אברבנאל על שמות מ

<< · אברבנאל · על שמות · מ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק א

וידבר ה' אל משה לאמר ביום החדש הראשון וגו' עד ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. על דעת חכמינו זכרונם לברכה זה היה ביום הז' למלואים כי בשבעת הימים הראשונים ימי המלואים היה משה מקים את המשכן בבקר. ועומד כן כל היום וכל הלילה ובעלות השחר של מחרתו היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד כדי ללמד אל הלוים הקמת המשכן והורדתו. וביום החדש הראשון באחד לחדש צוהו השם שיקים את המשכן ויעמוד כן ולא יורידנו עוד בכל יום אלא בנסיעת המחנות שהלוים יורידו אותו ויקימו אותו. וכתב הרמב"ן שלא הוצרך הקב"ה לצוות אל משה על הקמת המשכן ז' ימים הראשונים. לפי שכבר אמר לו בתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר וכיון שפירש לו עתה שביום החדש הראשון תהיה הקמתו להעמדה הנה ידע כי בז' ימי המלואים יצטרך להקים ולהוריד להרגיל את הלויים במעשהו וכן אמר הכתוב על ימי המלואים. ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ואין פתח לאהל רק בעת הקמתו. ובויקרא רבה אמרו שהיה משה מעמידו ומפרקו ב' פעמים בכל יום אחד לתמיד של שחר. ואחד לתמיד של בין הערבים. והנה הוצרך יתברך לצוות אל משה סדר הקמת המשכן והכלים לפי שלא היתה הקמתה והנחתם בסדר שנזכרו בצוואה כי בה נזכר ראשונה הארון ואחריו השלחן ואחריו המנורה ואחריו המשכן עשר יריעות העזים האהל ומכסהו ושאר הדברים המתיחסים לזה ואחריו הפרכת ואחריו סמוך לו המסך ואחריו מזבח העולה. ואחריו בגדי הכהנים ומשחתם. ואחרי כל זה צוה במזבח הקטרת. ואחריו בכיור וכנו. אמנם בזכרון ההקמה נזכרו הדברים בסדר אחר. המשכן היריעות והאהל והמכסה ראשונה והארון אחריו והפרכת סמוך אליו. והשלחן והמנורה ומזבח הקטרת אחריהם. והמסך אחריהם ומזבח העולה וכיור וכנו אחריהם והחצר באחרונה ומשיחת הכלים והמזבח אחריו ואח"ז בגדי הכהנים ומשיחתם. הנה א"כ מפני החלוף הזה שהיה בין הצואה ובין ההקמה הוצרך לפרט כאן במצות ההקמה כל הדברים אשר יקום. והסדר אשר ישמור בהקמתם. ולפי שאמר בסוף ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה ולא ידענו אם עשה כפי מצות המעשה וסדרו או כפי מצות ההקמה וסדרה. הוצרך לבאר ולפרט איך היתה ההקמה אשר הקים משה. וזה הוא אמרו ויהי בחדש הראשון ויקם משה את המשכן וגו' ולמדנו אם כן מזה שבעבור שמשה שמע סגנון אחד במעשה המשכן בראשונה וסגנון האחר מסדר ההקמה עתה באחרונה שקיים שניהם. כי הנה לענין העשיה נאמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה שצוה לבצלאל ולשאר האומנים לעשות אותם הכלים ככל אשר צוה אותו. ואמנם בענין ההקמה גם כן שמר משמרת ה' כי הוא הקים ראשונה את המשכן של יריעות השש אדניו וקרשיו ובריחיו ועמודיו ויפרוש את האהל על המשכן שהוא אהל העזים וישם את מכסה האהל עליו מעורות אלים מאדמים ועורות תחשים. ולפי שזה לא היה כפי סדר הצוואה הראשונה הוצרך לומר כאשר צוה ה' את משה רוצה לומר שהיה זה כפי מה שנצטווה בסדר ההקמה וכן זכר את הארון במקומו וישם את פרכת המסך סמוך לארון העדות. שעם היות שבצוואה הראשונה נצטווה לעשות הפרכת אחרי צווי מעשה המשכן הוא ע"ה בהקמה סמך הפרכת לארון העדות לא למשכן ולכך אמר גם בזה כאשר צוה ה' את משה. רוצה לומר שהיה כפי מצות ההקמה עם היותו בחלוף סדר תצוה המעשה. וכן בשלחן ובמנורה שערך מיד הלחם סמוך למצות השלחן ולא גם כן על שמן המאור סמוך למנורה אלא אחר כך בסדר תצוה ולא היה אם כן זה כפי סדר הצוואה הראשונה, אלא כאשר צוה ה' את משה. וכן במזבח הזהב שהקים משה סמוך למנורה ולשלחן מפני שלא הקימו כסדר הצוואה הראשונה. אלא כפי סדר מצות ההקמה. הוצרך לומר בו גם כן כאשר צוה ה' את משה. וכן במסך הפתח ששמו סמוך למזבח העולה לא היה זה כפי סדר הצוואה הראשונה כי שם נזכר המסך סמוך לפרכת, אבל היה כפי מצות ההקמה ולזה נאמר גם בזה כאשר צוה ה' משה וכן בכיור וכנו בעבור שבצוואה הראשונה לא זכרו סמוך למזבח העולה וכאן סמכו אליה הוצרך לומר בו גם כן כאשר צוה ה' את משה. שהיה בה כפי מצות ההקמה לא כפי המצוה הראשונה וכן בחצר מפני שבצואה הראשונה נזכר קודם הכיור וכנו וכאן בהקמה נזכר אחריו הוצרך לומר ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח כלומר שהוא היה הדבר האחרון כפי סדר מצות ההקמה. והנה אמר כאן במשה ויעל הנרות ויקטר עליו קטרת סמים וגו' לפי שמשה שמש בכהונה גדולה כל שבעה ימי המלואים. וכתב הרמב"ן שלא הזכיר כאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים. לפי שלא עשה אותם משה עד שסיים כל ההקמה ונצטווה עליו פעם שנית כדכתיב בסדר צו קח את אהרן וגו'. הנה התבאר למה זה נשנה כאן ספור ההקמה בזה הפרטיות. ולמה נאמר בכל אחד מהם כאשר צוה ה' אל משה ההקמה הזאת. ולא אם כן בזה דבר כפול ולא מותר. והותרה השאלה הי':

פסוק לד

ויכס הענן את אהל מועד וגו' ובהעלות הענן מעל המשכן ספר הכתוב כי כאשר הוקם המשכן והונחו הכלים האלהיים כל אחד במקומו הראוי לו מיד כסה הענן את אהל מועד מכל צד וכבוד השם שהיה כאש אוכלת מלא את המשכן כי היה תוכו מלא הכבוד והענן סביבו על כל המשכן עד שלא היה יכול משה לבוא אל אהל מועד מפני שהענן היה מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן כי המשכן מלא את כבוד ה' ואיך יכנס בו בלי רשות וקריאה וכן מצינו בהר סיני שנאמר ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ויבוא משה בתוך הענן. רבותינו אמרו כתוב אחד אומר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וכתוב אחד אומר ובבוא משה אל אהל מועד בא הכתוב הג' והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן. רצו בזה שמאמרו ובבוא משה אל אהל מועד יראה שיבוא שמה כרצונו מבלי קריאה וכן אמרו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מורה שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפרת. והכתוב מעיד שהפך זה שכל זמן שהיה כבוד השם מלא את המשכן לא היה משה נכנס בתוכו ולכך הכריע הכתוב הג' שהיה כל זה למשה לאחר שנסתלק הענן מלכסות את האהל כי הכסוי ההוא והמלוי מהכבוד לא היה רק ביום השמיני ברדת שם הכבוד. ולדעתם ז"ל מה שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד היה קודם לכן. ועל דרך הפשט נכון לומר שכאשר העתיק אדון הנביאים את ארון ברית ה' והלוחות שהיו בתוכו מן אהלו שהיה מחוץ למחנה ושמהו בקדש הקדשים אז קרא למשכן ה' אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. ואם כן מה שנאמר במקום הזה ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן בא להודיענו גדולת כבוד הבית עד שאפילו משה רבינו אדון הנביאים שדבר עם השם פנים אל פנים לא היה לו רשות לבוא לפני לפנים עד שקרא אליו השם כמו שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד. ומשם והלאה נעשה לו שם בית ונכנס תמיד בכל עת שירצה כמו שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה'. וראיתי מי שפירש בזה שאהל מועד הנזכר כאן אינו משכן העדות וכן ויכס הענן את אהל מועד הנזכר בראש הפסוק שלפניו. אבל הוא אהל משה שנטה לו מחוץ למחנה. ויאמר הכתוב שכסה הענן את אהל מועד של משה בימים הראשונים שהיה בא שמה הדבור. אמנם עתה שנעתק משם כבוד השכינה לא נשאר שמה רק הענן לבדו שהיה חלק קטון מן הכבוד עד שמפני זה לא יכול משה לבוא יותר אל אהל מועד שלו כי לא היה חפץ לעמוד שמה, לפי שכבוד ה' מלא את המשכן. והיה משה חפץ לבוא שם לפני הכבוד. ואמרו שהראיה על אמתת הפירוש הזה הוא אמרו וכבוד ה' מלא את המשכן כי לא אמר שהכבוד מלא את אהל מועד. ואלו היה אהל מועד בכאן הוא עצמו משכן העדות. למה לא כלל וקצר דבריו ויאמר וכבוד ה' מלא את המשכן ויכסהו הענן כמו שנאמר בהר סיני וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן. אלא שבא הכתוב לפרש הבדל הגדול שנעשה באהל מועד של משה ובין קדש הקדשים כאשר נעתק שמה הארון והלוחות והוא שכסה הענן את אהל מועד של משה ולא היה שמה הכבוד האלהי שהיא כאש אוכלת. אלא ענן פשוט להורות שהיה האהל תשמיש קדושה כימים הראשונים. אמנם המשכן האלהי כבוד ה' מלא אותו ובעבור זה לא נשאר אהל משה לכלום ולא חשש משה על אהלו ולא יכול לבוא שמה אע"פ ששכן עליו הענן לפי שכבוד ה' מלא את המשכן ולא את האהל ולכן היה הוא הולך למשכן ליהנות מזיו הכבוד. והפירוש הזה אין ראוי לקבלו. לפי שהענן היה תמיד סמוך ומצרן לכבוד ועומד סביבו ולא היה כבוד מבלי ענן. גם שלפי הפירוש הזה לא יתישב היטב מה שנאמר אחריו ובהעלות הענן מעל המשכן וגו' כי ענן ה' על המשכן יומם שמורה שעל משכן העדות היה הענן לא לבד על אהל משה. ולכן אין הכתוב יוצא מדי פשוטו שענן היה מחוץ מכסה את אהל מועד שהוא משכן העדות וכבוד ה' הי' מלא אותו מבפנים כמו שפרשתי בראשונה:

וראיתי לבאר במקום הזה אמתת הענן ואמתת הכבוד שנזכרו בפסוקים. כי הנה התורה זכרה בהרבה מקומות כבוד ה' וכן ענן כבוד ה'. וראוי לחקור אם כבוד ה' נאמר על הענן לבדו או על האש לבדו או על המקובץ משניהם יחד. או על דבר אחר זולתם ומה הוא זה הדבר. ונדע עם זה טבע זה הענן שזכרה תורה אם הוא מהעננים המתילדים מהאידים העולים או אם הוא מטבע אחר. וכן האש הנקרא במקומות כבוד ה' כמו שנאמר במעמד הר סיני ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל אם היה אש יסודי פשוט או אש מורכב מתלהב שורף כאשים הנמצאים אצלנו. ובכלל נחקור מהענן והכבוד האשיי ההוא ממציאותם אם היה טבעי או נסיי, ואם הם דברים נבראו לשעתם או מששת ימי בראשית. ואם הענן והאש והכבוד שבאו בבית אשר בנה שלמה היו עצמם עמוד הענן ועמוד האש ההולך לפני מחנה ישראל בצאתם ממצרים ואם הם אשר ירדו על הר סיני ואשר מלאו את המשכן ביום הקמתו ואשר ירדו על המזבח ביום השמיני למלואים ואשר היה נראה לעיני בני ישראל במדבר פתח אהל מועד פעמים רבות או היו רבים באיש מטבע אחד או מתחלפי הטבעים, ונדע עם זה תכלית מציאותם בכל מקום שהם בכלל או בפרט. ולפי שלא מצאתי למפרשים בדרוש הזה דבר נאות ומספיק אמרתי הנה באתי כפי הסברא הישרה והדעת התוריי לבארו. ובתום לבבי ובנקיון כפי הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר. הנה כבוד ה' נאמר על האור שהיה נראה בתוך הענן וקראו הכתוב בשם אש כמו שאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים וגו' ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וגו'. הנה ביאר שכבוד אינו ענן אבל הוא דבר דומה לאש באורו וזוהרו והענן היה סביבו כמו שהעשן הוא תמיד סביב האש וכמו שהלפידים האשיים נראים מתוך העננים ככה היה כבוד ה' הדומה לאש בתוך הענן והערפל. ומזה תדע שאמרו ויכסהו הענן ששת ימים אינו חוזר אל ההר ולא אל משה כדעת שני החכמים החולקים בזה בגמרא (יומא דף ד') וכמו שפרשתי במקומו. אבל חוזר אל הכבוד הנזכר שכסהו הענן ששת ימים ולא היה נראה לישראל כל אותם הימים אלא הענן בלבד וביום השביעי כאשר קרא השם אל משה נבקע הענן ואז ראו ישראל כבוד ה' שהיה כאש אוכלת לעיניהם, וכבר הסכים הרב המורה על שדבור ה' הוא האור הנברא כי הוא כתב בפרק י"ט ח"א על וכבוד ה' מלא את המשכן וז"ל אם תרצה שתשים כבוד ה' האור הנברא אשר יקרא כבוד ה' בכל מקום וכו' ובפ' י"ח הקודם אליו כתב וז"ל שמשה התקרב אל המקום מההר אשר שכן עליו האור כלומר כבוד ה' וכן בפרקים אחרים. והרמב"ן כתב על פסוק ויכס הענן את אהל מועד וז"ל יאמר כי הענן כסה את האהל מכל צד וכבוד ה' מלא את המשכן כי תוכו מלא הכבוד והכבוד היה שוכן בתוך הענן תוך המשכן וכו' ובפרשת ואתחנן כתב ז"ל מתוך האש הענן והערפל ביאר למתוך האש כי ענן וערפל סביביו וכו' והראב"ע כתב על פסוק כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו בענן או במשכן והראשון נכון. הלא אלה החכמים כלם נמנו וגמרו שכבוד ה' נאמר על האור שהיה נראה מתוך הענן לא על הענן לבדו ולא על המקובץ מאש וענן כי אם על האור האשיי בלבד. ואמנם שאר השתופים שזכר הרב המורה בפס"ג ח"א שכבוד ה' יאמר פעמים על עצמו ומהותו כמו שנאמר הראני נא את כבודך ובא המענה כי לא יראני האדם וחי ושפעמים רוצים בו הגדלת בני אדם את השם כמו שאמר מלא כל הארץ כבודו דומה לאמרו ותהלתו מלאה הארץ כי השבח יקרא כבוד כמו שאמר תנו לה' אלהיכם כבוד ובהיכלו כלו אומר כבוד אינם שתופים אמתיים כי המהות והמציאות האלהי לא יכונה בשם כבוד ואין בזה הבדלה ולא יתכן שאדון הנביאים והחכמים כולם יבקש השגת מהותו יתברך בהיותו בלתי מושג כי אם לעצמו למה שעצמותו הוא השגת עצמו ולא דבר אחר ולכן יותר נכון לומר שכבוד ה' הרוחני העליון נאמר על העלול הראשון ממנו יתברך כי הוא התחלת דרכיו וראשית בריותיו והוא הנקרא בלשון חז"ל שכינה כי אין ראוי שנחשוב שקראו הקדושים ההם חז"ל שכינה לאור הנברא המוחש כדברי הרב המורה. ולא גם כן שקראו שכינה עצמותו ומהותו כדברי הרמב"ן. אבל קראו שכינה אותו העלול הנאצל ממנו יתברך ראשונה. ולהיותו מכלל הנמצאים וראשית לכלם בקש משה השגתו ונמנעה ממנו בעוד בחיים חיותו כמו שאמר כי לא יראני האדם וחי. כי להיותו העלול ההוא הראשון שמו כשם רבו והוא חותמו של הקדוש ברוך הוא מכונה בכנויו אמר עליו ופני לא יראו וזה הוא דעת אנקלוס שתרגם ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון וכמו שזכרתי כל זה בסדר כי תשא. וכן השתוף השלישי שזכר הרב בכבוד ה' אינו צודק כי לא יאמר על ההלול והשבח. ומה שאמר בכבוד מלא כל הארץ כבודו אין ענינו התהלה והשבח כדברי הרב כי אם הכבוד הרוחני העלול העליון שהוא מלא את כל הארץ לפי שבאמצעותו נמצאו הנמצאים והוא משפיע עליהם. הן אמת שמלת כבוד בין האנשים אלו לאלו ובינם לשם יתב' כבר יאמר כבוד על השבח והלול וכן תנו לה' אלהיכם כבוד ובהיכלו כלו אומר כבוד. אבל הכבוד המיוחד אליו יתברך במאמר כבוד ה' הראני נא את כבודך מלא כל הארץ כבודו לא נאמר באמת כי אם על שני הדברים אשר זכרתי. אם על הרוחני העליון הנאצל הראשון שהוא השכינה ואם על האור המוחש הנראה בתוך הענן לעיני בני ישראל:

ואמנם למה נקרא הנאצל הראשון והאור המוחש האלהי בשם כבוד ה' הנה הוא לפי שהוא יתברך יכונה בכתוב בשם אור כמו שאמר (תהלים ל"ז י') כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם ואמר והאר פניך ונושעה ועליו אמר שלמה (משלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים לראות באור החיים והנביא אמר (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו ולא לבד נביאי האמת כנו כבודו יתברך בשם אור כי גם חכמי האומות קיימו וקבלו שהוא אור מוחלט וכתב אפלטו"ן בספר העצמים העליונים וז"ל העלה הראשונה יש לה יותר עליונות מן הספור ואולם נלאו הלשונות מלספרה בעבור אחדותה לפי שהוא למעלה על כל אחדות. ואמנם יסופרו כל העלות אשר אורן מאד העלה הראשונה שהעלה הראשונה תאיר עלולה והיא לא תאור מאור אחר לפי שהוא האור הגמור והמוחלט אשר אין למעלה ממנה אור. ובעבור זה היה אורה נעדר הספור לפי שאין למעלה ממנה עלה עד כאן. ומסכים לזה כתב הזקן אבוח"מד בספר האורות האלהיות וז"ל כאשר ידעת שהדורות יש להם סדר והדרגה דע כי הם לא השתלשלו ללא תכלית אבל יעלו אל מבוע ראשון הוא אור לעצמו לא יבואהו אור ראשון במקבל האור המסתייע אורו מזולתו אלא במאיר מעצמותו ומאיר לזולתו. הנה אין ספק כי שם האור יותר אמתי באור העליון אשר אין אור למעלה ממנו וממנו ירד האור לכל זולתו וכו' הרי לך מבואר מדבריהם שהשם יתברך הוא אור מוחלט ומשפיע האור בזולתו וזה הוא גם כן דעת חכמי הקבלה שקראו הש"י אור קדמון אור צח אור מצוחצח כי ראו שזה שמו המור' על עצמותו יותר מכל השמות לא כמו שחשב בו ב"ר בהפלת ההפל' שהתורות האמתיות לא יאמרו בש"י שהוא גשם כי יאמרו שקר ולא יאמרו שהוא לא גשם כי יאמרו לא הוא. אבל אמרו שהוא אור כי האור הוא היותר מעולה שבמוחשים וסבת כל הנראים כמו שהאל סבת כל הנמצאים עד כאן לשונו. הנה חשב שיאמר עליו יתברך שם אור על צד הדמוי לא צד דפיקת האמת כמו שאמרו הפלוסופים המאמתים מסכים לדעת חכמי הגמרא שכל הנמצאות שכליות ורוחניות הם משתלשלות מהאור הקדמון. ואינם דבר כי אם התפשטות האור ההוא מדרגה למדרגה בכל הרוחניים והשכליים עד שהתגשם האור ההוא בנצוצי השמש והככבים המשימים את המוחשים נראים וזאת היא המדרגה השפל' שבכל האורות כי אור השכל יותר שלם ממנה. ואור המלאכים יותר שלם מזה מדרגה על מדרגה. והאור הקדמון יותר מכלם עד שיאמר שם אור עליו יתברך ועליהם בשתוף השם כמו שהתבאר ברחבה שם בספר האורות הנזכר. וגם לדעת אבן רש"ד האומר שיכונה יתברך בשם אור על צד הדמו ימצאו כמה מהדמוים בענינו כי כמו שהאור הוא משים הדברים נראים ומלבעדיו יהיה הדבר בחשך כאלו נעדר כן היה הוא נותן המציאות והאור לדברים שהיו נראים ומושגים. וכמו שהאור המסובך בגוף השמש לרב זוהרו ובהירותו לא יוכל העין לראותו עם היותו סבה להיות הדברים נראים. ואם יציץ בו האדם יותר ממה שבכחו יכהו עיניו ולא יוכל לראות עוד מה שהיה דרכו לראותו קודם לכן ככה לא יוכל השכל האנושי להשיג הש"י כפי אמתתו ואם יצא מגבולו תתבלבל השגתו או ימות כבן עזאי שהציץ ונפגע. ולזה נאמר בספר הנביאים שיש מסך מבדיל סביב האור האלהי. ושהוא הנסתר בענן וערפל כמו שאמר (תהלים י"ח י"ב) ענן וערפל סביביו ישת חשך סתרו ועל זה עצמו נאמר ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו. כלומר שהנוגה האלהי דומה לאור המוחש במה שקרנים רוצה לומר זוהר ואור גדול מידו לו כלומר שהוא אור מעצמו שלא קבלו מדבר אחר מאיר אליו ולחוזק בהירותו ואורו שם חביון עוזו כי יתחבא ויסתתר לעיניו לעוז אורו ותעצומו וכמו שהאור השמשי וכן אשיי עם כל הארתו שהוא פועל משובח ומועיל בכל הטובות וההויות כבר ימצא עמו השרפה והכליון שהוא הפעל היותר רע שבמציאות וכ"ז כפי המקבלים כי הקדוש ברוך הוא הוא אור ומאיר ומשפיע החיים והמציאות והטוב בכל הנמצאים כפי החנינה והרחמים ועם זה הנה יגיעו גם כן כפי המשפט ומדת הדין העונש והשריפה והכליון כמאכולת אש לראוים ולמוכנים אליו. ועל זה אמר הנביא (ישעיה י' ט"ז) לכן שלח ה' צבאות במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתה ושמירו ביום אחד רוצה לומר שישלח באויבי ישראל רזון וכליון בהיותם שמנים בהצלחותיהם ושבמקום אור כבודו העליון שהיה ראוי להשפיע ימשך ממנו השרפה והכליון. ואמנם לישראל יהיה בהפך כי יהיה יתברך להם לאור ולאש המחמם והמהוה. ואמנם לאויביהם יהיה ללהבה ובערה ואכלה אותם יחד כמו לשמיר ולשית שהם הקוצים היבשים המוכנים לשרפה. ומזה הצד רצוני כפי החרון והעונש נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא שעם היותו מאיר ישרוף ויאכל החטאים בנפשותיהם ואמנם לצדיקי' נאמר (תהלים פ"ד י"ב) כי שמש ומגן ה' צבאות ואמר (מלאכי ד' ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. הנה אם כן מכל הדמויים האלה היה ראוי שיכונה יתברך בשם אור וכל שכן כפי דעת המאמתים שהוא עצמו אור החלטי. ולהיותו אור היתה השפעתו אור. וכמו שימצאו בגשמים אשר אצלנו שני מינים מהאור הטבעי הנהוג. הא' הוא האור השמשי העליון. והב' הוא האור האש התחתון ולשניהם ימצאו שתי פעולות יחד רוצה לומר ההארה והשרפה כפי המקבלים כמו שביארתי והיה האור העליון פועל בתחתון ומניע אותו וסבה אליו והתחתון מתנועע ממנו וכאלו הוא כלי פעולתו לפי שהשמש הוא פועל ביסוד האש ומניעו. ככה המצי' הקדוש ברוך הוא שני מינים מהאור למעלה מן הטבעי. הא' הוא רוחני העליון שהוא הנאצל הראשון שכינתו כמו שאמרתי אשר דוגמתו אצלנו בשמש. והב' הוא האור הנברא הנראה בהר סיני ובשאר המקומות לעיני בני ישראל אשר דוגמתו אצלנו הוא האש ולזה כיוונו חכמינו זכרונם לברכה במה שאמרו נובלת אורה שלמעלה הוא גלגל חמה שרמזו אל האור הראשון ההוא. ואמנם האור השני הוא מסודר מהאור העליון השלוח ממנו וכל פעולתו ומציאותו בכל מקום מורה על שרות השכינה האלהית והשפעת' באותו מקום וכאלו האור הנברא הוא דגל מחנה שכינה. וכן אחז"ל כל מקום שהכבוד נגלה השכינה שורה עליו וידוע שסביבות השני אורים הטבעיים אשר אצלנו רוצה לומר השמשיי והאשיי ימצא החשך בהכרח אם מהאש היסודי בעננים החשוכים הסובבים אותו תמיד שמונעים תמנו ראותו במקומו היסודי. וגם האש הנלהב אשר אתנו ימצא תמיד סביב עשן חשוך יסובבהו מפאת הסתבכותו בגשמים הקרובים אליו. ואמנם בשמש מבואר מענינו כי בהיות עמוד אורו על הארץ ומאיר אליה ימשך תחתיה עמוד אחר מחושך גמור ארוך מאד יגיע עד קרוב לגלגל נוגה. וזה עמוד החשוך הולך תמיד לעומת עמודו המאיר ונגדו בסבת הארץ אשר באמצע וזו היא הסבה לשיום ולילה לא ישבותו ושתלקה פעמים הלבנה ופעמים יקדר השמש מפני עמידת הלבנה בינו ובין הארץ. ופעמים גם כן יסתירו אורו העננים העבים והחשוכים וכל זה מורה שגם לאור השמשי ימשך החשך והערפל וא"א בלתו. וככה הוא הענין באורות העליונות. כי הנה השכינה האלהית שהוא העלול הראשון ענן וערפל סביבו והוא קוצר שכלנו בהשגתו כמו שזכרתי. ואמנם האור הנברא גם כן ימצא חשך ענן וערפל סביבו וכן יהיה תמיד שהענן יכסנו. וכמו שאין חשך השמש כחשך האש כי חשך השמש אינו אלא העדר מלראות אורו ואינו דבר שיהיה לו מציאות בעצמו. אבל חשך האש הוא נמצא בעצמו והם העננים העבים החשוכים הסובבים אותו. או החשך הסובב על האש הנלהב. ככה באורות העליונים החשך המיוחס אל השכינה אינו דבר נמצא עמה אבל הוא לבד העדר השגתנו אותה. וחשך האור הנברא הוא הענן שסביבו כי הוא יסובבהו וימנע ראותו לעובי הענן ועכירותו ולכן אמר הנביא (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה שיעד לזמן הגאולה העתידה שיברא ה' בהר ציון האש והאור הנברא ועם זה הענן והעשן החשוכים סביבו כמו שנראו על הר סיני האור הנברא יתחייב בהכרח חופה והוא הסתר הענן אשר סביבו. וכמו שהשמש הוא השר הגדול אשר בגרמים השמימיים והפועל היותר חזק שבכלם והאש החזק ואמיץ שבכל היסודות וכחו גדול בהויה והוא שרו של עולם ההויה וההפסד. ככה האור האלהי הרוחני רוצה לומר השכינה עילאה הוא שרו של הרוחניים והשכליים כלם והפועל והמשפיע בשמים ובארץ וכן האור הנברא הנמשל באש שהוא שרו של העולם הגשמיי בכלל וטבעו הוא היותר קרוב לטבע הרוחניים לפי שזוהרו ובהירותו הוא יותר פשוט ויותר טהור ומזהיר מתואר השמשי וכ"ש מהאש וכן אמר הנביא (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד רוצה לומר שיתראה ויתגלה הכבוד שהוא האור הנברא לעיני זקני בני ישראל. באופן שבערך זוהרו ובהירותו הנמרץ תבוש החמה וחפרה הלבנה כי לא יהיה אורם נחשב בערך אור כבוד ה' ההוא. ואמר עוד (שם) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' וגומר רוצה לומר שבהגלות האור האלהי נגד זקניו יתוסף אור הלבנה והשמש במה שיקנו מאורו וזוהרו יותר ממה שבהם כי כמו שהלבנה בהיות השמש לעומתה תקבל מאורו ותאיר יותר. ככה בזמן ההוא הלבנה והשמש יקנו מהאור הנברא האלהי ויתוסף אורם שבע פעמים יותר ממה שהיה בטבעם ואמרו כאור שבעת ימים פירשו המפרשים כאור שנראה בבית אשר בנה שלמה בשבעת ימי חתונתו. והוא המורה שהיה אז האור הנברא יותר מאיר מהשמש שבע פעמים ואפשר לפרש כאור שבעת הימים שהוא פירוש שבעתים שיהיה בזמן ההוא תמיד אור החמה שבעתים ממה שהוא עתה כאלו יחובר ויקובץ יחד אור שבעת הימים ביום אחד:

ואחרי שביארתי לך ענין כבוד ה' שהוא האור הנברא וענין ענן ה' ההולך סביבו אומר עוד שהאור הזה הוא היה האור שנברא ביום הראשון. וכתב הרמב"ן שמהחומר השמימיי ברא השם דבר מזהיר קראו אור ושלא עמד בתכונה ההיא כל הימים כשאר מעשה בראשית כי הוא חלף הלך לו ולפי שלא התמיד מציאתו אמר הכתוב וירא אלהים את האור כי טוב ולא אמר ויהי כן כאשר אמר בשאר הנבראים. ורחוק הוא אצלי שיהיה אותו האור מחומר הגרמים השמימים ומטבעם ושיפסד בעוד שלשת ימים ויעשה הקדוש ברוך הוא בתחלת בריותיו דבר (יונה ד׳:י׳) כקיקיון שבין לילה היה ובין לילה אבד. ויותר נכון לומר שברא הב"ה אור פשוט וטהור לא מחומר השמים ולא מדבר אחר כי הוא ממה שנברא אחר ההפסד ביום הראשון ונשתמש ממנו בימי בראשית עד שנבראו המאורות ואז נחתם ונגנז אותו אור כדי להשתמש בו הב"ה בעתות הצורך לאוהביו ולשומרי מצותיו כפי מה שתגזור חכמתו. וכן אחז"ל ראה הב"ה את האור שאינו כדאי להשתמש בו רשעים וגנזו לצדיקים נעתיד לבא ונכך לא נאמר בו ויהי כן לפי שלא התמיד שמושו ונסתתר במחיצתו. ומפני שלמותו הנפלא אמר וירא אלהים את האור כי טוב ולא אמר וירא אלהים כי טוב כשאר הנבראים. וכמו שביארתי זה במקומו. ואמנם אמרו ויבדל אלהים בין האור ובין החושך אין ראוי לפרש החושך ההוא על העדר האור כמו שחשב הרב המור' ונמשכו אחריו המפורשים ושאין כמו החשך הנזכר בפסוק הראשון. כי הוא נאמר על יסוד האש שהוא חשוך לדעתם והחשך הזה הוא העדר האור. וכבר הוקש' לרב אמרו ויבדל כי לא יפול ההבדל אלא על שני דברים נמצאים בפועל חוץ לנפש ויותר קשה מזה מאמר הנביא (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה כיון שההעדר אינו מפעולת פועל ואיך יאמר בו בריאה ועשייה וחשב הרב לתרץ זה בדברים אשר לא תנוח בהם דעתי. על כן אמרתי שהחשך שנזכר בשני הפסוקים האלה במעשה בראשית אינו העדר האור ואינו גם כן יסוד האש. כי האש אינו חשוך ולא ימצא לאחד מחכמי הטבע שיאמר זה וגם השכל לא יסבלוהו כמו שפרשתי שם בשאלות על אותם הפסוקים כי כל מה שיתרחק הגשם מן הארץ ויתקרב אל הגלגל יוסיף בהירות. ואם היה האש היסודי חשוך כדבריהם איך יהיה האש אשר אתנו מאיר כי הוא לא קנה האור מן האויר אשר יתלהב בו כי האויר עם היותו ספיריי אינו מאיר ולא יקבל האש אשר אתנו אם כן האור מדבר אחר זולתי מהאש היסודי שהוא באמת מאיר מטבעו ולא חשוך ואם לא נראה בלילה האויר כלו מתלהב באש הוא לפי שאין אורו כל כך חזק ומזהיר שיספיק להאיר ממרחק כל כך רחוק. כי כמו שהאש אשר בארץ יראה אורו במרחק מוגבל ובהיותו יותר רחוק מזה יפסק אורו ולא נראהו. ככה האש היסודי עם היותו יותר מזהיר הנה לרוחק מקומו מן הארץ לא יגיע אליה אורו בלילה כמו שיגיע מהשמש והככבים שאורם הוא כל כך עצור ומזהיר שיגיע אורם מן השמים עד הארץ גם שעננים המתיילדים מהאידים יספיקו בעכירותם ובעובים לכסות אור האש היסודי ולהסתירו ממנו תמיד מה שלא יספיקו להסתיר אור השמש אלא במעט מהפעמים אף שנניח שהאש היסודי הוא ספיריי ואינו מאיר במקומו כדברי הרב מבטן מי יצא שהוא מפני זה חשוך כי הנה האויר והמים וגופות הגרמים השמימיים ספיריים ואינם מאירים ולא נאמר מפני זה שהם חשך אפלה. והפסוקים שהביא הרב המורה לטעון שהחשך הנזכר שם הוא יסוד האש ממה שנאמר כשמעכם את הקול מתוך החשך ונאמר ודבריו שמעת מתוך האש אין בו ראיה כי הכתוב זכר שם שני דברים האש שהוא הא' והחשך שהוא הב' שהוא היה הענן שירד על הר סיני והאש היה האור הנברא שהיה בתוך הענן. ולפי שמתוך שניהם נשמעו הדברות פעמים יחסם הכתוב לאש ופעמים לחשך שהוא הענן וכן (איוב ב') כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח שהביא הרב גם כן לראיה לא יראה ממנו שהחשך הוא האש כי הם ב' דברים מתחלפים ההטמנה וההסתר שיעשה החשך והשרפה והכליון שיעשה האש הנה אם כן אין החשך הנזכר במעשה בראשית יסוד האש ואינו גם כן העדר האור כיון שלא יפול עליו לשון בריאה והבדל ואין ספק שהחשך הנזכר בשני הפסוקים ההם אחד הוא אחרי שבפסוק השני זכרו בה"א הידיעה באמרו בין האור ובין החשך:

ולכן אומר שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון ענן אחד לכבודו לא שנתילד מהאידים העולים כשאר העננים כי עדין לא היו שם אידים. אבל ברא הענן ההוא יש מאין כמעשה היום הראשון ולהיותו ענן עכור ועב אמר עליו הכתוב וחשך על פני תהום רוצה לומר שכמו שהמאור הנברא שהוא הכבוד יבוא כח השמש והאש להאיר ולחמם וכאשר תפליג פעולתם ישרפו שרפה. ככה מענן הכבוד תבוא ברכה על העננים השפלים לתת מטר על פני ארץ וכאשר תפליג פעולתו יביא שטף רבים ועל זה אמר וחשך על פני תהום. וברא הקדוש ברוך הוא מיד ביום ההוא האור אלהי הנברא הנקרא אצלנו כבוד ה' ועשה שניהם מיד כדי שישמשו לעשות היום והלילה במה שהאור יתגלה ויאיר ויעשה היום ויעמוד הענן העב והחשוך סביבו ויסתיר אורו ויעשה הלילה. וזהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה שהבדיל זמן שמוש זה מזמן שמוש הזה וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה ובפרשת בראשית פרשתי הפסוקים האלה באופן אחר כל אחד כראוי לפי מקומו כי שם פרשתים כפי הפשט וכאן כפי עומק הענין. התבאר אם כן מזה שבתחלת הבריאה ברא הקב"ה את כבודו ואת אורו ואת ענן הכבוד הסובבים אותו ולהיות שניהם נמצאים בפועל אמר הנביא יוצר אור ובורא חושך רוצה לומר יוצר האור הנברא שהוא הכבוד ובורא חושך והוא ענן והכבוד. ולפי שכמו שאמרתי פעמים ימשך מזה ההטבה וההארה ופעמים הרע והשרפה אמר על שתי הפעולות ההפכיות עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. ואחשוב שאות הברית אשר נתן השם לנח ולבניו כמ"ש את קשתי נתתי בענן שהיה בענן הכבוד ההוא הנברא ביום הראשון כמו שזכרתי להיות טבעו הולדת המים כאשר אמר וחשך על פני תהום כי מה שנצטייר בענן האלהי ההוא יהיה טבע מוטבע בכל העננים השפלים ולזה אמר ראשונה את קשתי נתתי בענן. ואמר שנית והיה בענני על הארץ ונראה הקשת בענן ואמר שלישית והיתה הקשת בענן וראיתיה. כי הנה המאמר הראשון ידבר מענן הכבוד אשר בהחתבר אליו האור הנברא יעשה הקשת בו ולכן לא נאמר בזה המאמר ענן על הארץ. אבל אמר את קשתי נתתי בענן ר"ל בענן הידוע. לפי שאותו קשת נעשה אז שם מהאור האלהי הנברא. והגיד שגזרה חכמתו כי כאשר יתחדשו העננים המתילדים מהאידים על הארץ יתילד ויראה בהם הקשת מלהט השמש העומד לנגדם כמו שעושה האור האלהי למעלה בענן הכבוד ועל העננים האלהים האלה אמר והיה בענני ענן על הארץ. ולהיות הקשת המתילד מלהט השמש בעננים השפלים דוגמת הקשת העליון ומורה עליו ואינו עצמו יאמר ונראתה הקשת בענן ואמר על הקשת המתחדש הזה התחתון ונראתה מה שלא אמר על העליון לפי שזה הקשת התחתון הוא הנראה לבני אדם לא הקשת העליון שהוא סבתו. ואמרו עוד והיתה הקשת בענן הוא להודיע שיתמיד הקשת בענן העליון לקיום הברית תמיד באופן שלא יהיה עוד מבול על הארץ. ועם היות שבפירוש הפרשה פרשתי הפסוקים החלה בדרך אחר שניהם כאחד טובים ואמתיים. וכבר העיר הנביא יחזקאל על הענין הזה בביאור גדול באמרו בתחלת נבואתו שראה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. כי הנה אמר ענן גדול על ענן הכבוד שנברא בימי בראשית ולכך קראו גדול. ואש מתלקחת הוא האור הנברא הנקרא כבוד ה' ואמר מתלקחת. לפי שהאש האלהי ההוא היתה מתלקחת בענן הכבוד ומתחברת עמו מימי נח כמו שביארתי, ואמר ונוגה לו סביב על האש שיתילד מהכבוד והאש האלהי עם הענן ולהיות הקשת עגול אמר בו סביב רוצה לומר בסבוב ובעגול. כי הנוגה אינו דבר אחר אלא הצצת האור בגשם הספוריי כענין אמרו אור נגה עליהם שר"ל הציץ וזה הוא הנוגה אשר בסביבות הקשת. ומפני שבקשת יראו גוונים מתחלפים אמר ומתוכה כעין החשמל הוא מורכב מגוונים הרבה ולהיות זה מפאת האש אשר בתוכו ולא מהענן אמר מתוך האש והחזיק בזה גם כן בסוף נביאתו באמרו ואראה כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב וגו' אלא שזכר בתחלת הדרוש מה שהיה תכלית נבואתו למה שראשית המחשבה הוא סוף המעשה ואח"כ ספר איך ראה זה והאמצעיים אשר בהם הגיע אליו והוא ספור המראה בפרטים עד שבסוף כל הדברים ספר זה עצמו יותר מבואר, באמרו כמראה הקשת אשר היה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' רוצה לומר שכענין הקשת אשר יהיה בעננים השפלים ביום הגשם כן היה מראה נוגה העליון הסבובי והעגול אשר ראה בענן הכבוד בנבואתו מפני התרשם האור האלהי בו כמו במראה הלטושה וזה הוא אמרו הוא מראה דמות כבוד ה' רוצה לומר הוא דמות הכבוד האלהי העליון שהוא האור הנברא המתרשם בענן הכבוד. ולפי שהמסתכל בקשת עיניו כהות כמו שאמרו (חגיגה דף ט"ו) חכמינו זכרונם לברכה אמר הנביא ואראה ואפול על פני כלומר שלא היה יכול להשיג בשלמות ההשגה ההיא ולהסתכל בקשת העליון ולכן נפל על פניו כמו שנאמר במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, וכבר כתב אבן סינה וז"ל הקשת נדע ממנו ענינים וענינים לא נדע אבל הגוונים לא נדע על האמת ואיני רואה סבת' ולא יספיקני מה שאמרו בו כי כלו שטות וכזב עד כאן. הנה התבאר מזה כלו שכבוד ה' הוא האור הנברא לא אש יסודי ולא אש מורכב אלא דבר דומה לאש, ומה הוא הענן הנראה לישראל ושלא היה מהעננים המתילדים מהאידים העולים. אבל היה ענן הכבוד שהיה מקיף וסובב את האור הנברא ושזה האור והענן נבראו ביום הראשון במעשה בראשית ושבהם נעשה אות ברית להבטיח לנח ולבניו מהמבול. ושזה היה עמוד הענן ועמוד האש ההולכים לפני מחנה ישראל בצאתם ממצרים והם האש והענן אשר ירדו על הר סיני לעיני בני ישראל. והאור האלהי הנברא הזה כשחל על משה רבינו נקרן עור פניו בפועל הארתו וכשפגע בנדב ואביהו שרף אותם כי עשה לכל אחד כפי הכנתו ועל הענן וכבוד ה' האלה אמר הכתוב כאן בפרשה בהקמת המשכן ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. והאש האלהי הנברא הזה שקרא הכתוב כבוד ה' הוא אשר ירד על המזבח ביום השמיני למלואים כמ"ש וירא אליכם כבוד ה' והוא היה הנראה במדבר פתח אהל מועד פעמים רבות לישראל. והוא היה אשר ירד ומלא את בית ה' אשר בנה שלמה שנאמר (מלכים א' ח' י"א) והענן מלא את בית ה' ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה'. ובד"ה נאמר במקום זה וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית. וזה היה האש שירד בהר הכרמל לאליהו ואולי שעליו נאמר (דניאל ג) נהר דינור נגיד ונפק מן קדמוהי וגו'. הנה ביארתי הדרוש היקר הזה והארכתי בו מאד מפני מעלתו ומה שראיתי בקצור המחברים והמפרשים בהבנתו. ובפירוש הפסוקים מהתורה והנביאים שזכרתי פה נטיתי ממה שפרשתי בהם במקומותיהם ובחרתי עתה דרך אחר בפירושם כפי הצורך לענין הדרוש ואין בזה סתירה כי שבעים פנים לתורה. ונחזור לפרש פסוקי הפרשה:

פסוק לו

ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם וגו'. עתה יספר הכתוב שלכבוד המקדש וארון ברית האלהים אחר שהוקם המשכן היה הענן תמיד עליו ביום וכבוד ה' שהוא האש היה עליו בלילה לפי שאז היה נראה אור האש ולא הענן שאין ספק ששניהם היו תמיד שמה הענן והכבוד בתוכו. אבל ביום היו רואים הענן הסוכך אותו ובלילה מפני החשך לא היה נראה הענן אלא האור אשר בתוך הענן. והיו מסעיהם כפי שכון הענן על האהל או העלותו והסתלקותו משם. ובמדרש אמר רבי יעקב ב"ר יוסי למה נאמר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך שהוא שקול כנגד בריאת העולם שבמשכן כתיב ועשית יריעות ובבריאת העולם כתיב הנוטה כדוק שמים נוטה שמים כיריעה. במשכן כתיב והבדילה הפרכת ובבריאת העולם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל. במשכן כתיב ועשית כיור נחשת ונתת שם מים. ובבריאת עולם כתיב יקוו המים. במשכן ועשית את מנורת המאור. בבריאת העולם יהי מאורות. במשכן והיו הכרובים פורשי כנפים בבריאת העולם ועוף יעופף על פני רקיע השמים. במשכן כתיב ואתה הקרב אליך בבריאת עולם ויביאה אל האדם. במשכן ותכל כל עבודת אהל מועד. בבריאת עולם ויכולו השמים והארץ. במשכן ויברך אותם משה. בבריאת עולם ויברך אלהים את יום השביעי. במשכן ויקדש אותו ואת כל כליו. בבריאת העולם ויקדש אותו כי בו שבת. ולכך נזכר ששת ימים תעשה מלאכה קחו מאתכם תרומה. להודיעך שמלאכת המשכן כנגד בריאת העולם. רצו בזה שהיה המשכן וכליו רמז לציור המציאות ומסכים לבריאת העולם וכמו שבבריאה הראשונה היתה מלאכת ששת הימים הכנות לטבע המיושב שיתחדש מיום השביעי והלאה כן היתה מלאכת המשכן כולה הכנות לשרות השכינה שמה ולכך באו באלה המלאכות הכתובים האלה בשוה ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי. וכאן נאמר ותכל כל עבודת הקדש ונאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן כי אז שבתו מהמלאכה ומשם ואילך נמשכה מעשה השכינה וההשגחה האלהית בשלמות. ולזה היתה מצות השבת סמוכה למצות המשכן. והיום שהוקם בו נטל עשר עטרות כדבריהם ז"ל (במדבר רבה פ' מ"ג) כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ולהשלים ההסכמה הזאת והרמז הזה אשר זכרתי נאמר כאן ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל וגו' כי כמו שהיה השם יתברך נפש עולם וצורתו בכללו הוא המחיה אותו ומניעו כי ע"כ נקרא חי העולם כמו שכתב הרב המורה, כן היה הוא יתברך בכבודו אשר שכן על המשכן הוא המחיה אותו ומניעו כי לא יסע המשכן אלא בנסוע עמוד הענן ההוא ובנוחו ינוח ולא יסע עד יום העלותו האמנם כי היה שם שתוף שלמי האומה הנותנים כח בגבורה של מעלה כמו שכתבו בפירוש ובהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. כי כמו שהוא יתברך היה בורא העולם ופועלו ומניע הגלגל העליון כן הוא פעל ועשה במאמרו את המשכן והוא היה מניעו בכל מסעיהם. וזה הוא שיעור מה ששערתי וכללה דעתי בפי' ספר ואלה שמות כולל הניסים והנפלאות מהגאולה ומתן תורה. והיתה השלמתו בויניצ"יא העיר רבתי עם ביום הראשון לחדש מרחשון שנת רס"ו לאלף הששי. ותהלה לאל שברכני עד כה ברוך הוא ומבורך:

תם ונשלם. שבח לאל עולם:

ברוך אשר עד הנה עזרנו להשלים ספר שמות.

כן עוד בחסדו יאזרנו חיל עם עוז ותעצומות.