אור ישראל/מכתבים/יז

גדר האדם להיות תהלוכתו ועניניו אחר השכל הנכון, ובזאת נבדל מן בעלי חיים אשר תהלוכתם אחר טבעם ומזגם, וזה הוא כבישת היצר, לבלי הלוך אחר נטית הטבע אם רע ח"ו, כי האדם בכחו בממשלת שכלו לשלוט על אבריו כרצון חכמתו, וזה הוא גבורתו, כמאמרם ז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו, ויש בזה ב' בחינות, הא' לעצור טבעו לבלי עשות רע, והב' להפוך טבעו לעשות הטוב, והבחינה הב' קשה מן הראשונה, כי כבד יותר לשנות את טבעו, מלעצור בעד טבעו, והאדם צריך לילך בהדרגה, בתהילה להיות סר מרע, היא הבחינה הא', ואח"כ עשה טוב היא הבחינה הב':

ובזה יש לבאר המשנה באבות פ"ב הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסידה, אשר לכאורה יפלא הלא גם על מניעת המצוה ענש יענש האדם, אם בעוה"ז כמאמרם ז"ל במנחות דף מ"א בזמן דאיכא רתחא ענשינן אעשה, אם בעולם הנצחי, כמאמר הכתוב גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, וגם על מניעת הרע יש קבול שכר, במאמרם ז"ל בקידושין דף ל"ט, ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, וא"כ למה חלקה המשנה, לחשוב על מצוה שכרה ועל עבירה עונשה: –

אכן עפ"י הנ"ל יש לומר שהמשנה אחזה בכל אחד הבחינה הגדולה, כי נודע כי לפי גודל צער המצוה יוגדל שכרה כמאמרם ז"ל באבות, לפום צערא אגרא, וכל אשר תקטן צער עשית המצור, יוגדל עונש ביטולה, כמאמרם ז"ל במנחות דף מ"ג קשה עונשה של לבן יותר מעונשה של תכלת כו', להיות צער הנחת הלבן קטנה מצער הנחת התכלת היקרה בדמים, וכן לענין העבירה, כל אשר תקטן צער מניעת עשית העבירה, כן יוגדל עונש עשיתה, וכל אשר יקשה לפני האדם לפרוש מן העבירה, כן תוגדל שכרה אם יכבוש יצרו לבל להתגאל בתאותו. –

והנה בסור מרע הבחינה הא', תגדל העונש בעשיתה, בערך בחינה הב' עונש מניעת עשה טוב; להיותה קלה מבחינה השניה. ובשכר הוא להיפך, שכר הבחינה הב' היא עשית הטוב, גדלה משכר בחינה הא' מניעת הרע, להיותה קשה מבחינה הא', ולזה אחזה המשנה בכל אחת, הדבר היותר גדול מהכרתה, היינו בעשיית המצוה שכרה להיותה במדרגה הגבוה, ובעשית הרע העונש היא המדרגה הגבוה, ולפ"ז ישנו ב' מדרגות בשכר וכן בעונש:

ובזאת הלא נודע. כי אדם לעמל יולד, ללחום מלחמת מצוה, והחובה עליו להתיגע בעבודת ד', לא רק לשמור מה שטבעו מניחו מעצמו, ומה שהוא קצת כבידות להזניח, כי בזה האופן אין האדם עובד ה' רק הטבע עושה שלה, ויוכל להקרא חלילה פורק עול, כאשר לא יתן שום יגיעה לעבודת ד' ית"ש, רק לשמור מה שאין עליו עול, וזאת הוא היסוד מעבודת האדם לבוראו ית"ש, לשמור ולעשות, גם מה שאין לבו חפץ, כי אם לא ישים האדם לבו ונפשו, לעשות נגד רצון לבבו, הרי הוא עלול לכל עבירות שבתורה ר"ל, גם אותן שאינו עובר עליהן מצד הרגילו וטבעו:

כי ההרגל והטבע מתחלפים מסיבות צדדית כאשר יאלצם כח אחר המנגד לזו, כדומה האיש המתמיד בלימודו מצד הרגילו וטבעו, ויש לו כח נסתר המשתוקק לכסף, והכח אינו ניכר, יען כי אין לו דרך לזה, כי מצבו ותהלוכתו אינו דרך המסחור, ולא ראה כסף מימיו, ממילא אין להכח נושא במה להאחז, כי הכחות שבאדם כל זמן שאין להם דבר חושי במה להאחז, נסתרים המה בפנימיות הנפש, בל יראו החוצה גם בל נודעו:

אכן כאשר יהיה איזה סיבה שיצטרך לאחוז מה במסחור לטרף ביתו וכיוצא, יוכל להתפרץ בה הלזה בקשת הכסף, עד אשר יזניח כמעט תלמודו לגמרי מחמת הכח הלזה, אשר לא הי' מאמין על עצמו בשום אופן איך יוכל להיות שיזניח כל כך לימודו, וכן בכל הכחות והענינים הטובים שבאדם, יוכלו להיות מופרים מכחות מתנגדים אשר בסיבה קטנה יתעוררו בחזקת להפר כל נתח טוב:

לזאת גם אם העבירות הרגילות אשר נעשים כהיתר ר"ל. לא יעוררו את נפש האדם לעסוק בלימוד יראת שמים (לזכור אחריתו ימי החשך כי הרבה יהיו, ועל כל עבירה בפרט, ענש יענש בעונשים קשים ומרים ר"ל כמאמרם ז"ל, כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חיוהי אלא מאריך אפו וגבי דיליה, ומי יודע עד כמה תגדל העונש אשר שום אחר לא יסבול רק האדם לבדו העושה העבירות) להיותם נעשים כהיתר. אין רואה ואין מרגיש האדם בהם:

אך זה יוכל לעורר להאדם, בהתבוננו חלופי הזמן ומקרי העתים אשר עם דבר קטן יוכל הטבע להשתנות וליפול בעבירות רמות, אשר ההרגש עדן בתקפו כי עבירות המה, ויראתם מרחפת על פניו, לזאת יקדים האדם רפואה לעצמו לעסוק בלימוד היראה והמוסר להעיר ולעורר את רוחו שיוכל לעשות נגד רצונו: