אור ישראל/כוכבי אור/ה

דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיוהו קרוב כו' (ישעיה נ"ה):

הרמב"ם ז"ל כתב בריש פ"ג מה' תשובה וז"ל. כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע. מחצה למחצה בינוני כו' אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך כו' וכשם ששוקלין כו' כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביו"ט של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים. ומי שנמצא רשע נחתם למיתה. והבינונים תולין אותו עד יוהכ"פ. אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו כו' עכ"ל ע"ש:

והנה דבריו הם מדברי הגמ' בר"ה (דף ט"ז). שאמרו שם שלשה ספרים נפתחין בר"ה כו'. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים נכתבין כו'. בינונים תלוים ועומדין מר"ה עד יוהכ"פ. זכו נכתבין לחיים לא זכו כו' ע"ש. והנה הר"ן ז"ל כתב מדקאמר בינונים משמע דצדיקים דקאמר היינו שזכיותם מרובין מעונותיהם. ורשעים דקאמר היינו שעונותיהם מרובין מזכיותיהן. וא"ה קשיא טובא דהא כמה צדיקים כו' נכתבין למיתה וכמה רשעים כו' נכתבין לחיים אלא עיקרן של דברים כו'. דצדיקים ורשעים בדין קאמר כו' ע"ש:

אולם מדברי הרמב"ם מבואר. שמפרש דברי הגמ' כפשטיה. כי צדיקים היינו שזכיותם מרובין מעונותיהם. ורשעים דקאמר היינו שעונותיהם מרובין מזכיותיהן. ובינונים הם שמעשיהם שקולין מחצה למחצה. וכמו שכתב אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו כו' וכן מש"כ כך בכל שנה ושנה שוקלין כו' מי שנמצא צדיק נחתם לחיים ומי שנמצא רשע כו' והבינונים כו'. בע"כ דצדיק ורשע ובינוני. היינו כמש"כ מתחילה דזהו מי שזכיותיו יתירות על עונותיו. או עונותיו יתירות על זכיותיו. או מחצה למחצה. וזהו מה ששוקלין כו'. וכן מבואר מדברי הראב"ד בהשגות והכס"מ שם שהבינו כן בכוונת הרמב"ם ע"ש:

אמנם מש"כ הרמב"ם והבינונים תולין אותו עד יוהכ"פ. אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו כו'. הנה מש"כ אם עשה תשובה כו' לפי מושכל ראשון יפלא מאוד. דהרי בינוני הוא מי שמעשיו שקולין מחצה זכיות ומחצה עונות. נמצא כי אין חסר לו רק מצוה אחת להכריע כף הזכיות על העונות. וא"כ אף אם לא יעשה תשובה כלל. יוכל לזכות בדין בקל. כי ע"י מצוה אחת שיעשה להכריע כף הזכיות הרי הוא נמצא צדיק ונחתם לחיים. וכן מבואר בגמ' קידושין (דף מ'). ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות כו'. וע"ש בפרש"י ד"ה לפי כו'. יראה אדם עצמו כאילו שקול כו'. עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק כו'. הרי כי הבינוני במצוה אחת שיעשה. מכריע כף הזכיות ונמצא צדיק כנ"ל:

והנה בדברי הגמ' מבואר בינונים תלוים ועומדין מר"ה עד יוהכ"פ זכו נכתבין. לחיים כו'. אפשר לפרש באמת דמה שאמרו ז"ל זכו כו'. היינו רק ע"י מצוה אחת שיעשה להכריע כף הזכיות שיהיה נמצא צדיק כנ"ל. אכן הרמב"ם שכתב אם עשה תשובה נחתם לחיים כנ"ל לכאורה יפלא מאוד. דגם בלא עשה תשובה יוכל לזכות בדין ע"י מצוה אחת שיוסיף עד יוהכ"פ להכריע כף הזכיות. נמצא צדיק ונחתם לחיים, וכמו מי שזכיותיו יתירות על עונותיו בר"ה. גם בלא עשה תשובה הוא צדיק ונחתם לחיים:

הנה ידוע כי מלבד הדין והחשבון של אדם על עונותיו ופשעיו. הנה נוסף על חטאיו. הנהו נתבע בגלל מניעת התשובה אשר לא יתן אל לבו לשוב אל ד' ית"ש מכל חטאותיו אשר חטא. וכמש"כ בריש ס' שערי תשובה לרבינו יונה וז"ל. ודע כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאוד ענשו בכל יום. כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו. ויש לו מנוס לנוס שמה. והמנוס הוא התשובה. והוא עומד במרדו והנו ברעתו ובידו לצאת מתוך ההפכה. ולא יגור מפני האף והחמה ע"כ רעתו רבה עכ"ל:

וכ"כ בס' ראשית חכמה בפ"א משער התשובה וז"ל. וכיון שמעלת התשובה גדולה כ"כ לכפר על כל מה שעשה האדם כו'. אין מן הראוי שיתרשל האדם מלשוב בתשובה. כי ימינו פשוטה לקבל שבים והפתח פתוח לעולם. ומי שאינו שב עונשו גדול בעוה"ב. והמשילו חז"ל במדרש קהלת על פסוק ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. משל נאה לענין התשובה. אמרו משל לכת לסטים שמרדה במלך תפשם וכבשם בבית האסורים. מה עשו חתרו אחת ויצאו להם. היה שם אחד שלא ברח לשחרית מצאו המלך. אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח. כך אמר הקב"ה לרשעים. תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים. הה"ד ומנוס אבד מנהם כו' עכ"ל ס' ראשית חכמה:

ויש להתבונן עוד בעונש המתאחר לשוב בתשובה. ממה שאמרו חז"ל ביבמות (דף מ"ח) מפני מה כו' אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה. אמר ר' אבהו מאי קרא ישלם ה' פעלך כו' אשר באת לחסות. ופרש"י אשר באת שמיהרת ולא איחרת. ומזה יש ללמוד כמה צריך האדם למהר לשוב בתשובה לפניו ית"ש. כי הנה ב"נ אין עליו חוב מיוחד להכניס א"ע תחת חיוב של עול תורה ומצות. ובכ"ז אמרינן מפני מה כו' מפני ששהו כו'. ומה גם ישראל שכבר קבלו עליהם התורה והמצוה. הנה מי שסר מאחרי תורת ה' ומצותיו. ונתרחק מלפניו ית"ש. מה מאוד יכבד ענשו אם יתאחר מלשוב אל ה'. ושוהה להכנס תחת כנפי השכינה ולהתקרב אליו ית"ש:

אכן אם כי החובה פרושה תמיד על האדם לחזור בתשובה. והחוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו. יכבד עליו מאוד ענשו בכל יום. וכמש"כ בס' שע"ת לר"י וכנ"ל. אמנם עוד יותר יגדל החוב לשוב לפניו ית"ש. בהימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. ומה גם ביוהכ"פ עצמו. כי יש הבדל גדול בין חובת התשובה שעל האדם בכל ימי השנה. בין החוב שעל האדם לשוב בהימים האלו ומה גם ביוהכ"פ. מכמה טעמים כאשר יתבאר:

א) אם כי חובת התשובה היא מובן בשכל. וכמבואר במדרש כך אמר הקב"ה לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים. אולם בכ"ז הנה בשאר ימי השנה לא בא מצות עשה ביחוד על התשובה. אכן ביום הכפורים הוא מצות עשה מן התורה לשוב בתשובה. וכמש"כ בס' שערי תשובה לר"י שער השני הדרך הה'. וז"ל ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור בתשובה ביום הכפורים שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ע"כ הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' בתשובתינו. והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תשובה וז"ל. יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים. והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים עכ"ל. והנה ידוע כי כל המצות אינם על משקל אחד. והנה מובן מאליו כי המ"ע הזאת של תשובה עולה באיכותה למעלה ראש. וכן תגדל עון ביטולה. ועכ"פ נשמע מזה כי מי שלא שב בתשובה גם ביוהכ"פ. ענשו כפול ומכופל. כי ביטל גם מ"ע הגדולה של לפני ה' תטהרו:

ב) ידוע כי שכר המצות נערכות לפי צער קיומם. וכמאמרם ז"ל באבות פ"ה לפום צערא אגרא. וכן עונש של ביטול המצות תתחשב ג"כ לפי כובד העבודה של קיום המצוה. כי כל מה שנקל יותר לקיים כן תגדל עון ביטולה. וכמבואר בגמ' מנחות (דף מ"ג) תניא היה ר' מאיר אומר קשה עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. משל למה הדבר דומה למלך בו"ד כו' ע"ש. והיינו משום שמצות לבן נקל יותר לקיים משל תכלת לכך עונשה גדול. והנה בעונש החוטא המתאחר לשוב מחטאתו. אשר חז"ל במד"ר משלו משל. לכת לסטים שמרדה במלך תפשם וכבשם בבית האסורים מה עשו חתרו כו'. אמר לו שוטה החתירה לפניך ולא היית בורח. כך אמר הקב"ה לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרים כנ"ל. הנה מובן מאליו. כי זה תלוי ג"כ לפי כובד העבודה של דרכי התשובה. עדי יגיע תשובתו לרצון לפניו ית"ש:

והנה בגמ' ר"ה (דף י"ח וביבמות דף מ"ט). רמי קראי אהדדי. כתיב מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו. וכתב דרשו ה' בהמצאו. ופרש"י משמע פעמים שאינו מצוי עכ"ל. ומשני הא ביחיד הא בציבור. ופריך ביחיד אימת. אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. ופרש"י ויחיד אימת מצוי לו דכתיב בהמצאו. עכ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מה' תשובה וז"ל. אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם. בעשרה הימים שבין ר"ה ויוהכ"פ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. שנאמר דרשו ה' בהמצאו עכ"ל:

הרי מבואר כי שעה המוכשרת לפני האדם לשוב בתשובה. הם הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. באשר הקב"ה הוא מצוי אז וקרוב. וע"כ אז נקל יותר לפני האדם דרכי התשובה. כי התשובה והצעקה אז יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. וכמו שאמר הנביא דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. מה שאין כן בכל השנה. כי אז תכבד על האדם העבודה של דרכי התשובה. עד אשר תתקבל תשובתו לרצון לפני כסא כבודו ית"ש. יען כי בכל השנה אין הקב"ה מצוי וקרוב אצל האדם. וצריך להיות עמל ביותר בדרכי התשובה. ולזאת מי שלא שב בתשובה בימים אלו. אשר הקב"ה הוא מצוי וקרוב והתשובה מתקבלת מיד. ומה גם ביוהכ"פ אשר הוא זמן תשובה לכל. וקץ מחילה וסליחה לישראל. יגדל עונו וכבדה חטאתו ביותר:

ג) נשכיל בינה ונתבונן עוד. את גודל חובת התשובה בימים אלו שבין ר"ה ליוהכ"פ. לשוב לפני ה' ית"ש להתחרט על עונותיו. ולבקש מלפניו ית"ש מחילה וסליחה. כי הנה בגמ' יומא (דף פ"ז) איתא. ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי אינש. הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה. כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה. רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא. לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי. אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה. פגע ביה רב הונא. אמר ליה להיכא קא אזיל מר. אמר ליה לפיוסי לפלניא. אמר אזיל אבא למיקטל נפשא. אזיל וקם עילוי' הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה. אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך. בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה עכ"ל הגמ'. ופרש"י ממציא נפשיה לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו. חליף ותני. עובר ושונה. ומשלש פעמים רבות. בהדי טבחא. הטבח חטא לו. קאזיל אבא רב. למיקטל נפשא. עכשיו הוא מענישו למות. תבר רישא. משבר עצמות ראש של בהמה. בקועיה בגרגרתו עכ"ל:

ויש להבין מאין נובע המקור והשורש. לדרכי החסידות הזאת מה שעשו רב ור' זירא. כי לפי הדין מי שהקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לילך ולפייסו. ואם אינו מתפייס בראשונה. יחזור וילך פעם שניה ושלישית. אמנם המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול. וכמבואר בשו"ע או"ח סי' תר"ו ע"ש. אכן מה שעשו רב ור' זירא. כי אם מי שחטאו להם לא באו אצלם לפייס אותם ולבקש מהם מחילה. היו הם ממציאים את עצמם ומתקרבים להחוטאים שחטאו כנגדם. למען כי כאשר יהיו קרובים אל מקום החוטא. אולי כאשר החוטא יראה אותם ולא יצטרך לטרוח. אפשר יתן החוטא אל לבו לבקש מהם מחילה. מה גדול ומה נורא דרכי החסידות הזאת. ואיה המקור והשורש לזה. ומה גם מה שהלך רב אצל הטבח. לכאורה הוא גם זלזול בכבוד תורתו של רב:

אכן נראה כי יסוד דרכי החסידות הזאת. הוא מדרכי מדותיו של הקב"ה. כי כן הוא ית"ש מתנהג בחסידות הזאת עם ישראל וכאשר מצות עשה להדבק במדותיו ית"ש. ע"כ התנהגו גם רב ור' זירא בדרכי המדה הזאת:

הנה כבר הבאתי למעלה דברי הרמב"ם ז"ל מה שכתב בפ"ב מה' תשובה בזה"ל. אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם. בעשרה הימים שבין ר"ה ליוה"כ היא יפה ביותר. ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו עכ"ל. ויש להבין אחרי אשר התשובה והצעקה יפה לעולם. כי שערי התשובה לא ננעלו. ואין לך דבר שעומד בפני התשובה. מהו באמת טעם הדבר אשר בימים האלו הקב"ה הוא מצוי וקרוב יותר מבכל השנה. ואם הוא למען להקל על האדם בימים האלו דרכי התשובה. כי בהיותו ית"ש מצוי וקרוב. התשובה והצעקה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. אולם יפלא כי מה בכך אם החוטא שסר מאחרי תורת ה' ומצותיו והמרה רצונו ית"ש. יטריח ויהיה עמל ביותר עם דרכי התשובה. עד שיתקבל תשובתו לפניו ית"ש:

אמנם נראה ביסוד הדבר כי זהו ממדת רחמיו וחסידותו ית"ש והוא הדבר. בהיות כי כאשר הקב"ה אינו מצוי. אז תכבד העבודה של דרכי התשובה לפני האדם. עד אשר תתקבל תשובתו לרצון לפני כסא כבודו ית"ש. ויען כי הוא ית"ש ידע יצרינו רק רע כל היום. ועם זה עצלות האדם אשר רבה עליו. וע"כ פן לא ירצה החוטא להטריח הרבה עד למרחוק. ולהיות עמל בדרכי התשובה. ובכן יסוג אחור וימנע מלעשות תשובה. לשוב לפניו ית"ש ולבקש מחילה וסליחה. וכאשר הקב"ה חס על נפש החוטא. לבל יאבד ברעתו. ולזאת בימים האלו מר"ה עד יוהכ"פ. שהוא קודם היום שהתשובה הוא הכרחי להאדם. שהוא זמן תשובה לכל וקץ מחילה וסליחה לישראל. הקב"ה מתנהג בחסידות והוא ממציא להיות מצוי וקרוב אצל האדם. ובכן בהמצאו ובהיותו קרוב. והתשובה מתקבלת מיד. בודאי יתן החוטא אל לבו. לשוב בתשובה שלימה לפניו ית"ש. ולבקש מחילה וסליחה על עונותיו:

נמצא כי דרכי החסידות של רב ור' זירא. שהמציאו את עצמם למי שחטאו להם והתקרבו אליו. למען פן בהיותם קרובים אל מקום החוטא. ישים החוטא אל לבו לבקש מהם מחילה וסליחה. הוא מדתו של הקב"ה ממש. כי כן הוא ית"ש מתנהג בדרכי החסידות הזאת עם החוטא. כי כאשר האדם חוטא לפניו ית"ש אשר גם בהיותו ית"ש. אינו מצוי וקרוב. הלא החובה על האדם לעמול הרבה עם דרכי התשובה. עדי יתקבל תשובתו לפניו ית"ש גם בהיותו רחוק. אכן באשר פן לא ירצה החוטא להטריח הרבה וימנע מלשוב כנ"ל. ע"כ הקב"ה ממציא אל החוטא להיות מצוי וקרוב אל האדם. למען בהמצאו ובהיותו קרוב יתן החוטא אל לבו לשוב בתשובה. ולבקש מלפניו ית"ש מחילה וסליחה. וע"כ גם רב ור' זירא המציאו את עצמם למי שחטאו להם. להדבק במדותיו ית"ש:

