אזמרה לשמך (גליון שבועי)/199 א

ברכת האילנות

א. מברכים על פרח העשוי להצמיח פרי, אבל פרח שלא עשוי להצמיח פרי אין מברכים עליו.

ב. אף שיש הסוברים שצריך שני אילנות ואף יש שנוהגים שצריך שיהיו משני מינים - העיקר להלכה שדי לברך על אילן אחד.

ג. אף שיש המהדרין לברך על אילנות שבשדות או פרדסים - העיקר להלכה שאפשר לברך אף על אילן שבחצר.

ד. אפשר אף להקל לברך על אילן הנטוע בעציץ נקוב.

ה. אם כבר נפל הפרח והפרי התחיל לגדול כל עוד שהפרי בוסר ואינו ראוי לאכילה מברך עליו לכתחילה.

ו. אם ראה ולא ברך בפעם הראשונה שראה, יכול לברך בפעם השניה שרואה רק אם עדין יש פרחים באילן, אבל אם כבר אין פרחים והתחיל לגדול הפרי אינו יכול לברך בראיה שניה.

ז. אפשר לברך בין ביום ובין בלילה אם רואה את האילנות בבירור.

מקומות החייבים בבדיקה

היכן צריך לבדוק חמץ, ומהם הפירורים החייבים בבדיקה וביעור [וראה 'אזמרה לשמך' פסח ב – הרחבה בדיני בדיקת חמץ]:

כל מקום שיכול להגיע אליו חמץ אפילו באקראי, חייב בבדיקה.

מאחר וניקיון לבד אינו מועיל כבדיקה, וצריך לבדוק גם את החדרים שניקו אותם, ומאחר ובליל בדיקת חמץ קשה לבדוק את כל הבית כולו, לכן העצה לכתחילה היא שכל ארון וכד' שניקו באותו יום, יעבור עליו בערב עם נר [או פנס] בחורים וסדקים. וראה להלן דיני בדיקת חמץ, עמ' ו סע' ז, יג.

פירורי חמץ פחות מכזית – אם הם מטונפים קצת, להלכה אינם חייבים בביעור, ועל כן די לשים עליהם חומר ניקוי שיטנפם קצת [אע"פ שהם יישארו עדיין ראויים למאכל אדם].

פירורי חמץ שבחריצים ובסדקים שקשה להגיע אליהם, וכן חתיכות שהגישה אליהם היא רק ע"י פתיחת הברגה וכד' - אינם חייבים בביעור, דדינם כחמץ שנפלה עליו מפולת.

פירורי חמץ שברצפה ['פירורים הנדרסים'] – אין עליהם חיוב בדיקה וביעור, ועל כן אין צורך לחפש חמץ על הרצפה. אמנם החמץ שבזוויות הבית אינו נדרס, ויש לטנפו בחומר ניקוי, וראה להלן עמ' ה מש"כ לענין הרצפה.

המטבח

המטבח הוא מקומו הרגיל והמצוי של החמץ בכל בית, ועל כן יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לנקיונו והכשרתו. עוד שונה המטבח משאר חדרי הבית, שאם בכל החדרים אנו עסוקים בנקיונם, במטבח אנו עוסקים גם בהכשרת הכיורים משטחי העבודה וכלים שונים שרצוננו להשתמש בהם בפסח.

מכשירי הבישול והאפיה

כירת הגז (משטחי זכוכית, מתכת, וחרסינה)

• יש מהדרין לייחד כירת גז מיוחדת לפסח, ולכל הפחות ישתמש בחצובות מיוחדות לפסח. את הכירה שמשתמש בה בחמץ, יעטוף וימכור (את החמץ הדבוק בה) לגוי.

• מי שאין לו כירה לפסח - עליו להכשיר את החצובה ע"י ניקוי יסודי עם חומרי ניקוי [ואין צורך בחומר ניקוי הפוגם מאכילת כלב, אלא די בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים, אף שעדיין הם ראויים לאכילת אדם], ולאחר מכן ילבן אותה באש ע"י העברת ברנר על כל חלקי החצובה, כשבכל מקום מתעכב לכמה דקות כדי להגיע לדרגת 'ליבון חמור' (שהברזל מאדים), או שיניח את החצובה על גבי להבת הגז, וכשהמקום שעל האש הגיע לדרגת 'ליבון חמור' יזיז את החצובה (ע"י צבת וכדומה) עד שתעבור החצובה כולה באש^[1]. אחר הליבון ראוי להחמיר ולעטוף את החצובה בנייר כסף עבה, ומי שעוטף היטב בנייר כסף עבה את החצובה ואת המשטח יש להקל שאין צריך לעשות ליבון.

• מבערים, יש לנקותם עם חומרי ניקוי ולהדליק את האש למשך כמה דקות.

• משטח הגז יש לנקותו היטב ולכסותו בנייר כסף עבה, ועדיף להגעילו לפני כן ע"י עירוי מכלי ראשון.

• את מכסה התנור יש לנקות ולכסות עם נייר כסף עבה.

• הכפתורים שמדליקים את הגז יש לנקותם היטב (קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו כראוי). יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות ממשטח מתכת

• יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

• במידה ואין לו, ינקה את הכירה היטב בחומר ניקוי, וידליק על החום הכי גבוה למשך שעה. אם אפשר, יש לעוטפה בנייר כסף עבה.

• הכפתורים שמדליקים בהם את הכירה יש לנקותם היטב (קיימים מסירי שומנים עדינים שאינם הורסים את הכפתור ומנקים אותו היטב). יש מהדרים לכסותם בנייר כסף.

כיריים חשמליות עם משטח זכוכית / כיריים קרמיות

• אין אפשרות להכשירם לפסח^[2]. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

• אבל אם מכסים היטב את הכירה בנייר כסף עבה [100 מיקרון] - די בכך.

כיריים אינדוקציה

• אין אפשרות להכשירם לפסח. יש המהדרין להשתמש בכיריים מיוחדות לפסח.

• אבל אפשר להשתמש במשטח סיליקון שמניחים על הכיריים ובתנאי שמקפידים שהמשטח יכסה היטב את כל הכיריים, וידביק היטב מסביב למשטח שלא יכנסו נוזלים תחתיו כלל.

ארון מעל כיריים וקולט אדים

• ארון מעל הכיריים במקום שעולים אדים מהתבשילים, יש לנקותו ולכסות את תחתית הארון (החיצונה, זו שפונה אל התנור) בנייר כסף.

• קולט אדים, יש לכסותו בנייר כסף.

פלטה חשמלית

• לכתחילה יש לייחד פלטה חשמלית מיוחדת לפסח.

• מי שאין לו - ינקה היטב עם חומר ניקוי, ידליקנה למשך שעה (ויש מהדרין לשפוך עליה מים רותחים מכלי ראשון), ולאחר מכן יכסנה עם נייר כסף עבה.

תנור אפיה(ראה אזמרה לשמך פסח ב' בהרחבה)

יש המקלים שניתן להכשיר תנור לפסח ע"י שימתין 24 שעות מהאפייה האחרונה, ויחממו בחום הגבוה ביותר למשך שעה. ויותר טוב (אם הדבר אפשרי) לחמם את המאכלים כשהם מכוסים.

אמנם רבים מחמירים שאי אפשר להכשיר תנור רגיל, מכמה טעמים:

• כדי להכשירו יש ללבנו ליבון חמור של קרוב ל-500 מעלות, ותנור רגיל מגיע לכל היותר ל300-250 מעלות.

• לתנור דלת זכוכית שלדעת הרמ"א לא ניתן להכשירה, וראה הערה 2.

• גומיות התנור דינם כפלסטיק, שמחמירים שלא מהני בו הגעלה וליבון קל.

• דפנות תאי האפיה עשויות מאמייל שמחמירים שלא להכשירו לפסח (עיין שעה"צ סי' תנא ס"ק קצא).

הנוהגים שלא להכשיר - יסגרו את התנור, וימכרו את החמץ הדבוק בו במכירת החמץ. הרוצה להדר, יוכל קודם המכירה לבדוק קלות את התנור מחמץ בעין העלול להימצא שם, או שיפעיל את התנור למשך זמן מה כך שכל דבר שהיה עלול להיות שם, כבר נשרף ובטל.

• יש להזיז את התנור ממקומו ולבדוק את השטח שתחתיו, שמצוי שם חמץ.

תנור ניקוי עצמי (פירוליטי)

• קיימים תנורים בעלי מנגנון ניקוי עצמי המתחממים לרמת חום של 500 מעלות צלזיוס הנחשבת לליבון חמור. אמנם, לא כל החברות שוות בדבר, וישנם שאף שמרכז התנור מגיע לרמת החום הזו, אך הדפנות אינן מתחממות עד כדי כך. לכן מי שברשותו תנור כזה לא יקל להשתמש בו בפסח עד שיוועץ עם מורה הוראה הבקי בפרטים האלו.

קומקום ומיחם חשמליים

קומקום חשמלי לכתחילה אין להשתמש בקומקום של כל השנה לפסח מהסיבות הבאות:

• לפעמים מניחים על מכסה הקומקום לחם ופיתות וכדו' לחימום, ויתכן שמכסה הקומקום צריך ליבון, ומכיוון שהליבון עשוי לקלקל את המכסה, הוא אינו מועיל [שדבר שההגעלה והליבון עלולים לקלקלו, הם אינם מועילים לו].

• קומקום פלסטיק, כיוון ששופכים מהקומקום על אטריות, גריסים וכדו' והוא בולע טעם חמץ ע"י האדים, לכן צריך  הגעלה, אך לא ניתן להגעילו, שלשיטות רבות לא מועילה הגעלה לפלסטיק.

• ברוב המקרים יש אבן בקומקום, ויש הסוברים שלא מועילה הגעלה באופן כזה.

• לפעמים נכנסים בקומקום פירורי חמץ שקשה לזהותם ולנקותם.

מיחם חשמלי דינו כקומקום חשמלי כיון שיש בו חלק מהסיבות המנויות לעיל.

מיקרוגל

• יש המקלים שניתן להכשיר מיקרוגל לפסח באופן הבא:

לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש, יניח בתוכו כוס עם מים חמים ויפעילולמשך רבע שעה. ואף המקלים הנ"ל, נכון שאף לאחר ההכשרה יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים.

• אמנם רבים מחמירים שלא ניתן להכשיר מיקרוגל לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, ועוד שיש בו חלקי זכוכית ופלסטיק שלדעות רבות לא ניתן להכשירם, וראה הערה 2.

מצנם (טוסטר)

• לא ניתן להכשיר מצנם לפסח, הן משום שאינו מתחמם לדרגת ליבון חמור, והן משום שפירורי חמץ נמצאים בכל חוריו וסדקיו. טוסטר לחיצה - דפנותיו מצופות טפלון ולא ניתן להכשירם.

מקרר ומקפיא

• המקרר והמקפיא יש לפרק את חלקיהם ככל הניתן ולנקותם היטב, ואח"כ לבודקם מחמץ.

• גומיות המקרר (בפרט גומיות הדלת התחתונה) מועדים לפירורי חמץ, יש לנקותם היטב מכל חמץ, ועי' הערה^[3].

• משטחים המוברגים בתוך המקרר, יש להקל שאין צריך לבודקם, דאפילו אם נכנס שם חמץ הוי חמץ שנפלה עליו מפולת, ומוטב לשים קצת חומר ניקוי [אם הדבר לא יזיק למקרר או למקפיא וכדו'].

• עדיף לשים ניירות על המדפים לפני שמניח את מוצרי הפסח.

משטחי העבודה

כיור וברזים

• כיור מחרס / חרסינה / פורצלן שלא ניתן להגעילם משום שאין הגעלה מועילה לכלי חרס, אם אינו משתמש בו, די בכך שינקה אותו. אולם אם משתמש בו, יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי ולהניח בו כיור המיוחד לפסח.

• כיור נירוסטה - יש לנקותו היטב עם חומר ניקוי^[4] ולהניח בו כיור המיוחד לפסח. אם רוצה להשתמש בכיור עצמו, עליו לנקותו היטב ולהמתין 24 שעות בלא שימוש בחם.

אופן ההכשרה - לדעת השו"ע די בעירוי מכלי ראשון. אך לדעת הרמ"א^[5] אין די בכך, כיוון שלפעמים שופכים בכיור מאכל גוש חמץ חם כגון פסטות וכדו', והדבר מצריך הגעלה בכלי ראשון ממש, ולא בעירוי בלבד. הכשרה זו נעשית ע"י שמניח אבן מלובנת באש בכיור, ומערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, ועושה כך בכל שטח הכיור. ניתן להשתמש במגהץ חשמלי [שאינו מחובר לשקע, אך עדיין רותח] כאבן מלובנת.

• ברז שבמטבח שלפעמים נוגעים בו אדים מסירים שיש בהם חמץ או שזרמו מים רותחים מהברז לתוך סירים שיש בהם חמץ, יש להכשירו לפי השלבים הבאים:

• להמתין 24 שעות בלא שימוש במים חמים.

• להדליק את הבוילר, כדי שבשעת ההכשרה יהיו המים

הזורמים חמים ככל האפשר.

• לפתוח את ברז המים החמים ולהמתין עד שיזרמו בו מים החמים ביותר.

• לערות מים רותחים מקומקום או סיר על הברז מבחוץ.

שיש וקרמיקה

• לכתחילה יש להמתין 24 שעות בלא שימוש בחם, להגעיל את השיש^[6] ע"י עירוי מכלי ראשון [ואפשר מקומקום חמץ או פסח, ועדיף מקומקום חמץ] וגם לכסותו בפי וי סי (p.v.c.) או נייר כסף עבה. ואם אינו מכסהו, לכתחילה יש להגעילו ע"י עירוי מכלי ראשון על אבן מלובנת כפי שפירשנו.

• הקרמיקה שעל הקיר במקומות שמגיעים שם אדים מהסירים, ראוי לכסותם עם נייר כסף וכדו'.

מעמד ליבוש כלים

• מעמד ליבוש כלים די לו בניקוי היטב, ושטיפה, ובדיקה (ורבים נוהגים לייחד מעמד לפסח, היות וכלי האכילה באים איתו במגע).

רהיטי המטבח

ארונות מטבח

• מדפים שמוכר לגוי, אם אין שם חמץ בעין, אין צריך לבודקם.

• מדפים שרוצה להשתמש בהם בפסח, ינקם היטב עם סמרטוט וחומר ניקוי [ודי בחומר ניקוי שיטנף קצת את הפירורים אף שעדיין הם יהיו ראויים לאכילת אדם, וראה בהרחבה 'אזמרה לשמך' פסח ב] (יש לשים לב לפינות המדף), ויבדקם, ויש עדיפות לכסותם בנייר.

שולחן וכסאות

• השולחן יש לנקותו היטב, (יש להשגיח לנקות את פלטת השולחן מצידה התחתון), ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה (בנייר כסף, גליון נייר, מפת ניילון או פי וי סי) ועל זה לפרוס את המפה.

• כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסא אוכל של תינוקות, שמצויים שאריות אוכל בכל סדקיו וחריציו.

כלי האוכל ומכשירי החשמל

• במטבח כלי אכילה ואחסון רבים, ומכשירי חשמל להכנת

מזון כגון מיקסר, בלנדר, פוד פרוססור ומטחנה. יש להרחיב באופן נקיונם והכשרתם, אך לא עשינו זאת במסגרת זו, שכבר נהגו ישראל לייחד מערכות כלים ומכשירים מיוחדים לפסח [וכלי החמץ נסגרים, ומוכרים (את החמץ הדבוק בהם) לגוי].

רצפת המטבח

• יש להזיז את התנור ואת המקרר ולנקות תחתם, ומאוד מצוי שם חמץ [וראה להלן ערך 'רצפה']. אמנם ישנה אפשרות למכור במכירת חמץ את המקום שתחת המקרר/התנור ומאחוריהם, ובכך לפטור את המקום מבדיקה. אם קשה מאד להזיז את התנור/המקרר, יש לדון את המקום כחמץ שנפלה עליו מפולת שאין חיוב לבערו.

בקבוק תינוק

• בקבוק של תינוק המשמש לתחליפי חלב ודייסות, מוטב שלא לסמוך על נקיונו והכשרתו, אלא ישתמש בבקבוק נקי המיוחד לפסח.

חדר שינה

מיטות

• יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

שידות, ארונות בגדים

• בשידות וארונות בגדים יש לבדוק מדפים שיתכן שניגשים אליהם בשעה שעסוקים עם חמץ, כגון מדפי המגבות. דוגמא נוספת: מדפי הבגדים באדם שעשוי לגשת בשעת הסעודה להחליף בגד שהתלכלך. (בבתים שיש לילדים גישה לארון, יש לבדוק כל מקום שהם מגיעים אליו).

• מקומות החייבים בבדיקה, די לראות שאין שם חמץ בעין, ולעבור עם סמרטוט וחומר ניקוי שיפגום כל פירור שיתכן ונמצא שם, וכיון שנפגם שוב אינו חייב בביעור.

• ארונות שאין גישה לרצפה שתחתיהם (אלא אם כן יזיז את הארון ממקומו) אין צריך לבדוק תחתם, ויש ארונות שבשליפת המגירה התחתונה ניתן לנקות את הרצפה שתחת הארון.

בגדים

• יש לבדוק את כיסי הבגדים ובפרט בגדי ילדים. עצה טובה היא לכבס את הבגדים לפני הפסח כשהכיסים כלפי חוץ, ושוב אין צריך לבודקם. (כשהכיסים בפנים, אין די בכביסה, שלפעמים נמצא בכיס חמץ עטוף באריזה או שקית)

תיקים

• תיקים יש לבודקם, שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, ואם ניתן טוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

חדרי ילדים

מיטות

• יש לבדוק תחת המזרון ותחת המיטות.

ארונות ומגירות

• חובה לבדוק את הארונות והמגירות של חדרי ילדים בכל מקום שיד הילדים מגעת. שאר המדפים, אם אינו רגיל לגשת אליהם להוציא דברים בשעת הסעודה, אין צריך לבודקם.

צעצועים

• אם מוכרים את המשחקים לגוי אין צריך לבדוק.

• משחקי קופסה: אלו שלא יבואו לשימוש בימי הפסח, מוטב למוכרם. אם רוצים להשתמש בהם בפסח - יש לבדוק את חלקי המשחק ואת הקופסה. (וראוי שלא לשחק בו בימי הפסח במקום שמניח עליו אוכל, כגון על השולחן או על משטחי השיש במטבח).

• משחקים העשויים פלסטיק שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש לכבסם במכונה, (ניתן להניח את החלקים בתוך רשת, סדין או ציפית), ואז אף אם יש בהם פירורי חמץ, הם פירורים מטונפים, שאין בהם חובת בדיקה וביעור.

ילקוטים ותיקי אוכל

• יש לבדוק ילקוטים ותיקי אוכל, כיוון שמצוי מאוד שנותר בהם חמץ, וטוב לכבסם. אם מוכרם לגוי, טוב שיבדקם מחמץ בעין, ואין צריך לכבסם.

הסלון

שולחן וכסאות

• השולחן יש לנקותו היטב, ולהשתמש בו כשמפה פרוסה על גביו. וראוי לכתחילה לצפות את הפלטה (בנייר כסף, גליון נייר, מפת ניילון או פי וי סי) ועל זה לפרוס את המפה.

• כיסאות יש לנקותם היטב, ובפרט כיסאות אוכל של תינוקות, שמצויים שאריות אוכל בכל סדקיו וחריציו. חריצי כיסאות שיתכן שיש שם פירורי חמץ, ראוי במידת האפשר לפגום אותם ע"י חומר ניקוי.

ספות

• יש לנקות היטב בפרט ברווחים ובחריצים העמוקים שבין הכריות. אמנם מקום שאי אפשר להגיע אליו הוי כנפלה עליו מפולת ואינו צריך לבער.

ארונות הספרים

• ארונות ומדפי ספרים, שניגשים אליהם בשעת האוכל, חייבים בבדיקה. בבית שמצויים בו ילדים קטנים יש לבדוק בכל המקומות שהילדים מגיעים אליהם, שמצוי שמכניסים שם חמץ.

ספרים

• אם אינו נזהר כל השנה שלא לאכול איתם, נחלקו הפוסקים אם חייבים בבדיקה, וגם לדעת המקילים יש להקפיד שלא לאכול איתם בפסח, ולא להניחם על מקומות שמניחים שם מזון כגון השולחן ומשטחי השיש.

ברכונים

• ברכונים וזמירות קשה לנקותם, ויש למוכרם לגוי.

כללי

רצפה

• הרצפה אינה צריכה בדיקה, היות ופירורי החמץ שעליה נדרסים ואינם חייבים ביעור, אכן בפינות הבית שאין דורסים שם יש לבדוק, אך כששוטפים את הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים בדיקה וביעור.

חלונות ותריסים, בוידעם

• אין צורך לנקות חלונות ושלבי תריסים, אך במסילות חלונות מצוי חמץ, ויש לנקות מחתיכות חמץ ניכרות, ולשפוך שם חומר ניקוי שיפגום את הפירורים שיתכן ונותרו.

• הבוידעם בדרך כלל אין מכניסים בו חמץ, ואינו חייב בבדיקה אלא אם כן יודע שהשתמש בו לאכסן חמץ.

טלפון, מחשב

• מוצרי אלקטרוניקה שרגילים לאכול בעת שמשתמשים בהם, כמחשב וטלפון, יש לנקותם מחמץ העלול להיות דבוק בהם. (לרוב מצוי פירורי חמץ בחריצי מקלדת המחשב, ודי לנערה היטב כשהיא הפוכה ללא צורך בפירוק. יש לשים לב לפירורי החמץ שבמגן הטלפון).

השטח המשותף

חדר מדרגות

• בנין שיש לו כניסה מרווחת (הול), יש לבדקה מחמץ. רצפת חדר המדרגות אינה צריכה בדיקה, חוץ מהפינות שלא דורכים בהם ששם יש לבדוק, אך אם שוטפים את כל הרצפות עם חומר ניקוי נפגמים גם הפירורים שבפינות ואין חייבים ביעור. ואם אוכלים בערב פסח בחדר המדרגות ולא שוטפים אחר כך, אז יש לבדוק את הפינות שלא דורכים בהם.

• ארונות השירות (חשמל, מוני גז ומים) צריכים בדיקה, שפעמים מכניסים שם דברים לזמן קצר ושוכחים אותם, וכן ילדי הבנין מאכסנים שם דברים [ומאחר בדר"כ הפירורים המצויים שם הם מטונפים, די שיבדוק שאין שם חתיכות חמץ גדולות].

• תיבות הדואר שנגישות לילדים צריכות בדיקה.

חדר אשפה

• זריקת חמץ למיכל האשפה אינה נחשבת לביעור חמץ, לכן אין להשליך חמץ לפח המשותף אחר פינוי האשפה האחרון שלפני זמן ביעור חמץ, ויש לכל אדם ליידע את שכניו מה שעת הפינוי האחרונה ולהזהירם שלא ישליכו חמץ לפח אחר זמן זה. מי שחושש שאחד השכנים לא יקפיד על האמור, עליו להפקיר בפני שלשה את חלקו בפח ובשטח המשותף.

החצר

• חצר פתוחה שמצויים שם בעלי חיים (יונים וכדו') אינה צריכה בדיקה, אך אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ ואילך יש לבודקה. דין זה מצוי מאוד, שהדיירים שולחים את ילדיהם לאכול בחצר אחר בדיקת חמץ או בבוקר הביעור, ואז יש לשוב לבדוק את החצר.

• חורי החצר, שהם מקומות בחצר שהעופות אינם מגיעים לשם, צריכים בדיקה.

המקלט

• מקלט שמכניסים בו חמץ צריך לבודקו, או שישכירוהו לגוי בהסכמה של כל השכנים (שכן שותף אינו יכול להשכיר את חלקו ללא הסכמת כל השותפים). בנין שכל דייריו שומרי תומ”צ יוכל ועד הבית להשכיר את המקלט לגוי. במידה ולא ניתן להשכיר את המקלט יפקיר את חלקו בפני שלשה.

הגעלת כלים

הוראות למגעילים ולציבור [וראה בתחילת הגיליון דינים נוספים בהכשרת הבית לפסח]

א. מי שיש באפשרותו עדיף שיקנה כלים חדשים ולא יגעיל כלים ישנים מחמץ לפסח (עיין פסחים ל ע"ב, משנ"ב סי' תנא ס"ק יט).

ב. אין להגעיל כלי אם השתמשו בו בתוך 24 שעות שלפני ההגעלה, ולכתחילה צריך שגם הניקיון של הכלי יהיה 24 שעות לפני ההגעלה, ויש מקפידים שלא להשתמש בו 3 ימים לפני ההגעלה (משנ"ב סי' תנב ס"ק כ, ביה"ל שם).

ג. אין להגעיל כלי אם הוא לא נקי לגמרי, דהיינו שיש בו לכלוך או חלודה שיש בו ממשות.

ד. כלים שיש בהם קפלים או חריצים לא מועיל להם הגעלה וצריך ליבון קל במקום הקפלים או החריצים.

