איכה רבה א מה
מה. [ עריכה ]
על אלה אני בוכיה - אספסיאנוס מלא שלש ספינות מגדולי ירושלים, להושיבן בקלון של רומי. עמדו ואמרו: לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו, אלא אף בחוצה לארץ. אמרו לנשים: מבקשות אתון לכך? אמרו להם: לאו! אמרו: מה שדרכן לכך אינן רוצות, אנו על אחת כמה וכמה. תאמרו משליכים אנו עצמנו לים, אנו באים לחיי העולם הבא. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה, (תהילים סח) אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים. מבשן אשיב, מבין שיני אריות אשיב. אשיב ממצולות ים, כמשמעו. עמדה כת ראשונה ואמרה: (תהילים מד) אם שכחנו שם אלוהינו ונפרש כפינו לאל זר. והשליכו עצמן לים. עמדה כת שניה ואמרה: (תהילים כג) כי עליך הרגנו כל היום. והשליכו עצמן לים. עמדה כת שלישית ואמרה: (שם כב) הלא אלוהים יחקר זאת, כי הוא יודע תעלומות לב. והשליכו עצמן לים. ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אדריאנוס שחיק עצמות, הושיב שלש משמרות. חדא בחמתא, וחדא בכפר לקיטיא, וחדא בבית אל דיהוד. אמר: דערוק מן הכא יתצד מן הכא. ודערוק מן הכא יתצד מן הכא. והוה מפיק כרוזין ומכריזין ואומרים: אן דאית יהודאי ייתי מלכא בעו למיתן ליה מיחא, והוון כרוזין משמיעין יתהון וצדין יהודאין, הדא הוא דכתיב: (הושע ז) ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וגו'. שאיל מחזרה אייתין צלו שלא תנסבין, אילין דבחיין דאיתבוננו לא נפוקו, ואילין דלא איתבוננו, נכנסו כולהון לבקעת בית רמון. אמר לשר צבא שלו: עד שאני אוכל קרן גלוסקאן זו וירך דתרנגול זה, אבקש אחד מהן ולא אמצא. מיד הקיפם לגיונותיו והרגום. והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה. אילין דהוי חבושין מנהון אכלין בשר קטילהון, בכל יום מנפיק אחד מינייהו ומייתי להון ואינון אכלין. יומא חדא אמר ייזיל בר נש מינן, אי משכח כלום מייתי ואנן אכלין, מן דנפק אשכחיה לאבוה דקטיל, נסביה וטמריה ויהב סימן עלוי. עאל ואתא. אמר להו: לא אשכחיה כלום, אמרי: ייזיל בר נש חורן, אי משכח כלום ואנן אכלין. מן דנפק ההוא בר נש הלך לריחיה, חפש ואשכחיה לההוא דקטיל, אייתיה ואכלוניה מן דאכלון. אמר לו: מנו אייתית דין קטלא? אמר להו: מן זוית פלונית. אמר ליה: ומה סימן יהב עלוי? אמר ליה: סימן פלן. עני הוא בריה, ואמר ווי ליה לההוא גברא, דמן בשרא דאבוי אכיל, לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך וגו'. טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים. נשתתק הולד בחנוכה. אמרו ישראל: נדליק או לא נדליק? אמרו: נדליק. וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי. אדליקו. אזלון ואמרון לישן ביש לאשתו של טרכנוס: אילין יהודאין כד ילידת, הוון מתאבלין. וכד מייתי ולדא, אדליקו בוצינייא. שלחה וכתבה לבעלה: עד דאת מכבש ברבריין בא וכבוש אילין יהודאי, דמרדו בך. סליק לאילפא וחשיב למיתי בעשרה יומין, ואייתיתיה רוחיא בחמשה יומין. אתא ואשכחינון דהו ועסיקין בהדין פסוקא: (דברים כח) ישא ה' עליך גוי מרחוק, מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר. אמר להו: אנא הוא נשרא דחשיבית למתי בעשרה יומין. ואייתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפן לגיונותיו והרגם. אמר לנשים: השמעו ללגיונותי ואם לאו אני עושה לכם, כדרך שעשיתי לאנשים! אמרו לו: עביד בארעאי מה דעביד בעילאי, מיד הקיפן לגיונותיו והרגן. ונתערבו דמים של אלו בדמים של אלו, והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר, ורוח הקדש צווחת ואומרת: על אלה אני בוכיה.