איסור והיתר לרבנו ירוחם/עב
דפוסות הגוים ב"י לכתחילה אין לישראל לעשות גבינותיו בהן דהרחק מן הכיעור ואם עשה בהן דיעבד ואפי' מלחן בתוכו אומר ר"י דמותר משום דמלח אינו מפליט מה שבלוע בעץ או באבן או בחרס ובמתכות והוי כטהור מליח וטמא תפל דשרי וכן רגילות לתת מלח בקערה של בשר כשהיא יבישה ומולחין בה גבינות או איפכא והטעם דמלח אינו מפליט מה שבלוע בדבר שאינו אוכל כ' בסמ"ג דאין צריכין הגעלה דאין מליח כרותח רק באוכלין וכ' מ"ש מקערה שמלח בה בשר שהכל אסור והכלי והבשר הכא נמי ליתסרו הגבינות שמא התם אינה מנוקבת הילכך פולטת דם ומלח ומפרש ר' הא דקתני פ' כל הבשר (דקט"ז) העמיד בעור הקיבה אם יש בנ"ט אסור פי' אם יש בעור א' מס' בחלב אבל פחות מס' מותר דמה שהעור מעמיד היינו מחמת חוזק ולא מחמת נ"ט אמנם מורי אבי אמר לי שכל דבר שהיה כבוש ושהה בכלי שאין מנוקב הכלי מקבל כל הטעם ומפליטו ועינינו רואות קדרה שקפאו בה חלב כמה פעמים אם לא יקדיחוה על האש כל חלב שישימו בה נקפה מאיליו בלי קיבה ועשה מעשה וה"ה נמי דפוסות של גוים גם הם מקבלים טעם וצריכין הגעלה דהוי כקערה שמלח בה בשר וכמדוכות של גוים וכבית שאר וכן משמע בתשובת רבי שמשון משנץ שאם העמיד גבינות בדבר איסור אע"פ שיש במלח יותר מס' אסור דכיון דנקפה בו ומפרש הא דקתני העמיד בעור קיבת נבילה אם יש בנ"ט אסור פי' אסור משום נ"ט וכן פסק במימוני גבי עור קיבה של גוים שאינו מתבטל מפני שאין מעמיד שנהגו באשכנז להגעיל ולא דמי לטמא תפל משום דלפעמים נקבי הדפוס סתומין והוי כקערה שמלח בה בשר וב"י אסורין אפי' בדיעבד ושאין בני יומן מותר.