ה. סיר שיש בו ידיות: אם הידיות ניתנים לפירוק, צריך לפרקן וגם את הידיות צריך להגעיל. ואם הידיות אינם ניתנים לפירוק, צריך ליבון במקום החריצים, הרבה פעמים זה יכול להינזק בליבון, לכן אין לזה תקנה, כמו כן סכינים העשויים משני חלקים שיש בהם חריצים במקום החיבור, צריך ליבון קל, וכנ"ל, אם יכול להינזק, אין לזה תקנה.

ו. גביעים ששימושם בצונן, אף שיש בזה קפלים, אפשר להקל בהגעלה, ולדעת השו"ע כיון שרוב תשמישו בצונן די בשטיפה, ואף לאשכנזים, אם יודעים בוודאות שלא נגע בחמץ חם (ולא כבוש( בשום צורה – די בשטיפה.

ז. אין להגעיל כלי טפלון או ציפוי קרמי או כל ציפוי אחר.

ח. תבניות, אי אפשר להכשירן לפסח.

ט. אין להגעיל כלי פלסטיק שבלעו בכלי ראשון או בעירוי מכלי ראשון.

י.  אין להגעיל כלי זכוכית – קריסטל [וראה להלן עמ' כו לענין שימוש בכוסות זכוכית של כל השנה].

יא. אם מגעילים כמה כלים ביחד, צריך שלא יהא נגיעה בין כלי לכלי וע"כ אין להרבות בכלים, וכשמגעילים כמה כלים צריך לנער היטב את הסל בתוך המים.

יב. כשמגעילים כלים מחמץ לפסח יש להגעילם בכלי הכשר לפסח, ולכן אם הכלי אינו כשר לפסח יש להגעיל קודם את הכלי שבו עושים את ההגעלה, אופן ההגעלה וכן אופני ההגעלה למי שרוצה להשתמש בפסח בכלי שבו הגעיל כלים אחרים יתבאר להלן סעיפים יד - טו.

פרטי דיני הגעלת הכלים וכלים שלא ניתן להגעילם

יג. כאמור יש להגעיל את הכלים בכלי הכשר לפסח ולכן אם הכלי הוא כלי של חמץ יש להגעילו לפסח באופן זה - ימלא את הכלי במים ויניחו על האש עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ומכיון שצריך שהמים יגלשו קצת לצדדים יקח קומקום חשמלי של חמץ שהוא רותח ומעלה בועות וישפוך לסיר עד שיגלשו המים קצת לצדדים, ואז אפשר להגעיל בתוכו את כלי החמץ, כמבואר בסעיף הבא.

יד. כשמגעיל את כלי החמץ בתוך כלי שהוכן לכך כנ"ל, יש להמתין עד שהמים ירתחו ויעלו בועות, ואז יכניס לתוכו את הכלים הטעונים הגעלה, ישהה אותם למשך שתי שניות בערך ויוציאם. אחר הגעלת כלי חמץ יש לשוטפם במים קרים, ואפשר לשטוף גם תחת הברז. השטיפה אינה מעכבת.

טו. אם ברצונו להשתמש בפסח בכלי שהגעיל בתוכו, אחר שהגעיל בתוכו את כל הכלים – יגעילנו שנית כמבואר לעיל סעיף יג, וכששופך לתוך הסיר מהקומקום החשמלי כמבואר בסעיף יג, לא משנה מאיזה קומקום שופך - אם של חמץ או של פסח [אך עדיף מקומקום חמץ].

א.     לאחר צאת הכוכבים '''יש להתפלל ערבית ולאחריה לבדוק את החמץ,''' מפני ש'תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם'. אמנם מי שבדעתו להתפלל ערבית בשעה מאוחרת יותר, יכול לבדוק ואחר כך להתפלל.

ב.     '''מחצי שעה לפני צאת הכוכבים (מהשקיעה) אסור לעשות כל מלאכה שיש בה שיהוי''' (ופרטיה מבוארים בסימן רל"ב ס"ב), וכן אסור להיכנס למרחץ.

ג.      וכן '''אסור לאכול''' פת ומזונות יותר מכביצה וכן אסור לשתות משקה המשכר יותר מכביצה, אבל '''טעימה - מותרת'''. הגדרת 'טעימה' היא - אכילת פת ומזונות עד כביצה, ופירות וירקות וחטיפים שאינם מיני דגן אפי' הרבה. שתיית משקאות שאינם אלכוהוליים אפי' הרבה דינה כטעימה.

ד.     וכתב הביאור הלכה שהיתר טעימה הוא בחצי שעה שלפני צאת הכוכבים, אבל '''כשמגיע זמן הבדיקה''' דהיינו צאת הכוכבים - '''אין להקל אף בטעימה'''.

ה.     מותר ללמוד תורה עד צאת הכוכבים אם התחיל ללמוד לפני השקיעה, '''ובהגיע צאת הכוכבים צריך להפסיק ללמוד,''' גם אם התחיל ללמוד לפני השקיעה.

מדיני הבדיקה

ו.       צריך לכבד את הבית לפני הבדיקה.

ז.       נוהגים להטמין עשרה פתיתים כדי שימצא הבודק ויבערם. וכיוון שנתבאר לעיל (עמ' א), שכל מקום מטונף אינו טעון בדיקה וביעור, ומאחר ובזמננו כל הארונות כבר נוקו בחומרי ניקוי לפני הבדיקה, לכן כיום יש חובה מדינא להניח עשרה פתיתים, ויש לבדוק עם נר [פנס] בליל בדיקת חמץ את המקומות הללו, וראה להלן סע' יג.

ח.     '''נכון להיזהר שהפתיתים יהיו פחות משיעור כזית, מלבד פתית אחד שיהיה בו כזית''', ויזכור היטב היכן הניחו [ויותר טוב לכתוב על דף את המקומות בהם הניחו את פתיתי החמץ].

ט.     טוב שיטול ידיו קודם הבדיקה משום נקיות.

י.       יברך לפני הבדיקה 'בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ', ויכוון בברכה גם על הביטול שלאחר הבדיקה, וגם על שריפת החמץ וביטולו מחר.

יא.   אין לדבר משעת הברכה עד סיום הבדיקה. לאחר שהתחיל לבדוק יכול לדבר לצורך הבדיקה בלבד.

יב.    יבדוק חמץ עם נר שעוה, ומקומות שקשה לבודקם עם נר (כגון רכב וכד'), יבדוק עם פנס.

יג.    אדם שכבר בדק חמץ במקומות שניקה בימים שלפני פסח, אזי בליל בדיקת חמץ עליו לבדוק את המקומות שטרם בדק, וכמו כן לעבור על כל הבית ולברר שאכן כבר ניקו ובדקו את כל הבית מחמץ.

יד.    לאחר שמסיים לבדוק את ביתו, ימשיך לבדוק את רכבו/משרדו וכו', וטוב שלא יפסיק בדיבור בינתיים. ואף אם הפסיק, לא יברך שנית.

טו.   לאחר הבדיקה יאמר נוסח ביטול חמץ.'''

טז.  כתב המהרי"ל (והביאו המשנ"ב סי' תכט ס"ק יג) שיש להקדים להתפלל שחרית בערב פסח כדי להספיק לאכול עד סוף זמן אכילת חמץ.

ביעור חמץ

יז.     ישרוף את כל החמץ שברשותו עד סוף זמן ביעור חמץ. וטוב שישרפנו כמות שהוא, מבלי לשפוך עליו חומר בעירה/אקונומיקה לפני השריפה.

יח.   לאחר השריפה יאמר נוסח ביטול חמץ, וטוב שאף אשתו ובני ביתו יאמרו את נוסח הביטול.

דיני שביעית בפסח

א.                 יש להקפיד שלא לערב דברים הקדושים בקדושת שביעית בחמץ סמוך לפסח, כדי שלא יצטרכו לשרפם. אמנם, אם עירבו ונשאר דברים הקדושים בקדושת שביעית המעורבים בחמץ - ישרפם כרגיל.

ב.                  ירקות הקדושים בקדושת שביעית שרגילים לקלפם, מותר לקלפם, אך ירקות שאין רגילים לקלפם, אסור לקלפם. הנוהגים לקלף ירקות בפסח מחמת חשש חמץ, יש להסתפק אם מותר להם לקלף ירקות שאין רגילות לקלפם במשך השנה, ונראה שמותר.

ג.                  מותר למכור חמץ ותערובת חמץ הקדוש בקדושת שביעית לגוי, ואין בזה משום איסור מכירת פירות שביעית לגוי.

ד.                  יוצאים ידי חובת אכילת מרור אף בירק הקדוש בקדושת שביעית [כשאין בו איסור ספיחין].

ה.                אדם שברשותו יין הקדוש בקדושת שביעית בכמות של יותר מ-5 רביעיות [ראה להלן עמ' יד סע' פ, ויחשב כפי כמה ששותה] לו ולכל אחד מבני ביתו ומאורחיו הסמוכים על שולחנו ביו"ט ראשון של פסח, צריך בערב פסח להוציא את ארגזי היין לרחוב ולהפקירם בפני שלשה, ולאחר מכן יחזירם לביתו ויכוון שלא לזכות בזה עד לאחר הפסח.

תענית בכורות

א.                 הבכורות מתענים בערב פסח, בין בכור מאב, בין בכור מאם.

ב.                  בכור פחות מגיל י"ג, אביו מתענה עבורו.

ג.                   נהגו אף בנות ספרד שנשים ובנות אינן צמות.

ד.                  החש בראשו או בעיניו אינו צריך לצום.

ה.                 תענית בכורות אינה צריכה קבלה מבעוד יום מפני שהיא חובה.

ו.                  נחלקו הפוסקים האם מועילה סעודת סיום להתיר לבכור לאכול, והמנהג היום להקל לאכול ע"י סיום מסכת.

ז.                  אף מי שלא סיים בעצמו, אלא שמע את הסיום והשתתף בסעודת הסיום גם פטור מהצום.

ח.                 מי שרק שמע את הסיום ולא אכל מסעודת הסיום נראה שנפטר מהצום (ויש להסתפק בשומע דרך הטלפון).

ט.                מי שהשתתף בסעודת הסיום ולא שמע את הסיום, נראה להקל שיכול לאכול.

אכילה בערב פסח

א.                 אסור לאכול מצה בערב פסח. מצה מבושלת וקניידלאך ועוגיות שנילושו בקמח מצה מעיקר הדין מותר לאכול עד שעה עשירית, ויש מחמירים בכך.

ב.                משעה עשירית [חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה] אסור לאכול תבשיל של מצה אפילו מעט כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מותר לאכול מעט פירות, ירקות, תפוחי אדמה, בשר, דגים, ביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם.

ג.                 קטן שלא יודע מה שמספרים בלילה מסיפור יציאת מצרים מותר להאכילו מצה [והוא בערך עד גיל 5].

מלאכה בערב פסח אחרי חצות

ד.                  אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחרי חצות: בשכר - אסור אפילו מלאכה שאינה גמורה ואפילו לצורך יו"ט, ובחינם - אסור רק מלאכה גמורה כגון לתפור בגד.

ה.                תפירה אסורה, אך תיקון בגדים ישנים מותר כרגיל, ובלבד שיתקן בחינם ולא בשכר.

ו.                   התחיל מלאכה לפני חצות והגיע חצות, חייב להפסיק מיד אפילו באמצע המלאכה.

ז.                  כל המלאכות ע"י גוי מותרות.

ח.                 כל מה שמותר לעשות בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך המועד או צרכי רבים, מותר גם בערב פסח אחרי חצות היום.

כיבוס, גיהוץ ותספורת בערב פסח

ט.                 אסור לכבס ולהסתפר לאחר חצות וע"י גוי מותר.

י.                   גיהוץ רגיל מותר עד כניסת החג אף ע"י ישראל. גיהוץ מקצועי שיוצר קמטים – אסור.

יא.              שיער הראש מותר לספר ע"י עצמו כיון שהוא שינוי, אך תגלחת הזקן אסורה אף ע"י עצמו. הורדת שיער לאשה מותרת בכל הגוף, חוץ משיער הראש.

יב.              מותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות אפי' שתמשיך לפעול אחרי חצות.

נטילת ציפורניים

יג.               לכתחילה יש ליטול לפני חצות, שכח או לא הספיק יכול ליטול לאחר חצות.

טבילה בערב הרגל

יד.              יש לטבול בערב פסח אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות (סי' תעא ס"ק כב, סי' קכח ס"ק קסה).

דיני הדלקת נרות יו"ט

מצוה להדליק נרות יו"ט. יש הנוהגים להדליקם בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט.

ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע או תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש.

אלו הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן' [ובפרט שבברכת 'שהחיינו' בקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה].

עריכת הסדר

א. בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן [קיטל] בעת עריכת הסדר. ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים^[1]. אָבֵל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו.

ב. מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס^[2], ויש שנהגו להביאה קודם הקידוש^[3] ומנהג הגר"א להביאה אחר טיבול ראשון^[4].

כמו כן חלוקים המנהגים בענין סידור הקערה: יש המסדרים באופן שהכרפס והמי מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות^[5], ויש המסדרים הזרוע מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה, והוא על פי קבלת האר"י^[6], וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

הסיבה

ג. יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה, ואופן ההסיבה הוא שמטה גופו לצד שמאל^[7], ואף האיטר יסב על שמאלו^[8], ויישען על כרים וכסתות^[9], ובדיעבד יכול להשען על חבירו^[10].

ד. צורת ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה^[11].

ה. מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות^[12], ויש שנהגו שאף הנשים מסיבות^[13].

ו. תלמיד אצל רבו אף שאינו מובהק אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות^[14], וכן האוכל אצל גדול הדור אף אם לא למד ממנו תורה, אינו מיסב^[15]. ובן אצל אביו מיסב אף אם אביו הוא רבו המובהק, שמסתמא מוחל^[16]. ואם אומר בפירוש שאינו מוחל, יש אומרים שבטלה דעתו ומיסב^[17], ויש אומרים שלא יסב^[18].

ז. מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו, אפשר שפטור מלהסב^[19].  

ח. לכתחילה יש להסב בכל הסעודה^[20], והיום רבים נוהגים שאין מסיבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה.

וראה בהמשך הדברים שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה ללא ברכה.

קדש

ט. הקידוש של ליל הסדר, אין לעשותו אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן מיד אחר תפילת ערבית יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות^[21].

י. אומרים שהחיינו בקידוש, נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיאמרו [ובפרט שי"א שיש לכוון על כל מצוות הלילה], ונשים שאין להם מנהג לא יאמרו שהחיינו בהדלקת נרות אלא בקידוש^[22].

יא. נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו^[23], וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה^[24].

יב. קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידים ראשונה יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות^[25].

יג. כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו^[26], ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחבירו, דרך חירות^[27].

יד. לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן^[28]], ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי^[29]. אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה. יש אומרים שהשותה רוב רביעית יצא היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא יותר מרביעית^[30], ויש מחמירים אף את כולה^[31], וראוי לחוש לדעות אלו. ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה יקח כוס שאין בה יותר מרביעית.

טו. לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת^[32], ועכ"פ לא יותר מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות, אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית, ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר בסעיף יח' וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית, ואם לא כיון, לא יחזור לשתות^[33] [ואולם לעניין שאר הכוסות ראה לקמן סעיפים לח, סב, ע].

א. אדם שפיו גדול ומלא לוגמיו שלו מכיל יותר משיעור רוב רביעית, חייב לשתות כמלוא לוגמיו^[34].

ב. מנהג העולם שאין מברכים ברכה אחרונה אחר שתיית כוס ראשון אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס^[35].

ג. יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה, שכח ולא היסב, בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות, ואם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוין לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני^[36], [וראה עוד לקמן בסעיף לו].

ד. נשים חייבות בכל מצוות הסדר.

ה. לפני הקידוש יכוין לשם מצות קידוש יום טוב^[37], ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט^[38].

ו. סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום, וברכת שהחיינו. וי"א שיכוין בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה^[39], וי"א שיכוין על מצות ספירת העומר^[40] אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה, ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.

ז. אין לברך ברכת הגפן אחר שתיית הכוס כיון שפוטרים אותה בברכת המזון, ואם חושש שיעבור שיעור עיכול עיין לעיל סע' יז.

כרפס

א. למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי^[4], ויש נוהגים ליקח צנון^[5], ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה^[6].

ב. יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור בברכה זו את המרור^[7]. וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך^[8].

ג. נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו^[9].

ד. באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב^[10], ויש אומרים שחייב להסב^[11]. ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

יחץ

ה. יטול המצה האמצעית שבקערה ויבצענה בידו לשתי חצאי מצה^[12], את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.

ו. יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו על אכילת מצה.

מגיד

ז. לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוין לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים^[13].

ח. סיפור יציאת מצרים, כשנמצאים אצל ההורים סגי בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה וגם שהסבא עושה זאת במקום האב כיון שאין צורך דווקא שהאב יספר בעצמו[14], אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יצי"מ.

ט. יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת 'הא לחמא עניא וכו' עד 'מה נשתנה'^[15], ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד^[16].

י. אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו, ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא יכול להסתפק בכיסוי המצות.

יא. אחר כך ימזוג כוס שני, ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה מכל מקום מוזגים כבר הכוס כדי שיראו התינוקות ויתמהו ויבואו לשאול על כך.

יב. את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה^[17]. ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל.

יג. כוס שני, בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן, שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון^[18], ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן^[19], וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה^[20].

יד. שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה^[21].

טו. אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית^[22].

רחצה

טז. קודם נטילת ידיים לסעודה, מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים^[23].

מוציא מצה

יז.  יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה שיסמוכו^[24].

יח.  יש לכוין באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה^[25].

יט.  אופן הבציעה: יקח שלושת המצות (שתי השלימות והפרוסה שביניהן) ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה^[26], ויכוין בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן^[27], ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה^[28].

כ. שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם^[29], שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משני המצות^[30]. [וראה עוד בהרחבה להלן סע' עא].

כא. מותר לשקול המצה בשבת ויום טוב ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה^[31].

כב. המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס^[32], [לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות]^[33].

כג.  מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח^[34], ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח^[35]. ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח^[36].

מרור

כד. יקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה^[37].

כה. יברך על אכילת מרור ויכוין בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך.

כו.  באכילת מרור אין צורך להסב.

כז.  שיעור המרור, עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר אבל המברך על המרור כתב המשנ"ב שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"                ק - גרם והוא בערך 2 עלי חסה גדולים [וראה להלן סע' פה, פו].

כורך

כח. יקח כזית מהמצה השלישית וכזית ממרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה^[38], ושיעור המצה לכורך 15 גרם^[39], ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך^[40], ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל^[41].

שולחן עורך

כט. לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים^[42], ויהדר לאכול מהביצה שבקערה^[43]. אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.

ל. יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה.

צפון

לא. לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן^[44], ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן^[45]. ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם^[46].

לב. שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.

לג. את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית^[47].

לד. אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות מלבד מים ותה, עד עלות השחר^[48], ואם ישן והשכים קודם עלות השחר מן הדין רשאי לאכול ולשתות^[49].

לה. יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה^[50], ולצורך זה יש להזדרז בסעודה.

ובשעת הדחק אם רואה שזמן חצות מתקרב ורוצה להמשיך לאכול, יש מקילים שיעשה באופן הבא: יאכל כעת [לפני חצות] כזית ויתנה שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דזמן אפיקומן הוא עד חצות, אזי יצא יד"ח אפיקומן במה שאוכל כעת, ולאחר חצות יכול להמשיך לאכול ^[51]. אך אם הלכה כר"ע שזמן אפיקומן עד עלות השחר, אזי הכזית שאוכל כעת לפני חצות יהיה בתורת מצה סתם, ובסוף סעודתו יאכל כזית לשם אפיקומן לדעת ר"ע.

ברך

לו. יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה^[52].

לז. יזכיר בברכת המזון 'יעלה ויבוא'. ואם שכח - יחזור ויברך שנית^[53]. אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס^[54].

לח. ישתה כוס שלישי בהסיבה, שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות.

לט. הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית^[55].

הלל

מ. אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר אמירה זו^[56].

מא. המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירה זו.

מב. לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות^[57].

מג.  אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.

מד. מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות^[58].

מה. על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים עליו בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן, וטוב לכוין בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את הכוס הרביעי.

מו. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב: בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה ובן אשכנז אינו חוזר לשתות.

מז. הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.

שיעור אכילת מצה

מח. עורך הסדר צריך לאכול לכתחילה בליל הסדר שני כזיתים והמסובים צריכים לאכול כזית אחד.

וישנה מחלוקת מהו שיעור כזית. השיעור הגדול (55 סמ"ק) שקול לשיעור שני כזיתים לפי השיעור הקטן (27 סמ"ק).

ולכן הלכה למעשה צריכים כל המסובים ועורך הסדר לאכול מצה בשיעור משקל 30 גרם שיש בה 55 סמ"ק, ושיעור זה כולל בתוכו כזית אחד גדול שהם שני כזיתים קטנים (וכיון שהדין שעורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים הוא מדרבנן מספיק לאכול שיעור כזית גדול אחד שכולל בתוכו שיעור שני כזיתים קטנים).

בדר"כ במצת מכונה אחת מרובעת יש משקל 30 גרם, ובמצות יד הוא בערך חצי מצה (תלוי בגודל המצה, שישנן מצות גדולות שקילו אחד שווה לשש עשרה מצות, וישנן מצות שקילו אחד שווה ל22 מצות).

וכן באפיקומן שצריך לאכול 2 כזיתים, לכתחילה יש לאכול מצת מכונה אחת שלימה או חצי מצת יד (תלוי בגודל כנ"ל).

בכורך די ב15 גרם מצה שזה חצי מצת מכונה ורבע מצת יד. זהו השיעור לכתחילה.

מט. מי שקשה לו - יכול להקל אף ב17 גרם מצה בין בהתחלה ובין באפיקומן, וכן הדין לילדים מתחת לגיל בר מצווה שדי להם בשיעור זה. מי שאסור לו לאכול את כמות זו, יש לשאול חכם אף על כמות פחותה מזו.

ארבע כוסות

נ. טוב יותר להשתמש ביין לא מבושל אלא אם כן היין המבושל טוב יותר.

נא. יין מפוסטר אינו נחשב יין מבושל ואפשר אפי' לכתחילה לצאת בו.

נב. לכתחילה יש לשתות יין המשכר שזהו דרך חירות, ולכן לכתחילה ישתה יין ולא מיץ ענבים, ולפחות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים [או עכ"פ שישית יין] אם מורגש בו היטב טעם היין. מי שקשה לו - יכול לצאת יד"ח במיץ ענבים.

נג. חמר מדינה כשר לארבע כוסות אם אין לו יין, ולא פשוט מה נקרא בזמנינו חמר מדינה ויש לומר שיוצאים יד"ח בדיעבד בתה או קפה או קוקה-קולה, וכיון דדבר זה אינו ברור דיש חמר מדינה בזמנינו לכן נכון לעשות גם שומע כעונה כדלהלן.

נד. כיון שחמר מדינה ברכתו שהכל, לא יברך על הכוס השניה והרביעית, כי הם נפטרים בברכה הראשונה והשלישית.

נה. חולה סכרת שאינו יכול לשתות כלל יין או מיץ ענבים ואפי' לא יין יבש יצא י"ח בחמר מדינה וגם ע"י שומע כעונה כדלהלן.

נו. נסתפקו התוס' (פסחים צ"ט:) אם יוצאים יד"ח ארבע כוסות ע"י שומע כעונה כמו בקידוש שהמקדש מקדש על הכוס ואחרים יוצאים ממנו גם בשתיה והכא נמי גם בארבע כוסות יוצאים הציבור ע"י ברכת הבע"ב וביאר בחידושי מרן הגרי"ז הלוי פ"ז מהל' חו"מ שאין עיקר מצות ארבע כוסות בשתית הכוסות אלא בברכה על הכוס.

נז. לכתחילה יש להשתמש בכוס המחזיקה רביעית (150 סמ"ק) ולשתות את כולה בכל ארבע הכוסות. חולים וקטנים שאינם יכולים לשתות שיעור זה – ישתו מכוס המכילה 86 סמ"ק (- רביעית לפי השיעור הקטן), ואם אינם יכולים לשתות את כולה, ישתו לפחות רוב רביעית שהוא 44 סמ"ק. וראה עוד בדיני ליל הסדר סעיף יד.

נח. חולה שיכול לשתות 86 סמ"ק ולא הרבה יותר יש להסתפק אם יקח כוס גדולה המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה או שיקח כוס של 86 סמ"ק וישתה את כולה ונראה שיותר טוב שיקח כוס המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה.

דיני אכילת מצה בחולה

נט. בריא יכול לפורר את המצה לפירורים דקים ולאכלם, או לטבול את המצה במים בלי לשרותה, או לשתות קצת מים תוך כדי הבליעה.

ס. חולה יכול לשרות את המצה במים עד שתתרכך ואח"כ לאוכלה, אבל שלא תהא נימוחה.

סא. אכל מצה או מרור והקיא - יצא ידי חובה, אבל לא יברך ברכה אחרונה [על המצה] אם הקיא כל מה שאכל ולא נשאר כזית.

שיעור המרור

סב. כשמברכים על אכילת מרור: המברך יאכל 50 גרם חסה [שהיא קרובה למשקל המים], והשומעים די להם ב- 17 גרם חסה. לאכילת כורך די ב- 17 גרם בין למברך ובין למסובים. [וראה לעיל סע' נ].

סג. חריי"ן הוא כמשקל המים. ולכן המברך יאכל 50 גרם למרור ובכורך 17 גרם, והשומעים בכל האכילות 17 גרם.

דיני הסיבה

סד. מסיבים תמיד לצד שמאל, בין לאדם ימני ובין לשמאלי.

סה. אדם שיושב על כסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.

סו. כשמסיבים יש לסובב את הכסא באופן שהמשענת תהיה לצד שמאל ויטה את עצמו לצד שמאל וישען על המשענת.

סז. מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.

שו"ת בדיני ליל הסדר

שאלה האם מבשלים או צולים את הביצה שבקערה.

תשובה קודם מבשלים את הביצה ואחר כך צולים אותה על האש.

שאלה איך מכינים את החרוסת שבקערה.

תשובה שמים בה תפוחים חמוצים, תמרים, אגוזים, שקדים, עושים בלילה עבה זכר לטיט. ושמים בה יין אדום, זכר לדם. ושמים בו תבלינים קינמון וזנגוויל כי דומים הם לתבן.

שאלה האם מותר לאכול בליל הסדר צלי.

תשובה בשר צלי אסור, אבל דגים וביצה ושאר מאכלים צלויים מותר.

שאלה האם אפשר לאכול בליל הסדר בשר שבושל ואח"כ נצלה ולהיפך.

תשובה הולכים לפי אחרון, אם הבשר נצלה לבסוף אסור לאוכלו, ואם בסוף נתבשל - אחרי הצליה - מותר.

שאלה האם אומרים קריאת שמע שעל המיטה לאחר ליל הסדר

תשובה קורא קריאת שמע כדרכו בכל יום, אך אין אומר את שאר ההוספות, ואומר רק 'בידך אפקיד רוחי וכו', וברכת המפיל.

תרופות בפסח

א. תרופות שאין בהם טעם מותר להשתמש בהם בפסח.

ב. תרופות שיש בהם טעם חייבים לברר כשרותם.

ג. תרופות שיש בהם טעם שיש בהם חמץ או חשש חמץ וזקוקים ליטלם באופן שמותר לקחתם בפסח (כדלהלן סע' ה – ו – ז), אם הם ברשותו לפני פסח , יניחם במקום שמכור לגוי, וכל פעם שצריך יוציאם מרשות הגוי ויכוין מפורש שאינו רוצה לזכות בזה, וישתמש ויחזיר לרשות הגוי.

ד. אם קונה בבית מרקחת [שעשו מכירת חמץ] יכוין שאינו רוצה לקנות את זה לעצמו ואף שהתרופה נמצאת בביתו בכל אופן היא נשארת ברשות הגוי.

אופן הנטילה של התרופה בתינוק או בילד

ה. צורת נטילת התרופה [שיש בה טעם] בתינוק או בילד תהיה ע"י ילד מתחת לבר מצווה שיתן לתינוק הנצרך לכך, ואם הנצרך לכך הוא ילד גדול אך מתחת לגיל מצוות יקח זאת לעצמו.

אופן הנטילה של התרופה במבוגר [באופן המותר ליטול בפסח]

ו. גדול שצריך ליקח סירופ עם טעם צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ובכל פעם שצריך יוציא מרשות הגוי וימרר את התרופה.

ז. גדול שצריך ליקח כדור בליעה עם טעם יברר אצל הרופא אם אפשר לקחת כדור ולהמיסו, ואם לא ניתן להמיס את הכדור, צריך שהתרופה תהיה ברשות הגוי וכנ"ל, ובכל פעם שצריך יוציא מרשות הגוי וימרר את המים.

רשימת תרופות (חלקית) לפסח – מאושרות ושאינן מאושרות

ברזל לילדים כשר:

-פריפל טיפטיפות

ברזל לא מאושר:

-[סירופ פריפל 3]

-שאר תוספי הברזל רובם לא כשרים לפסח, בד'"כ אפשר לדלג שבוע

ברזל לנשים כשל"פ:

-פריפול כדורים

-פרנטל אף שיש בהם חשש חמץ כיון שאין בהם טעם מותר לקחת

-פרנטל של חברת מקסי הלט. יצור מיוחד

-פולקס 400 (סם און, פורמולציה חדשה)

-פוריק הריון

-פוליק 400

ויטמין D (די) לילדים כשל"פ:

-טיפטיפות - חברת כצט 

ויטמין D לנשים:

כרגע לא ידוע על משהו כשר

חומצה פולית:

-אם אינו מכיל 12B – של כל החברות כשל"פ

בי 12B:

-יש בו טעם ואינו כשל"פ ואפשר שבוע אחד לדלגו [ולחברת אלטמן יש 12B ללא טעם]

משככי כאבים למבוגרים כשל"פ :

-אקמול

-אופטלגין (בלי טעם)

-אדויל [אם אין בו טעם]

-אדקס כדורים [קפל.]-משכך כאבים [דלקתיים]

-[אתופן - משכך כאבים [דלקתיים]

משככי כאבים לילדים כשל"פ :

-סירופ אקמולי בטעם פירות 125 מ"ג

-סירופ אקמולי פורטה בטעם טוטי פרוטי 250 מ"ג

-נרות נרופן

-טיפות אופטלגין (ללא טעמים)

משככי כאבים לילדים שאינם כשרים לפסח:

-סירופ נורופן

-סירופ נובימול

–סירופ אקמול בטעם פטל

-סירופ אקמול בטעם שוקולד עם סוכר

-ילדים גדולים בטעם תות שדה ללא סוכר

-טיפות אופטלגין חדש (יש בהם טעם)

גזים לילדים כשל"פ:

-קלבטן תרחיף

–בייביזים טיפות

–סימפוקל רק בטעם דבש ולימון

-קלבטן פורטה - קפליות

גזים לילדים שאינם כשל"פ:

-קלבטן פורטה תרחיף

-סימפוקל בטעם פטל

צרבות לא כשל"פ:

-טמס

-מלוקס

-גביסקון מנטה (טבל.)

צרבות כשל"פ:

-אומפרדקס טבל.

-גסטרו טבל.

-לוסק קפס.

-נקסיום טבל.

-פמוטידין (טבע, טבל.)

-גביסקון מנטה (נוזל)

כדורים הורמונליים רובם המוחלט כשל"פ ואלו הם:

–דיאמילה

-מיקרולוט

–נורידיי

–סרזט

–פמולן

–אוטרוגסטן

–דיאנה

–הרמונט

–יאז, יאז פלוס

–יסמין, יסמין פלוס

–מינס

–מיקרוגינון

–איקקלומין

–אסטרופם

–ויאגרה (כל המינונים)

–סיאליס

יישר כח לבד"צ עדה"ח על הסיוע ונתינת המידע

רשימת מוצרי מזון חמץ ושאינם חמץ

ברשימה זו מופיעים מוצרי מזון חמץ ממש או שיש בהם תערובת חמץ לפי מה שמקפידים שלא למכור מוצרים אלו.

מוצר שכתוב עליו 'מכיל גלוטן' – הרי הוא חמץ. מוצר שכתוב עליו 'עלול להכיל גלוטן' - אינו חמץ.

מוצרים שאינם חמץ ולא מופיע ברשימת הרכיבים שלהם שהם מכילים גלוטן – מעיקר הדין אפשר להשאיר בבית ולא למכור, אף שאין להם כשרות לפסח, כיון שאין בהם אף תערובת חמץ. אמנם בכל אופן אין להשתמש בהם בפסח ולכתחילה אף ראוי למוכרם.

אבקת אפיה - לא חמץ אבקת בצל - לא חמץ

אבקת ג'לי - לא חמץ

אבקת מרק ללא גלוטן - לא חמץ

אבקת מרק רגילה - יש בה גלוטן, אבל אם כתוב רק עמילן אינו חמץ

אבקת סוכר - לא חמץ

אבקת פלאפל - מכיל קמח

אבקת קצפת - לא חמץ

אבקת שום - לא חמץ

אלכוהול (שמיוצר בארץ) - לא חמץ

בוטנים אמריקאים לסוגיהם - חמץ

בורגול - חמץ

במבה - לא חמץ

בצל מטוגן - לא חמץ

ברנדי ליקרים (המיוצר בארץ) - לא חמץ

גבינות לבן וכו' - לא חמץ

גלידות ושלגונים - לא חמץ אם אין בהם שברי עוגיות וכדו'

גפילטע פיש - צריך לבדוק אם יש קמח, בדרך כלל אינו חמץ

גריסים לסוגיהם - כל עוד שלא בושלו או נשרו בבית במים אינם חמץ

גריסים מחיטה שלמה - לא חמץ

גרנולה - חמץ

דגים - לא חמץ

דגני הבוקר - רובם חמץ, לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

דוריטוס – אם מכיל גלוטן - חמץ

ד׳ריש (בורגול דק) - חמץ

וודקה - חמץ [חוץ מהכשר בד"ץ עד"ח]

ויסקי - חמץ

זעתר - לא חמץ

חומץ סינטטי - לא חמץ

חיטה - כל עוד שלא בושלה או נשרתה בבית במים אינה חמץ

חלב - לא חמץ

חלב סויה - לא חמץ

חלווה - לא חמץ

חמאת בוטנים - לא חמץ

חרדל (תוצרת הארץ) - לא חמץ

חרדל (תוצרת חו״ל) – תערובת חמץ

ירקות קפואים - לא חמץ

כוסמין – אם בא במגע עם מים, חמץ

כוסמת - לא חמץ

ליקר - אפשר למכור

לתת ותמצית לתת - חמץ

מיונז - לא חמץ

מלבין קפה - חמץ

ממרח חרובים - לא חמץ

ממרח אגוזים - לא חמץ

מצות חמץ - חמץ

משפרי האפיה - רובם חמץ, יש לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

משקאות חריפים - אפשר למכור (למעט וויסקי וודקה)

נקניקיות בשרי - לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

נקניקיות סויה - חמץ

סובין - חמץ

סוכר - לא חמץ

סוכר וניל - לא חמץ

סוכריות וממתקים מחו״ל - תערובת חמץ, עדיף לא למכור

סולת - חשש חמץ, עדיף לא למכור

עמילן - רוב העמילן אינו חמץ, מצוי שהוא מקטניות

פודינג - לא חמץ.

פיצוחים בהכשר עד״ח - קלויים כל השנה בקמח תפו״א, חוץ מבוטנים אמריקאים לסוגיהם שהם חמץ

פיצוחים קלויים - המצופים בקמח חיטה ולא בקמח תפוחי אדמה הרי הם חמץ

פסטה - חמץ

פצפוצי אורז - תלוי במרכיבים צריך לבדוק ברכיבים אם מכילים גלוטן

פריכיות אורז – אין בהם חמץ אלא אם מכילים חיטה או שיבולת שועל שאז יש בהם חשש חמץ

צ׳יטוס - אם מכיל גלוטן - חמץ

צ׳יפס מתובל - חמץ

קוואקר - חמץ

קורנפלקס - חמץ חוץ מ B&D שלא חמץ

קטשופ - לא חמץ

קמח/קמח מלא רגיל – חשש חמץ

קמח מלא מטחינה ללא תולעים – פעמים רבות הוא מטחינה יבשה ואינו חמץ

קמח כוסמין – בדרך כלל מטחינה יבשה ואינו חמץ

קפה – לא חמץ

רטבים למיניהם - אם ברכיבים כתוב מכיל גלוטן חמץ, אבל אם כתוב עלול להכיל או שלא כתוב לא חמץ

שיבולת שועל - חמץ

שלוה – חמץ חוץ משל חברת 'אשבול'

שמרים יבשים - חשש חמץ בציפוי, אא״כ בהכשר הבד״ץ העדה החרדית

שמרים לחים - לא חמץ

שניצל סויה - חמץ

שקדי מרק - חמץ

תה – אינו חמץ

תחליב חלב (מלבין לקפה) - חמץ

תחליף קפה ציקו - חמץ

רשימת מוצרים שצריכים ושאינם צריכים כשרות לפסח

דבק נייר / סלוטייפ / דבק חם – אינם צריכים כשרות

כוסות נייר (קרטון) - צריך כשרות לפסח

כוסות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

כפפות חד פעמיות לטקס - שיש בהם

אבקה צריכים כשרות לפסח

נייר אפיה - צריך כשרות לפסח

מגבונים וממחטות לחות – אם אינם נוגעים באוכל אינם צריכים כשרות

מגבות נייר - צריך כשרות לפסח

מי פה - ראוי שיהיה כשר לפסח

מנג׳טים - צריך כשרות לפסח

מפות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

מפות ומפיות נייר - לא צריך כשרות לפסח (כשאינו נוגע באוכל)

מפות פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

משחת שיניים - ראוי שיהיה כשל"פ

ניילון נצמד – ראוי שיהיה כשר לפסח

נייר לעטיפת מצות - צריך כש"לפ

נייר עטיפה לציפוי ארונות - לא צריך כשרות לפסח (רק כשנשאר יבש)

סבון כלים – ראוי שיהיה כשר לפסח

סירים חד פעמיים - ראה תבניות אלומניום

סכו״ם פלסטיק - לא צריך כשרות לפסח

צלחות מנייר - צריך כשרות לפסח

רדיד אלומניום - ראה תבניות אלומניום

שקיות ניילון - לא צריך כשרות לפסח

תבניות אפיה מקרטון / נייר - צריך כשל"פ

תבניות ורדידי אלומניום חד פעמי עם כשרות לכל השנה – ראוי שיהיו כשרים לפסח מחשש שמן קטניות)

קטניות

טעם האיסור: כתב הטור (סי' תנג) "יש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חטין מתערבין בהן". ובסמ"ק כתב הטעם "כיון שראוי לעשות עיסה מהן אתי לאחלופי בשאר עיסה של חמץ" (הביאו הט"ז סימן תנג ס"ק א').

