איכה רבה ד יד
כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו אמר רבי: ארבע שפיכות לטובה, וארבע שפיכות לרעה. ארבע שפיכות לטובה - שנאמר (זכריה י"ב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו'. וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. (יחזקאל ל"ט) ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני אלהים. וארבע שפיכות לרעה שנאמר: (ישעיה מ"ב) וישפך עליו חמה אפו. וביחזקאל כתיב: (יחזקאל ט') בשפכך את חמתך על ירושלים. וכתיב: שפך כאש חמתו. והדין: כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון. כתיב: (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך. לא הוה קרא צריך למימר, אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף. ומה אומר מזמור לאסף? אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיידה וציירה, ויצא בנו לתרבות רעה. מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים. ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר. אמרו לו: המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו. כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר? אמר להם: מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.