אור ישראל/ג

הוא מה שאמרו חז"ל בגמ' (ברכות דף ל"ג). אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שנאמר ועתה ישראל גו' כי אם ליראה גו' ע"ש. ולכאורה יפלא מאוד. מה השמיענו חז"ל בזה. הלא דבר הבחירה. הוא אחד מיסודי הדת. וזהו עיקר גדול עמוד התורה והמצוה. כי לולא הי' הבחירה ביד האדם. אין מקום לכל התורה והמצוה ולשכר ועונש. כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' תשובה כנ"ל. אולם היא הכוונה. כי כל התורה והמצוה בודאי מסורין המה ביד האדם לדעתו ובחירתו. כי כירא אלקים. כאשר איננו ירא. בכ"ז קיום התורה והמצוה בפועל. הבחירה בידו היא. אכן ישמיענו כי גם עצם היראה של יראת שמים. היא נתונה תחת כנפי הבחירה. הגם שהוא נגד דרכי השכל כנ"ל. כי איך תהיה היראה תחת שליטת הרצון. אכן כי כן גזרה חכמתו ית"ש.

וכן יובן בזה מה שאמרו חז"ל שם. אין לו להקב"ה בבית גנזיו. אלא אוצר של יראת שמים. וכפי הנראה מזה. כי יראת שמים היא בחינה נעלה מאוד עולה על כל. אך במה כחה גדול ? ולפי הנ"ל יובן היטב. כי בודאי תכלית הבחירה הוא שתהיה בחירה גמורה חפשית. בלי שום צד הכרח בעולם כלל. והנה מי שכבר רכש לו יראת שמים. הנה היראה תכריחהו לפלס מעגלותיו בדרך טובה ואורח ישרים סלולה. אולם כאשר יראת שמים איננה בטבע האדם. ורק היא מסורה תחת יד הבחירה. אם ירצה להיות עמל לבקש אותה, אם כן באין יראה מי מכריח אותו על היראה עצמה להיות עמל להשיג אותה. הוא היתרון אשר ליראת שמים על כל התורה והמצוה. כי כל התורה והמצוה על כנפי היראה תנָשָאנה. אך על איזה כנף תנשא היראה עצמה. הלא עליה אין כופה ומכריח כלל להשיגה כנ"ל. והיא רק בחירה גמורה חפשית. התלוי' רק בדעת ורצון האדם. ולזאת גדול כחה מאוד נעלה. כי אין לו להקב"ה בבית גנזיו. אלא אוצר של יראת שמים:

ועם זה נשכיל בינה. להבין דברי חכמים וחידותם. מה שאמרו חז"ל בשבת. כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים. דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו בהי עייל. ופרש"י כך אם ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות. ואם לאו אינו חש לתורתו. ולכאורה יפלא מאוד. לאיזה ענין הזכירו חז"ל בהמשל גזבר. מאי ענין גזבר לנושא המשל. הלא גם כל איש בביתו ובחומותיו. אם יהיה לו רק מפתחות מחדרים הפנימים. בלי מפתחות מהחדרים החיצונים. לא יוכל לבא אל תוך הבית. והיה להם לומר בפשטות. משל לאדם שיש לו מפתחות הפנימיות. ומפתחות החיצוניות אין לו בהי עייל. ומאי ענין גזבר לכאן:

אולם נראה כי חז"ל השכילו בחכמתם. להזכיר בהמשל גזבר לכונה עמוקה מאוד. לעורר את האדם על עמל היראה. כי הנה כל איש השורר בביתו ובחומותיו. אם לא יהיה לו מפתחות מהחדרים החיצונים. האם בחוץ יעמוד. והחדרים ישארו סגורים על מסגר ולא יפתחו. הלא ההכרח יאלצהו להשתדל להשיג מפתחות לפתוח הבית. או ישבר דלתות נחושה. וגם בריחי ברזל יגדע. אולם לא כן הגזבר הממונה בשל אחרים על הבית. אם לא מסרו לו מפתחות מהחדרים החיצונים. מה יכריחהו להיות עמל להשתדל להשיג מפתחות. או לגדע מסגרות. ובכן יוכל להיות כי השער יהיה סגור ולא יפתח לעולם. ולא יבא אל תוך הבית:

ולזאת כאשר המשילו חז"ל בחכמתם. יראת שמים למפתחות החיצונות. לפתוח בהן שערי התורה והעבודה. ומי שאין בו יראת שמים. דומה כמי שאין לו מפתחות החיצונות לפתוח הבית. בל נאמר כי בכ"ז בטח לא יעמוד בחוץ. וההכרח יאלצהו להיות עמל להשיג המפתח של יראת שמים. לפתוח השער לה'. כי לא כן הדבר. כי יראת שמים היא המפתח לפתוח השער. היינו הסיבה לקיים כל התורה והמצוה. ומי שכבר יש בידו המפתח הזה של יראת שמים. בו יפתח שערי התורה והעבודה. כי היא תכריחהו להיות ירא וחרד לשמור ולעשות. אולם אם אין בידו המפתח של יראת שמים. באין יראה מה יכריחהו על המפתח עצמה של יראה להשיגה ! כי היא רק בחירה חפשית התלוי' בדעתו וברצונו. ובכן אם לא יתן אל לבו לבקש אותה. יוכל להיות כי המפתח הזה של יראת שמים לא יהיה בידו עד עולם. ושערי התורה והעבודה ישארו סגורים על מסגר במנעול ברזל ולא יפתח. ולזה משלו משל לגזבר שלא מסרו לו מפתחות החיצונות. אשר אין לו שום הכרח לבקש מפתחות ולגדע מסגרות:

תכלית יסוד הדברים הנ"ל. יש להעמיס בכוונת הכתוב פ' נצבים. החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים. ולפי מושכל ראשון יפלא מאוד. כי הנה גדר הבחירה הוא. את אשר יבחר האדם אחד מן הדברים. על ידי הסתכלות והתבוננות. כמו מי שמונח לפניו מנות. ובודק אותם ומבחין ומתבונן בהם. ובוחר את הטוב והיפה. כל נתח טוב ושמן. ולזה דבר הבחירה נופל רק בין הדברים הדומים כמעט באיכותם. אשר יש ענין להתבונן ולהבחין בהם. למען לבחור את הטוב והיפה. אבל מי שנועל מה שיעלה בידו. או בדברים שאין צריך שום הבחנה כלל. כמו בין זהב לאבנים. או בין כוס יין הרקח. לבין סף רעל: אין זה תחת סוג בחירה כלל. וע"כ יפלא מאי ענין בחירה בין חיים למות. גם מה צ"ל ובחרת בחיים. מי גבר יהיה בידו החיים והמות. ולא יבחור בחיים:

אולם הכתוב יגלה לנו. הסוד הכמוס הזה מפלאי הבריאה בדרכי היראה. א'. כי האדם מטבעו יהיה מושלל מיראת ד' ית"ש. ב'. כי בכ"ז יש בכח האדם לשובב לו יראתו ית"ש. על ידי חפצו ורצונו להיות עמל לבקש אותה. אף כי שניהם המה נגד דרכי השכל כנ"ל. כי הנה אחרי אשר בעקב דרך התורה והמצוה כרוך החיים. ובעקב דרך בית עון כרוך המות. בל יחשב האדם כי בטח יהיה כן בטבעו לאהוב את החיים ולרדוף אחריו. ולירא מפני המות ולברוח ממנו. ע"כ יודיע לנו הכתוב. כי לא כן הוא. כי הבורא ית"ש בחכמתו מנע מטבע האדם. מורא ופחד ענשו. וכן מורא מכל הדברים. אשר תוכל להיות סיבה להכריחו על עבודתו ית"ש. כמו מורא המות וכדומה. ובכן החיים והמות. המה שוים. בטבע האדם. ואם ישאהו רוח תאותו ללכת למראה עיניו. ילך גם בדרך המות. ויזניח את טוב החיים:

הוא מה שאמר הכתוב החיים והמות נתתי לפניך גו'. כי ידוע מה שאמרו חז"ל. אין נתינה פחות משוה פרוטה. כי דבר שאין לה חשיבות לא יתואר בנדר נתינה. ומכש"כ דבר שאין לזה שום שיווי כלל. ומה גם אם עוד כל איש ירא לנגוע בזה. כי היא מות ומשכלת לא יתייחס ע"ז שם נתינה. כי מי יקבל אותה. ובאין מקבל אין נתינה. ולזה אם היה יראת ה' בטבע האדם. לירא מפחד ענשו. ולסור מני אורח המות. לא היה ענין לומר החיים והמות נתתי לפניך. כי המות לא היה בגדר נתינה כלל. כי רק את החיים יאהב האדם ויקבל. והוא דרך התורה והמצוה. ואת המות והוא דרך בית עון והתאוה יזרה כמו דוה. ובאין מקבל אין נתינה. אכן כאשר גזרה חכמתו ית"ש לשלול מטבע האדם מוראו. אימת משפטו ופחד ענשו. ולא תבעתהו שום דבר. גם מורא המות לא יחרידהו:

וע"כ יאמר הכתוב. החיים והמות נתתי לפניך גו'. כי את שניהם הנני נותן. גם המות יהיה נתינה חשובה כמו החיים. כי גם את החמדה והתאוה יאהב האדם. אף כי אחריתה דרכי מות. וצעדיה שאול יתמוכו:

אכן לבל יאמר האדם נואש. אם כך גזרה חכמתו ית"ש. לשלול מטבע האדם מוראו. והחיים והמות הם שוים בעיני האדם. מי יפירנה. ואם הוא אוהב את דרך המות. איך ישנאנה:

ולזה אמר הכתוב ובחרת בחיים. כי אהבת החיים בידך הוא. כי הקב"ה פתח לפני האדם פתח תקוה. להשיג יראתו ית"ש. עם אהבת החיים ושנאת המות. בדרך משפט הבחירה. היינו כאשר ירצה לבחור בטוב. להסתכל ולהתבונן ולהבחין. בין אושר של גורל החיים. חיי עוה"ז וחיי עד. עם עדן ויקר נצח. ובין מרירות של גורל המות עם השפטים הנוראים. אז תבין יראת ה'. ותבחור בחיים לאהבה אותה ולדבקה בה:

עפ"י הדברים האלה יאירו לנו דברי חז"ל בספרי וז"ל. לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה. שמא יאמרו ישראל. הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים. דרך החיים ודרך המות. נלך באיזו מהן שנרצה ת"ל ובחרת בחיים עכ"ל. המאמר הזה מפליא לב. איך יעלה על הדעת שיהיה רשות להאדם. לילך באיזה דרך שירצה. איה כל התורה והמצוה שקבלו ישראל מהר סיני. גם איך נמשך הטענה הזאת. ממה שנתן המקום לפניהם שני דרכים:

אולם הן הן הדברים. כי אחרי אשר דרך התורה והמצוה. היא המסילה העולה אל טוב החיים. ודרך הרע של בית עון. היא נתיבה אל מות. א"כ היה הדעת נותן שיהיה כן בטבע האדם. לאהוב את החיים. ולירא מפני המות. ואז היה כל איש מפלס מעגלותיו בדרך התורה והמצוה נתיב החיים. אולם כאשר הקב"ה מנע זאת מטבע האדם. כי גם דרך המות יערב ויבוסם לו. כי לכך אמר הכתוב החיים והמות נתתי לפניך. כי גם המות הוא נתינה חשובה כנ"ל. א"כ מה בידו לעשות. הוא המאמר. שמא יאמרו ישראל. הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה מהן שנרצה. היינו מאחר אשר שני הדרכים הם בתור נתינה. כי גם דרך המות הוא נתינה חשובה אצל האדם. וגם זה יאהב ויקבל ברצון. א"כ נלך באיזה מהן שנרצה. היינו כי אם ירצה האדם לילך בדרך המות. מה כחו לכבוש את רצונו. ולהטותו לדרך החיים. ע"ז אמר ת"ל ובחרת בחיים. היינו כי בכ"ז אהבת החיים ושנאת המות הוא בידך. כי אם תבחור כמשפט הבחירה. להיות עמל להתבונן ולהבחין ביניהם בין דרך החיים לדרך המות. אז בין תבין מה בין גורל החיים לגורל המות ותבחור בחיים: