אור ישראל/יא

(ט) בית מיוחד ללימוד המוסר – אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל דרש והתקין. כי למלאות התועלת של דרכי לימוד המוסר. נחוץ שיהיה על זה מקום מיוחד. מופרש ומובדל רק לשם לימוד הלזה. הוא לימוד המוסרי. ושמה ימצאו ספרי מוסר למרבה. ושעריו יהיו פתוחים תמיד. ולשם יתקבצו רבים וכן שלמים. וכל איש אשר ידבנו לבו ללמוד ספרי מוסר. יסור לתוך הבית הזה. וכפי מצב מחלתו בעבודתו ית"ש. כן יתן אל לבו ללמוד ספרי יראה ומוסר בהתפעלות הנפש. איש איש כפי אשר ידע נגעו לבבו ומכאובו. ואדמו"ר זצוק"ל השתדל בעצמו לבנות פה בית המוסר. בעזרת נדיבי לב. והיא עומדת על תילה ב"ה עד היום. ואדמו"ר זצוק"ל בעצמו היה בא תמיד לבית המוסר ללמוד ספרי מוסר. בהתפעלות רב ועצום כדרכו בקדש. פעמים היה בא בעת הרגילות לרבים להועד שמה. היינו לאחר תפילת המנחה. ופעמים היה בא ללמוד ביחידות בעת שאין שם איש:

והנה יש אשר יעמיקו שאלה. מה צורך בית מיוחד ללימוד המוסרי. הלא כל החפץ ללמוד ספרי מוסר. לא יבצר ממנו ללמוד בביתו או בבהמ"ד. ולזאת הנני להשיב מענה ותשובה נכונה. להודיע גלוי לכל. מנחיצת בית מיוחד ללימוד המוסר. כי היא עצה עמוקה מלב חכם וחסיד כאדמו"ר קדוש ישראל זצוק"ל. כי הוא אבן פינה ויסוד מוסד להחזיק כל הבנין:

כאשר כל איש משכיל ביראת ה'. מחויב להודות כי לימוד המוסר. הוא דבר הכרחי אל האדם לחיי הנפש. וכאשר הזהירו ע"ז הגאונים החסידים כנ"ל. ובכ"ז עינינו רואות בחוש. כי הלימוד הזה כמעט כבר עבר ובטל מן העולם. כי אין איש שם על לב לקבוע עתים ללימוד המוסרי. ולא רבים יחכמו להבין ולהשכיל. מה טיבו של לימוד הלזה. ועד כמה נחוץ הוא. וגם מי שלא למד ספרי מוסר כל ימיו לא ימצא לנפשו חסר כל מאומה. ורק אדמו"ר זצוק"ל הוא החזיר עטרה ליושנה. ופרסם בעולם חובת לימוד המוסרי. וא"כ מובן הדבר מאליו. כי נדרש לזה התחכמות הרבה במועצות ודעת. למשוך לבבות ללימוד הלזה. לפנות הדרך לפני כל החפץ ללמוד ספרי יראה ומוסר ולישר המסילה להסיר ממנה כל מונע ומעכב. ולזאת הנה בית מיוחד ללימוד המוסר. היא תחבולה היותר גדולה לקרב נפשות ללימוד הלזה. והיא מסילת יושר. ונחוצה מאד מכמה טעמים:

א. אף האיש אשר כבר שמע וידע. ויטהו לבבו ללימוד הלזה הוא לימוד המוסרי. איפוא יתור לו מקום. וביחוד כאשר עיקר פרי התועלת. הוא ללמוד עפ"י אופן המועיל בהתפעלות הנפש כנ"ל. היתכן כי ישב ללמוד בביתו. נגד ב"ב העוטרים לו מסביב. או ללמוד בבהמ"ד. אשר הוא בלימודו בהתפעלות הנפש. יפריע את הלומדים גמ' והלכות. והמה בלימודם יפריעו אותו מלימוד המוסר. ומה גם אם לפעמים יעורר אותו לימוד המוסר אל הבכי. ועיניו יזלו פלגי מים. הלא יבוש ויעטה כלימה לעסוק בו. וכן לפעמים גם ספרי מוסר אין לו. לא כן כאשר יש על זה בית מיוחד. באין שטן ואין פגע. והכל מוכן ספרי מוסר למרבה. וכן הלימוד בהתפעלות הנפש הוא שם למנהג. שמה יוכל כל איש ללמוד ספרי מוסר בהתפעלות רב כאות נפשו. באין מונע ומעכב. וגם לעורר תאניה ואניה. כתנים ובנות – יענה. ולהוזיל דמעות באין מכלים:

ב. כאשר רוב בני אדם משוללים מכל וכל. מהידיעה הזאת ומדרכי הלימוד. ולא הסכינו בזה מתמול שלשום. מי יעיר ומי יעורר אותם. ומי יורה להם דרך הלימוד. הלא נדרש להרחיב המנהג בזה. ע"י מקום מיוחד ללימוד המוסרי. אשר שמה יתאספו רבים וכן שלמים בעת מועד ללמוד ספרי מוסר. והיה כל הבא אל הבית. וישמע קול תוגה ועצב. קול הגה והי. על מאמרי חז"ל ודברי מוסר הנוראים מיראת ה'. המחרידות כל נפש. ימס לבבו ויכנע רוחו. ויאחזהו רצון לחקות אחר מעשיהם. וללמוד גם הוא כמוהם. וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' דיעות וז"ל. דרך ברייתו של אדם. להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו. לפיכך צריך אדם להתחבר כו' ולישב אצל החכמים כדי שילמוד ממעשיהם ע"ש:

ג. הנה במצות לימוד התורה. אשר חובתה ידוע לכל. קבעת עתים לתורה היא תחילת דינו של אדם. ובכ"ז כל איש יר"א אשר קובע עתים לתורה. ישתדל לחזק את קביעותו. לבל יעבור עליה איזה מקרה ופגע. מטרדה או עצלה וכדומה. ולזה אף אם יוכל ללמוד בביתו. יבחר לו מקום בבית ה'. לילך וללמוד בבהמ"ד. למען אשר ההרגל יהיה נעשה שלטון. ונבון עוד יקנה תחבולות לחזק את עת קביעותו. להתחבר עצמו בלימודו אל הרבים. אשר ילמדו בעת קבוע. ומה גם הלימוד הנעלב הלזה. של לימוד היראה והמוסר אשר חובתו נעלם מן העין. ובעיני רבים אך למותר יחשב. והאיש אשר ידבנו לבו לקבוע עתים ללימוד הלזה. הנה רוח קל כי יחלוף. תשא לכל הקביעות על אברותיה. ועקבותיה בל יודעו. ולזאת מאד מה נורא. ומה נחוץ הדבר. לחזקה במסמרות נטועות. ע"י בית מיוחד ללימוד המוסר. ומועד קבוע לרבים והאיש אשר ירגיל א"ע לילך לבית המוסר. הנה ההרגל תנהלהו. והיראה תסעדהו. להיות המועד נכון לזה לחק קבוע ולא יעבור. כיתד נאמן בל ימוט:

ד. הבית הזה הנושא עליו חותם תיו של בית המוסר. הוא בעצמו יפרסם חובת לימוד המוסר לרבים. בראש הומיות יקרא. וברחובות יתן קולו. ואמריו יאמר. מי האיש החפץ חיים חיי השכל. לבל יטבע במצולות התאוה. או מי האיש החולה במחלת הנפש. וחפץ לבקש מזור למחלתו. סורו לתוך אהלי. כל צרי גלעד נמצא אתי. דרשוני וחיו. גם כל העובר דרך עליו יזכור כי זה המקום נועד. לדרך חיים תוכחת מוסר. כן כאשר יהיה בית מיוחד ללימוד המוסר. מקום מועד לרבים. הנה גם אלה אשר מטעמים שונים לא ילכו לבית המוסר. הנה יהיה להם עכ"פ למזכרת ללמוד לעצמם: