אגדת בראשית/לו

כתובים.

[א] שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא א). זש"ה עד שיפוח היום וגו' (שה"ש ב יז) לפי שישראל משתעבדים במלכיות, הם אומרים רבון כל העולמים עד מתי משתעבדי' בנו, שנאמר עד אנה אשית עצות בנפשי וגו' (תהלים יג ג), והקב"ה אומר להן, עד שיפוח היום, יפוח יומא ואינון ערקין, שנאמר ונסו הצללים (שה"ש שם), אלו המלכיות, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמי' ו ד), וכן משה אומר סר צלם מעליהם וגו' (במדבר יד ט). באותה שעה ישראל יושבין בשלוה ואומרים לבך יהגה אימה וגו' (ישעי' לג יח), אימה זו מלכות בבל, וארו חיוא רביעאה דחילא אימתני ותקיפא (דניאל ז ז). איה סופר (ישעי' שם), איה הן הנמקין שלה, איה שוקל (שם שם), היכן הן גולגליאות שהיו שוקלין להן המס, והקב"ה אומר להן אל תתירא את עם נועז לא תראה (שם שם). ונסו הצללים, חסרין שני דברים. וחוזרין שני דברים, שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם וגו' (ישעי' לה י ונא יא). הרי שנים. ונסו יגון ואנחה (שם שם), הרי שנים. לפיכך הוא אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים (שה"ש ד ו), בזכות מי, בזכות שאמר אלך לי אל הר המור (שם שם), זה אברהם. מה המור ראש לבשמים כך אברהם ראש לצדיקים. ואל גבעת הלבנה (שם שם), זה יצחק שקרב במזבח כלבונה, שנאמר וישם אותו על המזבח וגו' (בראשית כב ט). אמר לו אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב). התחיל יצחק צווח, אשא עיני אל ההרים וגו', לא עשה, אלא וירא והנה איל וגו' (שם שם יג), אותה שעה אמר עזרי מעם ה' וגו' (תהלים קכא ב).