אור ישראל/כוכבי אור/ב

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י"ב)

הנה אם אמנם כי שכר המצות. הם עולים למעלה ראש בעולם הרוחני. כי יפה שם שעה אחת של קורת רוח מכל חיי העוה"ז. אכן מה טוב היה אם כל אדם היה בטוח עכ"פ. כי שכר מצותיו אם מעט ואם הרבה. יהיה שמורים בעדו לקבל אותה בעולם הגמול. ולזאת גם כי אין צדיק בארץ כו'. בכ"ז היה כל איש מלא תקוה. כי אחרי אשר יקבל כל משפטו בעד צרור עונותיו. סוף סוף יבא על שכרו בעולם הגמול. בעד פרי מעלליו לנחול שכר מצותיו. אכן באמת הנה כמו שצריך לירא מפחד העונש על עונותיו. למלט נפשו מיד שאול. כן יש לו לדאוג בעד שכר מצותיו אשר לא יחסר לו בעולם הגמול. כי לפעמים יקבל האדם את עולמו בעוה"ז:

ועל דבר זה חרדו גם אבות העולם. הנה בשבת דף ל"ב אמרו חז"ל לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה כו' ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. אמר ר"ח מאי קרא קטונתי מכל החסדים כו' ופרש"י קטונתי כו' הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית כו' ע"ש. ובמד"ר פ' לך לך דרשו על הכתוב אל תירא אברם כו' ז"ל לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר. ירדתי לכבשן האש ונצלתי. ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי. תאמר שנתקבלתי שכרי בעוה"ז. ואין לי כלום לעתיד לבא. אמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך. וכל מה שעשיתי עמך בעוה"ז חנם עשיתי עמך. אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא עכ"ל המד"ר ע"ש:

ויש להשתומם ולהפליא ממה שאמר אברהם אבינו ע"ה. ירדתי לכבשן האש ונצלתי. הלא הוא ירד לכבשן האש. להיות נשרף על קדושת שמו ית"ש. וכאשר הקב"ה עשה עמו נס והצילו. הנה לפי מושכל ראשון. הנס הזה לא יגרע גם השכר שמסר נפשו על קדושת השם. ומה גם שכר מצות אחרות. ונהפוך הוא כי מה שעשה הקב"ה עמו נס גדול שהצילו מכבשן האש. עוד יהיה לאות ומופת מה גדול כחו. וכמה הוא אהוב וחביב לפני המקום. וא"כ כמה שכרו גדול ומתוקן לעתיד לבא. והרי לעינינו כי אברהם אבינו ע"ה היה מפחד. שמא קבל בנס זה גם שכר מצותיו. ועם מה שהצילו ממלחמת המלכים היה מתפחד. שמא קבל כל שכרו ואין לו כלום לעתיד לבא:

וכן יש להתבונן מתשובתו של הקב"ה. כי אמר לו רק כל מה שעשיתי עמך בעוה"ז חנם עשיתי עמך. אולם מי שאינו זוכה לחסד חנם. הנה גם באופן כזה מי שרוצה למסור נפשו על קדושת שמו ית'. והקב"ה יעשה לו נס ויצילו באיזה אופן שיהיה. ינכו לו מזכיותיו:

והנה גם חז"ל חרדו על הדבר מענין קבול עולמו בעוה"ז. הנה בסנהדרין דף ק"א אמר רבה בב"ח כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו כו' התחילו הן בוכין ור' עקיבא משחק. אמרו לו למה אתה משחק כו' אמר להן לכך אני משחק. כ"ז שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה כו'. אמרתי שמא ח"ו קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה. אמר לו למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ כו'. ופרש"י קבל ר' עולמו כל שכרו ע"ש:

מהסיפור הנפלא הלזה. יש להבין ולהשכיל כי הדברים המה כפשטן. כי גם הגדול שבגדולים אינו בטוח לפעמים. אם לא יקבל את עולמו שכר מצותיו בעוה"ז. כי הנה אם ר"א הגדול בעצמו היה אומר על נפשו כן. שהוא ירא פן קבל את עולמו. היה אפשר לחשוב. כי זהו דרך הפלגה מרוב חסידות וענוה. אולם הלא הדברים האלה אמר ר' עקיבא על ר' אליעזר הגדול. כי הוא היה מצטער פן ח"ו קבל ר"א את עולמו. מעתה נגלה ומבואר כי הדברים הם כהוויתן:

וכי נתפלא איפוא. היעלה על הדעת כי ר"א הגדול הרב הדומה למלאך ה'. וכאחד מצבא מרום במרום. יקבל את עולמו בעוה"ז. זו תורה וזו שכרה ומה גם אברהם אבינו ע"ה. שהיה מתפחד שמא קבל שכרו בעוה"ז. אולם הענין הוא כי לפעמים חטא אחד גורם כ"ז. להענישו לשלם לו שכר מצותיו בעוה"ז ומכש"כ לפי עומק הדין והחשבון של מעלה. אשר מכוסה זאת מבנ"א. והוא מהנסתרות לה' אלקינו:

זהו מה שאמר ר' אליעזר עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה, ולכאורה איך נמשך זה לתשובת ר"ע. אולם הוא הדבר, כי זה גופה לקבל עולמו בעוה"ז איזה חטא גורם. ולכך אמר כלום חיסרתי מן התורה כולה, וא"ל ר"ע לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ כו':

ועם זה נשכיל בינה בדברי המד"ר פ' חיי שרה, ז"ל כד דמך ר' אבהו אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון, אמר להון אילין דמאן אמרו לו דידך אמר אילין דאבהו, ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ד' עכ"ל המד"ר. ולכאורה יפלא מאוד מה עלה על דעת ר' אבהו, כי יגע לריק וכי כלה כחו לתוהו והבל. הלא אמרו חז"ל נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך. אולם זה הדבר, כי הנה כל חמודות וטובות העוה"ז. המה הבל וריק תהו ובהו, ע"כ מי שיקבל עולמו שכר תורתו ומצותיו בעוה"ז נמצא כי כל עמלו ויגיעו, היה לקבל שכר נקלה של תוהו והבל:

והנה כפי הנראה השפיע הקב"ה לר' אבהו גם מטוב העוה"ז. כי היה נשוא פנים ונכבד בעיני הקיסר, וכמבואר בחגיגה דף י"ד ע"ש, והיה לו כבוד גדול בבית המלך, וכמבואר בכתובות דף י"ז, ר' אבהו כי הוה אתא ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרי ליה הכי, רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא כו' ע"ש, ולזה היה ר' אבהו חרד לנפשו תמיד, פן ינכו לו מזכיותיו עם הבל וריק של כבוד המדומה וכיוצא, וכד דמך ר"א ואחזו ליה תלת עשר נהרי אפרסמון, אמר כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי כו', והיינו שהיה חושב כי קבל שכר עמלו ויגיעו ' עם הבל וריק של חמודות העוה"ז:

אחד הדברים האלה מה מאוד יחרד לבב האדם, כאשר יתבונן על מצבו, כי כ"א לפי ערכו עונותיו רבו למעלה ראש, ומי יודע עד כמה ישא ויסבול בעולם האמת, בעד צרור עונותיו, הנה גם אח"כ כאשר יהיה נצרף כצרוף הכסף, ויתמרקו כל עונותיו, ויגיע הזמן לקבל שכר מצותיו, הנה מלבד אשר כבגד עדים כל צדקותיו, מעטים בכמות דלים ורזים באיכות, כי שלימות המצוה הוא על שני בחינות, א'. כשרון המעשה, שיהא כל מצוה עפ"י חוקי התורה וגדרי משפטיה, ב'. טהרת המחשבה שיהיה בכונה רצויה לשם ה' בלבד, ומי יוכל לומר כי את הכל כתורה עשיתי, ואת לבי זכיתי, ואחר כ"ז מי יודע כמה ניכו לו מזכיותיו הדלים בעוה"ז, אם מעט ואם הרבה, או שמא קבל ח"ו כל עולמו, דבר שאבות העולם חרדו עליו כנ"ל, כי כל איש הוא עמוס תמיד עם חסדי הבורא ית"ש וטובותיו, אשר רואה אותם עין בעין, ומה גם הנסים הנסתרים, כמש"כ לעושה נפלאות גדולות לבדו:

אחת היא מצאנו, מצוה אחת נעלה ונשגבה בערכה, אשר מלבד שכרה הגדול מאוד, עוד יהיה האדם בטוח עמה, כי צדקתו תעמוד לעד, לקבל את שכרה בעולם הגמול הוא עוה"ב, ולא ינכו את שכרה בעולם הזה, המצוה הזאת הוא להיות ממצדיקי הרבים היינו לזכות את הרבים, כאשר נמצא חשבון צדק בעז"ה:

הנה בגמ' יומא דף פ"ו מבואר ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, עבר אדם על עשה ושב כו', עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר, עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה, תשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין ממרקין כו', אבל מי שיש חלול השם בידו, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביוהכ"פ לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת כו' ע"ש, ולכאורה יפלא מדוע אין כח ביסורין למרק, הלא גם מה שאמרו מיתה ממרקת, היינו בודאי יסורי מיתה ר"ל, וא"כ מדוע לא ימרקו יסורים בחייו:

אמנם הנה יסוד הדבר, כי לפעמים יקבל האדם את עולמו שכר מצותיו בעוה"ז, וכן כי יסורים ממרקין עונותיו של אדם, וכן מבואר בקידושין דף מ' אמר ר"א בר"צ למה צדיקים נמשלים בעוה"ז כו', כך הקב"ה מביא יסורים על צדיקים בעוה"ז כדי שיירשו העוה"ב כו', ולמה רשעים דומים בעוה"ז כו', כך הקב"ה משפיע להן טובה לרשעים בעוה"ז כדי לטורדן כו', ולכאורה יפלא אחרי כי השכר והעונש אשר יגיע לאדם בעוה"ב מפרי מעלליו, שניהם המה למעלה להפליא נורא מאוד, השכר הוא עונג נפלא אשר יפה שעה אחת של קורת רוח מכל חיי העוה"ז, וכן רע ומר עונש שטה אחת מכל יסורים הקשים בעוה"ז, מעתה יפלא איך אפשריות לשלם שכר מצוה בעוה"ז, בערך שכרם הרב בעולם הרוחני, או למרק עונות בעוה"ז ע"י יסורים, בערך העונש הגדול בעולם הרוחני:

אכן כי כן גזרה חכמתו ית"ש, וכך היא המדה, כי הגמול האמיתי הוא רק בעולם הרוחני, ושם הוא השכר הגדול לעושי רצונו ית"ש, והשפטים הנוראים לפועלי עון, אולם אם הקב"ה משלם להאדם את גמולו השכר או העונש בעוה"ז, תקטן איפת העונש והשכר בכמה אלפים ורבבות מדרגות, והוא חלק קטן מאוד נגד השכר והעונש בעולם הרוחני, ולזה יש במציאות למרק עונות ביסורי עוה"ז, אם כי בעולם הרוחני אין ערוך לגודל עונשם, וכן לנכות שכר מצות בטובות עוה"ז, אם כי לעוה"ב אין ערוך לגודל שכרם, הוא הרעה הגדולה לאדם אם יקבל שכר מצותיו בעוה"ז בטובות נקלים ושפלים, והטובה הגדולה למרק עונותיו ביסורי עוה"ז:

והנה בודאי יש על זה חשבון צדק, כמות החלק של העונש והשכר כשהוא בעוה"ז, נגד העונש והשכר כאשר הם בעוה"ב, נמצא כי כמו העונש על עון בעוה"ב הוא לפי איכות העון. וכל מה שהעון גדול ביותר כן יגדל העונש, כמו כן אם יתמרק העון בעוה"ז ע"י יסורים, הוא ג"כ לפי ערך העון, וכמה שיגדל העון ותרב העונש לעוה"ב, כן לעומתו למרק העון בעוה"ז, ג"כ ישא ויסבול יסורי עוה"ז ביותר, כי לפי ערך העונש בעוה"ב, כן יהיה כמות החלק בעוה"ז, כן ירבה וכן ימעט, וכן הוא בענין שכר המצות, כי לפי איכות המצוה וגודל שכרה בעוה"ב כן גם אם יקבל שכרה בעוה"ז, הוא לפי ערך שכרה בעוה"ב:

הוא מה שאמרו חז"ל, אבל מי שיש חלול השם בידו, אין כח בתשובה לתלות כו', ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, כי הנה חלול השם הוא עון גדול מאוד יותר מכל העונות, וכמו שמבואר בגמ' יומא הנ"ל, וע"כ העונש של עון חלול השם כשהוא לעוה"ב, הוא איום ונורא מאוד, עולה למעלה על כל עונשי העבירות, ולזאת למרק עון זה של חלול השם בעוה"ז ע"י יסורין הוא דבר נמנע, כי לפי ערך כמות החלק בעוה"ז מהעונש הגדול לעוה"ב, אין במציאות יסורים כאלה בעוה"ז, שיהיה בכחם למרק העון, כי כל היסורין אשר הושם בחיק הטבע שיוכל אדם לסבול וישאר בחיים, אינם עולים בערך לכמות החלק הנדרש עפ"י חשבון, מהעונש הגדול כשהוא לעוה"ב, וע"כ לעון חלול השם רק מיתה ממרקת, כי יסורי מיתה ר"ל, והוא פרידת הנפש מהגויה, הוא נורא מאוד, מהותה נעלמה מעין כל חי, אין דוגמת יסורין כאלה כשהאדם בחיים, וע"כ רק יסורי מיתה ר"ל ממרקת עון חלול השם, כי איכותה תעלה לחשבון בערך העונש לעוה"ב:

והנה בגמ' יומא שם אמרו היכי דמי חלול השם, אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא, ולא יהיבנא דמי לאלתר, ופרש"י וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר עלי שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל, ר' יוחנן אמר כגון אנא דסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, ופרש"י כנון אנא כו' ואין הכל יודעין שנחלשתי מגירסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה עכ"ל ע"ש, נמצא דגדר חלול השם הוא, מי שבסיבתו למדין הימנו לזלזל באיזה מצוה, וממילא מובן דכש"כ אם אחד יעשה מעשה בפועל, להסב לבות אנשים אחורנית, לזלזל באחת ממצות ה', ומעשיו או דבריו יעשו פרי הרי זה חלול השם ביותר:

ומאחר שגדר חלול השם הוא, מי שיסובב על ידו שלמדין הימנו לזלזל באיזה מצוה, הנה מובן מאליו כי לעומת זה מי שהוא סיבה שלמדין הימנו להוקיר ולחבב איזה מצוה ביותר זהו קידוש השם, ומכש"כ מי שהוא עמל במעשה לזכות את הרבים, למשוך את לבבם לעבודת ה' ית"ש, לשמור ולקיים את התורה והמצוה בסור מרע ועשה טוב, כי זהו קידוש השם גמור, היפוך העון של חליל השם, ועי' בס' שערי תשובה לר"י בענין העון של חלול השם, וז"ל וגם לחלי הזה אעפ"י שאין לו מרפא. אם יעזרהו השי"ת לקדש תורתו נגד בני אדם כו', וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה, שהוא ההיפוך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו עכ"ל ע"ש:

והנה כשם שעון חלול השם, הוא גדול מכל העונות, כן לעומת זה המצוה של קידוש השם כנ"ל, הוא גדול מכל המצות, וכן כשם שהעונש על עון חלול השם עולה למעלה על כל עונשי העבירות, כן שכר המצוה של קידוש השם עולה למעלה על כל שכר המצות. והנה כבר נתבאר למעלה, כי השכר של מצוה עולה בערך יותר מעונש עבירה, אם במאזנים ישאו יחד, כי מדה טובה מרובה, נמצא כי השכר של קידוש השם, עולה בערך יותר מהעונש של עון חלול השם, ומעתה אחרי אשר אמרו חז"ל, כי עון חלול השם אין כח ביסורין למרק וכמו שנתבאר, כי לפי גודל העון אין במציאות יסורים כאלה בעוה"ז שיהיה בכחם למרק העון, כי כל יסורי עוה"ז לא יעלה לכמות החלק, בערך העונש הגדול מעון הזה לעוה"ב, א"כ מכש"כ כי שכר מצוה של קידוש השם כנ"ל, אין במציאות בכל טובות וחמודות של הבלי העוה"ז, לנכות לו השכר, כי כל טוב העוה"ז לא יספיק שיעלה לכמות החלק, בערך השכר הגדול של מצוה זו כשיהיה לעוה"ב:

הוא מה שאמר הכתוב, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, אשר לכאורה אינו מובן מהו הלשון לעולם ועד, אם לומר שהשכר הוא נצחי, הלא שכר כל המצות המה נצחי, אכן הוא הדבר, כי עם שכר של כל המצות, אין האדם בטוח בהם, כי ישאר לו לעולם ועד, היינו כי יהיה שמור לו השכר לעוה"ב, כי אולי יקבל שכרם בעוה"ז בהבלי טובות זמניות, אכן לא כן השכר של מצדיקי הרבים, בהכרח יהיה שמור לו לעוה"ב, אשר שם הוא לעולם ועד, כי כשם שעון חלול השם אין כח ביסורי עוה"ז למרק העון כנ"ל, כמו כן המצוה של מצדיקי הרבים שהוא קידוש השם, אין כח בטובות העוה"ז לנכות את השכר, ובהכרח יהיה שמור בעדו השכר לעוה"ב, וזהו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: