איכה רבה פתיחתא ה

ה. [ עריכה ]
רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:

(יחזקאל כד ו): "לכן כה אמר ד' ה'":

"אוי עיר הדמים" - אוי מן קמי דקרתא דשפכו דמים בגווה.
"סיר אשר חלאתה בה" - דחפשושיתה בגווה.
"וחלאתה לא יצאת ממנה" - וחפשושיתה לא נפקת מן גווה.
"לנתחיה לנתחיה הוציאה" - מטליות מטליות היו גולים.

כיצד גלו?

ר' אלעזר אומר: שבט ראובן ושבט גד גלו תחלה.
ר' שמואל בר נחמן אומר: שבט זבולן ושבט נפתלי גלו תחלה. הדא הוא דכתיב: (ישעיהו ח כג): "כעת הראשון הקל, ארצה זבולון וארצה נפתלי".
ומה מקיים ר' אלעזר קרייה דר' שמואל בר נחמן? אלא, כעת שגלו שבט ראובן וגד, כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי.
"והאחרון הכביד" - ר' אבא בר כהנא אמר: הממם כבמכביד.

הדא הוא דכתיב: (ישעיהו יד כג): "וטאטאתיה במטאטא השמד לא נפל עליה גורל". ר' נחמן בשם ר' אחא אמר: מהו לא נפל עליה גורל? אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שהפלתי קלסים על אומות העולם להגלותם לא גלו. ואתם למה גליתם? (יחזקאל כד ז): "כי דמה בתוכה היה". כל כך למה? "להעלות חמה".

ר' יודן שאל לר' אחא,

אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?

אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי, שבדם צבי ובדם איל כתיב (ויקרא יז): "ושפך את דמו וכסהו בעפר", ברם הכא כתיב "כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו, לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר".

דבר אחר:

(יחזקאל כד ט): "לכן כה אמר ד' ה'":

"אוי עיר הדמים" - אוי מן קמי דקרתא דשפכי דמה לגווה.
"גם אני אגדיל המדורה" - ארבה בפורענות.
(יחזקאל כד י): "הרבה העצים" - אלו הלגיונות.
"הדלק האש" - אלו המלכים.
"התם הבשר" - זה הצבור.
"והרקח המרקחה" - ר' יהושע ור' נחמיה בשם ר' אחא אמרי: לפי שהיו כל ישראל אומרים: "נבוכדנצר כנס כל ממונו של עולם, ולממון שלנו הוא צריך?" אמר הקדוש ברוך הוא: "חייכם שאני עושה ממונכם חביב עליו, כמו בשמים הללו שהן עולין בסעודה."
"והעצמות יחרו" - את מוצא, בשעה שגלו ישראל היה גופן תוסס כהדא מרקחתא.
(יחזקאל כד יא): "והעמידה על גחליה ריקה" - אמר רבי אלעזר: אלו נאמר "שבורה", לא היה לה תקנה לעולם. וכשהוא אומר "ריקה", כל כלי שהוא ריקן, סופו להתמלאות.
כל כך למה? "למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה...".

כיון שחטאו, גלו. וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.