לדלג לתוכן

אור חדש/פרק א/פסוק ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק א/פסוק ז

[עריכה]

וכלים מכלים שונים (אסתר א, ז) יראה לפי פשוטו הא דלא כתיב משונים שהיה משמע שהם משונים מן שאר כלים שיש אל שאר הבריות ולכך כתיב שונים ועוד שלכך לא אמר וכלים מכלים משונים שהיה משמע שהיו ביחד עד שבכלם יחד היה די לו לספק בהם אותם שהיו בסעודה אבל שונים משמע שהעבירו את אלו ונתנו להם אחרים לשתות בהם ובאותם לבד שהיו מין אחד היה די לשתות להם ומזה יש ללמוד ג"כ שהיו הכלים משונים אלו מאלו דאל"כ למה העבירו ונתנו אלו במקום אחרים אלא שהיה משונים אלו מאלו, ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרמ"ח) מי שהיה שותה בכוס זה לא היה שונה בו אלא מכניסו והוא שלו ע"כ, והנה פירש במדרש הזה כלים מכלים שהיו הכלים מין אחד רק מפני שלקחו הראשונים ושמו אותם בכיסים היה צריך לתת אחרים ודבר זה מפני שכל סעודה של אותו רשע שיהא סעודתו כעין מלכותא דרקיע והרי הש"י אחר שנתן דבר מה לאדם אינו חוזר ונוטל ממנו הש"י אשר הוא מפרנס הכל ונותן לו צורכיו, ובגמרא (מגילה דף יב.) כלים מכלים שונים (אסתר א, ז) משונים מבעי' ליה אמר רבא יצאתה בת קול ראשונים כלו מכלי ואתם שונים בהם ע"כ, ויש להקשות לפי זה א"כ אמאי לא נענש אחשורוש מאחר שהשתמש בכלי קודש לפי דעת הגמרא ונ"ל כי דעת הגמרא כיון שכבר השתמש בהם בלשצר ונעשו חולין ולכך לא היה העונש כ"כ ומ"מ הם לא היה להם לעשות ולא עשו רק להתפאר ולכך אמר ואתם שונים בהם כו'.

ויין מלכות רב (שם) לפי פשוטו יש לפרש היין הזה היה של מלכות שהיה חשוב ורב וזהו נקרא ויין מלכות רב ויש לפרש ג"כ ויין מלכות שהוא יין חשוב והיה היין הרבה וזהו רב והיה הרבה ולא כתב והיה יין מלכות הרבה כי לשון הרבה יש לפרש שהיו נותנים וחוזרים ונותנים עד שהי' יין הרבה ודבר זה צמצם במה אבל כאן אמר ויין מלכות רב משמע שהיו נותנים הרבה בפעם אחד כי לשון רב לשון גודל ולא נקרא גדול רק שהיה ביחד עד שהוא גדול ומפני שלא פי' עד כמה נקרא רב אמר כיד המלך כפי אשר נקרא רב אצל המלך, ובגמרא (מגילה דף יב.) ויין מלכות רב (אסתר א, ז) מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין גדול ממנו בשנים ע"כ, ויש שאלה למה עשה דבר זה ופי' זה כי היין מתיחס לאדם וכמו שהוא עניין היין כך הוא עניין האדם כל זמן שהיא ישן יותר דעתו צלול והיין ג"כ כל שהוא ישן יותר הוא יותר צלול ואמרו חז"ל (אבות פרק ד' משנה יט) הלומד מן הזקנים כאלו שותה יין ישן, ופרשנו זה כי דעת הזקנים צלולה והשכל שלהם כמו היין ישן שהוא זך וצלול ואם נתן לזקן יין שאינו כמותו היה זה גנאי לו כלומר שאין דעתו צלולה עליו ולכך נתן לכל אחד יין שהוא ישן יותר ממנו, ועוד כי יין מספר שבעים והוא כנגד חיי האדם שהם שבעים כי היין נותן חיים לאדם כי הוא משמח לבב אנוש אשר בו החיים וזה שאומרים בשתיית היין על כל כוס וכוס חיי וחמרא לפום רבנן ולכך כתיב ויין ישמח חיים הלכך כפי דחיי' של כל אדם היה נותן לו יין כי היין הוא החיים ולכך לא שייך לומר כי קנאה אתה מטיל בסעודה כי אדרבא לפי' הראשון ראוי להדר ולפאר את הזקנים ולכך ראוי שיתן (ספר אור חדש עמוד פט) לזקן אשר דעתו צלולה וזכה יין ישן כל אחד לפי מה שהוא נתן לו יין ולפי' הב' ג"כ כפי חייו נתן לו יין, ועוד יש לפרש כי יין ישן דעת זקנים נוחה המנו לכך נתן כל אחד יין שהוא יותר ישן ובזה יהיה דעתו נחה.