גדר הנכנס בכלל קטניות: כתב הרמב"ם (הלכות כלאים פרק א' הלכה ח'): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים... והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן". ומבואר ברמב"ם שגדר קטנית הוא שאוכלים את הזרע שאותו זורעים. עוד כתב הט"ז (שם) "ונראה הטעם לפי שגידול החרדל הוא בשרביטי' דומה לגידול קטניות ע"כ הוי בכלל איסור קטניות".

רשימת הקטניות: ברשימה להלן נביא את מיני הקטניות המצויים.

הקטניות המוקפות בסוגריים יש בהן נידונים הלכתיים. תבלינים – רובם אינם קטניות ולא מופיעים ברשימה. ידיעה כללית – ישנם מוצרים הנחשבים קטניות בגלל שמן קטניות המעורב בהם. גריסים אינם קטניות [וראה דינם לעיל ערך גריסים, האם הם חמץ].

אפונה, אורז, (בוטנים), גרעיני חמניות (ודלעת), דוחן, חומוס, חרדל, חילבה (כיון שגדל בשרביט), כוסמת [לא כוסמין שהוא מין דגן], כמון [גם לאוכלי קטניות יש בעיה בזה מפני ששיבולת שועל דומה לכמון], לפתית (וכן שמן קנולה המופק מלפתית, עי' שו"ת אבני נזר או"ח שעג), סויה (ראה להלן מש"כ בענין תירס), עדשים, פול, פרג, קינואה, שומשום, שעועית, תורמוס, תירס (למרות שהוא מין חדש שלא היה ידוע בזמן הגזירה, מ"ב סי' תנג' ס"ק ד').

מזון בעלי חיים בפסח

בפשוטו כיון שנפסק להלכה (פסחים מה: ושו"ע סי' תמב סעיפים ב, ט) שמזון שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב יש בו חיוב ביעור, א"כ מזון בעלי חיים שיש בו חמץ צריך לבערו כיון שראוי למאכל כלב [ונראה שמה שנקטו כלב לאו דוקא אלא כל בע"ח].

ואמנם הטעם שחמץ שנפסל מאכילת אדם וראוי למאכל כלב חייב לבערו, הוא מכיון שראוי לחמע בו עיסות אחרות, וכדעת הרמב"ם (פ"א מהל' חו"מ ה"ב) שחמץ שנפסל מאכילת אדם, אם ראוי להחמיץ עיסות אחרות הרי הוא בכלל שאור, אבל אם אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות, כיון שאינו ראוי לאכילת אדם, לא חל עליו איסור חמץ כלל. ולכן אם המזון של הבע"ח יש בו תערובת חמץ באופן שנשתנה צורתו של החמץ וכיון שהוא מרוסק ומעורב בדברים אחרים אינו ראוי להחמיץ עיסות אחרות (עיין חזו"א סימן קטז ס"ק ח) ואין בו חובת ביעור ומותר להשהותו ולהשתמש בו.

אולם אם החמץ המעורב במזון לבע"ח אינו מרוסק כגון חיטים ושעורים, אף אם אינו ראוי למאכל אדם - כיון שראוי למאכל בע"ח [כלב] ולהחמיץ בו עיסות אחרות חייב ביעור.

אפשר לתת לבע"ח מזון חליפי בפסח שאינו חמץ, כגון לתוכים – דוחן, לדגים - תולעים, לחתולים וכלבים – בשר עוף וכדו'.      הלכות מכירת חמץ

א. יש מקפידים שלא למכור חמץ גמור בעין אלא במקום של הפסד מרובה.

ב. הרב אינו קונה את החמץ, אלא הוא נעשה שליח של כותב ההרשאה למכור את החמץ לגוי.

ג. נוהגים לעשות קנין בין הרב לבין נותן ההרשאה, ואין הקנין מעכב כיון שמעיקר הדין מינוי שליחות אין צריך קנין, וכאן הרב רק נעשה שליח למכירה כנ"ל.

ד. הקנין נעשה ע"י שכותב ההרשאה מגביה את הסודר ועי"ז הרב נעשה שליח למכור את החמץ.

ה. במכירת חמץ נעשים שני דברים: דבר אחד מוכרים את החמץ לגוי, ודבר שני משכירים את המקומות שבהם מונחים דברי החמץ.

[שתי סיבות יש מדוע צריך להשכיר את מקום החמץ: האחת - שלא יצטרך לעשות מחיצה בפני החמץ, שהרי הלכה היא בגמ' בפסחים (דף ו' ע"א) ובשו"ע (או"ח סי' תמ) דצריך לעשות מחיצה עשרה טפחים בפני חמץ של גוי, וכיון שמשכירים את מקום החמץ לגוי נמצא שהחמץ ברשות הגוי ואין צריך מחיצה. והסיבה השניה להשכרת מקום החמץ היא - כדי שהגוי יקנה את החמץ בקנין חצר].

ו. חמץ שנמצא בפחי אשפה יש לפנותו. ויש לדאוג שבערב פסח לאחר פינוי האשפה ע"י העיריה לא יניחו שום חמץ בפח האשפה. ולא פשוט כ"כ להקל ע"י שישכיר לגוי את חלקו שפח, מכיון שהפח הוא רכוש משותף, ואין שותף רשאי להשכיר את חלקו ברכוש משותף ללא הסכמת שותפו. [עיין שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' ריז ושו"ת שבט הלוי ח"ד סי' רג ועי' שו"ע חו"מ סי' שטז וסי' קנד ס"ב ובסמ"ע סק"ח, וסי' שסג ס"י ובסמ"ע סקכ"ה ובביאור הגר"א ס"ק לג].

ז. חמץ בחצר, אם היא חצר פתוחה ויש עופות ואין ידוע שנכנס שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לסמוך שעופות אכלוהו, ולכן סגי בבדיקה בצדדי החצר מקומות שהעופות לא מגיעים. אבל אם ידוע שאכלו שם חמץ מליל בדיקת חמץ, יש לבדוק חמץ בחצר. ולענין להשכיר את חלקו בחצר אינו פשוט כ"כ דמהני וכנ"ל אות ו'.

ח. יש לבדוק את החמץ בארונות החשמל וכדו' משום שפעמים מכניסים שם חמץ, ולא לסמוך על המכירה וכנ"ל.

ט. יש לבדוק את תיבות הדואר - אם משתמש בהם בפסח, משום שפעמים מכניסים שם חמץ, וכן כל מקום שמכניסים בו חמץ ומשתמש בו בפסח, אין להשכירו לגוי וצריך לבודקו מחמץ.

י. יש לזכור להוציא או לרוקן את השקית של השואב אבק שיתכן ויש בה חמץ, ואין לכתחילה לסמוך על המכירה בזה.

יאו. מכירת י"ג' וי"ד': נחלקו האחרונים האם כדי להיפטר מבדיקת חמץ, צריך להשכיר את מקומות החמץ לפני זמן חובת בדיקת החמץ, היינו להשכירם בי"ג ניסן, או שמא די בכך שמשכירם בי"ד ניסן. וכתב המשנ"ב (סי' תלו ס"ק לב) שאף שאין למחות ביד המקלים למכור בי"ד ולא לבדוק, אך המוכר ביום י"ג שפיר עביד טפי.

ולפיכך אנו עושים מכירת י"ג לאותם המעוניינים שלא לבדוק חמץ במקומות מסוימים, ולהשכיר את אותם המקומות כבר בי"ג ניסן, וכדברי המשנ"ב. אין צורך למלא שטר נפרד עבור מכירת י"ג, ודי למלא שטר אחד עבור שתי המכירות. ובכדי להבדיל בין המקומות שמשכיר בי"ד למקומות שמשכיר בי"ג, סוכם עם הגוי [ונכתב בשטר] כי כל המקומות שיסומנו עד השקיעה של יום י"ג [לפני זמן חיוב בדיקת חמץ] יושכרו בי"ג ניסן, וייפטרו מבדיקה. וכל המקומות שיסומנו לאחר מכן, עד סוף זמן ביעור חמץ, יושכרו בי"ד ניסן, וממילא יתחייבו בבדיקה בליל י"ד [לדעת האחרונים המחמירים כנ"ל].

אמנם אם ישנם מקומות מסוימים שאינו רוצה לבדקם [וכגון שהם מקומות גדולים שהבדיקה בהם קשה וכד'], אך ברצונו להשתמש בהם במהלך ליל ויום י"ד [וכגון משרד/ארון שמשתמש בהם בליל/ביום י"ד ולא רוצה לבודקם], עליו לסמנם רק לאחר השקיעה, ולסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה.

יבז. דין היוצא מדירתו לכל ימי החג [לפי האמור בסע' הקודם]:

אם יוצא לפני ליל בדיקת חמץ – ימלא שטר מכירת חמץ, וישכיר את כל דירתו לגוי בי"ג ניסן, ע"י שיכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי בי"ג', [ואם לא ציין זאת בשטר, די שיסמן לפני השקיעה על דלת ביתו מבפנים 'כל הדירה מושכרת לגוי']. [ולפי מה שמחמירים שלא למכור חמץ בעין, יוציא מביתו את כל החמץ לפני שיוצא]. ויקיים מצות בדיקת חמץ ע"י שיבדוק את הדירה/חדר ששוהה בו בימי החג, בברכה.

אם יוצא לאחר השקיעה של ליל בדיקת חמץ [ואינו רוצה לבדוק את ביתו]– יסמוך על הדעות המקלות שאף מקומות שמשכיר בי"ד פטורים מבדיקה, ויקיים מצות בדיקת חמץ ע"י שישאיר מקום אחד [כגון הכניסה לבית] שאותו יבדוק. ולפיכך יכתוב בשטר [בשורה השנייה מתחת לטבלה, במקום המיועד] 'ו-כל הדירה מושכרת לגוי, חוץ מהכניסה לבית'.

יש להעיר שאם עדיין לא בדקו חמץ במקום בו הוא ישהה בחג, חובה עליו לבדוק גם את הדירה/חדר הנ"ל כשיגיע לשם [ואם המקום כבר נקי היטב, ואינו מחביא פתיתי חמץ לפני הבדיקה, יבדוק ללא ברכה]. ובאופן שמגיע לשם לפני עלות השחר, יכול להשכיר את כל דירתו לגוי [ואינו צריך לשייר חדר אחד], כי מקיים מצות בדיקת חמץ במקום ההוא.

יגב. קטניות, ממרחים, חטיפים, שאין בהם דגן, אף אם השתמשו בהם במשך השנה, אפשר למכור לגוי.  

שטר הרשאה [מכירת י"ג וי"ד]

אני החתום מטה ­­­_______­­­__________­__ הגר ברחוב ­­­__________ מס'____ עיר __________ נותן כוח רשות והרשאה להרב עמרם פריד שליט"א או לאחד מבאי כוחו לעשות בימים י"ג וי"ד ניסן תשפ"ג עם כל מיני חמץ, ותערובת חמץ, וחמץ נוקשה, וכל חשש חמץ הידועים לי ושאינם ידועים לי הן שלי המונחים ברשותי או ברשות אחרים, והן של אחרים שברשותי או באחריותי, והן אלו שייפו את כוחי למכור את חמצם, ואף מה שעתיד לבוא לרשותי עד מועד ביצוע המכירה. כאדם העושה בתוך שלו כולל מכירה מתנה הפקר וביטול כרצונו וכראות עיניו, דברי החמץ כוללים את החמץ הדבוק לכלים. וכן בהמות ועופות ושאר בעלי חיים הניזונים גם היום ממיני דגן ואת הדגן המיועד להאכיל ממנו את בעלי החיים ................

סוגי החמץ (אם לא ידוע שיש חמץ ממש – אין צריך לפרט)	כמות	מחיר
לחם / חלות / פיתות
פירורי לחם / צנימים
וופלים / עוגיות / ביסקוויטים / מיני מאפה
דייסות / קווקר / קמח / סולת-ממיני דגן / מטרנה
בורגול / אטריות / פתיתים / פסטות לסוגיהם
חטיפים: שלוה / ביסלי וכדומה
וויסקי / שכר / משקאות חריפים
מניות................... מס' חשבון.....................
תרופות / ויטמינים / נבט חיטה / שימורים / ממרחים / ממתקים / תבלינים וכן כל דבר שיש בו חשש חמץ ואף מה שלא מפורט כאן וכנ"ל

כל החמץ הכלול בהרשאה זו מונח בעיר __________  ברחוב __________  קומה ____ דירה ____ בכל המקומות המסומנים ו _____________________________________________________________ ובכל מקום שנמצא.

וכן הנני מיפה את כוחו של הרב הנ"ל או באי כוחו בתאריכים הנ"ל להשכיר בי"ג ניסן את כל המקומות המסומנים, וכן להשכיר בי"ד ניסן את כל המקומות שעליהם ובהם נמצאים דברי החמץ כולל הקרקע, הארונות, המדפים, הכלים, וכל המקומות שמונחים שם מן המוצרים הנזכרים לעיל שנכללים בהרשאה זו. וגם להשכיר את הכלים וכדו' שדבוק ו/או מונח בהם חמץ, וכן את המקומות שמתחת לכלים הנ"ל. שכירות כל הנ"ל היא עד כ"ה ניסן.

וחוץ מזה להשכיר בי"ד ניסן עד כ"ה ניסן את השטח שמאחורי המקרר לצורך קנין אגב.

המפתחות של החדרים/הבתים/המחסנים/החנויות/המפעלים ניתן להשיגם בטלפון ____________________

והנני ממנה את הרב הנ"ל או באי כוחו, כשליח וכמורשה לבצע את הפעולות הנ"ל לעשות בימים י"ג וי"ד ניסן תשפ"ג את כולן או חלק מהן על ידי עצמו או על ידי אחרים ובאיזה תנאים ואופנים שירצה, הן מדין שליחות והן מדין זכיה, וכן לעשות את כל סוגי הקניינים עם הקונה, כל מה שדרוש לצורך המכירה כדת וכדין, כאדם העושה בתוך שלו, ופיו יהא כפי וידו כידי והודאתו כהודאתי, ולא אוכל לטעון כנגדו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, הכסף שיקבל כדמי קדימה יהא שייך לו אם ירצה, ואני מתחייב למסור לקונה את מפתחות החדרים והמקומות הנ"ל בזמן שיידרש ממני, וכן לאפשר לו את המעבר אל החמץ והמקומות השכורים. ושטר הרשאה זה לא יפסל בקני את וחמור, ולא בחסר ויתר, ולא בטשטוש ומחק וספק בלשון, הכל יהיה לטובת המוכר ולתועלתו ותוקפו ככל חומר שטרות העשויין כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי, בביטול כל המודעות, וכתוקף ייפוי כוח בלתי חוזר לפי חוקי הממשלה. ולא אוכל לטעון שההרשאה והקניינים נעשו לצרכים דתיים בלבד ולא יגרע כוחו בשום פסול בעולם. כל דין ודברים לגבי שטר הרשאה זו והמכירה לגוי הנובעת מזה יתקיים בפני הבורר הרב הנ"ל, חתימתי על שטר זה מהווה חתימה על הסכם בוררות הנהוג אצל הרב הנ"ל.

וליתר תוקף ועוז נעשה כל הנזכר לעיל בקנין אגב סודר במנא דכשר למקניא ביה, בפני ב"ד חשוב ומעכשיו, באופן שאין בו אסמכתא והכל נעשה באופן המועיל ביותר והכל שריר וקיים ..........................................................................................

ועל זה באתי על החתום _____________________

הלכות חול המועד

סעודת אסתר: כתב המשנ"ב (סי' תצ ס"ק ב) "כתבו הספרים דטוב לעשות ביום שני (היינו, א' דחוה"מ) בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר, שביום ההוא נתלה המן"

---

[1] בדיני הכלי ונטילת הידיים עד הזרוע, ואיסור הפסק והיסח הדעת כמבואר כל זה בשלחן ערוך (סימן קנח ס"ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק כ).

[2] שלחן ערוך (שם ס"ד), ודעת הגר"א (שם) שמברכים על נטילה זו, אמנם רק כשאוכל כזית מהכרפס.

[3] כמבואר בהערה לעיל דעת הגר"א שמברכים אף נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, אמנם אין זה אלא כשאוכל ממנו שיעור כזית, ומטעם זה אם טעה וברך על נטילה זו, יאכל כזית וייצא דעת הגר"א, ולא תהיה ברכתו לבטלה לדעת הגר"א.

[4] מחצית השקל (סימן תעג) וחתם סופר (שו"ת סימן קלב).

[5] קיצור שו"ע (סימן קיח).

[6] ערוך השלחן (סימן תעג), וכן נהג הח"ח.

[7] משנ"ב (תעג ס"ק נה).

[8] סידור יעב"ץ.

[9] ע"פ או"ח (קנח).

[10] שבלי הלקט (סימן ריח), ומסקנת הברכי יוסף (סימן תעג), בא"ח (פרשת צו).

[11] אבודרהם (פירוש על ההגדה), קיצור שו"ע (סי' קיט, ג), מאמ"ר.

[12] שהמצה לחם עוני היא ודרכו של עני בפרוסה.

[13] משנ"ב (סי' תעג ס"ק א) שמצוות צריכות כונה כמו שפסק השלחן ערוך (סימן ס ס"ד), ובפרט מצוות דאורייתא כמו שכתב האליה רבה (סימן תפט ס"ק יב) ועוד פוסקים שם.

[14] פסחים קטז, שו"ע הגר"ז (תעג, כד), מעשה רב.

[15] שלחן ערוך (סימן תעג ס"ו), מגן אברהם (שם ס"ק כג), ומשנה ברורה (שם ס"ק ס).

[16] חק יעקב (סימן תעג ס"ק לא) בשם פסח מעובין, משום חשש שלא יהיה נראה כמקדיש הזרוע המוגבהת בהגבהת הקערה כולה.

[17] של"ה (פסחים ב.), חק יעקב (סימן תעה ס"ק יד), ופרי מגדים (מש"ז סימן תפו), משנ"ב (סי' תעג ס"ק עא)

[18] שלחן ערוך (סימן תעד ס"א) ויכונו בני ספרד בברכת כוס ראשון לפטור את הכוס השני.

[19] רמ"א (שם), מגן אברהם וט"ז (שם סק"א).

[20] פרי מגדים (מש"ז שם) וטעמו כדי שיתחייב בברכה על כוס שני לכל הדעות, אולם מאידך מצינו במשנה ברורה (שם ס"ק כא) שכתב שהנכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לשתות עוד כוסות כדי שאם ישכח ולא יסב בכוס ראשון יוכל לחזור ולשתות כוס נוספת בלא חיוב ברכת הגפן ולא יהיה בזה כמוסיף על הכוסות, ועל כן הנכון שיקיים עצה זו של הפרי מגדים באופן זה שיכוין שפוטר כל הכוסות שישתה עד כוס שני בלבד, אבל כוס שני אינו פוטר בברכה זו, ונמצא שמחד אם ישכח להסב בכוס ראשון יכול לחזור ולשתות בלא ברכה, ומאידך על כוס שני כבר חייב לברך לכל הדעות, שלא נפטר בברכת כוס ראשון.

[21] לבני ספרד פשוט כמבואר לעיל סעיף יז', ולבני אשכנז כתב המשנה ברורה (סימן תעב ס"ק כא) שכיון שאין מברכים על יין שבתוך הסעודה שברכת כוס שני פוטרת כל היין ששייך לסעודה, משום כך יכול לחזור ולשתות שהרי אינו מברך על כוס זו שיחזור וישתה, ואין בכך משום מוסיף על הכוסות, אולם לפי המבואר בשער הציון (אות לא) שאם אין דעתו לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך שנית, משום כך ראוי שיכוין בברכת כוס שני לפטור כל יין שישתה בתוך הסעודה.

[22] משנה ברורה (סימן תעב ס"ק לד).

[23] פרי מגדים (סימן תעג מש"ז סק"א) וביאור הלכה (תעה).

[24] שפת אמת (סוכה לה ע"א) אמרי בינה (או"ח פסח סימן כג).

[25] כמבואר בשלחן ערוך (סימן ס ס"ד) שהלכה שמצוות צריכות כונה, ואמנם בסימן תעה (ס"ד) פסק השלחן ערוך כדעת הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ו ה"ג) שאם אכל מצה בלא כונה יצא ידי חובה, כתב המשנה ברורה שם שביאור הדברים הוא על פי דברי המגיד משנה (שם) בשם הר"ן ר"ה שבמצוות שקיומם באכילה אין הכונה מעכבת משום שכן נהנה, וההנאה במקום הכונה, אמנם הביא המשנה ברורה שדעת הרא"ש (ר"ה פ"ג) שאף במצוות שקיומם באכילה הכונה מעכבת, ויש לחוש לדעות אלו, ומכל מקום לכתחילה לדעת הכל יש לכוין לשם מצוה אף במצוות שקיומם באכילה.

[26] שלחן ערוך (סימן תעה ס"א) ומשנה ברורה (סק"ג).

[27] פרי חדש (שם ס"א).

[28] שלחן ערוך (שם), ומשנה ברורה (סק"ט).

[29]. שהם נפח 55 סמ"ק בקירוב.

[30] שלחן ערוך (סימן תפו ס"א) ומשנה ברורה (שם סק"א). ומי שקשה עליו לאכול מצה בשיעור זה יכול להקל בפחות מזה, וישאל חכם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם.

[31] שאין לחלק כלל בין מדידה לשקילה.

[32] עי' או"ח (סימן תעה ).

[33] ויש מקלים ביותר מזה וחולה וכיוצ"ב ישאל חכם, ובפרט שבזמנינו כיון שאם התקטנו השיעורים אז גם שיעור אכילת פרס הוא כפול זמן.

[34] טור (סימן תעה בשם הירושלמי), שלחן ערוך (שם ס"א), ובאר היטב (סק"ג) מדברי האר"י בזה.

[35] רמ"א (שם), ומקורו מלקט יושר (ח"י) בשם מהרי"ל.

[36] עי' ברכות (דף מ) בתוספות שם, ואו"ח קסז'.

[37] כמבואר בט"ז (סימן שיט ס"ק יג), ובמשנה ברורה (שם ס"ק סא) שמותר להוציא זבוב ממשקה כשמעורב בו מעט מהמשקה, שאין בורר אלא כשמפריד לגמרי, וכמו כן בניעור החרוסת כיון שאף אחר הניעור נשאר מעט מהחרוסת דבוק במרור אין כאן מלאכת בורר.

[38] קיצור שלחן ערוך (סימן קיט ס"ז), ערוך השלחן (סימן תעה ס"ו).

[39] שלענין דרבנן סומכים על השיעור הקטן. משנה ברורה סימן תפו סק"א.

[40] משמעות לשון השלחן ערוך (סימן תעה ס"א), שלחן ערוך הגר"ז (שם סי"ח), קיצור שלחן ערוך (סימן קיט ס"ז).

[41] ביאור הלכה (שם ד"ה ואומר), משום חשש הפסק בין ברכת המרור לאכילת הכורך.

[42] רמ"א (סימן תעו ס"ב), וראה חק יעקב (שם סק"ו) בטעמים לכך, והנפקא מינה לענין יום טוב שני.

[43] (משנ"ב תעו ס"ק יא) ויש שאין אוכלים מהביצה שבקערה כדי שהקערה תשאר שלימה עד סוף הסדר (מאמ"ר סי' תעג סק"ח).

[44] שלחן ערוך (סימן תעז ס"א). ושיעורו 15 גרם.

[45] מגן אברהם (שם סק"א), ומשנה ברורה (שם סק"א).

[46] עי' בהערה 76 ומ"מ מי שקשה לו יכול לאכול שיעור של 15 גרם, ומי שחולה יכול להקל אף בפחות מזה וישאל חכם.

[47] משנה ברורה (סימן תעז סק"ד), ודבריו בסימן תעב (ס"ק כב) יש לומר שאמורים הם כשנזכר אחר ברכת המזון שבאופן זה חלק האפיקומן שם לעצמו ונחשב שתי פעמים אפיקומן כלשונו שם, מה שאיןכן קודם ברכה וסילוק סעודה שנחשב אכילת אפיקומן אחת ארוכה.

[48] שלחן ערוך (סימן תעח' ס"א) ומשנה ברורה (שם סק"ב).

[49] חק יעקב (סימן תפא' סק"א), ופרי מגדים (שם אש"א סק"א). ואולם על פי המבואר בזוהר לעולם הניעור משינתו אסור באכילה אף קודם עלות השחר, משנה ברורה (סימן פט').

[50] שלחן ערוך שם.

[51] אבני נזר (סימן שפא'), על פי מה שחידש שם שאיסור אכילה אחר אפיקומן אינו נוהג לרבי אליעזר אלא עד חצות, שכיון שזמן אכילת אפיקומן עד חצות גם חיוב השארת טעם אפיקומן אינו אלא עד זמן זה, אמנם רבים מהפוסקים פקפקו בחידוש זה, וכן פקפקו בעצם התנאי אם מועיל, ולכן יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות.

[52] פרי מגדים (מש"ז סימן תפו'), משנה ברורה סימן תעט סק"א.

[53] שו"ע (סי' קפח סע' ו), משנה ברורה (שם ס"ק טז'). ואף נשים צריכות לחזור, עי' רע"א (שו"ת סימן א').

[54] שאין להוסיף על הכוסות, וברכה שבירך אף בלא הזכרת רצה ויעלה ויבוא נחשבת ברכה כמבואר בסימן קפח (ס"ט) [ותלוי בדעות בסימן קח' סי"א] וממילא קיים בברכת המזון הראשונה שבירך מצות כוס שלישי על סדר הברכות.

[55] משנה ברורה (סימן תעב' ס"ק לד').

[56] ויגד משה (סימן ל).

[57] תוספות ור"ן (מגילה כא ע"א) רמ"א (סימן תעז) וראה בהערה הבאה.

[58] ביאור הגר"א (סימן תעז אות ו) בביאור טעם הרמ"א (שהובא לעיל סעיף סד) שהצריך לומר הלל קודם חצות. ואולם במעשה רב הובא שהגר"א נהג להקל בזה, וסיים ההלל אחר חצות.

---

[1] עיין במהר"ם שיק (או"ח סימן כח') ובקצה המטה על מטה אפרים (סימן תרי' ס"ק טו'), ובויגד משה (סי' יב).

[2] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ח ה"א) ושלחן ערוך (סימן תעג' ס"ד).

[3] אבודרהם, פרי מגדים (סימן תפו מש"ז סק"א).

[4] מעשה רב (אות קצא).

[5] רמ"א (סימן תעג ס"ד).

[6] חיי אדם (כלל קל ס"א) משנה ברורה (שם ס"ק כו) וראה בחק יעקב (שם ס"ק טז) הטעם שאין בזה משום אין מעבירין על המצוות.

[7] גמרא (פסחים צט ע"ב) שלחן ערוך (סימן תעב ס"ג).

[8] רמ"א (שם ס"ג).

[9] משנה ברורה (שם סק"ז).

[10] מגן אברהם (שם סק"ג), משנ"ב (שם סק"ח).

[11] ראיה לכך מפסחים קח' ברשב"ם ד"ה הסיבת ימין ומ"ב (תעב' ס"ק י')

[12] שלחן ערוך ורמ"א (שם ס"ד).

[13] פסח מעובין (סימן קע) , בן איש חי (פרשת צו אות כח) , ומנהגי חתם סופר.

[14] שלחן ערוך (שם ס"ה) , משנה ברורה (ס"ק יז).

[15] מקור חיים (סימן תעב סק"ה).

[16] כל בו (סימן מח) , אבודרהם ולבוש (שם ס"ה).

[17] חק יעקב (שם סק"ט).

[18] פרי מגדים (שם מש"ז סק"ד).

[19] ביאור הלכה (שם ס"ג).

[20] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ז ה"ה).

[21] שלחן ערוך (סימן תעב ס"א) בט"ז (שם סק"א) ובמשנה ברורה (שם סק"ה).

[22] משנ"ב (רסג' ס"ק כג)

[23] גמרא (פסחים קח ע"ב) שלחן ערוך (סימן תעב' סע' ט"ז) ובמשנה ברורה (שם סק"נ).

[24] רמב"ם (חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מנה חלוקת הקליות והאגוזים כחלק מהשינויים שעושים לעורר התינוקות לשאול. ובמאירי (פסחים קח ע"ב) מבואר דשניהם טעם אחד הוא.

[25] יסוד ושורש העבודה (שער התשיעי פרק ו'), סידור בית יעקב ליעב"ץ.

[26] רמ"א (תעג' ס"א).

[27] כף החיים (שם ס"ק לא').

[28] ולכוס ראשון שהוא כוס הקידוש יש להחמיר לשתות כפי השיעור הגדול, כהכרעת המשנה ברורה (סימן תפו סק"א), שבדיני דאורייתא יש להחמיר לשער כפי שיעורו הגדול של הנודע ביהודה, וכיון שמצות הקידוש דאורייתא היא כמבואר בגמרא (ברכות כ ע"ב), ומצינו לכמה מהפוסקים (אור זרוע הלכות ערב שבת אות כה' מגן אברהם סימן תקצז' סק"ג בשם מהר"ם) שאף קידוש על היין דאורייתא הוא [ועיין בהערה 43 שקידוש ביום טוב הוא מדרבנן אך יש אומרים שבליל פסח הוא מהתורה, עי' מדרש שכל טוב] משום כך יש להחמיר שכוס ראשון יהיה בשיעור הגדול של  150 סמ"ק.

[29] שבכוס ראשון שיש בו רביעית מקיים קידוש במקום סעודה, שכיון שעריכת השלחן בשולחן עורך היא זמן רב אחר הקידוש, הרי שבשתיית יין של כוס ראשון מקיים דין קידוש במקום סעודה, אשר פסק השלחן ערוך (סימן רעג' ס"ה) כדעת הגאונים ששתיית רביעית יין נחשבת סעודה לענין זה. ומשום כך ראוי להקפיד בכוס זו במיוחד שישתה רביעית כולה ולא רק רובה. ואף בכוס רביעי נכון להקפיד לשתות רביעית שלם כמבואר בט"ז (סימן תפו' סק"א) שכיון שמברכים אחריו ברכה אחרונה, צריך שיהיה בו רביעית. וראה עוד להלן סע' סו, פ.

[30] שולחן ערוך (סימן תעב ס"ט), ובמשנה ברורה שם (ס"ק לג) שראוי לחוש לדעה זו.

[31] ב"ח וגר"ז (סעיף יט) לדעה זו.

[32] מ"א (תעב ס"ק יא') ובגר"ז (שם סע' כ') ובמשנ"ב (שם ס"ק יא').

[33] משנה ברורה (סימן תעב' ס"ק לד').

[34] שלחן ערוך (סימן רעא ס"ק יג') משנה ברורה שם (ס"ק סח'). וביאור הלכה (סימן תעב ד"ה וישתה).

[35] על פי מהר"ח אור זרוע (סימן רעג'), ועיין אשל אברהם (בוטאשט, סימן תעד').

[36] השלחן ערוך (סימן תעב' ס"ז) פסק כדעת הרא"ש (פסחים פ"י סימן א') שכל דבר שצריך הסיבה אם אכל או שתה שלא בהסיבה לא יצא ידי חובתו, ומטעם זה פסק שבכל ארבע כוסות אם שתאן שלא בהסיבה צריך לחזור ולשתות בהסיבה, אולם הרמ"א שם כתב שבשתי כוסות ראשונות אכן יחזור ויסב, אבל בשתי כוסות אחרונות לא יחזור ויסב, שכיון שיש חשש של נראה כמוסיף על הכוסות, יש לסמוך בזה על דעת הראבי"ה שבזמן הזה אין דרך להסב ואין חובה להסב. וכתב המגן אברהם (שם סק"ז) שלפי המנהג שאף בין כוסות ראשונות אין שותים, הרי שאם יחזור וישתה יצטרך לברך עליו ברכת הגפן כיון שלא כיון בברכה ראשונה שבירך לפוטרו, ואם יברך יראה בזה כמוסיף על הכוסות, ומטעם זה אין לחזור אף בכוסות ראשונות, אמנם ראה בפרי מגדים שם שכתב שבכוס גדולה המחזקת שיעור שתי רביעיות, אם נשאר רביעית יכול לחזור ולשתותו. וכמו כן מי שכיון לשתות עוד בין כוסות ראשונות יכול לשתות שנית.

[37] וקידוש של יו"ט על היין אינו אלא מדרבנן כמו שכתב המגיד משנה (שבת פכ"ט) ומגן אברהם (סימן רעא).

[38] יש אומרים שהוא מדרבנן ויש אומרים שהוא מן התורה עי' פסחים (עא' ובדף קח ע"ב) ובמג"א (סימן תקמו) ובשו"ת שאגת אריה (סימן סח').

[39] עי' אבודרהם וברכי יוסף (סי' תעג) וביעב"ץ בסידורו.

[40] עי' במאירי (פסחים דף ז) ובשיבולי הלקט (סי' רלד) ובאבודרהם.

---

[1] הליבון הנצרך - כתב המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק לד) שסגי בליבון קל שהוא לכל היותר 250 מעלות צלזיוס, ולפי זה ישנה אפשרות להכשיר את החצובה לאחר ניקיונה ע"י שישימה בתוך התנור ויפעיל את התנור על החום הכיגבוה למשך שעה. אך ישנם הטוענים שבחצובות שלנו שהאש אינה נוגעת בכל חלקי החצובה, החצובה צריכה ליבון חמור שהוא בערך 500 מעלות חום צלזיוס, ולפי זה אין אפשרות להכשירו בתנור רגיל רק בתנור פירוליטי (תנור עם מנגנון ניקוי עצמי) שמגיע ל 500 מעלות צלזיוס. חצובות הרגילות שמצופות אמייל יש לדון אם מהני בהם ליבון. עיין שעה"צ (סימן תנא ס"ק קצא). חצובה שאמרנו צריכה ליבון ולא הגעלה, מכיוון שבלעה ע"י אש ולא ע"י נוזל ולכן לא מהני לזה הגעלה. יש שהורו שניתן להניח פלטת פח על החצובות ולהדליק בו זמנית את כל הלהבות, ובזה מתלבנת כל החצובה כאחת.

[2] לדעת הרמ"א (סימן תנא סעיף כו) לא מהני הכשרה לכלי זכוכית. ואף לדעת השו"ע שכלי זכוכית אפי' ל"צ הגעלה, ישנם הסבורים שכלי זכוכית של זמננו [כלי דורלקס ופיירקס] אינם כזכוכית רגילה, ודינה ככלי חרס.

[3] החושש שאינו מצליח להגיע לכל הקפלים והחריצים של הגומיות יכול לשים חומר ניקוי שבמידה שיש שם פירור שלא מצליחים לנקות הוא יפגם וימאס ושוב אין חייבים בביעורו. מאידך, אין לסמוך על פגימת הפירורים ולוותר על הניקוי, היות ואנו חוששים שפירור יפול לתוך מזונו, ואין הדבר ברור שבכל המצבים נפסל הפירור מאכילת כלב.

[4] יש השופכים חומר פוגם בתוך צינור הביוב.

[5] נחלקו השולחן ערוך והרמ"א (סי' תנא סעיף ו) בדין כלי שרוב תשמישו הוא בכלי שני או שרוב תשמישו בעירוי מכלי ראשון, ולפעמים משתמשים בהם בכלי ראשון ממש: דעת השו"ע שהולכים אחר רוב תשמישו ולכן אין צורך להגעיל בכלי ראשון, ודעת הרמ"א שיש להכשירו בכלי ראשון משום אותם פעמים שמשתמשים בכלי ככלי ראשון.

[6] ישנם שלושה סוגי שיש: חברון, גרניט וקיסר. שיש חברון- הוא אבן רגילה שדינה ככלי אבן שאפשר להגעילו. שיש גרניט - מעיקר הדין אפשר להגעילו, ויש שחוששים שלא ניתן להגעילו, כי הבעלים חושש שמא יפקע השיש ע"י החום, והדין הוא שדבר שבעליו חושש שינזק בהגעלה 'דילמא חייס עליה' ולא יגעילנו כראוי, לכן לא מהני בו הגעלה כלל. אך נראה ששיש זה מהני בו הגעלה [על כל פנים ללא אבן מלובן] שכיון שהחום הוא לזמן קצר לא נגרם לשיש כל נזק ואין צריך לחשוש שלא יגעילנו כראוי. שיש קיסר - לדעת היד יהודה והחזון איש לא מהני הגעלה.