ומזה נשכיל בינה חכמה ומוסר. על חובת התשובה בימים האלו ומה גם ביוהכ"פ עצמו. כאשר נתבונן על אחרית דבר הטבח מה עלתה לו. כי נענש בעונש קשה מאוד. כי הנה אם לא היה רב הולך אצל הטבח. אף אם הטבח היה מונע את עצמו מלילך אצל רב לפייסו ולבקש ממנו מחילה. או אף אם היה במקרה פוגע את רב ולא בקש ממנו מחילה. בכ"ז בודאי לא היה נענש הטבח בעונש קשה כזה. אכן מדת חסידותו וענותנותו של רב לילך ולהמציא א"ע אצל הטבח. היא שפגעה בו בהטבח. וכמו שאמר ר"ה אזיל אבא למיקטל נפשא. כי הנה עפ"י דרכי השכל כראות הטבח לפניו כזה רב. היה לו להתפעל מזה וליפול לפני רגליו של רב ולבקש ממנו מחילה. אכן כאשר הטבח הקשה את ערפו ועמד במרדו. ולא בקש ממנו מחילה. על כן נענש הטבח קשה דאישתמוט גרמא ומחיה בקועיה וקיטלה:

וכ"כ בחי' מהרש"א שהטבח נענש שהוא חטא נגד רב והיה לו לפייסיה לרב. אכן מש"כ שם עוד. גם שזלזל ברב לקראו בשמו אבא. אינו נכון. דהא ר"ה אמר אזיל אבא למיקטל נפשא. ומהיכן היה יודע ר"ה שהטבח עוד יקרא לרב בשמו. ועוד דהנה בתוס' ישנים כתבו דאבא היה דרך כבוד. כמו אבי אבי רכב ישראל. דאל"כ היאך ר"ה תלמידו היה קורא לרבו בשמו ע"ש. וע"כ העיקר הוא כי מה שנענש הטבח הוא בשביל שרב הלך אליו. ובכ"ז הקשה את רוחו ועמד במרדו ולא פייסיה לרב. וזה שאמר ר"ה אזיל אבא למיקטל נפשא כי היה חושב לדבר קרוב. שהטבח יעמוד במרדו ולא יבקש מחילה מרב:

ומעתה אחרי אשר כבר נתבאר. כי דרכי החסידות של רב ור"ז. שהמציאו א"ע אל מי שחטא להם והתקרבו אליו. זהו מדתו של הקב"ה ממש. כי כן הוא ית"ש. מתנהג במדה זו בימי התשובה. להיות מצוי וקרוב אצל האדם. למען בהמצאו ובהיותו קרוב. יתן האדם אל לבו לשוב לפניו ית"ש. להתחרט על עונותיו ולבקש מחילה וסליחה כנ"ל:

נמצא כי אם בכ"ז יקשה האדם את לבו. ויאמץ את רוחו וימנע מלשוב אליו ית"ש. גם ביוהכ"פ שהוא קץ מחילה וסליחה לישראל. הרי הוא עושה חלילה כמעשה הטבח לנגד רב. והרי הוא כמשיב ח"ו דבר לפני הקב"ה אשר הוא מצוי וקרוב אליו. כמו שאמר הטבח לרב זיל לית לי מילתא בהדך. ואם כ"כ גדלה חטאתו של הטבח נגד רב. ומה גם אם בשר ודם יעשה כזאת נגד ממה"מ הקב"ה. מה כבדה חטאתו. ומה רבה אשמתו. וכמה יגדל ענשו ח"ו. מה נורא הרעיון הזה למעמיק בה:

הוא מה שאמר הנביא. דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו כו' וישוב אל ה' כו'. ואמרו חז"ל אלו הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. אין הכונה להורות כי בימים האלו אשר הקב"ה מצוי וקרוב. והם מוכשרים ביותר לתשובה וצעקה. וע"כ טוב ויפה אז לדרוש ה' ולעזוב רשע דרכו. אולם הכונה הוא כי בהימים האלה בהמצאו ובהיותו קרוב. אז יגדל החוב על האדם. לדרוש ה' ולעזוב רשע דרכו. כי מדת רחמיו וחסידותו של הקב"ה. אשר בימים האלה הוא מצוי וקרוב אל האדם. למען בהיותו קרוב יתן אל לבו לשוב אליו ית"ש. תוכל להתהפך על האדם לפוקה ולמכשול עון גדול. אם האדם ימנע בכ"ז מלשוב בתשובה. וכמעשה הטבק עם רב כנ"ל. וזה שאמר דרשו ה' בהמצאו כו'. כי החובה עליכם לדרוש ה' בהמצאו ובהיותו קרוב כנ"ל:

וממוצא דבר נשכיל להבין דברי הרמב"ם ז"ל. מש"כ והבינונים תולין אותו עד יוהכ"פ. אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו כו' כנ"ל. אשר זה הלשון אם עשה תשובה כו'. לכאורה יפלא מאוד. דהרי בינוני הוא שמעשיו שקולין. וא"כ גם בלא עשה תשובה יוכל לזכות בדין. אם רק יוסיף מצוה אחת להכריע כף הזכיות. הוא נמצא צדיק ונחתם לחיים. וכמו מי שנמצא צדיק בר"ה שזכיותיו יתירות על עונותיו גם בלא עשה תשובה על עונותיו נחתם לחיים:

אכן לפי הנ"ל יובן דבריו שפיר. כי ההבדל שבין הצדיק להבינוני. הוא זמן הדין והמשפט. כי הצדיק זוכה בדין ביום ר"ה. והבינוני תלוי ועומד וגמר דינו הוא ביוהכ"פ. כי יסוד ר"ה הוא רק יום הדין והמשפט. אולם הנה בר"ה עדיין אין על האדם חובת התשובה יותר מבכל השנה. ואף כי כבר התקדש היום. והקב"ה הוא מצוי וקרוב כנ"ל. אולם הלא עוד יש שהות לפניו לשוב בתשובה עד יוה"כ. וע"כ מי שנמצא צדיק בר"ה. שזכיותיו יתירות על עונותיו. זוכה בדין ונחתם לחיים. ואף אם לא שב אח"כ בתשובה גם ביוה"כ. אולם כבר זכה בדין:

אולם מי שהוא בינוני בר"ה שמעשיו שקולין. ולא יוכל אז לזכות בדין. והוא תלוי ועומד וגמר דינו הוא ביוה"כ. ואז כבר הגיע חובת התשובה במצות עשה של לפני ה' תטהרו. נמצא כי מי שלא שב בתשובה גם ביום הזה והוא יוהכ"פ. אשר הוא זמן תשובה לכל וקץ מחילה וסליחה לישראל. והקב"ה הוא מצוי וקרוב כנ"ל. הנה מניעת התשובה בלבד ביום הקדוש הזה. הוא עון גדול ונורא מאוד נוסף על כל חטאיו. וכבר כתב הרמב"ם בפ"ג מה' תשובה. כי שקול הזכיות נגד העונות אינם לפי מנין אלא לפי גודלם כו'. יש עון שהוא כנגד כמה זכיות. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:

ולזאת הנה הבינוני שגמר דינו הוא ביוה"כ. אם לא יעשה תשובה. לא תועיל לו מה שיוסיף מצוה אחת להכריע כף הזכיות. כי לעומת זה הנה העון הגדול של מניעת התשובה ביום הזה. הוא מכריע את כף העונות. ומי יודע עד כמה תכבד משקלו. נגד כמה וכמה מצות באין מספר. הוא מש"כ הרמב"ם והבינונים תולין אותו עד יוהכ"פ. אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו כו'. כי מאחר שגמר דינו הוא ביוה"כ. אין חכמה ואין עצה לזכות בדין ע"י הוספת איזה מצוה או מצות. כי ביום הזה אחת היא התשובה. אם עשה תשובה נחתם לחיים כנ"ל:

והנה הר"ן כתב דמה שאמרו חז"ל צדיקים ורשעים ובינונים. צדיקים ורשעים בדין קאמר. שאותן בנ"א שזוכין בדין מחמת איזה זכות מקרי הכא צדיקים גמורים. שצדיקים גמורים הן בדין זה. ואעפ"י שעונותיהם מרובין מזכיותיהן. וכן נמי צדיקים כו' כיון שהן מתחייבין בדין ואפילו מפני עבירה קלה שעשו. לגבי דין זה רשעים מקרי. ובינוני היינו בנ"א שמשפט שלהן מעוין ושקול מר"ה. שהן תלוין ועומדין עד שהן מכריעין עצמם לזכות או לחובה מר"ה עד יוה"כ עכ"ל. והנה מש"כ עד שהן מכריעין עצמם לזכות כו'. היינו ג"כ מחמת איזה זכות שיתוסף לו מר"ה עד יוה"כ. כי כמו אשר הרשע יוכל לזכות בדין ביום ר"ה בשביל איזה זכות. כמו כן הבינוני שמשפט שלו מעוין ושקול מר"ה והוא תלוי ועומד עד יוה"כ, יוכל לזכות בדין מר"ה עד יוה"כ בשביל איזה זכות:

אכן לפי הנ"ל נראה כי יש הבדל גדול ביניהם. כי מהות הזכות שיספיק לאדם לזכות בדין ביום ר"ה. יוכל היות כי זכות כזה לא תספיק לו לבינוני לזכות בדין ביוה"כ. כי הנה בר"ה עדיין לא חל על האדם חובת התשובה יותר מבכל השנה. אולם מי שהוא ביום ר"ה בינוני בדין שמשפט שלו שקול והוא תלוי ועומד עד יוה"כ ואז כבר חל עליו חובת התשובה. ואם ימנע מלשוב בתשובה גם ביום הזה. הנה גם מניעת התשובה יהיה נוסף על חטאיו. ואם כי בכ"ז יש אפשרית לזכות בדין בשביל איזה זכות. אכן מי יודע מהות הזכות שנדרש אז:

אחד הדברים והאמת האלה. יש להתבונן על שני דברים. א'. כמה נחוץ להאדם להקדים א"ע לדאוג לנפשו בעוד מועד בימי אלול קודם ר"ה. להתעסק בכשרון המעשה להטיב דרכיו ומעלליו. ולהיות עמוס בתורה ומצות. למען פן יוכל לזכות בדין עוד ביום ר"ה כנ"ל:

ב'. כאשר לא לאדם דרכו לידע משפטו ודינו. ואולי הוא מהבינונים ולא נגמר דינו בר"ה. והוא תלוי ועומד עד יוהכ"פ. וע"כ צריך להתעסק בדרכי התשובה בכל היכולת. כי מה נורא הדבר מה שכתב הרמב"ם. והבינונים תולין אותו עד יוה"כ אם עשה תשובה נחתם לחיים. הרי כי אף מי שנמצא צדיק בר"ה. דהיינו שזכיותיו יתירות מעט על עונותיו. גם בלא עשה תשובה זוכה בדין ונחתם לחיים. בכ"ז גבי בינוני לא תלה הדבר באם נמצא צדיק עד יוה"כ. היינו שיוסיף איזה מצוה להכריע כף הזכיות. רק כתב אם עשה תשובה נחתם לחיים וכנ"ל. יען כי הבינוני גמר דינו הוא ביוה"כ. שהוא זמן תשובה לכל וקץ מחילה וסליחה לישראל. והקב"ה הוא מצוי וקרוב. ואם ימנע גם אז מלעשות תשובה. הרי הוא עושה כמעשה הטבח עם רב כנ"ל. וע"כ קשה למלאות החסרון של מניעת התשובה עם הוספות מצות. ואין עצה כ"א לעשות תשובה כנ"ל: