אור ישראל/כוכבי אור/י

גמ' קידושין דף פ"א. פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה. אידמי ליה כעניא. אתא קרא אבבא. אפיקו ליה ריפתא. אמר ליה יומא כי האידנא. כולי עלמא גואי ואנא אבראי. עייליה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי. אתיוהו איתבוהו אתכא. הוי יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה. והוה קעביד מילי דמאיס. אמר ליה תיב שפיר. אמר ליה הבו לי כסא. יהבו ליה כסא. אכמר שדא ביה כיחו. נחרו בי' שקא ומית. שמעי דהוי קאמרי פלימו קטיל גברא פלימו קטל גברא. ערך וטשא נפשיה בבית הכסא. אזיל בתריה נפל קמיה. כי חזייה דהוי מצטער גלי ליה נפשיה. א"ל מ"ט אמרת הכי. ואלא היכי אימא. א"ל לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן עכ"ל הגמ:

ופרש"י תיב שפיר. שב כהוגן שלא תמאיסנו. שדא ביה כיחו. השליך בתוכו את כיחו ליחה היוצאת מן הריאה. נחרו ביה גערו ביה שקא הוא החזיק את עצמו כמת. שמעו דקאמרי כו' השמיע לאנשי ביתו קול יוצא מבחוץ אומרים פלימו קטל גברא. ערק פלימו כסבור שבאים עליו נוגשי המלך להורגו. טשא נחבא בבית הכסא חוץ לעיר. חזייה שטן לפלימו דמצטער. מאי טעמא אמרת הכי. למה הורגלת לקללני. אלא היכי נימא. לדחותך מעלי שלא תחטאני עכ"ל. ונראה מפירש"י שמה שהיה פלימו רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן הוא קללה שקלל פלימו את השטן למען לדחותו מעליו שלא יחטיאו:

הנה כל הסיפור הזה הוא חזון נפלא. פליאה נעלמה וחידה סתומה. א'. מאי ענין לפלימו לתת אלות על ראש השטן יום יום. האם זהו דרך לכבוש את המלחמה. של מלחמת היצר. ב'. השטן אשר הוא ממלאכי רוח. חגר חימה וכעס. ירד מטה והתעטף בלבוש גולם וגויה. להתהלך בחוץ כאחד האדם. להפליא פליאות ולעשות נוראות לקחת נקם מפלימו. להפחידו בעלילות רצח וסכנת מות. האם השטן הוא נוקם ובעל חימה. הלא המדה הזאת הוא רק בכח החומר אשר בעפר יסודו. ג'. גם יתר הדברים שעשה. כי הוה קעביד מילי דמאיס ואחרי אשר אמרו ליה תיב שפיר. הוסיף לבקש כוס יין ושדא ביה כיחו. הלא אין בזה נקמה כלל. ומה ששקא ומית והשמיע קול פלימו קטיל גברא היה יכול לעשות בלא זה. וכפי הנראה הם רק דברי שחוק ומהתלות. האם השטן הוא לץ אשר לצון חמד לו לשחוק ולהתל בפלימו. ד'. מדוע כיון את השעה לעשות מעשיהו בערב יוהכ"פ. ולא באיזה חג ומועד. ה'. מה זה שאמר פלימו אח"כ לשטן ואלא היכי אימא. האם אין דרך אחר כ"א לקלל חלקו בארץ. גם שאר דקדוקים שאין להאריך:

ונראה ליישר המסילה בזה הסיפור. ומתחילה נבאר כי מה שהיה רגיל פלימו למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן. אין זה דרך קללה. אכן הנה ידוע. כי החכם מכה"א יתאר בחכמתו. את היצה"ר ביחוסו עם כוחות הגויה. בתור מלחמת אויבים. כמש"כ בקהלת ט' עיר קטנה ואנשים בה מעט. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה כו' ודרשו חז"ל בנדרים דף ל"ב. עיר קטנה זה הגוף. ואנשים בה מעט אלו אברים. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצה"ר כו' ע"ש. וכן אמרו חז"ל בברכות דף ו' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. ופרש"י יעשה מלחמה עם היצה"ר. והחסיד בעל חוה"ל כתב בפ"ה משער יחוד המעשה. אמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים כו'. א"ל שבתם מן המלחמה הקטנה התעתדו למלחמה הגדולה היא מלחמת היצר וחייליו ע"ש. והנה היצה"ר הוא שונא להאדם תכלית שנאה. וכמו שאמרו חז"ל בסוכה דף נ"ג שבעה שמות יש לו ליצה"ר כו'. שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך כו'. ובס' חוה"ל שם כתב וז"ל. בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך כו' והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים כו' ע"ש:

והנה ידוע מכוחות הגויה. כמה גדול כח הנקמה והנצחון בקרב האדם. לנקום נקם מאת שונאו המבקש נפשו ולנצח אותו. ומה גם עת יתראה פנים עם אויבו בשדה המערכה במערכות קרב. כי אז יתעורר בקרבו כח הנקמה והנצחון. וילבשהו רוח גבורה. ויתאזר בעוז ותעצומות למסור גם למות נפשו. ובזה יתגבר לפעמים גם על אויבו החזק ממנו:

ולזאת יפלא מאוד. אחרי אשר היצה"ר הוא שונא להאדם תכלית שנאה. ויחרש עליו רק רע כל היום. ללכוד אותו במצודה. ולשרשו מארץ חיים. ואם כי עיני בשר לא ישורנו עיני השכל רואות. וא"כ יפלא מה זה יתהלך עם היצה"ר בשלום ובמישור. מדוע לא ימצא בקרב האדם רוח החפץ לנצחון ונקמה. לכבוש את יצרו ולנצח את המלחמה כמשפט לכל אויב ושונא. אמנם אין להתפלא על רוח בני האדם. כי רחוקים אנחנו מהרגשי עניני הרוחנים והמלחמה הזאת לא יצטייר בלבבינו ציור אמיתי. כי גם חסר לנו ההרגש משכר ועונש הרוחני:

אכן פלימו היה לנגד עיניו. ציור המלחמה הזאת עם היצה"ר. כמלחמת אויבים ממש. והיה מתחזק במלחמתו נגד היצה"ר בכח הנקמה והנצחון. הוא מה שהיה רגיל לומר בכל יום. גירא בעיניה דשטן. היינו כי היה מתפאר לנגדו כי יתגבר עליו ויורה אליו חצים. ובזה היה נאזר בגבורה לכבוש את יצרו ולנצח את המלחמה:

אמנם אם כי הרעיון הזה בעצמו הוא טוב. להיות לו להאדם רוח החפץ לנצחון ונקמה נגד היצה"ר. אולם מה שהיה פלימו מתפאר לנגד היצר. כי יתגבר עליו ויורה אליו חצים. ובפיו מלא לאמר כל יום גירא בעיניה דשטן. זה אינו לפי מה שאמרו חז"ל בסוכה (דף נ"ב). יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר כו'. הרי כי באמת רב כחו וחילו של היצה"ר מכח האדם. ולא יוכל להתפאר נגד היצר כי חזק הוא ממנו. כי ימינו לא תושיע לו. ואך בכח ימין ה' ועזרתו ית"ש יעשה חיל לכבוש את המלחמה. וכבר כתבנו כי כל זה הוא בכונה מחכמתו ית"ש. לתת כח ועוז כזה להיצה"ר. אשר האדם לא יוכל לנצח אותו בלתי עזרתו ית"ש. כי זה הוא סיבה אשר האדם יכוון את לבו לאביו שבשמים. ויהיה עיניו נשואות אליו תמיד. כי לא יעזבנו ביד יצרו. אכן פלימו היה סבור באמת. כי כאשר מסר הקב"ה את הבחירה ביד האדם. הנה בכחו ועוצם ידו לבד יוכל להתגבר על יצרו ולכבוש אותו:

והנה חז"ל אמרו במד"ר פ' נ"ד. ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצה"ר ע"ש. ונראה כי אין הכונה כי היצה"ר ישלים עם האדם. וירף ידו ממנו מלהתגרות בו. אכן הכונה הוא כי הנה היצה"ר הוא שונא להאדם תכלית שנאה. וירצה להפילו למשואות ולשרשו מארץ חיים. אכן ברצות ה' דרכי איש. גם היצה"ר ישלים עמו. ויהיה לו לאוהב. וישמח להיות מנוצח מן האדם. והנה גם פלימו הגיע למדרגה זו. כי רצה ה' את דרכיו. והיצה"ר השלים עמו ונעשה אוהבו:

ועל כן כאשר ראה השטן כי פלימו נתעה בזה. לחשוב כי ימינו לבד נאדר בכח לעשות חיל. להתגבר על יצרו ולדכא אותו תחתיו מבלי עזרתו ית"ש. ע"כ ערך לפניו את כל המערכה הזאת. תכלית הדבר לדעתינו הוא. להביא את פלימו לידי נסיון גדול בדרכי המדות. וללכוד אותו בפח מדת הקפדנות. כאשר יתבאר לפנינו בס"ד. ולהראות לו בחוש כי לא בכחו יגבר איש נגד היצה"ר. כי רב כחו מכח האדם. ובידו לפרוש רשת לרגלי יראי ה' וכל חסידיו. ע"י נסיונות גדולות וללכוד אותם במצודה. ואם ה' לא ישמור עיר הקטנה מיד מלך גדול הסובב אותה זה יצה"ר לשוא שקד שומר לשמור א"ע מידו. ורק ה' ית"ש הוא ישמור את רגלי חסידיו מלכד. ולא יעזבם ביד יצרם. וכמאמרם ז"ל יצרו של אדם כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו:

אמנם אריכות המחזה הזאת. הנה כאשר השטן הוא היצה"ר השלים עם פלימו ונעשה אוהבו. על כן עם זה רצה להראות לו מדרכי תהלוכתו עם האדם. וכל מה שעשה בזה לא היה שום דבר לבטלה. כי בכל המחזה הזאת צפונה בתוכה חידות ומשלים. מדרכי תהלוכות היצה"ר עם האדם. וכאשר יתוודע לפלימו מי הוא האיש הלזה. אשר התחפש ובא בתור עני. ישכיל ויבין את כל המחזה על מה ירזמון מליהם. עתה הנני להסיר את המסך הנסוכה על פני המחזה הזאת. ולגלות פני הלוט. את תכלית הכונה. ואת תורף החידות והמשלים ופתרונם. והנני לבא על סדר הסיפור. ולבאר בעז"ה אחת לאחת:

(א) יומא חד מעלי יומא דכפורי הוה אדמי ליה כעניא כו' – הנה לפי מה שיתבאר לפנינו. כי השטן הביא לפלימו לידי נסיון בדרכי המדות. והכשילו במדת הקפדנות. ולזאת כיון השטן את השעה בערב יוהכ"פ. כי הנה ידוע כי בעשרת ימי תשובה. צריך האדם להיישיר דרכיו ולשפר מעשיו ביותר. ואף מדת חסידות שאינו רגיל להיות נזהר בכל השנה. בכ"ז צריך להיות זהיר בעשי"ת. וכמבואר בירושלמי פ"ק דשבת. ר' חייא רבה מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולה שתא בטהרה אכול. ואי לא אכול ז' ימים בשתא. הביאו הרא"ש סוף ר"ה וכתב בשם ראבי"ה שאלו ז' ימים הן שבין ר"ה ליוהכ"פ. וכתב הרא"ש דע"כ נהגו באשכנז שאף אותן שאין נזהרין מפת עובד כוכבים כל השנה בעשי"ת נזהרין ע"ש. ועכ"פ כמו כן בדרכי המדות בודאי צריך להיות בימים האלו על משקל החסידות ביותר. ומה גם בערב יום הקדוש הזה. ולזאת הראה לו השטן. כי גם ביום הזה. רב כחו וחילו להביא את האדם לידי נסיון. וללכוד אותו במצודה:

(ב) אדמי ליה כעניא אתא קרא אבבא כו' הנה חכמי היראה כתבו לפרש הכתוב בפ' בראשית. ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. כי הודיע ה' ית"ש לקין כח היצה"ר. כי גדר גדר בעדו שלא יבא אל הבית לפתות את האדם לעבירה. רק על פתח הבית יעמוד כעני על הפתח. וכמאמרם ז"ל בסוכה דף נ"ב. מתחילה קראו הלך ולבסוף קראו אורח. ולבסוף קראו איש וע"ש בפרש"י. וזהו לפתח חטאת רובץ. וכאשר האדם ישמע בקולו מעט לפתוח לו הפתח אז יתחזק היצה"ר עליו להיות לו אכסנאי בביתו. וזה שהראה לו השטן לפלימו במשל וחידה. כי אדמי ליה כעניא. ומתחילה עמד אחורי הפתח ואתא קרא אבבא לפתוח לו הפתח כמובן:

(ג) אפיקו ליה ריפתא. אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי. עיילה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי. אתיוהו אותבוהו אתכא – הנה הגאון החסיד זצוק"ל בפי' משלי כתב. כי אין דרך היצה"ר מתחילה להפציר לעבירה אלא מתחיל להראות לאדם אהבה. וכשרואה שאינו מתגבר עליו. אז מתחיל למשכו ברשתו. ומסיתו לעשות מצות שיש בהן הנאת הגוף. כגון אכילה ושמחה של מצוה. וכאשר הוא רגיל בתענוגי מצוה אז מתחיל להמשיכו אחר תאות עוה"ז כו'. והנה יצה"ר הוא התאוה. וזהו שרמז לו מדרכי תהלוכתו עם האדם. כי היצה"ר הוא התאוה בתחילה קרא אבבא ובקש רק ריפתא. היינו כי התאוה מבקשת מתחילה מאת האדם רחמים. שלא להזניח את עוה"ז מכל וכל. וכאשר פתח לפניו הפתח וקריבו ליה ריפתא. א"ל יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי. היינו כי בערב יוהכ"פ מצוה לאכול ולהרבות בסעודה וכמבואר בגמ' ופוסקים. ועי' תוס' כתובות דף ה' ד"ה אלא שהיו רגילים להרבות בעופות ובדגים. וזהו שא"ל השטן יומא כי האידנא כו'. היינו כי ביום זה הלא מצוה להרבות בסעודה. ורוצה לאכול עם המסובין סעודה קבועה לכבוד היום. וזהו שרמז לו במשל וחידה. כי היצה"ר היא התאוה בתחילה בקשה רק ריפתא. ואח"כ התחילה למשוך ברשתה למצוה שיש בה הנאת הגוף:

(ד) הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה – הנה בביאורי הגר"א לאגדת ברכות (דף ס"א). כתב למה שאמרו שם יצר הרע דומה לזבוב כו' שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. כי הנה הזבוב אינו עומד אלא ע"ג מקום רע. וכן יצה"ר אינו שורה אלא במקום פגום. וזה שרמז לו במשל כי כאשר התעטף בלבוש גולם וגויה. מלא נפשיה שיחני וכיבי כי אינו שורה אלא במקום פגום כנ"ל:

(ה) הוה קעביד מילי דמאיס. א"ל תיב שפיר. א"ל הבו לי כסא יהבו ליה כסא. אכמר שדא ביה כיחו – הנה מה שאמרו חז"ל יצה"ר דומה לזבוב שנא' זבובי מות כו'. נראה לפרש המליצה בזה. כי הנה כל החיות והעופות המה יראים מהאדם וכמש"כ ומוראכם וחתכם כו'. ולזאת אפשר לגרש אותם ולהבריחם ולא במהרה ישובו על עקבם. מלבד זבובים אינם יראים מהאדם. וכאשר יעופו על פניו ויגרש אותם. הנה כרגע ישובו על עקב בשתם לשכון על פניו. ואין חכמה ועצה לנגדם כי אם להניף עליהם מניפה תמיד. זהו מה שאמרו חז"ל יצה"ר דומה לזבוב שנאמר זבובי מות כו'. כי היצה"ר הוא כמו הזבוב שאינו ירא מהאדם. ואף אם האדם יגער בו ויבריחו. כמעט רגע ישוב אליו. ואין חכמה ועצה כ"א שלא להסיח דעת ממנו ולהבריח אותו תמיד. ואפשר שזהו מה שאמרו חז"ל ברכות דף י'. הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר כו'. והיינו כי יצה"ר דומה לזבוב. והנביא הקדוש שלא היה להיצה"ר עליו שליטה. ע"כ לא נראה זבוב עובר על שולחנו. ועי' בברכות דף ס"א אמר רב יצה"ר דומה לזבוב כו'. ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה וזהו מה שאמרו שם חד אמר כו' והבן:

וזה הוא שהראה השטן לפלימו במשל וחידה. כי הוא דומה לזבוב. וקשה לגרש אותו. כי כאשר הוה קעביד מילי דמאיס וא"ל תיב שפיר. והוא לא חת ולא זע. וכרגע בקש כוס ואכמר שדא ביה כיחו:

(ו) נחרו ביה – הנה כפי שטחיות הלשון מבואר. כי מתחילה א"ל בנחת ובלשון רכה תיב שפיר. וכפרש"י שב כהוגן שלא תמאיסנו ואח"כ כאשר יהבו ליה כסא ואכמר שדא ביה כיחו. נחרו בו ופרש"י גערו בו ונראה כי זהו גערה בקול. והיינו מה שאמרו שקא ומית ופרש"י. שקא הוא החזיק את עצמו כמת. והיינו כי עשה את עצמו כאילו נחרד ונתבהל מקול הגערה. ועל ידי כן יצא רוחו פתאום. ונראה כי זה היתה יסוד מטרת השטן. להרגיז את פלימו ולהכעיסו. ולהביא אותו לידי קפידא עד שגערו ביה בקול. והנה אמת כי הביא את פלימו לידי נסיון גדול: איש עני מיסב על השלחן ממאס את המאכלים בפני המסובין. וכאשר הפצירו בו שלא יעשה כן. בקש כוס ואכמר שדא ביה כיחו לתוך הכוס. ושב שנית אל קיאו. עד אשר קצה נפש המסובין:

אכן הנה ידוע כי מדרך הענוה האמיתית שלא להקפיד כלל וכלל על שום דבר בעולם. וכמו שסיפרו חז"ל בשבת (דף ל') מענותנותיה של הלל כי איש אחד רצה להקניטו. ועשה מעשים אשר לא יעשה. ולא עלתה בידו בשום אופן להקניט את הלל ולהביא אותו לידי קפידא. ועכ"פ לפי דרך הענוה האמיתית. לא היה ענין לחול שום קפידא. ולגעור על העני ומה גם בערב יוהכ"פ אשר אז צריך להיות דרכי המדות על משקל החסידות ביותר כנ"ל. וזה היה תכלית מטרת השטן במחזה הזאת. להראות לו את עוצם כחו וחילו. להביא אותו לידי נסיון גדול. ולהכשילו במדת הקפדנות. למען לא יתפאר עליו לומר גירא בעיניה דשטן וכנ"ל. כי להחסידים הקדושים ההם הדומים למלאכי השרת. הנה רפיון מעט באיזה מדה הוא מכשול גדול מאוד:

(ז) שקא ומית – ופרש"י הוא החזיק עצמו כמת. הנה בזה הראה לו גם את כח האדם. אשר לפעמים רב כחו וחילו מול היצה"ר. כי הנה בקללה שקילל הקב"ה את הנחש. אמר לו ואיבה אשית כו' הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. ויש לבאר כי הנה עם כל תוקפו וגבורתו של היצה"ר. ועם חולשת כח האדם. בכ"ז יש פרט אחד. אשר רב כחו וחילו של האדם מכח היצר: כי הנה היצה"ר לא יוכל לפסוע פסיעה גסה לעלות על ראש האדם. היינו כי אין בכחו לבא אל איש משלומי אמוני ישראל שומר תורה ומצוה. להסית אותו לעזוב ארחות יושר בפעם אחת. ולעשות כל תועבה ומה גם לעבוד עבודת כוכבים. כי אם יעשה זר מעשהו בהדרגה. לאט לאט יתעה אותו מדרך הטוב. עד כי יטהו עקלקלות בתוהו לא דרך. וכמו שאמרו חז"ל בשבת דף ק"ה שכך אומנתו של יצה"ר. היום אומר לו עשה כך. ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד ע"ש. וכן אמרו ז"ל בסוכה דף נ"א בתחילה התעם ולבסוף בקרבם ע"ש:

אכן לא כן האדם. גם אם כבר נלכד בפח ונאחז במצודת היצה"ר. וירד למדרגה התחתונה לסור מאחרי כל התורה והמצוה. בכ"ז הנה בכחו להתאזר עוז ותעצומות. לכבוש את יצרו ולהתגבר עליו בפעם אחד. לשוב אל ה' ית"ש ולעשות תשובה שלימה. וכמו שסיפרו חז"ל בע"ז דף י"ז על ר"א בן דורדיא. שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים כו' נטל כיס דינרין כו'. אמרה לו כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה. כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצאתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים. ויש קונה עולמו בשעה אחת ע"ש. ועוד יש כמה סיפורי מעשיות כאלה:

הוא מה שאמר הכתוב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. כי הנה ידוע כי נחש הקדמוני הוא השטן הוא היצה"ר. וזה שאמר הוא ישופך ראש. היינו כי האדם בפעם אחת יעלה עליך לנשך אותך בראש. ולשוב אל ה' ית"ש. ואתה תשופנו עקב. היינו אתה תהיה מוכרח בתחילה רק לנשך אותו עקב. וכמו שאמרו ז"ל מה אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודת כוכבים כנ"ל:

זהו שהראה לו השטן לפלימו במחזה. כי כאשר גערו בי' החזיק עצמו כמת. היינו כי יש בכח האדם להתאזר עוז ברגע אחד לגעור ביצה"ר ולדכא אותו תחת רגליו. עד אשר יפול לפניו שדוד כמת. וכבר בארנו למעלה. כי מה שהשטן אידמי ליה כעניא וקרא אבבא. ואח"כ אמר יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי. ואח"כ אמר כולי עלמא אתכא כו'. כי רמז לו בזה מדרכו עם האדם לאט לאט וכמו שאמרו חז"ל בסוכה דף נ"ב מתחילה קראו הלך. ולבסוף קראו אורח כו'. ע"כ הראה לו אח"ז במשל וחידה את כח האדם להתגבר על יצרו בפ"א. ולהפיל אותו שדוד לרגליו:

(ח) ערק טשא נפשיה בבית הכסא אזיל בתריה נפל קמיה – הורה לו בזה דעת בענין מלחמת היצר. ולהשכילהו בינה כי אף אם האדם יעלה במעלות להיות גבור כובש את יצרו ולהכניע אותו תחתיו. עד אשר יהיה נדמה לו כי כבר הרגו. בכ"ז בל ישמח צדיק כי חזה נקם. ובל יאמר בלבו הן נצחתיו. כי השטן לא ירף מהאדם. כי כרגע יחיה אחרי נפלו. וינסה לחדש עליו את פני המלחמה. וכמש"כ החסיד בעל חוה"ל בפ"ה משער יחוד המעשה וז"ל. ומן התימה אחי כי כל אויב שיש לך כשתנצח אותו פעם ושתים ירף ממך. ולא יעלה על לבו להלחם בך כו'. אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים כו' וכמו שאמרו רז"ל אל תאמין בעצמך. וזה שהראה לו השטן לפלימו במשל וחידה כי גם כי שקא ומית כרגע עמד על רגליו ואזיל בתריה דפלימו:

(ט) טשא נפשיה בבית הכסא – הראה לו בזה את רב כחו וחילו. כי מלבד אשר בקרב האדם ישים ארבו. להסיתו ולהתעותו מדרך הטוב. עוד יש בידו להציר ולהציק לאדם במצבו הגשמי. ולהפריע אותו מעבודתו ית"ש. להדריכהו מנוחה ולבלבל דעתו ומחשבתו. כי הנה זה היום ערב יוכ"פ אשר האדם צריך להיות במנוחה ולהכין עצמו לקראת יום הקדוש לשוב אל ה' ית"ש. הביא עליו פחד עלילות רצח וסכנת מות עד כי הוכרח לברוח מחוץ לעיר. ולשום עמדתו בבית הכסא. מקום אשר אף ההרהור בד"ת אסור שם:

(י) כי חזייה דהוי מצטער גלי ליה נפשיה אמר ליה מ"ט אמרת הכי – היינו כי השטן א"ל מ"ט אמרת גירא בעיניה דשטן. ותחשוב כי בכחך ועוצם ידך תוכל להתגבר על יצרך ותתפאר עלי כי אתה מורה קשת וחצים:

(יא) ואלא היכי אימא – היינו כי פלימו אמר להשטן. אחרי כי רב כחך וחילך מכח האדם. ותוכל להתגבר עליו עד כי לא יוכל לנצחך. א"כ היכי אימא. היינו איזה עצה ותחבולה יש לנגדך לכבוש אותך:

(יב) א"ל לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן – בכאן גילה לו הסוד. כי באמת ימין האדם לא תושיע לו נגד היצר. ורק לד' הישועה ובכח ימין ה' ועזרתו יעשה חיל לכבוש את יצרו. וכמו שאמרו חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. ע"כ לא יתפאר לנגד היצר. כ"א יתפלל תמיד ויבקש רחמים מאת ה' ית"ש. לשלוח לו עזרו מקדש. ולא יעזבנו ביד יצרו. וה' ית"ש ישמור את רגלי חסידיו מלכד. כי עינו אל יראיו למייחלים לחסדו: