? שנאמר טוב ה׳ לכל (תהלים קס״ה), ומנין שבמדת הטוב מנהיגו? שנאמר טוב ה׳ למעוז ביום צרה (נחום א׳). ומנין שבמדת הטוב עתיד לחדשו? שנאמר הטיבה ה׳ לטובים (תהלים קכ"ה). ד״א - אהיה אשר אהיה, אמר הקב״ה במדת אמונה בראתי את העולם ובמדת אמונה אני מנהיגו ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו *(עי׳ בסוף אות א׳). ומנין שבמדת אמונה ברא את העולם? שנאמר ה׳ אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן (ישעיה כ״ה). ומנין שבמדת אמונה מנהיגו? שנאמר אל אמונה ואין עול (פ׳ האזינו), ומנין שעתיד לחדשו במדת אמונה? שנאמר ואמונתי וחסדי עמו (תהלים פ״ט).

ו

ו״ו - חותמות של הקב״ה שבהן נחתמו כל שמות המפורשים שעל כסא הכבוד, שנאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור. זה שמי לעולם - אלו שמות המפורשים, וזה זכרי לדור ודור - אלו חותמות השם. שכל שם ושם שבמרכבה יש לו חותם ויש לו כנוי והקב״ה יושב על כסא אש וסביב סביב לו כעמודי אש שמות המפורשים, כל אחד בטכסי אש, כל אחד ואחד בתוך מראה אש, ועמהם חיילות רבות של שרי אש מערכות עצומות של גדודי אש. ובזמן שאדם משתמש בהם מתמלא כל רקיע ורקיע כלו אש ויורדין לשרוף את העולם באש, כיון שמגיעים לארץ רואים שכנפי השמים קשורים בכנפות הארץ וכנפות הארץ קשורים בכנפי השמים וחתומים בטבעת אהיה אשר אהיה, מיד עומדים מכעסם ונוהגים במדת רחמים עם כל העולם ועם אותו אדם המשתמש בהם. שאלמלא לא חתם הקב״ה בחותמו ארבע רוחות העולם כשאדם משתמש בהם מיד העולם מתמלא אש, אלא שחתם הקב״ה בחותמו ואינו שולט האש בעולם, שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ה׳ (ירמיה כ״ג). והשם שהוא נתגלה למשה בסנה מתוך אהבה ומתוך הרחמים ומתוך הענוה ומתוך הישרות ומתוך השפלות ומתוך הצדקה ומתוך האמונה ומתוך אברהם יצחק ויעקב, שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת והקב״ה אהבם אהבה גמורה לא גלה להם שם המפורש אלא למשה בלבד, שנאמר ושמי ה׳ לא נודעתי להם (פ׳ וארא). ומה הודיע להם? מקצת שמו שאינו מפורש, שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, שלש אותיות הללו הודיע להם כנגד שלשתן. ש׳ כנגד אברהם ד׳ כנגד יצחק י׳ כנגד יעקב, ולכולם שם אחד גלה להם, אבל למשה גילה לו כל השמות, בין שמות המפורשים בין שמות החקוקים על כתר מלכות שבראשו ובין שמות החקוקים על כסא הכבוד ובין שמות החקוקים בטבעת שבידו, בין שהם עומדים כעמודי אש סביבות מרכבותיו בין שמות שהם סביבות שכינה כנשרי מרכבה ובין שמות שנחתמו בהם שמים וארץ ים ויבשה הרים ובקעות תנינים ותהומות, סדרי עולם וסדרי בראשית וסדרי מעונות זבול וערבות וכסא הכבוד, אוצרות חיים וגנזי ברכות גנזי טל ומטר גנזי ברקים גנזי עננים גנזי רוחות וגנזי נשמות של חיים ושל מתים, שנאמר יודיע דרכיו למשה (תהלים ק״ג). ומפני מה לא גילה דרכיו לאברהם שפירש עצמו מע״ז ונדבק תחת כנפי השכינה ועמד בעשר נסיונות, וליצחק שנעקד כשה תמים על גבי המזבח ומסר דמו להקב״ה, וליעקב שהרחיק את עצמו ואת בניו ואת בנותיו ואת קרוביו מחטא ומע"ז שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו הסירו אלהי הנכר (פ׳ וישלח) -? אלא מלמד שלאברהם לא גילה לו אלא מפני שזרעו של ישמעאל נופל בגיהנם, ליצחק מפני שזרעו של עשו נופל בגיהגם, ולמה לא גילה ליעקב שבחר בו הקב״ה לסגולתו וחקק דמותו על כסא הכבוד שברקיע שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו (תהלים קל״ה), ובו משבחים לפניו עליונים ותחתונים בכל יום שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה ס״ט)? אלא מפני שאמר שנסתרו דרכיו לפני בוראו, שנאמר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה׳ (שם מ׳) - לפיכך לא גילה לו.

ז

זי"ן - זה שמו של הקב״ה שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו בכל יום ויום מקרני ראמים ועד ביצי כנים, שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ (תהלים ק״ד), ואומר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (שם קמ״ח). וכמה מפתחות יש לו להקב״ה? יש לו מפתח של אשה שנאמר ויפתח את רחמה, יש לו מפתח של גשמים שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב (פ׳ תבוא), יש לו מפתח של תחיית המתים שנאמר וידעת כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם (יחזקאל ל״ו). יש לו מפתח של פרנסה שנאמר פותח את ידך (תהלים קמ״ה), יש לו מפתח של נקבים שנאמר מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ (ישעיה נ״א י"ד), יש לו מפתח של מן ויכן להם מן שנאמר ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן (תהלים ע״ח), יש לו מפתח של חידוש מלכיות שנאמר וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד (ישעיה ס׳ י"א), יש לו מפתח של עינים שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (שם ל״ה), וכתיב ויגל ה׳ את עיני בלעם (פ׳ בלק), יש לו מפתח של חרשים שנאמר אזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל״ה), יש לו מפתח של שפתים שנאמר ה׳ שפתי תפתח (תהלים נ״א), יש לו מפתח של פה שנאמר ויפתח ה׳ את פי האתון (פ׳ בלק), יש לו מפתח של לשון שנאמר ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז), יש לו מפתח של אסורים שנאמר ה׳ מתיר אסורים (תהלים קט״ו), יש לו מפתח של ארץ שנאמר תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע (ישעיה מ״ה ח'), יש לו מפתח של גן עדן שנאמר פתחו לי שערי צדק (תהלים קי״ח), יש לו מפתח של גיהנם שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה ס״ו) - אל תקרי שומר אמונים אלא שומר אמנים, בשביל אמן שעונים רשעים מתוך גיהגם נצולים מגיהנם. כיצד, עתיד הקב״ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, מימינו של הקב״ה חמה עם מזלות ולבנה וכל הכוכבים משמאלו, והקב״ה דורש להם טעמי תורה חדשה שעתיד הקב״ה ליתן להם ע״י משיח. וכיון שמגיע לאגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל *(ע״ע זרובבל) על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם עונין אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם עונין ואומרים אמן בתוך גיהנם, עד שמתרעש כל העולם כולו וקולם נשמע בפני הקב״ה והוא שואל עליהם ואומר, מה קול רעש גדול שמעתי? משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו: רבש״ע! אלו רשעי ישראל וצדיקי או״ה שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן מתוך גיהנם. מיד מתגלגלין רחמיו של הקב״ה עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה, כבר יצר הרע גרם להם. באותה שעה נוטל הקב״ה מפתחות של גיהנם ונותנן למיכאל וגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם, לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מתוך גיהנם שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. מיד הולכים מיכאל וגבריאל ופותחים ארבעים אלפים שערי גיהנם ומעלים אותם מתוך גיהנם. וכיצד מעלים אותם מתוך גיהנם? מלמד שכל גיהנם וגיהנם שלש מאות [אלפים פרסאות] ארכו וג׳ מאות [אלפים] רחבו ועביו אלף פרסה ועמקו אלף פרסה. וכל רשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מתוכה. מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה? תופשין ביד כל אחד ואחד מהן ומעלין אותו כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר העלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ׳), ועומדים עליהם גבריאל ומיכאל באותה שעה ורוחצין אותם וסכין אותם ומרפאים אותם ממכות גיהנם, ומלבישין אותם בגדים נאים וטובים ותופשים בידם ומביאין אותם לפני הקב״ה ולפני כל הצדיקים כשהם מגוהצים ומכובדים שנאמר כהניך ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב (דהי״ב ו׳). כהניך - אלו צדיקי או״ה שהן מכהנין להקב״ה בעוה״ז כגון אנטונינוס בן אסוירוס וחביריו, וחסידיך - אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים, שנאמר אספו לי חסידי (תהלים נ׳). וכשמגיעין לפתח גן עדן נכנסין גבריאל ומיכאל תחלה ונמלכין בהקב״ה. משיב הקב״ה ואומר להם, הניחו להם שיכנסו ויראו את כבודי. וכיון שנכנסין נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו ומברכים ומשבחים שמו של הקב״ה. מיד, צדיקים גמורים וישרים שיושבים לפני הקב״ה נותנים הודאה ומרוממים להקב״ה, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (שם ק״מ), ואומר וירוממוך בקהל עם וגו׳ (שם ק״ז).

ח

חי״ת - אל תקרי חי"ת אלא חטא (לפי ההברה הספרדית אין חלוק במבטא בין חית לחטא, וכן להלן באות טי״ת) מפני שחטא נחשב להם לרשעי ישראל כצדקה בשעה שהם רואין פני גיהנם ומקבלים בעצמם דינה של גיהנם. וכיון שמעלין אותם וחוזרין בתשובה לפני הקב״ה, מיד מתקבלין לפני שכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם ומקבלים שכר על כל חטא שהיה בידם כצדקה, שנאמר וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה (יחזקאל י״ח:כ״ז), 'בהן' יחיה לא נאמר, אלא 'עליהם' (בכתוב נאמר הוא את נפשו יחיה, ובמקום אחר נאמר ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה [שם ל״ג י״ט]), מלמד שעליהם הוא יחיה עם הצדיקים והחסידים ותמימים וישרים ובעלי צדקה וגומלי חסדים ובעלי תורה ואנשי אמונה לעולם הבא. ולא עוד, אלא שמעלין אותם ומושיבין אותם בישיבה אצל השכינה, מפני ששברו את לבם בתשובה לפני הקב״ה, שנאמר קרוב ה׳ לנשברי לב (תהילים ל״ד:י״ט). דבר אחר, קרוב ה׳ לנשברי לב - מלמד שכל מי שלבו שבור בכל יום ורוחו נמוכה ודבורו ממועט בפיו בכל יום, עמו שכינה מהלכת בכל יום. ולא עוד, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו מזבח בנוי בלבו ומעלה עולות וזבחים עליו לפני הקב״ה, שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכא (שם נ״א). ד״א, קרוב ה׳ לנשברי לב - שכל שבורי לב חביבין לפני הקב״ה יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת מרוחקים מן השכינה שלשים וששת אלפים רבבות פרסאות שנאמר שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳), לו בגימטריא שלשים וששה אלפים הן. מלמד שגופו של שכינה (ע״ע שעור קומה), מאתים ושלשים וששה רבבות פרסאות, מאה ושמונה עשר ממתניו ולמעלה, ומאה ושמונה עשר ממתניו ולמטה. ופרסאות הללו אינן בפרסאות שלנו אלא בפרסה שלו, שהפרסה שלו אלף אלפים אמה, ואמה שלו ארבע זרתות וטפח, וזרת שלו מסוף העולם עד סופו, שנאמר מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ' י"ב). ד״א, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן - מלמד שהשמים ושמי השמים זרת אחד ארכן וזרת אחד רחבן וזרת אחד קומתן, וארץ וכל תהומות פרסת רגל אחת ארכה ופרסת רגל אחת רחבה ופרסת רגל אחת קומתה, עד הרקיע הראשון. אבל שבורי לב הקב״ה קרוב אצלן כל היום מאמה אל אמה, לכך נאמר קרוב ה׳ לנשברי לב. לנשברי לב הוא קרוב ולא לנמהרי לב, שכבר כתוב אחריו אמרו לנמהרי לב חזקו ואל תיראו. אלא מלמד שהקב״ה מרחיק שכינתו מעל גבהי לבב, וכולן נחשבים עליו כתועבה, שנאמר תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה (משלי י״ד), ואין תועבה אלא ע״ז שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך (פ׳ תצא), מכאן מצינו שכל מי שיש לו גסות הרוח כאילו עובד ע״ז. ולא עוד, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו בנה במה בלבו ומקטיר עליה קטרת לע״ז, שאין תועבה האמורה כאן אלא ע״ז, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. (פ׳ אחרי מות), לכך נאמר תועבת ה׳ כל גבה לב. ומהו יד ליד לא ינקה? מלמד שאפילו יש בו צדקה וגמילות חסדים כאברהם אבינו שקנה בצדקה שמים וארץ העוה״ז ועוה"ב, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ (פ׳ לך), ויש בו גסות הרוח לא ינקה מדינה של גיהנם. ד״א, יד ליד לא ינקה - מלמד שאפילו יש בו תורה וחכמה כמשה רבינו ע״ה שקיבל תורה מיד ליד, ויש בו גסות הרוח, לא ינקה מדינה של גיהנם. לכן הוא אומר כי רם ה׳ ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳). וכי שפל יראה וגבוה אינו רואה? אלא מלמד שאין הקב״ה מסתכל במי שיש בו גסות הרוח כמי שאינו מסתכל באדם שהוא שונא לו מנעוריו, שאין שונא לו להקב״ה אלא מי שיש לו גסות הרוח, לכך נאמר כי רם ה׳ ושפל יראה וגו׳. ומהו וגבוה ממרחק יידע - בשני יודי״ן? מלמד שאמר הקב״ה כל מי שיש בידו גסות הרוח מעלה אני עליו כאילו קללני בשני העולמות, שאין ב׳ יודין אלא אחד בעוה״ז ואחד בעוה״ב. וכל מי שזובח את יצרו בכל יום ומתודה עליו מעלה אני עליו כאילו כבדני בשני עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני (שם נ׳), שני נוני"ן - אחד לעוה"ז ואחד לעוה״ב.

ט

טי״ת - אל תקרי טי"ת אלא טיט, ומהו טיט? זה טיט שבידו של הקב״ה, שנאמר הנה כחומר ביד היוצר (ירמיהו י״ח:ו׳) שכל העולם כלו לא נברא אלא הימנו, ולבסוף עתידים כלם שחוזרים לטיט, שנאמר הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ח׳). ואין טיט אלא עפר שנברא ממנו אדם הראשון, שנאמר וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה. ומנין שאין טיט אלא עפר? שנאמר וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט (ישעיה מ״א כ"ה). ד״א, טיט זהו טיטו של עולם הבא, שהצדיקים מציצין הימנו כתות כתות כעשבי השדה בכמה לבושין שריחן הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן, שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים ס״ב), ואין עיר אלא ירושלם שנאמר העיר אשר בחרתי בה (מלכים א י״א:ל״ב), מכאן אתה למד שאין הקב״ה מחיה מתים אלא בארץ ישראל שנאמר כה אמר ה׳ בורא השמים ונוטיהם וגו' (ישעיהו מ״ב:ה׳), ואומר ונתתי צבי בארץ חיים (יחזקאל כ״ו:כ׳), ומהו ארץ חיים, וכי יש ארץ חיים וארץ מתים? אלא זו ארץ ישראל שנקראת ארץ החיים שמתיה חיים תחלה לעוה״ב. אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן ושאר כל הצדיקים שבארבע פנות העולם היאך חיים ובאים לעולם הבא? אלא מלמד שבשעת תחיית המתים הקב״ה יורד משמי שמים העליונים ויושב על כסאו בירושלם, שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ (ירמיהו ג׳:י״ז), וקורא להם הקב״ה למלאכי השרת ואומר להם: בני! לא בראתי אתכם אלא לשעה זו כדי שתעשו לי קורת רוח. משיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו: רבש״ע! הננו נעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה. משיב הקב״ה ואומר להם, לכו ושוטטו בארבע רוחות העולם והגביהו את ארבע כנפות הארץ, ועשו מחילות מחילות בקרקע לכל צדיק וצדיק שבחו"ל עד א״י, והביאו לי כל צדיק וצדיק, פלוני בן פלוני חסיד, פלוני בן פלוני חכם, פלוני בן פלוני שמסרו עצמן על קדושת שמי בכל יום ויום, כדי שלא יצטערו ויבואו לא״י ואני מחיה אותם. מיד הולכים כל מלאך ומלאך, וכל שרף ושרף, וכל שר ושר, וכל גדוד וגדוד, ומשוטטים בארבע רוחות העולם, ומגביהים ארבע כנפות הארץ, ומנערים רשעים ממנה, שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה (איוב ל״ח:י״ג), ועושין מחילות מחילות בקרקע הארץ בשביל כל צדיק וצדיק שבחו"ל, ומביאים אותם בתוך מחילות לא״י אצל הקב״ה לירושלם, ועומד הקב״ה בעצמו ומחיה אותם ומעמידם על רגליהם. וכיצד הקב״ה מחיה את המתים לעוה״ב? מלמד שנוטל הקב״ה שופר גדול בידו שהוא אלף אמה באמתו של הקב״ה, ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם מתקבצים, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה ששית רוחות ונשמות מתכנסות לגופיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם, שנאמר ה׳ צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ, וְהוֹשִׁיעָם יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ (זכריה ט׳ ט"ז).

י

יו״ד - אל תקרי יו"ד אלא יד, מלמד שזהו יד ושם טוב שעתיד הקב״ה ליתן להם לצדיקים לעוה״ב בירושלם ובבית המקדש, שנאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב וגו׳ (ישעיהו נ״ו:ה׳), ואין ביתי אלא ביהמ״ק, שנאמר כי ביתי בית תפלה (שם), ואין חומות אלא ירושלם, שנאמר על חומותיך ירושלם וגו׳ (שם ס״ב), ואין יד אלא מנות שנאמר חמש ידות (פ׳ מקץ). ומהו יד? מלמד שעתיד הקב״ה לקרות לכל הצדיקים בשמם ונותן להם כוס של סם חיים בידם כדי שיהיו חיים וקיימים לעולמים, ומהו שם? מלמד שעתיד הקב״ה לגלות שם המפורש לכל הצדיקים לעוה״ב, השם שנבראים בו שמים החדשים וארץ החדשה, כדי שיהיו כולם יכולים לבראות עולם חדש, שנאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיה ס״ב), ומנין שזה שם המפורש? נאמר כאן שם עולם ונאמר להלן זה שמי לעולם, מה להלן שם המפורש אף כאן שם המפורש. ד״א, שם עולם אתן לו - שלא יפסוק שמו מן העולם, שכשם ששמים חדשים וארץ חדשה קיימים לעולמי עולמים, כך עתיד שמו של הצדיקים שחיים וקיימים לעולם, ושם זרעם וזרע זרעם שיעמדו לעולם, שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳ כן יעמוד זרעכם ושמכם (סוף ישעיה). ד״א, שם עולם - מלמד ששלש מאות וארבעים עולמות עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק לעוה״ב, שכן ש״ם בגימטריא ג׳ מאות וארבעים הוו. ד״א, שם עולם אתן לו - נאמר בראש הפסוק הזה, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, ובסוף נאמר אתן לו. אם נאמר אתן לו למה נאמר ונתתי להם, ואם נאמר ונתתי להם למה נאמר אתן לו? מלמד שכל הצדיקים כלם נותן להם הקב״ה יד וחלק שכר טוב ושם ותהלה ושבח ומלכות לעוה״ב, ולמשיח בן דוד נותן יד וחלק שכר טוב ושם עולם תהלה וגדולה ושבח כליל כתר קדושה ברוך ומלכות כנגד כל הצדיקים כלם לעוה״ב. יד - זה כוס של חיים שמשקהו הקב״ה למשיח ולצדיקים לעתיד לבוא, חלק שכר טוב - זה שלש מאות וארבעים עולמות שכל צדיק וצדיק נוטל בחלקו כל אחד ואחד לפי שכר מעשיו לעוה״ב. שם עולם - זה שם המפורש שעוה״ב נברא בו. תהלה וגדולה - זהו אור מאירת עינים שהם מסתכלים בהם מסוף העולם ועד סופו בסקירה אחת, ושבח זו קומה זקופה כאדם הראשון, כליל כתר - זה ארגוונין טוב שהמלכים משתמשין בהן, קדושה - שקוראין לפניהם מלאכי השרת קדוש קדוש קדוש, כדרך שקוראין לפני הקב״ה בשמים ממעל בעוה״ב, ומלכות - שכל הנכשל בהם בצדיקים משתמש לעוה״ב במלוכה וכבוד ברכות וממשלה כדוד מלך ישראל, שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך ה׳ (זכריה י״ב:ח׳). ואור נוגה סביב סביב להן לכל צדיק וצדיק לעוה״ב ושכינה עמהם בכבוד בכל מקום, כאב שהוא יושב על כסא הכבוד, כמלך שש ושמח בשמחת בניו ובנותיו, שנאמר ואני אהיה לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ט׳), ואומר רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו׳ (שם).

כ

כ״ף - זה כף שבועה, כ״ף שהוא מכה זו על גב זו בשמחה רבה בסעודתן של צדיקים לעוה״ב ועומד ומרקד לפניהם בסעודה, וכל צדיק וצדיק מהלכת עמו שכינה ברבוא רבבות מלאכי השרת ועמודי ברק סביב להן ונצוצין של זוהר מוקפות להן וזקוקי זיו מבהיקים את פניהם, וזיקי אור מקרין את עפעפיהם, ורוחות מתכנשין לפניהם, ועננים מזילים לנגד פניהם, והרים מרקדים לפניהם, ועל אותה שעה אומר ישעיה (כ״ו) ה׳ רמה ידך. מה רמה ידך? מלמד שעתיד ישעיה לומר לפני הקב״ה בסעודתן של צדיקים בג״ע בשעה שהוא מרקד לפניהם: רבש״ע רמה ידך! לא יבואו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים. משיב הקב״ה ואומר: ישעיה בני, יבואו ויראו בשמחתם וטובתם וילבשו בושה וכלימה, שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם (שם). משיב ישעיה ואומר לפניו: רבש״ע, לא יבואו ולא יראו. אומר הקב״ה, מי מכריע בינינו שנעשה כדברו? משיב ישעיה ואומר לפניו: רבש״ע! תבא כנסת ישראל הגדולה ותכריע בינינו ונעשה. מיד קורא הקב״ה למטטרון שר הפנים, ואומר: עבדי! לך והבא לי כנסת ישראל כדי שתכריע בינינו. מיד הולך מטטרון ומביא כנסת ישראל לפני הקב״ה ולפני ישעיה. וכיון שרואה כנסת ישראל את הקב״ה, אמרה לפניו: רבש״ע, למה קראת אותנו? משיב הקב״ה ואמר לה: בתי מפני שאני אומר יבואו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים. משיבה כנסת ישראל, יבואו ויבושו, שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה (סוף מיכה). באותה שעה באים רשעים לפתח ג״ע ועומדים להסתכל בטובתן של צדיקים, ורואים כל הצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו בלבוש מלכות ובכתר מלכות ובעדי מרגליות של מלכים, וכל אחד יושב כמלך על כסאו של זהב, ולפני כל אחד ואחד שלחן של מרגליות, וביד כל אחד ואחד כוס של זהב מרוקם באבנים טובות ומרגליות והוא מלא סם חיים, וכל מעדני גן עדן מונחים לפניהם על השלחן, ולפני כל אחד ואחד עומדים שלשה מלאכי השרת לשמשן וקרני הדר על ראשיהם וזיקים וברקים יוצאים אז מפיהם, וזיו פניהם הולך מסוף העולם ועד סופו כזיו החמה, שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ח׳). ושמים ושמי השמים פותחין את דלתותיהם וממטירים עליהם טללי בושם של אפרסמון טהור שריחו הולך מסוף העולם ועד סופו, ואלף אלפים מלאכי השרת עומדים לפניהם ואוחזים בידיהם כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומרננים לפניהם בסעודה, והקב״ה עומד בעצמו ומרקד בעצמו בסעודה, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות מימינו ומשמאלו, ומרקדים לפניהם עמו. וכיון שהרשעים רואים כל אותה גדולה ומלכות וכל אותה תפארת וכבוד, מגביהים את קומתם מאה אמה בהיכל מפני כבודן של צדיקים להסתכל בהם, והם שואלים עליהם לומר מי אלו שכל אותו הכבוד וכל אותה גדולה עשה להם הקב״ה? משיבים מלאכי השרת ואומרים לפניהם: הללו עמו של הקב״ה שעסקו בתורתו ובמצותיו והביאום לג״ע ליתן להם שכר טוב וחלק טוב, מיד נופלים רשעים על פניהם ופותחים את פיהם בשבחו של הקב״ה ושל צדיקים ואומרים, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו (תהילים קמ״ד:ט״ו).

ל

למ״ד - אל תקרי למד אלא ל'ב מ'בין ד'עת. מלמד ששקול הלב כנגד כל האברים, לאדם יש לו עינים - אף ללב יש לו עינים, לאדם יש לו אזנים - אף ללב יש לו אזנים, לאדם יש לו פה - אף ללב יש לו פה, לאדם יש לו דבור - אף ללב יש לו דבור, לאדם יש לו נהימה - אף ללב יש לו נהימה, לאדם יש לו צעקה - אף ללב יש לו צעקה, לאדם יש לו הליכה - אף ללב יש לו הליכה. כן כל המדות שיש להם לאיבריו של אדם יש ללב, עין רואה - אף הלב רואה, שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א׳:ט״ז), אוזן שומעת - אף הלב שומע, שנאמר לב שומע לשפוט (מלכים א ג׳:ט׳). דיבור מנין? שנאמר דברתי אני עם לבי (קהלת א׳:ט״ז), צפצוף הלשון מנין? שנאמר בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי (תהלים ח׳), צועק מנין? שנאמר צעק לבם אל ה׳ (איכה ג׳). מה אדם מתנחם - אף הלב מתנחם, שנאמר וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (בראשית נ' כ"א), מה אדם מחוקק - אף הלב מחוקק, שנאמר לבי לחוקקי ישראל (שופטים ח׳). הליכה מנין? שנאמר עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה׳ י"א). מנין שהלב כותב, שנאמר כתבם על לוח לבך (משלי ג׳:ג׳). אדם מרחיש - אף הלב כן, שנאמר רחש לבי דבר טוב (תהילים מ״ה:ב׳). אדם עולץ - אף הלב יעלוץ שנאמר עלץ לבי (שמואל א ב׳:א׳). אדם מטהר - אף הלב מטהר, שנאמר לב טהור ברא לי אלהים (תהלים ק״א). אדם מגיל - אף הלב כן, שנאמר יגל לבי (שם י״ג). אדם מתעצב - אף הלב כן, שנאמר ויתעצב אל לבו (פ׳ בראשית). אדם נוער - אף הלב נוער, שנאמר אני ישנה ולבי ער (שיר השירים ה׳:ב׳). מנין שהלב ישן באדם? שנאמר ישן לב ואין מבין. מה אדם חכם - אף הלב חכם, שנאמר חכם לב יקח מצות (משלי כ״ד). אדם מטפש - אף הלב כן, שנאמר כי בשרירות לבי אלך (פ׳ נצבים), ואין שרירות אלא טיפשות. אדם דורש - אף הלב כן, שנאמר ונתתי את לבי לדרוש (קהלת א׳:י״ג). אדם עוסק - אף הלב עוסק, שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (פ׳ עקב). אדם מרפא - אף הלב כן, שנאמר חיי בשרים לב מרפא (משלי י״ד:ל׳). אדם נשבר - אף הלב כן, שנאמר לב נשבר ונדכא (תהילים נ״א:י״ט). אדם רם רוח - אף הלב כן, שנאמר ורם לבבך (פ׳ עקב). אדם יש לו שכחה - אף הלב כן, שנאמר נשכחתי כמת מלב (תהילים ל״א:י״ג). אדם ישיש - אף הלב כן, שנאמר וראיתם ושש לבכם (ישעיהו ס״ו:י״ד). אדם שמח - אף הלב כן, שנאמר לב שמח ייטיב פנים (משלי י״ז:כ״ב), אדם טוב - אף הלב טוב, שנאמר שמח וטוב לב (אסתר ח׳). כל מה שיש באדם יש בלב, מכאן למדנו שהלב שקול כנגד רמ״ח איברים שבאדם. ולא עוד אלא שנים עשר דברים יש בו באדם ואלו הן: לב מבין דעת ותבונה, כליות יועצות עצות טובות ורעות, פה מחתך בכל מיני מאכלות, לשון גומר כל מיני שיחות, חיך טועם כל מטעמי מאכלות, קנה מושך ומוציא כל רוחות וקולות, ושט בולע כל מיני מאכל ומשקה, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס ומרה זורקת בו טיפה ומניחתו, טחול שוחק כל מיני שחיקות, קורקבן שוחק כל מיני אכילות, קבה ישנה שנה מתוקה. ואין שנאה ואהבה אלא בלב, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (פ׳ קדושים), ונאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך (פ׳ ואתחנן), ואין קנאה אלא בלב, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיהו ס״ג:ד׳), ואין דאגה אלא בלב, שנאמר דאגה בלב איש ישחנה (משלי י״ב:כ״ה), ואין דיווי אלא בלב, שנאמר והסר כעס מלבך (קהלת י״א:י׳). לפיכך אין הקב״ה צופה אלא ללב, שנאמר כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב (שמואל א ט״ז:ז׳).

מ

מ״ם - מפני מה מ״ם קורא אותה שנים בבת אחת (שיש בה שתי אותיות שוות ואפשר לקרות אותה פנים ואחור), מפני ששניהם עומדים ברזי כסא הכבוד, וכלם חקוקים בטכסי שלהבת על כסא הכבוד וקושרין בראשם כתרים של אורה, וכיון שמגיע זמן קדושה ואין הקב״ה יורד ממרום רומו ודר במרכבה, שניהם מתקרבים זה אצל זה ואומרים אימתי ירד הקב״ה ממרום רומי רומים וירד במרכבה, ואנו נראה מראה דמות פניו ונאמר שירה לפניו? שנאמר מתי אבא ואראה פני אלהים (תהלים נ״א). ומהו מתי אבוא? מלמד שלא אמרה רוח הקדש דבר זה אלא כנגד אותה שעה שאומרים אותיות שבמרכבה קודם שתבא שכינה ותרד על כסא מרכבה, מתי יבא הקב״ה וישב על כסא הכבוד ונקבל את פניו בשמחה ובשירות. וכיון שבא הקב"ה וירד במרכבה, כל שרי המרכבה וכל החיות שבמרכבה וכל אותיות שבמרכבה מקדימים בשירות להקבילו. אף מ׳ ום׳ שבמרכבה מקבלים פני שכינה באותה שעה בשירי עוז ומלכות, ופותחים את פיהם ואומרים שירה. ומה שיר שהם אומרים? מ״ם פתוחה אומרת: מלכותך מלכות כל עולמים, ומ"ם סתומה אומרת: וממשלתך בכל דור ודור. מה עושה הקב״ה באותה שעה? תופש כל האותיות שבמרכבה ומחבקן ומנשקן וקושר להם שני כתרים לכל אחד ואחד, כתר של מלכות וכתר של כבוד, ואף מ״ם פתוחה ומ"ם סתומה תופסן הקב״ה בידו ומחבקן ומנשקן וקושר להם שני כתרים. למ"ם פתוחה - אחד של מלוכה ואחד של כבוד, למ"ם סתומה - אחד של ממשלה ואחד של תפארת. ואח״כ מושיבן הקב״ה אחד מימינו ואחד משמאלו ומפייסן בדברים, ואומר להם: אותותי שחקקתי באצבעותי בעט שלהבת אש, גלוי וידוע לפני שלא נקרא מלכותי אלא בכם ולא יקרא ממשלתי אלא בכם מלך מלכים ומושל מושלים. לפי שבאות מ״ם פתוחה נקרא הקב״ה מלך מלכים, ובמ"ם סתומה נקרא הקב״ה מושל מושלים, שנאמר ומלכותו בכל משלה (תהילים ק״ג:י״ט-כ׳). ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד, ואומר מלך אלהים על גוים (שם ט״ז), ואומר כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים (שם כ״ב). וכיון ששומעים מ״ם פתוחה ומ"ם סתומה מפי הקב״ה דבר זה, פותחים את פיהם ואומרים שירה לפני הקב״ה. ומה שירה אומרים? לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש (דהי״ב כ״ט). באותה שעה באין כל שרי מלכיות שבכל רקיע ורקיע לפני הקב״ה, ונוטלין כתר מלכותם מעל ראשם ומניחים על גבי קרקע ערבות רקיע כנגד כסא הכבוד, וכורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם לפני הקב״ה ומקבלים פניו, ואח״כ פותחים את פיהם ואומרים שירה לפניו. ומה שירה שהם אומרים לפניו? ממלכות הארץ שירו לאלקים זמרו ה׳ סלה (תהילים ס״ח:ל״ג), וכל גדודי אש וכל שרפי להבה באין בשירות ותשבחות לפני הקב״ה, ומקבלים פניו ומשתחוים לפניו, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. ואח״כ פותחים את פיהם ואומרים שירה, מה שירה [שהן אומרים]? מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו. הקב״ה קדוש ויושב על כסא קדוש, הקב״ה רם ונשא ויושב על כסא רם ונשא, והקב״ה אש אוכלה אש וחונה בסוד מערכות אש. ומנין שנקרא קדוש? שנאמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות, ומנין שאף כסאו נקרא קדוש? שנאמר אלהים ישב על כסא קדשו, ומנין שנקרא רם ונשא? שנאמר כה אמר רם ונשא (ישעיהו נ״ז:ט״ו), ומפני מה נקרא רם ונשא? מפני שהוא רם על כל רמים שבעולם, שנאמר רם על כל גוים ה׳ (תהילים קי״ג:ד׳), אל תקרי גוים אלא גאים, אלו שרי מלכים ורוזנים שהם מתגאים במרום מפני גובהן. ומפני מה נקרא נשא? מפני שהוא נושא בזרועו את כל העולם, שנאמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו׳ (ישעיה ט״ז). ומפני מה כסאו רם? מפני שהוא רם על כל המדות שבעולם, ומפני מה נקרא נשא? מפני שהוא נושא כל רוחות ונשמות שבעולם, שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעיהו נ״ז:ט״ז). ומנין שנקרא אש אוכלה? שנאמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא (פ׳ עקב), ומנין שאף כל מערכותיו אש? שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (תהילים ק״ד:ד׳), ומנין שהקב״ה נקרא כבוד? שנאמר ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה (תהילים כ״ד:י׳), וכסאו נקרא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון (ירמיהו י״ז:י״ב).

נ

נו״ן - מפני מה אחד רובץ ואחד זקוף ועומד? מפני שנבראת בו נשמה לבריות, שכל נשמה ונשמה פעם שהיא רובצת פעם שהיא זקופה. בזמן שאדם רובץ - נפשו רובצת, ובזמן שאדם זוקף - נפשו זוקפת (בנוסחא אחרת: בזמן שהיא בגופו של אדם היא רובצת ובזמן שאינה בגופו של אדם היא זקופה), שנאמר נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן (משלי כ׳:כ״ז). משל למלך שיש לו פלטרין בבית המטונף וכשבקש ליכנס בתוכו אומר לעבדיו הדליקו בתחלה בתוכו את הנר כדי שאראה מה שבתוכו, אף הקב״ה ברא את האדם מן העפר ומן הדם ומן המרה, אדם ר״ת א׳פר ד׳ם מ׳רה. ויפח באפיו נשמת חיים כדי שיחפש מה בחדרי לבבו של אדם שנאמר נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואומר חוקר לב ובוחן כליות (ירמיהו י״ז:י׳). ומפני מה אינו חוקר אלא כליות ולב? מפני שהלב מבין בינה ומחשב מחשבות וכליות יועצות עצות טובות ורעות, אומר הקב"ה הללו הן מנהיגיו ופרנסיו של אדם ואין לי עסקי אלא בהם, שכל איבריו של אדם נוהגים על ידיהם. ד״א, לכך נאמר נר אלהים נשמת אדם ולא נשמת בהמה, והלא נשמת אדם ונשמת בהמה הכל הולכין אל מקום אחד, ולא עוד אלא שאחד האדם ואחד הבהמה מקרה אחד להם ליום המות, שנאמר כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה (קהלת ג׳), מה אדם מת - אף בהמה מתה, מה אדם מטמא בנגיעה, שנאמר הנוגע במת וגו׳ (פ׳ חקת) - אף בהמה מטמאה בנגיעה, שנאמר וכי ימות מן הבהמה וגו׳ הנוגע בנבלתם יטמא וגו׳ (פ׳ שמיני), ולא עוד אלא שמעולה בהמה מן האדם, שהנוגע בנבלת אדם מטמא טומאת שבעה, אבל הנוגע בנבלת בהמה אינה מטמא אלא טומאת ערב, ולא עוד אלא בזמן שהבהמה מתה בעלה מוכר אותה לגוים וגוים אוכלים את בשרה, ועורה נותנים אותה לעבדה, ולא עוד אלא בזמן שהיא מתה רוחה יש לה מנוחה, אבל אדם כשהוא מת רוחו אין לה מנוחה מפני שמעמידין אותו בדין ומסדרין לפניו כל מעשים שהיו בידו בין לטובה בין לרעה, ואומרים לו: לא כך עשית ביום פלוני, לא כך פעלת ביום פלוני, לא כך שחקת ביום פלוני, ולא כך דברת, ואפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו בשעת תשמיש מגידין לו ביום דין הקבר, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד׳:י״ג). ואם מתים בניו בחייו - אומרים לו מפני מה מתו בניך בחייך? אם נסתמו עיניו בחייו - אומרים מפני מה נסתמו עיניך? אם נעשה אילם בחייו - אומרים לו מפני מה נעשית אילם בחייך? אם נעשה חרש, אם נעשה מצורע - הכל אומרים לו. שהרי הקב״ה כל מעשיו ישרים שנאמר כי ישרים דרכי ה׳ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע י״ב), צדיקים ילכו בם - לגן עדן ופושעים יכשלו בם - לגיהנם. מפני מה כשלת בעונך ואבדת את דרכיך ופילגת עצמך ועוררת לגיהנם? ואם היה בידו להשיב טענה שהוא זוכה בה בדין - מקבלין הימנו, ואם לאו - מכין אותו ג׳ פולסאות של אור ועושין אותו קטם ומפזרין אותו בארבע רוחות העולם, שנאמר החמס קם למטה רשע וגו' (יחזקאל ז׳:י״א), ואח״כ מחזירין אותו ד׳ מלאכי השרת, אחד אחד לכל רוח, ומכניסין את קטמו מארבע רוחות העולם ומטמנים אותו בתוך הקבר עד שמגיע יום הדין הגדול, שנאמר כי הנה יום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט), כי הנה יום בא - זה יום הדין הגדול, בוער כתנור - זה גיהגם שנמשל כתנור, שנאמר נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (שם), והיו כל זדים - אין זדים אלא לצים, שנאמר זד יהיר לץ שמו (משלי כ״א:כ״ד). מכאן אתה למד שכל אדם שיש בו ליצנות אין דנין בגיהנם תחלה אלא הוא, שנאמר עושה בעברת זדון (שם), ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא (צפניה א ט"ו), וכל עושי רשעה - אלו רשעי ישראל שהם נדונים בגיהנם. ד״א, קש - אלו רשעי או״ה שנמשלו לקש, שנאמר תשלח חרונך יאכלמו כקש (פ׳ בשלח), וליהט אותם - זה לשון האש של גיהנם שהיא מלהטת הרשעים. היום הבא, שאותו היום שבא ארוך ארבעים יום, שבארבעים יום נוצר הולד ובארבעים יום נתנה התורה, לכך נדונים באותו היום שהוא ארבעים יום כיומו של אדם ולא כיומו של הקב״ה, שיומו של הקב״ה אלף שנים שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהילים צ׳:ד׳), שהכל ברשותו של הקב״ה והכל בדברו. אשר לא יעזוב להם שורש וענף שלא יטעמו טעם גיהנם, שורש - זו נשמה שדומה לנטיעה בגופו של אדם, ענף - זו הגוף שנבלל בעפר כענף, ואם כן למה נאמר נר אלהים נשמת אדם ולא נשמת בהמה? אלא מפני שאדם נברא בדמותו של הקב״ה - נאמר בו נר אלהים נשמת אדם, אבל בהמה הואיל ולא נבראת בדמותו של הקב״ה - לא נאמר בה. כיוצא בדבר נאמר: מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה וגו׳ (קהלת ג כא). רוח בני אדם - אלו הצדיקים שדומים לאברהם בצדקתו שנקרא אדם, שנאמר האדם הגדול בענקים הוא (יהושע י״ד:ט״ו), ומנין שאין גדול אלא אברהם? שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (פ׳ חיי שרה), ורוח הבהמה - אלו הרשעים שנמשלו כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו (תהילים מ״ט:י״ג).

ס

סמ״ך - אל תקרי סמ"ך אלא סומך מך, זה הקב״ה שהוא סומך מכים ונופלים, שנאמר סומך ה׳ לכל הנופלים (תהלים קמ״ח), סומך עליונים וסומך תחתונים סומך העוה״ז וסומך העוה״ב. ומנין שסומך עליונים? שנאמר אני ידי נטו שמים (ישעיהו מ״ה:י״ב) אל תקרי נטו שמים אלא סמכתי שמים. סומך התחתונים מנין? שנאמר סומך ה׳ לכל הנופלים, ואין נופלים אלא תחתונים שמשפילין עצמם מפני קומתם שנמוך. סומך העוה״ז מנין? שנאמר ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו (ישעיהו ס״ג:ה׳).

ד״א, סמ״ך - אלו ישראל שתמיד סומכין להם זכות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב יוסף משה ואהרן דוד ושלמה. זכותן של אברהם ויצחק במזרח סביב להם, שנאמר מי העיר ממזרח צדק (ישעיהו מ״א:ב׳), זכותן של יעקב ויוסף במערב, שנאמר ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א׳:י׳) - זה דמות יעקב שחקוקה על כסא הכבוד, דמות שור - זה דמות יוסף, שנאמר בכור שורו הדר לו (פ׳ ברכה). ומפני מה ניתנה בכורה ליוסף, שנאמר וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה (דהי״א ה׳ א'). זכותן של משה ואהרן בדרום, שהתורה והמצוה כהונה ולויה לא נתנם אלא בדרום, שנאמר אלוה מתימן יבא (פ׳ ברכה). זכותן של דוד ושלמה בצפון, לפי שכל נבואתם שנתנבאו על ישראל לא נתנבאו אלא על מתן שכרן של צדיקים בגן עדן שהוא נתון בצפון, ומנין שהג״ע בצפון? שנאמר מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ וגו׳ (תהלים י״ז י"ד), דוד נתנבא ואמר כשראה טובה של ג״ע: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (שם ל״א), שלמה נתנבא ואמר יצפון לישרים תושיה (משלי ב׳:ז׳), ישרים - אלו צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום, שנאמר ישבו ישרים את פניך (שם קמ"א). הקב"ה נקרא ישר וצדיקים נקראו ישרים, הקב״ה מנין? שנאמר טוב וישר ה׳ (שם כ״ה), צדיקים מנין? שנאמר אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה (שם קי״א). הקב״ה נקרא טוב, שנאמר טוב ה׳ לכל (שם קמ״ה), וצדיקים נקראו טוב, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה מ׳) - שכר מעשיהם בעוה״ב ופרי מעלליהם יאכלו בעוה"ז.

ד"א, סמ״ך - זו ירושלם, שהרי סמוך לה הרים ומקיפים לה גבעות, הרים כנגד אבות וגבעות כנגד אמהות, שנאמר ירושלם הרים סביב לה וגו׳ (תהילים קכ״ה:ב׳).

ד״א, סמ״ך - זה משכן שעשה משה וישראל במדבר, שהיו סומכים לו ד׳ מחנות שבטי ישראל, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה, דגל מחנה דן צפונה, דגל מחנה יהודה מזרחה, דגל מחנה אפרים ימה (פ׳ במדבר).

ד"א, סמ״ך - זה בית המקדש ששכינה בתוכו, וסמוך לו סביב מלך וכהן גדול כהנים לויים וישראל כנגד ד׳ רוחותיו כבמדבר שהיו סמוכין לו ד׳ מחנות שבטי ישראל, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה דגל מחנה דן צפונה וכו׳.

ד״א, סמ״ך - זו התורה, שסביב סמוך לה נביאים וכתובים משנה מדרש הלכות ואגדות ושמועות ותוספות, שנאמר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם (פ׳ חוקת), אין באר אלא תורה שנמשלה לבאר, שנאמר באר מים חיים, ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳). ולמה נמשלו דברי תורה למים? לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא נמוך ומשפיל עצמו. חפרוה שרים - און שרים אלא משה ושבעים זקנים שהיו דורשים את התורה בשבעים לשונות ומוציאין כל אחד ואחד טעמי החכמה מן התורה. כרוה נדיבי עם - אלו סופרים כגון דוד ושלמה דניאל ומרדכי ועזרא הסופר. במחוקק - שהכל אומרים הלכה למשה מסיני שנקרא מחוקק, שנאמר כי שם חלקת מחוקק (פ׳ חוקת). ולמה נקרא שמו מחוקק? שחקק כל אות ואות שבתורה באצבעות ידיו. במשענותם - אלו נביאים שהיו מחיים את המתים כגון אליהו ואלישע שהחיו מתים, שנאמר ושמת משענתי על פני הנער (מלכים ב ד׳:כ״ט). וממדבר מתנה - זה מדבר סיני שנתנה להם לוחות במתנה מסיני, שנאמר ויתנם ה׳ אלי (פ׳ עקב), ואומר זכרו תורת משה עבדי (סוף מלאכי). תורת משה - אלו תורה נביאים וכתובים, על כל ישראל - אלו המצות, חקים - אלו המדרשות, והמשפטים - אלו שמועות והגדות, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמ״ז:י״ט).

ע

עי״ן - לא נאמר אלא עין של תורה שהיא עין לכל עין, והיא אורה לכל אור, והיא חכמה לכל חכמה, והיא בינה לכל נבונים, והיא מדע לבל יודעים, והיא חיים למחזיקים בה וכו׳. מנין שהיא עין לכל עין? שנאמר מצות ה׳ ברה מאירת עינים (תהילים י״ט:ט׳). ומנין שהיא אורה לכל אור? שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג). ומנין שהיא חכמה לכל חכמה? שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה (שם ח׳), ואין חכמה אלא תורה, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם (פ׳ ואתחנן), ומנין שהיא בינה לכל נבונים? שנאמר ונביא לבב חכמה (תהילים צ׳:י״ב), ואין בינה אלא תורה שנאמר קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה (משלי ד׳ ז'), ואומר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח׳), ומנין שהיא מדע לכל יודעים? שנאמר ודעת מזימות אמצא (שם), ומנין שהיא חיים למחזיקים בה? שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח), ומנין שהיא אהבה לכל אוהבי דבריה שנאמר הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה (שיר השירים ב׳:ד׳). ואומר אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי (משלי ח׳ י"ז), והיא לראש כל החכמים לחן, שנאמר כי לוית חן הם לראשך וגו' (שם י״א), והיא כבוד ויקר לחכמים ולסופרים, שנאמר סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה (שם ד׳ ח'), והיא נותנת שלש מתנות בשתי ידיה, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (שם ג׳). ובה מלכים עתידין למלוך במלוכה וכבוד, שנאמר בי מלכים ימלוכו (שם ח׳), ובה מתברכים שרי תורה על ישראל, שנאמר בי שרים ישורו וגו׳ (שם), ובה עתידין מתי ארץ ושוכני עפר לחיות, שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים י״ט:ח׳), ובה כל היום משתוקקים סופרי ישראל, שנאמר לולי תורתך שעשועי וגו׳ (שם קי״ט), ובה משמחין כל לב וכליות, שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב (שם י״ט), ובה משחקים לפני הקב״ה בכל עת, שנאמר משחקת לפניו בכל עת (משלי ט׳), ובה עושין שמירה לישראל, שנאמר בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך (שם ו'), ובה מצילין את ישראל מדינה של גיהנם, שנאמר כי תלך במו אש לא תכוה (ישעיהו מ״ג:ב׳), תבוא תורה שהיא אש, שנאמר הלא דברי כאש (ירמיהו כ״ג:כ״ט), ותציל ישראל מדינה של גיהנם שהיא מלאה אש, שנאמר מדורתה אש ועצים (ישעיהו ל׳:ל״ג), ובה קיימים עליונים ותחתונים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה), ובה מתחדשים שמים וארץ לעוה״ב, שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו׳ (ישעיהו ס״ה:י״ז), ונאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה (שם). בזכות מי? בזכות ישראל שמקיימים את התורה, שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ וגו׳. מאי תהלתו עומדת לעד? זו מתן שכרן של צדיקים שהוא עומד עד לעתיד לבא.

פ

פ״י (פ״א) - אל תקרי פ״י אלא פה, ואין פה אלא משה, שנאמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי (פ׳ שמות), מלמד שבאותה שעה אמר משה לפני הקב״ה: רבש״ע, יודע אני בעצמי שאתה אלוה לכל באי עולם, לא בראת את העולם אלא לכבודך ולא עשית בריה אלא ליקרך ולא בראת אדם אלא כדי לחלוק לך כבוד, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתי (ישעיה נ״ה). וכל אבר ואבר שבראת באדם לא בראת אותו לבטלה, לא בראת ראש אלא לכבוד שמך לתפילין, וליקוד לך ולהשתחוות לך, לא בראת עינים אלא לראות כבודך, לא בראת אזנים אלא לשמוע כבודך, וחוטם להריח, לחיים להטעים טעמי מאכל, שינים לשוחקות, ושט להבליע, קנה למשוך ולהוציא, לב להבין בינה, הכליות ליעץ עצה, ריאה לשאוב, כבד לכעוס, מרה לזרוק, טחול לשחוק, כרס לריעה, קורקבן לטחינה, קיבה לשינה, ניקבה לצואה, אבר קטן להשתין ולהוציא זרע, גידין לדמים, עור לתואר, ידים למלאכה ולמלחמה, רגלים להלוך, ולשון לשיחה ולדבור. עכשיו תן לי דיבור להשתמש בהן בפה ובלשון! משיב הקב״ה ואמר לו: משה משה! מי שם פה לאדם הראשון, שנאמר ויאמר ה׳ אליו מי שם פה לאדם (שם), אני הוא ששמתי פה ולשון לאדה"ר שהפקדתיו על כל באי עולם כפקיד להפקיד כל בריות שבעולם ולקרוא כל אחד ואחד בשמו ולשום שמות לכל בריה ובריה, שנאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו (פ׳ בראשית).

צ

צד״י- אל תקרי צד״י אלא צדק, זה צדקו של הקב״ה שהוא עושה עם בשר ודם, זו דעת וחכמה ובינה ופתיחת פה ומענה לשון שהוא נותן לבני אדם שכל העולם כלו מתקיים בהם, שאלמלא מענה לשון ופתחון פה אין העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת. לפי שבשעה שאמר משה לפני הקב״ה הן אני ערל שפתים (פ׳ וארא) נזדעזעו כל בריות שבעולם ואמרו, ומה משה שהוא עתיד לדבר עמו שכינה במאה ושבעים וחמש מקומות והוא מבאר כל אות ואות וכל דבר ודבר וכל פסוק ופסוק שבתורה בשבעים לשון, הוא אומר לפני הקב״ה הן אני ערל שפתים, אנו על אחת כמה וכמה! ועל שאמר משה אני ערל שפתים זכה להיות שליח בין גבורה לישראל, שנאמר אנכי עומד בין ה׳ וביניכם (פ׳ ואתחנן), שאפילו מטטרון אינו יכול לעמוד בין הגבורה לבשר ודם. ובשביל שאמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי, ולא איש דברים אנכי, זכה שאמר לו הקב״ה לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו (פ׳ בהעלותך), וזכה שאמר אלה הדברים. ובשביל שאמר משה ונחנו מה (שמות ט"ז ז), זכה שאמר לו הקב״ה אתה אומר כי כבד פה וכבד לשון אנכי, חייך אני נותן לך פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם. שכל חדרי תורה וכל גנזי חכמה שיש לי במרום לא יראו אלא על ידיך, שנאמר ואנכי אהיה עם פיך והורתיך - אם נאמר אהיה עם פיך למה נאמר והורתיך, ואם נאמר והורתיך למה נאמר אהיה עם פיך? אלא מלמד שזה שאמר אהיה עם פיך - זו פתיחת פה ומענה לשון, וזה שאמר והורתיך - זה גנזי חכמה שגלה לו הקב״ה כדי שיהא רואה בחכמתו כל סדרי בראשית, שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (פ׳ שלח), בביתי לא נאמר אלא בכל ביתי, מלמד שהפקידו הקב״ה למשה על כל ישראל ועל כל גנזי התורה, ועל כל גנזי חכמה, ועל כל גנזי תבונה, ועל כל גנזי מזימה, ועל כל גנזי מדע, ועל גנזי גן עדן, ועל כל גנזי חיים, והראהו כל חמודות שבעולם הזה וכל חמודות שבעוה״ב. וכיון שראה משה בפרגוד של כתות, כתות של סופרים כתות של סנהדרין בלשכת הגזית ודורשין ספר תורה נביאים וכתובים במ"ט פנים, שנאמר אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהילים י״ב:ז׳), ומהו שבעתים? אלו מ״ט פנים משנות בתורת משה, ואם תמה אתה על הדבר צא מנה שבע פעמים של שבע שבע הרי ארבעים ותשע. באותה שעה ראה משה מזלו של רבי עקיבא בפרגוד של מקום שהיה יושב ודורש אותיות של תורה, על כל תגי כל אות ואות אומר עליו ג׳ מאות וששים וה׳ טעמי תורה. מיד היה מפחד ומזדעזע ואומר אין לי עסק בשליחותו של מקום ואין לי עסק בדברי תורה, שנאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (פ׳ שמות). גלוי היה לפני הקב״ה מה בלבו של משה, מה עשה הקב״ה שיגרו לסנגזאל שר של כל החכמה והתבונה. מה עשה? תפשו למשה והוליכו למקום אחד והראהו בפרגוד של מקום רבוי רבבות של מזלות של חכמים ושל נבונים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה ומקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות ושמועות ותוספות, ואומרים 'הלכה למשה מסיני', מיד נתקררה דעתו. וכיון שראה הקב״ה איך נתקררה דעתו, אמר הרי אהרן אחיך יהיה נביאך - יהא מתורגמן שלך לפני פרעה. ומפני מה אתה מתירא, אתה דבר לו בשמי בפני פרעה הרשע והוא יעמוד לפניך וידבד אליו, שנאמר ואהרן ידבר אל פרעה. באותה שעה נפתחו לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה, והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם, שנאמר שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים (משלי כ״ד:כ״ו).

ק

קו״ף - זה משה אבי החכמים אבי כל הנביאים. אבי כל החכמים שהקיף לפני פרעה כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי ערמה וכל דברי דעה וכל דברי השכל בשבעים לשון. והיו שבעים סופרים כותבים שבעים לשון, וכל כתב וכתב עומדים לפני פרעה הרשע. כיון שראו את משה ואת אהרן שהם דומין למלאכי השרת, ורום קומתן כארזי לבנון, וגלגל עיניהם דומין לגלגלי כוכב הנוגה, וזקנם שלהן כאשכלות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה, ומטה האלהים בידם שחקוק עליו שם המפורש, ומדבור פיהם יוצאים שלהבות - מיד נפלה עליהם פחד ורעדה אימה וזיעה ורתת, והשליכו קולמוסיהם מידם ואגרותם מעל שכמם, ונפלו על פניהם לפני משה ואהרן והיו משתחוים להם, שנאמר שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם (תהילים ק״ה:ל״ח). היקש ביאתם לצאתם - מה בצאתם נפל פחדם עליהם, אף בביאתם נפל פחדם עליהם. אח״כ אמר להם פרעה: מי שלחכם אצלי? אמרו לו, אלהי העברים וגו׳. משיב פרעה ואמר: מה שמו של אלהיכם, מה כחו וגבורתו, בכמה מדינות בכמה ארצות בכמה עיירות הוא מולך, כמה מלחמות עשה ונצח, כמה מדינות כבש, כמה עיירות לכד, כמה חיילות ופרשים ורכב ושלישים יש עמו בצאתו למלחמה? אמרו לו: כחו וגבורתו מלא עולם, קולו חוצב להבות אש, דבורו מפרק הרים, כסאו שמים, וארץ הדום רגליו, קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, חרבו ברק ולא ברזל, יוצר הרים וגבעות, בורא רוחות ונשמות, עושה שלום בין אש למים, בורא שמים בלא כלום בדבורו, רוקע הארץ בשיחתו, יוצר הרים בחכמתו, צר את העבור במעי אמו, מכסה שמים בעבים ומוריד טל ומטר במאמרו ומצמיח אדמה, זן ומפרנס כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כנים, ממית ומחיה בכל יום. משיב פרעה ואומר לו: איני צריך לו כלום, שאני בראתי עצמי שנאמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כ״ח), עשיתי לא נאמר אלא עשיתני, שעשיתי את עצמי. מהו שאמר לי יאורי, מלמד שכך אמר להם, אתם אומרים כי הוא מוריד טל ומטר, הא כבר יש לי נילוס נהר שיוצא מתחת עץ חיים ומימיו מתברכין, ועל ראשי מימיו משובין ויוצאין פרי ג״ע שכל פרי ופרי משאו שני בני אתונות, וכל האוכל ממנו טועם בכל אחד ואחד ג׳ מאות מטעמים. שוב אמר להם פרעה למשה ואהרן: המתינו לי עד שאביא דלוסקא של כתבים ושל אגרות מלכי בראשית ורוזני תבל שמעולם כתובות, ואתן אותם לסופרים לקרוא את כולן בשבעים לשון, שמא אמצא בה אגרת אחת בשם אלהיכם, שא"א שמעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא ספר ברכה. מה עשה? שיגר ופתח כל דלתי גנזי ספריו שמימי בראשית, והביאם לפני משה ואהרן, וקרא לשבעים סופרים יודעים שבעים לשון כל אחד ואחד לקרות לפניהם בשעה אחת. וכיון שראה שלא נכתב בהם שמו של הקב"ה, אמר לא ידעתי את אלהיכם, לא הוא ולא שמו, לא כחו ולא גבורתו, שנאמר לא ידעתי את ה׳ וגו'. באותה שעה אמר לו הקב״ה: רשע! אתה אומר לשלוחי איני יודע כח וגבורה של אלהיכם, הריני מעמידך בשביל דבר זה שאמרת ואודיעך כחי וגבורתי למען תספר כבודי בכל העולם, שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו׳ (שם). מה עשה פרעה הרשע באותה שעה? שיגר וקרא את כל חכמי ארץ מצרים ונבוני תבל, ואמר להם כלום שמעתם שם אלהיהם של הללו? אמרו, כך שמענו מעולם שבן חכמים הוא בן מלכי קדם. באותה שעה אמר להם הקב"ה משמי מרום: שוטים שבעולם! אתם קראתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים. הרי אני מאבד את חכמתכם ואת בינתכם, שנאמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעיהו כ״ט:י״ד). ומנין שאמר להם הקב״ה אתם קראתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים? שנאמר אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם (ישעיהו י"ט י"א).

ר

רי״ש - ראש, זה הקב״ה שהוא ראש לכל העולם וסופו, והוא קורא דורות ראשונים ודורות אחרונים, שנאמר מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' (ישעיהו מ״א:ד׳). ד״א, רי"ש - זה ראשו של הקב״ה שדומה לכתם פז, שנאמר ראשו כתם פז וגו׳ (שיר השירים ה׳:י״א), ראשו כתם פז - זה ראש המדרש, שכל טעם וטעם שקול ככתם פז, קווצותיו תלתלים - על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שחורות כעורב - שכל הלכה והלכה טוענת חן בפני עצמה. ד״א, רי״ש - אין ריש אלא דברו של הקב״ה שנקרא ראש, שבו ברא הקב״ה שבעה רקיעים וכל פמליא שלו. ומנין שדברו נקרא ראש? שנאמר ראש דברך אמת (תהילים קי״ט:ק״ס). ומנין שבו ברא הקב״ה שבעה רקיעים? שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו (שם ל״ג), נעשה לא נאמר אלא נעשו - אלו שבעה רקיעים שבראן הקב״ה בדבור אחד, בדבריו לא נאמר אלא בדבר ה׳. ומנין שכל פמליא ופמליא שבכל רקיע ורקיע נבראו ברוח? שנאמר וברוח פיו כל צבאם. ד״א, רי"ש - אין ריש אלא מגדל שבנו בני דור הפלגה שראשו מגיע לשמים, שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים (פ׳ נח). באותה שעה אמרו בני דור הפלגה, לא שוטים היו בני המבול שאמרו לבוראם סור ממנו עד שהמטיר עליהם מי המבול ארבעים יום וארבעים לילה ואיבדן מן העולם, שנאמר קל הוא על פני המים (איוב כ״ד:י״ח), אבל אנו נבנה מגדל מהארץ עד לרקיע ונשב בתוכו כמלאכי השרת, ונקח קרדומות בידינו ונבקיע הרקיע ויזובו המים העליונים למטה אצל המים התחתונים כדי שלא יעשה בנו כשם שעשה בבני דור המבול. באותה שעה נתחלקו בני דור הפלגה לשלש כתות - אחת אומרת נבנה מגדל מן הארץ עד לרקיע ונשב בתוכו כמלאכי השרת כדי שיהיו מושבנו בעליונים ובתחתונים, וכת שניה אומרת נבנה מגדל מהארץ עד לרקיע ונעשה לנו שם, ואין שם אלא ע״ז שנאמר וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כ"ג י"ג), וכת שלישית אומרת נבנה לנו מגדל מהארץ לרקיע, ונחתוך השמים ושמי השמים חתיכות חתיכות, ונעשה מלחמה עם הקב״ה ולא נניחנו במקומו. כת האומרת נעלה לרקיע ונשב שם כמלאכי השרת - עליהם הכתוב אומר וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל, וכת האומרת נעלה ונעבוד שם ע״ז - עליהם הכתוב אומר הבה נרדה ונבלה שם שפתם, וכת האומרת נעשה מלחמה - עליהם הכתוב אומר ויפץ ה׳ אותם משם. דבר אחר, רי"ש - אין ריש אלא נבוכדנצר, שנאמר אנת הוא רישיה דדהבא (דניאל ב׳:ל״ח). ד״א, רי"ש - אין ריש אלא מלכות בבל, שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל (פ׳ נח). ד״א, רי"ש - אין ריש אלא חולי ומכה, שנאמר כל ראש לחלי וגו׳ (ישעיהו א׳:ה׳). ד״א, רי"ש אין ריש אלא ישראל שנתן הקב״ה ראש לכל האומות, שנאמר ונתנך ה׳ לראש ולא לזנב (פ׳ תבוא).

ש

שי״ן - זה שיניהם של רשעים גמורים שעתיד הקב״ה לשוברן שלש פעמים: אחת בעולם הזה, ואחת לימות המשיח, ואחת לעולם הבא. כשם ששי"ן זה יש לו ג׳ ענפים, כך משבר הקב״ה שיניהם של רשעים שלש פעמים, שנאמר קומה ה׳ הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת (תהילים ג׳:ח׳). ולא עוד, אלא שעתידין שיניהם של אוכליהם של ישראל לימות המשיח להיות יוצאין מפיהם עשרים ושתים אמות (מספר כ״ב אפשר שהוא כנגד כ״ב אותיות שבתורה שמקיימים ישראל) וכל באי עולם רואים ואומרים מה חטאו אלו שכך יוצאים שיניהם מפיהם? משיבין ואומרים, מפני שאוכלים ממון של ישראל שהם קדושים למקום כתרומה, שכל האוכל מהם חייב כליה, שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם (ירמיה ב׳). וכיצד משבר הקב״ה שיניהם של רשעים גמורים שלש פעמים? מלמד שיחלק הקב״ה עם שרים וגדודים בשמי מרום, ואומר להם: שרי וגדודי! הסתכלו ברשעים גמורים הללו שגזלו וחמסו את בני ואכלו את עמי. משיבים שרים וגדודים: אתה שליט בעולמך ועל כל מעשה ידיך שבראת בעולם, ומי יאמר לך מה תעשה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח׳:ד׳). משיב הקב״ה ואומר להם: אם כן, אני ואתם נשבר שיניהם בתחלה, ואח״כ ניטלם מן העולם. גדודי, אני הפקדתי אתכם בעולם הזה שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וגו׳. (ישעיה א׳ כ"ח). לשרים אומר להם: אני הפקדתי אתכם עליהם לימות המשיח, שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם (ירמיה י״ז י"ח). אף אני בעצמי אזקק להם ומשבר את שיניהם ואטרדם מן העולם, שנאמר שבר ה' מטה רשעים וגו׳ (ישעיהו י״ד:ה׳). וכיצד משברים את שיניהם בעוה״ז? מלמד שיורדין גדודין מן השמים, ונזקקין כל אחד אצל כל רשע ורשע, ומשברים שיניהם ויכלום מן העולם, שנאמר קול ה׳ שובר ארזים (תהילים כ״ט:ה׳), אלו רשעים שדומין לארזי הלבנון בעוה״ז מפני גאותן, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו׳ (עמוס ב׳:ט׳). פריו זה הגוף ושרשיו זה נשמה. וכיון שבא משיח לישראל, יורדין עמו מיכאל וגבריאל שרי צבאות ושרי קדושים ואדירים ועושין מלחמה עם רשעים משלש שעות עד תשע שעות והורגים תשע עשר אלפים רבבות מרשעים שבאומות, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו׳ (תהילים ק״ד:ל״ה). אימתי מרובה שבחו של הקב״ה? בזמן שיכלו רשעים מן הארץ, שנאמר ובאבוד רשעים רינה (משלי י״א:י׳). ואף לעוה"ב יורד הקב"ה בעצמו מן השמים ועושה דין ברשעים ומשבר שיניהם במטה של גחלים ומאבדן מן העולם, שנאמר מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה (ישעיהו י״ד:ו׳), ואין עברה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא (צפניה א׳:ט״ו). ד״א, שי״ן - שלשה ענפין כנגד שלשה עולמות שאדם דר בהן, עוה״ז וימות המשיח ועוה"ב. ד״א - כנגד רוח ונשמה וגוף שאדם תלוי בהן. ד״א - כנגד שלש קדושות שבעולם, ואלו הן: קדושת הקב"ה, קדושת שבת, וקדושת ישראל. קדושת הקב״ה מנין? שנאמר ואתה קדוש (תהילים כ״ב:ד׳), קדושת שבת מנין? שנאמר ושמרתם את השבת כי קדוש הוא (פ׳ תשא), קדושת ישראל מנין? שנאמר קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה׳ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב' ג').

ת

תי״ו - אל תקרי תי"ו אלא תאו, זו תאותו של בשר ודם, שהוא מתאוה בעוה״ז בכל יום ויום לכל דבר, ולא עוד אלא שנפשו דאבה לתאוה עד שמצאן, שנאמר גרסה נפשי לתאבה בכל עת (תהילים קי״ט:כ׳), וכיון שמצאן נפטר והולך מן העולם, שנאמר ישנתי אז ינוח לי (איוב ג׳:י״ג), שהוא ישן שנה מתוקה לעוה״ב ואין שובע בעוה״ז אלא מעט לפי שעה כדי שיחיה. כיצד, בשר ודם יוצא ערום ממעי אמו בלא לבוש בלא כסות בלא מנעל בלא סנדל בלא חגור בלא מעיל, בלא דעת בלא בינה בלא עצה בלא מחשבה בלא פתחון פה בלא מענה לשון בלא דבור בלא מלל בלא תורה בלא חכמה, בלא כח בלא גבורה בלא הליכת רגל בלא עשיית מעשה, בלא מצוה בלא צדקה בלא גמילות חסדים, בלא אשה בלא בנים בלא בית בלא בנין בלא שדות בלא כרמים בלא עבדים בלא שפחות, בלא כסף בלא זהב בלא אבנים טובות בלא מרגליות, בלא גדולה בלא גאוה בלא עושר בלא כבוד ובלא כל מה שברא הקב״ה. וכיון שיצא ממעי אמו בכל יום מצפה ומתאוה למענה לשון, וכיון שמצא מענה לשון מתאוה להליכת רגל, וכיון שמצא הליכת רגל מתאוה לחכמה ולתורה, וכן לאומנות, וכן לכסף ולזהב, וליקח אשה, ומתאוה לבנים ולעושר ונכסים ולשדות וכרמים לעבדים ושפחות ויקר וכבוד ושלטנות, ולכל מה שברא הקב״ה בעולמו. וכיון שמצא כולם נפטר מן העולם והולך כשהוא ריקן, שנאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת ח׳:ח׳). וכתיב ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב׳:א׳) - ימי המלך לא נאמר, אלא ימי דוד, לפי שאין שררה ומלכות בשעת המיתה, כמות מלך כמות עני. ועל אותה שעה אמר איוב אדם לעמל יולד (איוב ה׳:ז׳). איני יודע אם לעמל מלאכה יולד אם לעמל תורה יולד, כשהוא אומר כל עמל האדם לפיהו ונאמר ואשים דברי בפיך (ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז) הוי אומר לעמל תורה יולד, כדי שיזכה בה ויירש חיי העוה״ב, שנאמר כבוד חכמים ינחלו (משלי ג׳:ל״ה), כבוד חכמים ינחלו - זה כבוד של עוה״ב, וכסילים מרים קלון - זו פורענותן של רשעים בגיהנם, שנאמר כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא (קהלת ו׳:ז׳), כל עמל אדם לפיהו - בעוה״ז, וגם הנפש לא תמלא – לעוה״ב, (דרש גם בזה כל עמל אדם לפיהו זו תורה, ואם אינו עושה כן - אז הנפש לא תמלא לעוה״ב). זהו שאמר ר׳ יצחק, מרגלא בפומיה דר' אבא למימר סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה, הכל למיתה הן עומדין, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב, ונפטר בשם טוב מן העולם. עליו הכתוב אומר: טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.