אגדת בראשית/לד

תורה.

[א] ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א). זש"ה אשת חיל מי ימצא וגו' (משלי לא י), כל הפסוק הזה נדרש בשרה, למה שכתיב למעלה ואחרי כן קבר אברהם וגו' (בראשית כג יט), כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זקנה, ואברהם זקן, ורוח הקדש צווחת ואומרת אשת חיל וגו', משל לחובל גבור (פי' מנהיג הספינה), שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות, בא עליו פירטון (פי' שוללים ושודדים בלע"ז קור"סאר) ועמד והרג כולן, לאחר זמן הגיע לפתח הלימין (כמו שאמרו פעם אחת לא נכנסו ללימין ובא עליו רוח קשה, ונשברה עד שחשיכה (עירובין מ"א) פי' בלשון יוני חוף הים ומושב הספינות), ובא עליו רוח קשה ונשברה ספינתו, התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי, אמרו לו אתמול היית מכבש את המים, והורג את הפיר"טין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך, אמר להם כל זמן שהיתה ספינתי קיימת, הייתי גבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי, כך אברהם גבור באו עליו פירטי"ן ועמד והרג כולן, שנאמר ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם (בראשית יד טו) ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד, ראה גבורה שהיתה בידו, שנאמר בעצם היום הזה נמול וגו' (שם יז כו), אמרו לו אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב ברוך אברם לאל עליון וגו' (שם יד יט). ועכשיו את אומר גר ותושב וגו'. אמר להם ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר ואקברה מתי וגו' (שם שם), מיד ואברהם זקן. אשת חיל מי ימצא (משלי לא י). זו שרה, כי אשה יפת מראה את (בראשית יב יא), בטח בה לב בעלה. אמרי נא אחותי את (שם שם יג). ושלל לא יחסר. ואברם כבד מאד (שם יג ב). גמלתהו טוב ולא רע, ולאברם היטיב בעבורה (שם יב טז). דרשה צמר ופשתים, שאף היא הייתה מקיימת את המצות כאברהם, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב). היתה כאניות סוחר, שהיתה בעבר הנהר ובאת לה לארץ כנען. ותקם בעוד לילה, וישכם אברהם בבקר וגו' (שם יט כז). זממה שדה ותקחהו, זה שדה המכפלה, שנאמר ויקם השדה והמערה וגו' (שם כג כ). מפרי כפיה נטעה כרם, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז). חגרה בעוז מתניה, בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם [אמר לה] מהרי שלש סאים וגו' (בראשית יח ו). טעמה כי טוב סחרה, ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף וגו' (שם כ טז). ידה שלחה בכישור וגו'. גרש האמה הזאת (שם כא י). לא תירא לביתה משלג, שהתנה הקב"ה עמו שבזכות מילה ושבת אין בניו יורדין לגיהנם. כי כל ביתה לבוש שנים, שנים שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי כשאמרו לו ויאמרו אליו איה שרה אשתך ואמר הנה באהל (שם יח ט). אמרו לה הרי את מבושרת שבניך עתידין לעשות כהנים, להיות לובשים בגדי כהונה, ומשמשין באהל מועד, שנאמר ועשו את האפוד וגו' (שמות כח ו). כיון שמתה שרה קפצה עליו זקנה והזקין. מיד נודע בשערים בעלה וגו'.

[ב] ד"א ואברהם זקן זש"ה תפארת בחורים כחם וגו' (משלי כ כט), את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב באחד מהן זקנה, אלא האב והבן ובן בנו עד ארבעה דורות עומדים כאחד, ולא היה אדם יודע איזה הוא הזקן, ואומר זה הוא הבן ואיזה הוא בנו, אלא היו דומין זה לזה, ולא מכבד הבן לאב, מפני שלא היו יודעין, שנאמר ויכל בהבל ימיהם וגו' (תהלים ע"ח לג), וכיון שעמד אברהם כבדו הב"ה בעטרה זו. משל למלך שהיה לו אוהב, אמר לו אם אתן לך כסף וזהב ועבדים ושפחות יש לך, אלא הריני נוטל עטרה מראשי ונותן בראשך, כך אברהם אוהבו של הקב"ה שנאמר זרע אברהם אוהבי (ישעי' מא ח). אמר לו הקב"ה מה אתן לך זהב יש לך, שנאמר ואברהם כבד מאד (בראשית יג ב), אלא ראה מה כתיב בי ושער ראשיה כעמר נקי (דניאל ז ט), כך אני עושה אותך שתהא עטרת תפארת, הה"ד עטרת תפארת שיבה (משלי טז לא), והיכן היא נמצאת בדרך צדקה תמצא (שם שם).