אוהב ישראל/פרשת בא

ויאמר וגו' בא אל פרעה וגו'. בזוה"ח. כאן רמז לו מכת ארבה. וי"ל כי הרמז הוא עד"ז. דהנה שכל האותיות שהם ממוצא אחד הם מתחלפים לפעמים. נמצא שאות ב'. מתחלף עם אות פ'. שהמה כאחד ממוצא השפתים. שהם אותיות בומ"ף. וכמ"כ אות. א'. מתחלף עם אות ע'. שהם ג"כ ממוצא אחד. שהמה אותיות אחה"ע. היוצאים מן הגרון. וזהו שאמר הש"י למשה. בא אל פרעה ר"ל שתקח אותיות בא. ותכניס אותם אל תיבת פרע"ה בחילוף אותיות פ"ע מתיבת פרעה. וכנ"ל ואז יהי' מזה תיבת ארבה. כידוע לכל. וק"ל:

ויאמר ה' וגו' הכבדתי את לבו וגו' שתי אותותי וגו'. יש לרמז בזה. ידוע כי עיקר הגלות הוא גלות הדעת. וכמבואר למעלה והוא ע"ד דיעה קנית מה חסרת. דיעה חסרת מה קנית. כי כשבא אל האדם יסורים וצרות ח"ו. אז אם דעתו ושכלו מיושבין עליו אינם נחשבין היסורין בעיניו לכלום. כי יודע ומאמין באמת שהכל הוא טובות מאתו ית' וית'. וגם כי לפעמים יראה בעיניו הטוב שימשך לו מזה לאחר זמן כנודע. והובא בספה"ק כמה מעשיות על זה. ועיקר היסורין והגלות אשר להאדם הוא כשדעתו אינה מיושבת עליו. אזי הוא מרגיש בנפשו גודל הצרות והיסורין כי אין לו במה להתחזק וליתן עצות בנפשו איך ומה לעשות. וכאשר צועק במר נפשו להש"י והוא מרחם עליו. ושולח לו דיעה מיושבת ובא להבנה אז תיכף ומיד נגאל מצרתו ודוחקו. ועד"ז הוא ג"כ גלות הכללי והבן:

והנה בזוהר הקדוש אי' פ' בראשית. עה"פ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כי תיבת מ"י הוא עלמא דקיימא לשאלה. והוא עולם הבינה. גם תיבת מ"י עולה מספר נו"ן שערי בינה. מי ברא אלה היינו התגלות הכוחות הק' העליונים בהוא"ו קצוות. ומשם הדינים נמשכין ר"ל. רק שבמקורם ושורשם שהוא עולם הבינה והדעת הם ממותקים ורחמים גמורים. ומינה דינין מתערין. וכאשר נתעלו הוא"ו קצוות למקורן ולשורשן הרמה בקודש. אז נמתקו הדינין. והנה גלות מצרים הי' ג"כ גלות הדעת ובבוא עת הגאולה נתגלה אז הדעת. ונמתקו הדינין בשורשן. כי אז הי' עליה להוא"ו קצוות ונמתקו הדינין במקורן בעולם הבינה והדעת. והדינין והיסורין נהפכו על פרעה ועל מצרים מבחי' אלה שהוא בחי' התגלות הוא"ו קצוות כי כ"א כלול מכולם. וששה פעמים ששה עולה מנין אל"ה:

ועפ"ז יש לפרש הפסוק ויאמר ה' אל משה. כי ידוע שמרע"ה הוא סוד הדעת העליון הקדוש. בא אל פרעה. היינו פרעה הוא לשון התגלות. ר"ל שהבורא בהוב"ש אמר להדעת שיתגלה כי בא עת הגאולה כי אני הכבדתי גו' למען שתי אותותי אל"ה היינו לשום האותיות אלה שהם התגלות הוא"ו קצוות כנ"ל. ומשם נמשכו כל הדינין. בקרבו דייקא. שהדינין יתהפכו על פרעה ועבדיו ועמו. ולמען תספר באזני בנך כו' התעללתי במצרים היינו השחוק וההיתול אשר עשיתי בהם. ואת מופתי אשר שמתי בם דייקא. אבל אתם בנ"י זרע קודש וידעתם כי אני ה'. המרחם עליכם ובזה תהי' הגאולה. וכיה"ר לפני הש"י שנזכה להגאולה אשר אנו מצפים ומייחלים לה'. בב"א ע"י משיח צדקנו גואל האמיתי אמן:

החדש הזה לכם וגו'. במדרש הה"ד בי מלכים ימלכו. הנה אחז"ל. דניסן הוא ר"ה למלכים. ופריך בגמרא למאי הילכתא. אר"ח לשטרות. דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין. והמאוחרין כשרין. ובאמת למלכי ישראל מניסן מנינן. וצריך להבין ולדעת מהו זה שנק' מלכי ישראל הלא באמת הש"י הוא מלך ישראל וגואלו ואומה הישראלית אינו מושל עליהם שום שר ומזל משרי מעלה. בלתי הש"י לבדו. אכן הענין כך הוא כי כל עולמות העליונים מאירים מהמלוכה העליונה. וכולם יחד מכירים מלכותו ואדנותו כי בכל עולם ועולם אדנותו ומלכותו בכל משלה. וכולם מקבלים ע"ע עול מלכותו ונרתעים מפחדו והדר גאון עוזו רק בעוה"ר היות העוה"ז עלמא דשיקרא ומלא חשכות מהקליפות החיצונים לא היו יודעים ממלכותו ואדנותו ית' וית' ואת תפארת גדולתו לא הכירו ולא היה אז בעולם מי שעל ידו יתגלה ויתפרסם מלכות שמים עד שבא אברהם אבינו ע"ה והכיר את בוראו ית' והשליך א"ע לכבשן האש באור כשדי' על קדוש' שמו ית' וית'. ובזה פירסם והודיע לכל באי העולם. כי ה' הוא האלהים. ואין זולתו. ומושל בכל. והוא היה הראשון שקבל ע"ע עמ"ש במס"נ לפרסם אלהותו ית'. ואחריו החזיק בנו ידידו יצחק אע"ה שמס"נ ג"כ בעקידה על קדושת שמו ית'. וע"י הי' קצת פירסום. והעיקר היה כשבא יעאע"ה והוליד י"ב שבטי י"ה שהם נגד ד' חיות הקודש הנושאות את הכסא כי ד' פנים להם ואחד מהם פני אדם נמצא שהיה לד' החיות י"ב פנים זולת פני אדם. נגד י"ב שבטי י"ה. וזה היה פירסום גדול למלכותו ית'. שהם היו מרכבה להמלוכה עליונה הק'. ואח"כ כשירדו למצרים ע' נפש. וסבלו עול קשה משיעבוד וגלות מצרים. עד שעלה זכרונם לפני הש"י ועשה עמהם כמה נסים ונפלאות גדולות והוציאם בידו הגדולה והחזקה ס"ר נשמות ישראל שהם היו בחי' קומה שלימה. ואז נודע לכל באי העולם כי הוא לבדו מלך על כל הארץ כמ"ש אז נבהלו אלופי אדום והתחיל להאיר המלוכה עליונה בעוה"ז בפירסום רב. ובפרט במעמד הנבחר הזה בהר סיני. ואז הכנס"י ובפרט משרע"ה. היו כסא ומרכבה למלוכה העליונה והמליכו את הבורא ב"ה וב"ש על זה העולם ג"כ וזהו ענין מלך ישראל וגואלו שהיו כסא ומרכבה להמלוכה העליונה וע"י מרע"ה וכללות ישראל נתגלה ונתפרסם מלכותו בזה העולם. וזהו ענין מלכות ב"ד. שהוא בחי' רגל ד' בהמרכבה והוא כסא ומרכבה למלוכה הק' מלכות שמים. וזהו וישב שלמה על כסא ה' למלך על ישראל. כי הכינו ה' למלך היינו שהמשיך את המלוכה עליונה להאיר בעוה"ז. סוד שישב על כסא ה' למלך. וזה הענין למלכי ישראל מניסן מנינן. היינו שהם היו סוד כסא ומרכבה להמלוכה עליונה. ולכבודו ית' וית'. מניסן מנינן שהוא עת צאת ב"י ממצרים ע"י נסים ונפלאות מאז נתגלה מלכותו גם בתחתונים. כי בכל שנה כשבא חודש ניסן נתעורר דבר זה ומתחיל להתחדש ולהאיר המלוכה העליונה כמו שהיה אז. והשתא יתפרש המשנה בא' בניסן ר"ה למלכים היינו שמתחלת אדנותו ומלכותו ית' סוד מלכות שמים להאיר בזה העולם מחדש וכאלו היום נברא העולם דבאמת בניסן נברא העולם בפועל ולכן בא אז התחדשות לכל דבר שבעולם. והימים הראשונים יפלו ומעתה מתחיל העולם מחדש להתנהג ופריך למאי הילכתא ר"ל מאי נ"מ ומה נרוויח בזה שמאז הוא התנהגות חדש. א"ר חסדא היינו המדה של רב חסדא אומרת לשטרות. כדתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין. כיון דמניסן נתחדש התנהגות העולם ומה שהיה מקודם עד ניסן הוא נחשב הכל כאפס ותוהו וא"כ כל השט"ח שהיו ח"ו על ישראל הן הנגזר עליהם. מלמעלה על כלל ישראל או על איזה יחיד והן בעולם התחתון אצל שונאי ישראל. אשר נכתב ונחתם בטבעתם להרע נגד זרע ישראל ח"ו. הכל בטל ומבוטל. ואין בהם ממש. כיון דהעולם הוא מעכשיו כמו חדש. ומה שעבר אין. וכל שיש איזה שטר שהוא חוב על איזה איש ישראל הוא מוקדם מניסן הכל פסול ובטל כנ"ל. והמאוחרין. ר"ל השטרות שיצאו על זרע ישראל מר"ח ניסן והלאה יהיו כשרין לטובתם משום שאז הוא עת רצון ורחמים גוברים. להיות הכל יוצא בכשרות. היינו להיטיב להם ולהשפיע להם כל מיני טובות וישועות. (ואצ"ל שלא יענשו על מה שעשו וקלקלו עד ניסן כי היו אז מעולם התוהו ואין מהראוי לענשם על זה.) וכעת באו לכלל עולם התיקון וההתחדשות. ובודאי צריך כאו"א לתקן כל מה שפגם עד הנה. אבל מעונשי' נפטרין. ואדרבה ונהפוך הוא שאז הם ימי רצון ימי גאולה והוא ית' משפיע לזרע ישראל כל מיני ישועות וחסדים טובים כיה"ר אמן:

וזהו פי' המדרש בי מלכים ימלכו. היינו מניסן מתחלת מלוכה העליונה להתחדש ולהאיר בכל העולמות. והימים הראשונים היו מעולם התוהו. אך מכאן והלאה יתחדש על זרע ישראל בכלל ובפרט כל גזירת טובות ישועות ונחמות אמן:

עוד בפסוק הנ"ל. במדרש משל למלך שקידש אשה וכתב לה מתנה מועטת כיון שלקחה כתב לה מתנה מרובה כך עוה"ז הוא אירוסין שנא' וארשתיך לי לעולם לא מסר להם אלא סוד הלבנה שנא' החודש הזה לכם אבל לימות המשיח יהיו הנשואין שנא' כי בועליך עושיך. באותה שעה הוא מוסר להם את הכל שנא' והמשכילים יזהירו גו' ככוכבים לע"ו עכ"ל. להבין מהו הענין שלעתיד ימסור לנו הכוכבים והמזלות. אם לקדשם כמו שמקדשין בזה"ז הלבנה זה אינו. כי בשלמא קידוש הלבנה בזה"ז יש בזה נפקותא להלבנה מפני שהיא משתנית כמאחז"ל פעמים שהיא באה בארוכה ופעמים שהיא באה בקצרה. היינו לפעמים בא מולד הלבנה מרוב רחמיו. וזה בארוכה ולפעמים מולד הלבנה היא מז"א. וזהו בקצרה היינו ברוב דינים. והכל תלוי רק בנו שרק אנו יודעים ממנה ומקדשין אותה. כי בין שבא' בארוכ"ה ובין בקצר"ה אינו ראוי לגלו' להחיצוני' כשהיא באה בארוכ"ה כדי שלא יתקנאו בה. וכשהיא באה בקצרה. כדי שלא יתאחזו בה וזהו ענין פי' הכתוב אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה. כי הלבנה נק' בלשון יון אסתהר כמ"ש בגמ' וזהו אין אסתר מגדת היינו אין הלבנה מגדת ואומרת המולד שלה להחיצונים. כי מרדכי הוא צדיק יסוד עולם צוה עליה אשר לא תגיד. וכ"ז הוא בהלבנה אבל בשאר מזלות וכוכבים כיון שאינם משתנים ואינם באים פעמים בארוכה ופעמים בקצרה א"כ לאיזה טעם יהיו נמסרים בידינו לעתיד.

אכן נ"ל שלע"ל יהא נמסר לנו פעולת השמש ושאר המזלות והכוכבים. כי לע"ע הנה כל כוכב הוא פועל פעולתו שהוטבע בו. אבל לעתיד יהא הכל מסור ביד הכנ"י בבחי' א"ח עטרת בעלה. היינו שיכתיר את עצמו כביכול הש"י בהכנ"י ויהיה הכנ"י אז בבחי' כתר שהוא יותר גבוה מכל העולמות ויהיו כל העולמות עליונים ותחתונים מתנהגים על ידינו. וזה יומשך ממה שישראל ימליכו את הש"י ע"ע ויקבלו עמ"ש באה"ר. ולעיין ולהשגיח ע"כ עובדא אם הוא רצון המלך יעשה אותה. וא"ל יתאמץ בכל כח ועוז לקיים גזירותיו ועי"ז הוא מקשר חכמה עילאה בחכמה תתאה ועפ"ז יתבאר מ"ש בתיקוני זוה"ק וז"ל והמשכילים יזהירו כו' כד אית משכילים בישראל דידעין לזרקא אבנא לאתר דאתגזרת מתמן. וידוע שכל התוארים והשמות והכינוים היו להבורא ב"ה וב"ש עד שלא נברא העולם זולת תואר מלך. כי אין מלך בלא עם ולהיות רצון הקדום הפשוט היה להתתאר בתואר מלך. לכך עלה במחשבה לפניו ית' להאציל העולמות כדי שיתגלה ויוכר מלכותו בעולם. ונמצא שמלכות עלה במחשבה תחלה וזהו שיסד הפייט. מלכות עד לא קדם קדומה. וזהו אבן שתיה שממנה הושתת העולם כולו כנזכר בגמ' היינו השכינה נק' אבן. משם רועה אבן ישראל. וזהו אבן שתיה. כי עבור שהיה רצון המאציל לתואר מלוכה. היינו סיבה אמיתית שהושתת העולם והנה כשהאדם ממליך את הש"י ע"כ אבר ואבר ובזה עושה רצון הבורא ית' שהיה לו תואר מלך. אז האיש הלזה מעלה מלוכה הק' עד מחשבה עליונה כמו שהיתה מימי קדם. כשעלו כל העולמות במחשבה לפניו ית'. וזהו ענין קישור חכמה תתאה בחכמה עילאה וזהו ג"כ פי' דברי התזוה"ק דידעין לזרקא אבנא היינו אבן שתיה בחי' מלכותא קדישא לאתר דאיתגזרת מיניה. היינו לשורשה ולמקורה. הוא מחשבה הקדושה הקדומה שעלתה לפניו ית' לבריאת העולם. וכשיזכה איש ישראלי לבחי' זו להעלות המלוכ' הק' למחשב' עליונ' הקדומ' אז מתנהגים כל העולמות ת"י המלכות הק' וז"ש המדרש שלע"ל יהי' הכנ"י בבחי' זו להעלו' הכנ"י סוד מלוכ' הקדוש' להיות עטרת בעלה וכנ"ל ואז יהיה נמסר בידה הכל. ומביא ראיה מהפסוק והמשכילים יזהירו גו' הרקיע. כמאן דנהיר הרקיע.

ועפ"ז י"ל הפסוק ויקח את האבן. היינו השכינה הק'. אשר שם היינו המאציל מראשותיו לשון ראשון ר"ל שלקח יעקב את המלוכה הק' שעלתה לפניו ית' במחשבה ראשונה מכ"ע כנ"ל. וישם אותה מצבה. היינו שהמשיך לה מוחין קדישין עילאין. וממוחין די"ה. ויצק עליו שמן שהמשיך לה מוחין מחכמה עילאה ונעשה יחוד ת"ת בח"ע) מ"צ בא"ת ב"ש. הם. י"ה. היינו המוחין שהמשיך להשכינה הק' וזהו מלוכה. פי' מ"צ בה היינו ששם בה מוחין קדישין מוחין די"ה. כנ"ל. וכל הנ"ל יהא אי"ה בביאת משיח צדקינו שאז יכתיר את עצמו כביכול הקב"ה בהכנ"י וכתיב תשית לראשו עטרת פ"ז. היינו שהקב"ה יכתיר את משיח צדקינו בעטרה של פ"ז הוא מנין לבנ"ה היינו מילוי דמילוי של שם הק' מ"ה שיש בו מ"ב אותיו' והוא הנק' מ"ב דמ"ה שהוא מספ' פ"ז והוא הכת' שאנו עושין כשאנו מתחילין לילך מעשיה ליצירה ואומרי' ב"ש שיש בו פ"ז תיבות כמבואר. וכן יה"ר מלפניו ית' שיהא כל הטוב הנ"ל במהרה בימינו אמן:

דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור וגו' אבות שה לבית במדרש הה"ד אלהים יראה לו השה לעולה בני. ובהעיר לב י"ל ע"פ פשוטו הנה יש כמה ב"א שעושין מצוה אחת ואין טעם ומחשבה של אדם זה בעשייתו המצוה. כטעם ומחשבה של אדם הזה בעשייתו מצוה זו גופה. דעיקר הוא הכוונה זכה ורצויה בעשייתה ר"ל כשהאדם עושה מצוה יהא בכל לבו ונפשו ומאודו בדו"ר ולמסור נפשו עליו מחמת שבוער בלבו אהבת ה' מאוד כמ"ש אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ויהיה מתוק לו עשיית המצוה יותר ויותר מכל מיני מתיקות שבעולם ויהא שש ושמח כמוצא שלל רב ויותר. ועי"ז עושה אותה במס"נ ולא יבוש מהמלעיגים עליו. וכמ"כ במצות קרבן פסח שציוה הש"י שיקחו להם בעשור לחודש טלה ויקשרו אותו בכרעי המטה ולהיות מוכן לשחטו בע"פ והנה היו ביניהם כמה אנשים מן הע"ר וכדומה שלא היו מאמינים בדבר זה שיגאלו. והיו מתלוצצים מזה. אמנם הכשירים שבישראל בני אברהם יצחק ויעקב. תפסו אומנות אבותיהם הק' בידיהם ומס"נ להש"י לקיים מצותו וקשרו הטלה בכרעי המטה הגם שהיו תועבת מצרים כמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים גו' עכ"ז לא חששו לזה וקיימו פקודת מלכנו כולם כאחד במס"נ באמת ותמים. אחד מחמת גודל האמונה שהאמינו בנ"י בהש"י ובמשה עבדו שבודאי תהי' הגאולה. והב' מחמת שהש"י צוה לעשות כן עשו פקודתו ית' לקיים מצותו במס"נ כמו יצחק אע"ה בעת העקידה שפשט צוארו לקיים דבר ה' ולא חששו לדברי המלעיגים והליצנים. כמו שרי ועבדי פרעה אשר יראו זאת וישחקו עליהם. וזש"ה דברו אל עדת ב"י הם הכשירים כנודע בכ"מ שמתאר אותם בשם ב"י. הם ישראל ממש. בעשור לחודש ויקחו להם איש היינו שכל איש ואיש יקיים המצוה זו. שה לבית אבות. שיהא השה הזה נלקח על בחי' וכוונה שהי' השה של אבות בעקידת יצאע"ה וכנ"ל. וזה"ש המדרש הה"ד אלהים יראה לו השה לעולה בני כמו שמס"נ אברהם ויצחק עבור אהבת הש"י ובזו הבחי' ממש יקיימו ג"כ לקיחת הטלה ביו"ד לחודש. והוא ע"פ פשוט:

עי"ל באופן אחר הנה ידוע שהכנ"י נמשלה לשה כמ"ש שהפזורה ישראל. וכמאחז"ל צדקת פזרונו בישראל צדקה גדולה עשה הקב"ה עם הכנ"י שפיזר אותם בין האומות כדי שיתוספו עליהם גרים. היינו דעיקר כוונת הגלות אף שהוא בדרך עונש אך עכ"ז הוא לטובתינו. דהש"י חס על נשמות ישראל. והנ"ק המפוזרים בד' כנפות הארץ. ואילו היו זוכים ישראל ועושים רצונו של מקום היו יכולין לישב על אדמתן אדמת הקודש. בהשקט ובטח. וכל הנ"ק בכל מקומות מושבותיהם היו נמשכים מאיליהם אל הכנ"י ולא היו נצרכים לטרוח אחריהם. כי היה הענף נמשך אחר השורש. אך בעוה"ר שקלקלו מעשיהם ואין בהם שוב כח זה. ואעפ"כ הש"י חס עליהם לבל ידח מהם שום נדח ח"ו. והוצרך לפזר את ישראל בין האומות כדי שילקטו כל הנ"ק אשר הם מפוזרים כמו שהיו בגלות מצרים כמאחז"ל ע"פ וינצלו את מצרים שעשאום כמצולה שאין בו דגי' ר"ל שלקטו כל הנ"ק שהיו מובלעים בהם והוציאו בולעם מפיהם ולכך נא' לא תוסיפו לראותם עוד כנודע ליו"ח. מחמת שלא השאירו שום ניצוץ הקדוש. וגמרו מלאכתן מלאכת הקודש וזהו הגלות. ר"ל שהעיקר והשורש מוכרח להיות נע ונד ממקומו ולילך בגולה ללקט הענפים היינו כל הנ"ק שלו ולאספם אל השורש. ועפ"ז יש לכוין דברי המדרש גלתה יהודה מעוני מלחם עוני על שאכלו חמץ בפסח. ר"ל לא שאכלו חמץ בפסח ממש כפשוטו. אכן נודע דתחילת היציאה שאדם יוצא ממצרים מי"צר י"ם. היינו מעמקי הקליפות והחיצונים ומבית האסורין של היצה"ר אל החירות אז מיד נכנס למקום קדושה ראשונה הנק' פסח והוא אור רוחני מאוד ובחי' זו נק' אמונה. שהאדם משליך מעליו כל אמונות זרות ונכנס תחת האמונה הק' להיות לו דיעה ישרה ונכונה בלתי למען שמו ית'. וזהו בחי' מצ"ה הנק' בזוה"ק מהימנותא קדישא. והאדם צריך לשמור בחי' זו מאוד מכל מיני מחשבה רעה ודיעה כוזבות ח"ו ואפילו משהו חמץ או שאור הוא מעכב שהוא היצה"ר רק צ"ל האמונה זכה ונקי' מכל נידנוד רע וחימוץ. וזה הי' בעת יציאת מצרים שזכו להגאולה ע"י האמונה שלימה שהיו להם אז כמ"ש ויאמן העם. ודבקו באהבת ה' משארותם צרורות בשמלותם על שכמם מגודל האמונה והבטחון שהי' להם אז. אבל ח"ו כשאבדה האמונה מן הארץ ונתערבה בדיעות כוזבות ובאמונות זרות. אז ח"ו הכניסו חימוץ להקדושה ולא היו דבוקים בשורש הקדושה ויסוד האמונה אשר עבור זה היו כל הענפים נמשכים אל מקורן ושורשן. ועי"ז שנתקלקלה האמונה בידם ואז הוכרחו לנוד ממקומם ולילך בגלות לחזור על הענפים לאסוף אותם למקורן ולשורשן וזש"ה שכן ארץ ורעה אמונה ר"ל שיש יכולת בידך את הכנ"י לשכון בארצך א"י הק' ולא תצטרך לחזור בגולה אחר הנ"ק שנתפזרו. כי הם מאיליהם יתקבצו אליך. אך העיקר שתהי' דבוק וקשור בהיסוד והשורש. וזה"ש ורעה אמונה לשון התחברות היינו שתחבר א"ע בהאמונה בקשר חזק ואמיץ. וזה"ש גלתה יהודה מעוני. ר"ל מה שהוצרכו לגלות ממקומם ולהיות מפוזר בין העמים זה בא מעוני מחמת שאכלו חמץ בפסח. היינו שאבדו האמונה. ונפרדו משורשם ונתבלבלו בדיעות זרות וכוזבות המחמיצים לבו של אדם ר"ל:

וזש"ה דברו אל כל עדת ב"י גו' שה לבית אבות. היינו שכל איש יקח ויברור לעצמו דרך ישרה שיהי' השה לבית אבות ר"ל השה פזורה שהיו מפוזרים עד הנה בין המצרים והשורש נגלה ממקומו ללקט הענפים ובאמת מהראוי והנכון שיהא דבוק לבית אבות. היינו שיהיו דבוקים בשורשם. ויהי' להם אמונה שלימה וזכה וברורה בלי שום סיג ח"ו. שה לבית ר"ל שהגיע העת והזמן שיהי' השה נאסף אל הבית. ולא להיות נע ונד ממקומו לטרוח אחר הנ"ק לאספם ולקבצם. והש"י יזכנו להיות מן המאמינים בו באמת ובלב תמים ויקבץ נדחינו הנפזרים מד' כנפות הארץ אל מקורן ושורשן ויקוים בנו במהרה כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות כיר"א:

קדש לי כל בכור. במדרש ר' נתן אומר אמר הקב"ה למשה כשם שעשיתי יעקב בכור שנ' בני בכורי ישראל כך אני עושה למלך המשיח בכור שנ' אף אני בכור אתנהו. עליון לכל מלכי ארץ. לכך קדש לי כל בכור. עכ"ל המדרש. להבין דברי המדרש האלו גם לבאר טעם וענין קדושת בכור גם למה היתה יציאת מצרים ע"י מכת בכורות דוקא. ובהעיר לב י"ל כי הנה ידוע כי יש צירופי אותיות מהא"ב משולשים בסוד אי"ק בכ"ר גל"ש. דמ"ת. הנ"ך. וס"ס. זע"ן. חפ"ף. טצ"ץ. ואות ראשון מכל צירוף הוא יחידית ואות השני הוא עשירית ואות שלישי הוא מאות. כי ה' אותיות מנצפ"ך הם נחשבים אחר כלות הא"ב היינו אחר התי"ו כתובים האותיות כמנפ"ץ נמצא תי"ו הוא ד' מאות. וך' פשוטה הוא ה' מאות ומ"ם סתומה הוא וא"ו מאות. ונו"ן פשוטה. היא ז'. מאות. וף' פשוטה הוא ח' מאות וץ' פשוטה הוא ט' מאות. והנה אי"ק מספרו אל"ף. במילואו שעולה מנין קי"א. וכן בכ"ר הוא מספר שני אלפי"ן. וגל"ש הוא מספר ג' אלפי"ן ודמ"ת הוא מספר ד' אלפי"ן והנ"ך הוא מספר ה' אלפי"ן כי ך' פשוטה נחשבת לה' מאות כנ"ל. ועד"ז הם כל הצירופים מא"ב הנ"ל. וכן אי"ק בחילופי אותיות מצירוף א"ת ב"ש הוא דמ"ת ועולה מספר ד' אלפי"ן. וכן בכ"ר בא"ת ב"ש הוא גל"ש ועולה מנינו ג' אלפין. והכל הוא לידע ולהודיע שכל הכוחות שישנם בעולם הם כולם דבוקים באלופו של עולם ובאחדות הפשוט. והוא ממלא כל עלמין. ולית אתר פנוי מיניה. ואם יצוייר ח"ו שיופרד ויופרש איזה כח משורשו ומאחדותו אזי כאפס ותוהו נחשב. והנה הצירוף של בכ"ר הוא אותיות שניות היינו ב' שני' לאות א'. שהיא תחלת יחידית. כ' הוא שני' לאות יו"ד שהוא התחלת העשיריות. ר' היא שניה לאות ק' שהוא תחלת המאות. והגם שהם אותיות שניות עכ"ז המה דבוקים בשורשם ואחדותם באלופו של עולם וכנ"ל. והנה פרעה הרשע היה מכחיש ולא היה מאמין באלופו של עולם ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו והיה דבוק בשניות לבד. שמשם מתחילין כוחות נפרדים. ועי"ז היפך עליו מענ"ג לנג"ע ע"ד אין למעלה מענ"ג. ואין למטה מנג"ע. והיפך מדת הדין על עצמו ועל עבדיו והביא עליו ועל עבדיו נגע מאחד אחדות הפשוט כי הרשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד:

ועפ"ז יש לפרש הפסוק עוד נגע אחד אביא גו' היינו מאחד אחדות הפשוט האמיתי. אביא על פרעה נגע. כיון שהיה דבוק רק בכוחות השניות הנפרדים ולא הי' מאמין באחדות אמיתי הפשוט. ולזה היה יציאת מצרים ע"י מכת בכורות כמ"ש והכיתי כל בכ"ר היינו שאכה ואשחית כל הדבוקים בכוחות השניות הנפרדים ואינם דבוקים כלל באחדות. אכן ב"י עם ה'. נק' בני בכורי ישראל. כיון שהם דבוקים בהאחד אחדות הפשוט ומאמינים בשלימות שהוא לבדו הוא ואין בלתו. וכל הכוחות והויות שישנם בעולם הכל הוא מאתו י"ת וי"ת. דאיהו חד ולא בחושבן וכד איהו אסתלק מינייהו אשתארן כולהון כגופא בלא נשמתא. ויעאע"ה קרא הקב"ה בני בכורי ישראל. לאשר הוא בבחי' כוחו וראשית אונו כביכול כי הוא בחי' כח ראשון שהיה גורם לבריאת העולמות. ע"ד ישראל עלה תחלה במחשבה להבראות. ויעקב הוא בחי' אמ"ת אשר הי' מרכז האמצעי לכל העולמות. והוא הקיום וההעמדה לכל העולמות. וא' ראש האותיות הוא בראש התיבה. ותי"ו שהוא סוף האותיות הוא בסוף התיבה. ומ"ם שהוא אמצע האותיות הוא באמצע התיבה. והוא הוא הכח בבחי' בכ"ר וראשית אונו. והוא דבוק באחדות אמיתי הפשוט. וידוע שעיקר אצילת ובריאת כל העולמות היה כדי שיתגלה ויתפרסם אלהותו ית' לכל באי העולם. ויכירו כח מלכותו ית'. ע"ד אין מלך בלא עם וידעו כל באי עולם כי הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו. ומלכותו בכל משלה. והוא האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה את כל הכוחות והויות הנמצאים בכל העולמות. ולטעם זה נלקו המצריים במכות גדולות נוראים ונפלאים בכמה כוחות שונים כדי שעי"ז יתגלה ויתפרסם מלכותו ית' וכוחותיו הנפלאים לידע שהוא כח כל הכוחות כולם ולו הממשלה בשמים ובארץ ובכל אשר בהם. בהמאורות ורוח סערה עושה דברו. ומזה תקיש על כולם. וזש"ה ולמען תספר באזני בנך גו' וידעתם כי אני ה'. שעי"ז נתגלה ונתוודע מלכותו י"ת וכוחותיו הנפלאים לבנ"י עם סגולתו וקצת נתגלה ונתפרסם ג"כ בעולם אשר שמעו את הנפלאות הנוראים ההם ומזה נתוודע להם כי הוא לבדו מלך ומושל בכל הכוחות הנמצאים בעולם וכולם דבוקים באחדות האמיתי. ונמצא ראשית התגלות אלהותו ומלכותו ית' בעולם אשר זהו תכלית כוונת בריאת העולמות נתגלה ע"י ישראל בצאתם ממצרים. ולזה נק' בני בכרי ישראל בבחי' ראשית אונו כביכול וכנ"ל. אכן עדיין לא נשלם כוונת הבריאה בתכלית השלימות. כי לא נתגלו עדיין כל כוחות הק' של המלוכה עליונה הק'. רק קצת כוחות נתגלו. וגם כי לא נתפרסם אז בכל העולם כולו מקצהו ועד קצהו. אמנם כן בביאת משיח צדקנו ב"ב אז יתוודע ויתפרסם ויתגלו כוחות חדשים מהמלוכה הק' שלא נתגלו עדיין ואז יתוקן העולם במלכות שד"י. וכל ב"ב יקראו בשמו של הקב"ה. ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לו יאתה המלוכה. והוא כח כל הכוחות והויות שבעולם ומלכותו בכל משלה. וזה יהיה ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

וז"ש הכתוב כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות. ולזה נק' מלך המשיח ג"כ בבחי' בכ"ר. כי ע"י יתגלו כוחות חדשים נוראים ונפלאים לכל העולם. וידעו כולם שהכל דבוק באחדות הפשוט. וזהו אף אני בכ"ר אתנהו עליון למלכי ארץ. היינו כי הוא יקרא ג"כ בבחי' בכ"ר וראשית אונו כביכול שע"י יתגלו כוחות חדשים. ויתפרסם שהש"י לבדו הוא מלך עליון ע"כ מלכי הארץ. מקצה הארץ ועד קצהו אז תושלם כוונת הבריאה ותענה המלוכה הק' אל הרצון הקדום. ואז יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים וכאשר מבואר לעיל פ' ויחי. ולרמז זה ציוה הש"י קדש לי כל בכ"ר היינו לקדש ולהעלות ולדבק ולייחד כל בחי' בכ"ר שלהם בחי' שניות כנ"ל. באחדות אמיתי הפשוט. ולהעלותם לבחי' חכמה קדישא. שהוא בחי' קודש ישראל לה'. ראשית תבואתו. והמשכיל יבין כ"ז. וכיה"ר שיתגלה ויתפרסם מלכותו ואלהותו ית' וית' לכל באי העולם ע"י משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן:

עוד בפסוק הנ"ל. במדרש א"ר יוסי. כשם שקידשתי את יעקב וקראתיו בני בכרי. כך עתיד אני כו' בכור אתנהו כו' שצויתי את ישראל לזכור את מעב"ר כו' יצאתם ממצרים. עכ"ל. כל מי שיש לו לב דעת ועינים לראות יוכל לראות בעיני שכלו כמה גדולים יקרים ונפלאים דברי תוה"ק המתוקה מדבש ונופת צופים אשר ממנה טעמו חז"ל והאירו עינינו ג"כ לראות את דרך עץ החיים. כי בראש פרשה זו כתיב ולמען תספר באזני בנך גו' וידעתם כי אני ה'. ולכאורה הפסוק הזה כולו מיותר. אך התוה"ק סמכה בזה את לב השואל שלא יקשה לו למה היה לו להש"י להאריך כ"כ עם אותו הרשע להביא עליו עשר מכות ולהתרותו קודם כל מכה. הלא היה יכול להוציאם משם בכוחו הגדול היינו שיביא מורך בלבב פרעה ועבדיו ועמו ויפול עליהם אימה ופחד. שישלחו תיכף ומיד את ישראל ממצרים בלי שום עיכוב כלל. לזאת הודיענו הכתוב במה שאמר את אשר התעללתי במצרים. שנדע הטעם מה שהביא הקב"ה אותנו להגלות ולהיות משועבדים ת"י אומה השפלה כי מאתו לא תצא רעה ח"ו. רק לפי שהחטא גורם על מה שאנו הולכים אחר עצת יצה"ר. ונמשכים אחר תאוות עוה"ז. ולכן הוא ית' מצרף אותנו כצרוף את הכסף. ע"י שיעבוד הגלות כדי שנשוב אליו באמת ובלב שלם. אבל אח"כ כשאנו עושים רצונו של מקום אז הוא ית' נוקם את נקמתינו מאומה הרשעה ונופלים כקש נידף. כדרך המצרף כסף שנשאר הכסף מזוקק. ואז הסיגים נופלים מאליהם. וזש"ה ולמען תספר גו' אשר התעללתי במצרים. ועוד שנית וידעתם כי אני ה'. היינו ע"י שנראה המופתים הגדולים ואותות הנוראים אז יתגלה לנו אלהותו ית'. ותקבע האמונה בלבנו שהבורא ב"ה וב"ש הוא לבדו מנהיג כל הברואים והוא לבדו אלהינו עשה כל העולמות עליונים ותחתונים וכל אשר בהם ובידו הכח והממשלה לעשות הכל כרצונו. וז"ס ועברתי באמ"ץ. ר"ל שיתגלה אלהותו ית' ושהוא מלך ע"כ הארץ. ועי"ז ומת כל בכור באמ"ץ. ולהבין זאת צריך להבין ולבאר ענין בכ"ר מה שציוה הש"י לקדש כל בכור באדם ובבהמה. ואפילו בפירות ציוה להביא בכורים מהפירות שמתבשלין בראשונה. ונראה הטעם כי שם בכור על תולדה הראשון הנולד מן האב. והאותיות של בכ"ר מוכיחות על זה. כי אות א' הוא אות הראשון של מספר היחידית. ותיכף אחר הא' בא אות ב'. ונמצא הא' הוא האב של המספר והב' הוא המקור הראשון הנולד מהאב. וכן האב של מספר העשירית הוא יו"ד. ותיכף אחר היו"ד בא אות כ'. שהוא מקור ראשון הנולד מהאב. וכן האב של מספר המאות הוא ק'. ותכף אחר הק' בא אות ר' נמצא שאותות אי"ק הם האבות. למספר יחידית עשירית מאות. ואותיות בכ"ר הם המקור הראשון היוצא מהאבות ואות הא' לפי שהוא האות הראשון מכל האותיות הוא כולל את כולם. כי אל"ף גימ' קי"א אותיות אי"ק ועד"ז היה ג"כ בבריאת העולם כשרצה הקב"ה ברצונו הפשוט לברוא את העולם עבור ישראל שעלו במחשבה תחלה כדי שיתגלה אלהותו עליהם ע"י כחותיו הק' והנוראים ויקבלו כולם את עול מלכותו עליהם והיה ה' למלך ע"כ הארץ כי אין מלך בלא עם. אשר ע"כ האציל הש"י את כחותיו הק' והנוראים הנעלמים ממקורות העליונים שהם חב"ד דרך הג' קוין הינו דרך קו ימין האציל את מדת החסד לאברהם שהוא הודיע לכל באי העולם את חסדו הגדול ית' לעורר את לבבם לאהבת הש"י וע"י קו שמאל האציל אתכח גבורותיו הק' שהוא פחד יצחק שהוא הודיע בעולם גבורות הש"י. ואיך יש לירא מהשי"ת הנכבד והנורא. וע"י קו אמצעי שהוא יעקב אע"ה האציל מדת האמת שהוא התענוג האמיתי והוא המרכז האמצעי לכל העולמות מה שאין בהם שום נקודה של שקר ח"ו. רק הכל אמת צלול וברור. ואחר שנשלם הקו שלישי כמ"ש תתן אמת ליעקב היה הוא התולדה הראשון של רצונו ית' שע"י נתגלה אלהותו ית'. להתולדות שיצאו ממנו שהם י"ב שבטי י"ה. נגד י"ב גבולי אלכסון וע' נפשות הק' שהם נגד ע' אנפין לאורייתא ואח"כ יצאו מהם ס"ר מישראל שהם ס"ר נשמות קדושות מאוד שכל אחד היה אילן בפ"ע ואז נעשה עולם מלא שקבלו כולם את עול מלכותו עליהם ולפי שיעקב אע"ה היה המקור הראשון להתגלות אלהותו ית' לזה קראו הש"י בשם בכ"ר כנ"ל. כמ"ש בני בכורי ישראל. ולפ"ז נוכל להבין שגם בצאת ישראל ממצרים שהראה השי"ת נסים ונפלאות גדולות מאוד אשר עדיין לא היו בעולם ונעשה אז התגלות אלהותו ית' מחדש ע"י שראו הכוחות הק' וקבלו עול מלכותו עליהם באמת ובלב שלם אז בודאי שייך להם משפט הבכורה וזה"ש ועברתי באמ"ץ ר"ל שיתגלה אלהותו ית' וית'. והשאר חסר חבל על דאבדין כו':

ראוי לתת לב למה בכור לנחלה לירש את אביו תלוי באב שהוא ראשית אונו. וכמ"ש כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכור'. וקדושת בכור באדם ובהמה לפדותו תלתה התוה"ק בפטר רחם לאמו:

וי"ל כי הנה בן מאבא ירית לאשר היה כלול במוח האב ובמחשבתו. ואב"א הוא חכמה ושם הוא העיקר בחי' ראשית אונו. וכנ"ל. בבחי' קודש ישראל לה'. ראשית תבואתו. ולזה לו משפט הבכורה לירש את אביו. אמנם קדושת הבכור הכוונה הוא כמבואר למעלה בסמוך להעלות הכוחות השניות ולדבקם ולייחדם למדת קודש ולאחדות הפשוט. והנה כוחות השניות שורשן מאימא קאתיין שהוא בחי' בינה אשר משם דינין מתערין. והבורא ב"ה וב"ש ציוה לקדשם ולהעלותם לשורשם לעונג העליון האחדות לזה תלוי בפטר רחם לאמו. פתיחת הרחמים והחסדים. והמשכיל יבין כ"ז וידום. ואם יש שגיאה בהעתק ח"ו. השי"ת יכפר: