אגדת בראשית/ה

נביאים.

[א] הבן יקיר לי אפרים (ירמי' לא יט). זש"ה כי בן הייתי לאבי וגו' (משלי ד ג), בא וראה אפילו הן ישראל אלף אלפים וריבו ריבוון, אינם חשובים לפני המקום אלא כבן יחיד, דכתיב ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו' (דברים א' י) וכשהיו במצרים מה כתיב, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', (שמות א ז), פרו מן אדם וחוה, וישרצו ששרצו יותר מן הדגים. וירבו, שרבו מברכת נח ובניו. ויעצמו, שעצמו מן האבות. במאד מאד, שהיתה אשה יולדת ששים רבוא כשם שהדגים יולדים ששים רבוא, כך אף הן, וכך ברכן [יעקב] אביהם וידגו לרוב וגו' (בראשית מח טז), כשם שהדגים נתברכו, כך אף הן, וכן יחזקאל אומר רבבה כצמח השדה וגו' (יחזקאל טז ז), הרי כל אלו ולא הי' לפניו אלא כאחד יחידי, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב) וכתיב שלח את בני ויעבדני (שם שם כג). לפיכך הוא אומר כי בן הייתי לאבי, כשם שבנו של אדם כשהוא תינוק קטן, אם יחטא אין אביו מסלק עליו מפני שהוא קטן אבל אם יגדל ויעמוד על אקמי (פי' דעת) שלו, אם יחטא הוא מסלק עליו, כך ישראל אפילו חוטאין בשגגה מעלה עליהן שהן כתינוק קטן, שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו וגו' (הושע יא א), הבן יקיר לי.

[ב] ד"א הבן יקיר לי אפרים. זש"ה ואנכי תרגלתי לאפרים וגו', (הושע יא ג), אמר הקב"ה אני תרתי וגליתי לאפרים, אימתי קחם על זרועותיו (שם שם), בשעה שנטלו יעקב בין זרועותיו, שנאמר ויקח יוסף את שניהם, (בראשית מח יג), ומה כתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה (שם שם ח), מה ראה יעקב לומר מי אלה, והרי כבר היה מכירן, שנאמר ועתה שני בניך וגו' (שם שם ה), אלא צפה יעקב אבינו שירבעם עומד מאפרים שנאמר וירבעם בן נבט אפרתי וגומר (מ"א יא כו), והוא עומד ועושה שני עגלים, שנאמר ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגומר (שם יב כח), לפיכך אמר מי אלה, אמר לו יוסף בני הם וגומר (בראשית מח ט), מה עשה יוסף, השליך עטרה מראשו, והתיר זוני (פי' חגורה) שלו לפניו, שנא' ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו (שם שם יב), אמר לו מה שעתידין לחטאות אתה רואה, ומה שעתידין לומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב), אין אתה רואה, כיון ששמע כך אמר לו קחם נא אלי ואברכם (בראשית מח ט), מיד ויקח יוסף את שניהם וגומר (שם שם יג), וישלח ישראל את יד ימינו וגו' (שם שם יד), כיון שראה יוסף כך נתרעם, שנאמר וירא יוסף כי ישית אביו וגו', לא כן אבי וגו' (שם שם יז ויח), אמר לו יעקב סבור אתה שמזקנותי אין בי עוד כח, חייך מאה כיוצא בך אינן יכולין לזוז ידי אם אבקש, וימאן אביו וגו' (שם שם יט). וממנשה נפלו (אל) [על] דוד וגו' (דה"א יב כ). ואולם אחיו וגו' (בראשית מח יט), זה יהושע העומד מאפרים, שנאמר למטה אפרים הושע בן נון (במדבר יג ח), שהוא מעמיד את החמה וכל אומות העולם מסתכלין ורואין, לפיכך וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח יט). אמר הקב"ה ראה [כמה] טובות שעשיתי לאפרים, קחם על זרועותיו (הושע יא ג), בשעה שאמר קחם נא אלי (בראשית מח ט), אני תרתי וגליתי, זה מיסטירין (פי' סוד) ליעקב על אפרים על ירבעם אעפ"כ ולא ידעו כי רפאתים (הושע שם), הבן יקיר לי אפרים.

[ג] ד"א הבן יקיר לי [אפרים], כל ישראל נקראו על שמו של אפרים, שנאמר כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (ירמי' לא ח), וכן בהרבה מקומות, אמר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים, ביוקר הן עומדין לפני. אמרו רבותינו אפילו בקש פרעה מאה ככר כסף על כל נפש ונפש מישראל, היה הקב"ה נותן לו, ושלא נתן לו ראה בכמה דמים לקחם, שנאמר או הנסה וגו' (דברים ד לד), וכיון שיצאו ועשו את העגל בקש הקב"ה לעשות להם מה שעשה לדור המבול, שנאמר הרף ממני [ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים] (שם ט יד), ובדור המבול כתיב אמחה את האדם וגו' (בראשית ו ז), והיה מדבר עם משה האיך מאבדן, וכיון שאמר לו משה זכור לאברהם וגו' (שמות לב יג), זכר הקב"ה ואמר א"כ חוזר אני בי, מיד וינחם ה' [על הרעה אשר דבר לעשות לעמו] (שם שם יד) מיד קרבו שרי אומות העולם ואמרו להקב"ה ועל פניך אם אכזב, אתה אמרת למחות את שמם מתחת השמים כדור המבול ששחתו את דרכם, שנאמר וירא אלהים את הארץ [הנה נשחתה וגו'] (בראשית ו יב) ואלו כך עשו, שכך אמרת לך רד כי שחת עמך וגו' (שמות לב ז), ואין אתה עושה מה שאתה אומר, א"ל הקב"ה לאו, וכן משה אומר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא (דברים ט יט) שאפילו אמרתי חוזר אני בי ממי אני מתירא ומי ממחה על ידי, שנאמר לא אעשה חרון [אפי] (הושע יא ט) ולמה שהוא בני יחידי, שנאמר הבן יקיר לי אפרים (ירמי' לא יט) אמרתי למשה הרף ממני, אלא זכור אזכרנו עוד (שם שם), נזכרתי זכור אבות וסלחתי בשבילם לכך אמר חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי וגו' (חבקוק ג ב) כשאמרת ואמחה את שמם אלא מיד ברוגז רחם תזכור (שם) לכך נאמר זכור אזכרנו עוד (ירמי' לא יט). סליק.