אור חדש/פרק א/פסוק כ

פרק א/פסוק כ

ונשמע פתגם המלך (אסתר א, כ) וכו' פי' גזירת המלך להמית ושתי המלכה יהיה נשמע בכל מדינת מלכותו כי רבה היא הגזירה הזאת להמית מלכה ולכך יהיה נשמע הגזירה בכל מלכותו מאחר שהגזירה הוא רבה ובמדרש (אסתר רבה ד, י) ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר פתגם גדול אנו עתידין לשמוע מזו שנכנס למלכות ומהו ליהודים היתה אורה ששון ושמחה ויקר (שם ח, טז) ונראה כי הוקשה למדרש הזה דהל"ל אשר נעשה לא אשר יעשה כי בשעת שמיעה כבר נעשה ולכך הל"ל אשר נעשה ולכך דרש (שם א, כ) ונשמע פתגם המלך שיהיה נשמע מן מעשה הזה הוא הריגת ושתי (ספר אור חדש עמוד קז) יהיה נשמע מעשה אחר ומהו אבל גדול ליהודים כו' וזה כי כאשר השם יתברך הקדים רפואה קודם למכה שתכנס אסתר לבית אחשורוש אז הביא השם יתברך עליהם צרת המן בשביל שחטאו אותו דור ולפיכך ונשמע פתגם המלך שהוא הריגת ושתי יהיה נשמע הצרה שגזר השם יתברך בשביל חטא ישראל ואידך סבר כי לא היה הריגת ושתי כדי להביא עונש על ישראל רק כדי שיתן להן הצלחה עליונה כדכתיב (שם ח, טז) ליהודים היתה אורה ששון ושמחה ויקר, ודבר זה היה על ידי גרמת אסתר ולתכלית זה נגזר מיתה על ושתי.

ואמר עוד במדרש (אסתר רבה ד, י) אמר ר' יהודה ונשמע פתגם המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה מחה אמחה את זכר עמלק וגו' והוא סבר כי הריגת ושתי היה כדי להרוג את המן כאשר גזר עליו השם יתברך מחה אמחה זכר עמלק לכך נגזר על ושתי הריגה ותכנוס אסתר במקומה והיא הרגה את המן הצורר ולדעת כולם בא הכתוב לומר כי לא היה הריגת ושתי במקרה רק השם יתברך עשה זה למ"ד כדי להביא אבל גדול ליהודים מפני כי לשון כי רבה משמע על דבר גדול ואבל גדול היא גזירה רבה ולמ"ד ליהודים היתה אורה דבר זה הוא דבר גדול מאוד ושייך לומר כי רבה היא ולמ"ד הריגת המן למחות זכר עמלק דבר זה הוא גדול ורב מאוד.

ובמדרש (שם) עוד כי רבה היא רב ושמואל חד אמר הדא מלכותא רבתא להדא חטיתא רבתא וחד אמר חיטתא רבתא להדא מלכותא רבתי ע"כ, ופי' זה כי למ"ד הדא מלכותא רבתא להדא חיטתא רבתי סבר כי היא רבה רצה לומר כי המלכות הוא גדול והחטא שעשתה ושתי על כל מלכות הוא גדול מאוד ג"כ ואל תאמר אף שהחטא הוא גדול אין המלכות גדול וא"כ אין זה נחשב תקון גדול כאשר אין המלכות גדול לכך אמר המלכות היא גדול לחטא הזה שהוא גדול ובודאי זה הוא תקון גדול כאשר מתקנין דבר זה ואידך סבר החטא גדול להדא מלכותא שהוא רבתי סבר כי החטא הוא עיקר רק כי אל תאמר אף שהמלכות היא רבתי אין החטא כל כך גדול וא"כ אין זה תקון גדול כ"כ ע"ז אמר כי החטא הוא גדול להדא מלכותא שהיא רבתא וא"כ דבר זה הוא תקון גדול למר החטא הוא עיקר וכאשר החטא הוא גדול יש לתקן הדבר שלא יהיה עוד החטא רק כאשר המלכות הוא רבתי ג"כ אז הריגת ושתי נחשב יותר תקון ולמ"ד איפכא כי דבר שהוא במלכות שהוא גדול צריך תקון וזה הוא עיקר רק כאשר החטא הוא כל כך גדול דבר זה יותר צריך תקון.