אבן עזרא על תהלים לא
<< · אבן עזרא על תהלים · לא · >>
פסוק ב[עריכה]
למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם - נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.
בך - טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.
פסוק ג[עריכה]
הטה - דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.
לבית מצודות - מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.
פסוק ד[עריכה]
כי סלעי - כנגד צור מעוז
ומצודתי - כנגד בית מצודות.
וטעם תנחני – בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.
וטעם תנהלני – לאיטי.
פסוק ה[עריכה]
תוציאני מרשת - אלה טמנו לי.
ויש אומרים: כי כמו זאת.
פסוק ו[עריכה]
בידך - הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.
וטעם ה' – שלא יוכל בעל כח לאנסו.
פסוק ז[עריכה]
שנאתי השומרים - הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.
פסוק ח[עריכה]
אגילה - והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.
פסוק ט[עריכה]
ולא הסגרתני - מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.
במרחב רגלי - שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.
פסוק י[עריכה]
חנני - יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב.
רבים פירשו: שזה המזמור על חולי שקרהו.
טעם עששה בכעס – בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.
וטעם עוני – שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.
וטעם נפשי – הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.
ובטני – רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.
פסוק יא[עריכה]
כי כלו - בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.
פסוק יב[עריכה]
מכל - הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.
ולשכיני מאד - היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.
נדדו ממני - כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.
פסוק יג[עריכה]
נשכחתי - שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.
פסוק יד[עריכה]
כי - יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.
בהוסדם - מגזרת סוד.
פסוק טו[עריכה]
ואני - אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.
פסוק טז[עריכה]
בידך - כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.
פסוק יז[עריכה]
האירה - מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'.
כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.
פסוק יט[עריכה]
תאלמנה - בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.
וטעם צדיק – כמוני.
פסוק כ[עריכה]
מה - ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.
פסוק כא[עריכה]
תסתירם - וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.
מרכסי - מגזרה והרכסים לבקעה.
ויש אומרים: תסתירם בסתר - שיראו פניך מריב לשונות.
ויש אומרים: בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.
פסוק כב[עריכה]
ברוך ה' - יש אומרים: כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.
פסוק כג[עריכה]
ואני נגרזתי - מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.
ויש אומרים: שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.
פסוק כד[עריכה]
אהבו - לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.
אמונים - תאר, כמו: פסו אמונים.
על יתר - הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.
פסוק כה[עריכה]
חזקו - אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.