אבן עזרא על תהלים לא

<< · אבן עזרא על תהלים · לא · >>

פסוק ב

למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם - נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.

בך - טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.

פסוק ג

הטה - דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.

לבית מצודות - מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.

פסוק ד

כי סלעי - כנגד צור מעוז ומצודתי - כנגד בית מצודות.

וטעם תנחני – בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.

וטעם תנהלני – לאיטי.

פסוק ה

תוציאני מרשת - אלה טמנו לי. ויש אומרים: כי כמו זאת.

פסוק ו

בידך - הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.

וטעם ה' – שלא יוכל בעל כח לאנסו.

פסוק ז

שנאתי השומרים - הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.

פסוק ח

אגילה - והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.

פסוק ט

ולא הסגרתני - מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.

במרחב רגלי - שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.

פסוק י

חנני - יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב. רבים פירשו: שזה המזמור על חולי שקרהו.

טעם עששה בכעס – בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.

וטעם עוני – שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.

וטעם נפשי – הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.

ובטני – רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.

פסוק יא

כי כלו - בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.

פסוק יב

מכל - הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.

ולשכיני מאד - היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.

נדדו ממני - כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.

פסוק יג

נשכחתי - שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.

פסוק יד

כי - יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.

בהוסדם - מגזרת סוד.

פסוק טו

ואני - אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.

פסוק טז

בידך - כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.

פסוק יז

האירה - מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'. כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.

פסוק יט

תאלמנה - בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.

וטעם צדיק – כמוני.

פסוק כ

מה - ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.

פסוק כא

תסתירם - וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.

מרכסי - מגזרה והרכסים לבקעה.

ויש אומרים: תסתירם בסתר - שיראו פניך מריב לשונות.

ויש אומרים: בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.

פסוק כב

ברוך ה' - יש אומרים: כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.

פסוק כג

ואני נגרזתי - מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.

ויש אומרים: שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.

פסוק כד

אהבו - לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.

אמונים - תאר, כמו: פסו אמונים.

על יתר - הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.

פסוק כה

חזקו - אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.