אבן עזרא על תהלים לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק ב[עריכה]


למנצח, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם - נתנו לאחד מהמשוררים לנגן.

בך - טעם כי אויבי אנשי חמס הם לי חנם.


פסוק ג[עריכה]


הטה - דברה תורה כלשון בני אדם, כי הנוטע אזן ישמע מבלי אזן.

לבית מצודות - מקום גבוה שלא יפחד בו מהאויב.


פסוק ד[עריכה]


כי סלעי - כנגד צור מעוז ומצודתי - כנגד בית מצודות.

וטעם תנחני – בעבור כי ההליכה בהר בעבור גבהו קשה.

וטעם תנהלני – לאיטי.


פסוק ה[עריכה]


תוציאני מרשת - אלה טמנו לי. ויש אומרים: כי כמו זאת.


פסוק ו[עריכה]


בידך - הטעם שלא יוכל האויב לקחתה ובעבור שנתנה לפקדון, הזכיר ה' אמת, בעבור הפקדון.

וטעם ה' – שלא יוכל בעל כח לאנסו.


פסוק ז[עריכה]


שנאתי השומרים - הניחוש והקסם אי זה יום יצא למלחמה, כי בטחונו על השם לבדו.


פסוק ח[עריכה]


אגילה - והנה אם גברה ידי לא אשמח רק בחסדך.


פסוק ט[עריכה]


ולא הסגרתני - מגזרת סגירה, כאדם נסגר נתון למוסרה.

במרחב רגלי - שילך למקום שיאהב, הפך הסגרתני.


פסוק י[עריכה]


חנני - יתכן, שטעם העמדת - כי אני אשמח בחסד שעשית עמי בימים שעברו ולא הסגרתני, רק עתה צר לי מאד ולא מרחב. רבים פירשו: שזה המזמור על חולי שקרהו.

טעם עששה בכעס – בעבור היות כעס האויב עלי עששתי כולי, כאילו עש אכלני ודימה היגון שהוא בלב לחום הגוף.

וטעם עוני – שהמאכל הרואה החולה יתעבה, כל אכל תתעב נפשו.

וטעם נפשי – הנפש המתאוה שכחה נטוע בכבד וככה הכתוב, או הנפש האוכלת.

ובטני – רמז לקרב העליון ששם המאכל, והנה הטעם כי כח הגוף חלש, כבגד אכלו עש.


פסוק יא[עריכה]


כי כלו - בחסרון המאכל דרך משל, והזכיר העצמות שהם מוסדות הגוף.


פסוק יב[עריכה]


מכל - הזכיר כי מפאת צורריו תבא לו חרפה.

ולשכיני מאד - היה חרפה להם, בעבור שהם קרובים אליו.

נדדו ממני - כאדם שיברח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס למראה.


פסוק יג[עריכה]


נשכחתי - שאדם לא יזכרני ככלי אין חפץ בו, כאשר יאבד לא יבוקש.


פסוק יד[עריכה]


כי - יתכן היות נשכחתי מפאת השם, בעבור שלא יושיעני כאילו שכחני, בעבור שאמר אחר כן: כי שמעתי דבה רעה שיוציאו עלי שיפחד ממנה כל השומע, או טעמו להיות לי מגור מכל סביבי.

בהוסדם - מגזרת סוד.


פסוק טו[עריכה]


ואני - אף על פי שיחשבו האויבים ששכחתני, אני בך אבטח ואודה כי אתה אלהי.


פסוק טז[עריכה]


בידך - כנגד השומרים הבלי שוא, כי עת ישועתי בידך לבדך הוא.


פסוק יז[עריכה]


האירה - מלת על כמו אל, כמו: ותתפלל על ה'. כמו: יאר ה' פניו, כי ההוה במצוק כיושב בחשך על כן האירה.


פסוק יט[עריכה]


תאלמנה - בעבור שהזכיר למעלה כי שמעתי דבת רבים והנה עתק, כדרך: וידבר אתם קשות והנה יחסר דבר.

וטעם צדיק – כמוני.


פסוק כ[עריכה]


מה - ואלה הדוברים עתק לא ידעו הטוב שצפנת ליראיך, וכבר עשית כמה טובות בגלוי לחוסים בך, וזה טעם נגד בני אדם.


פסוק כא[עריכה]


תסתירם - וככה כל יראיך תסתירם, וסתרם הוא שתסתיר פנים מאנשים מעותים.

מרכסי - מגזרה והרכסים לבקעה.

ויש אומרים: תסתירם בסתר - שיראו פניך מריב לשונות.

ויש אומרים: בסתר אפך וכעסך מהם, בריב לשונות כי דבת רבים.


פסוק כב[עריכה]


ברוך ה' - יש אומרים: כאילו הייתי בעיר מצור או אז אומר: בעיר מצור ברוך ה'.


פסוק כג[עריכה]


ואני נגרזתי - מגזרת גרזן, שהוא כלי להרוג בו.

ויש אומרים: שהוא הפוך וכאשר אמר עיניך, אמר שמעת.


פסוק כד[עריכה]


אהבו - לשון צווי, כמו אחזו לנו שועלים.

אמונים - תאר, כמו: פסו אמונים.

על יתר - הנותרים מאנשי הגאוה. ומלת לעשות, לתקן הסבות, כמו: וימהר לעשות אותו. ויתכן היות גאוה חסר בי"ת, גם יחסר מלת מעשה כאילו אמר: ומשלם על יתר עושה מעשה בגאוה.


פסוק כה[עריכה]


חזקו - אמר לחסידים אהבו, בעבור גודל מעלתם ולמיחלים חזקו.