אבן עזרא על תהלים כו

פסוק א

לדוד שפטני - אמר רבי משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה.

ובה' בטחתי - שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.

פסוק ב

בחנני - ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

פסוק ג

כי - כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני.

והתהלכתי - להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.

באמתך - מדרך האמת.

פסוק ד

לא, מתי שוא - הפך דרך האמת.

נעלמים - מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר. ויש אומרים: מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.

פסוק ה

שנאתי - הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא. והנכון בעיני: כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.

פסוק ו

ארחץ - טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.

פסוק ז

לשמיע - כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה.

ונפלאותיך - פעול למלת לשמיע ולספר.

פסוק ח

ה' אהבתי מעון ביתך - כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.

וטעם ביתך – ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים. אמר רבי משה: כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם. והנכון בעיני: שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.

פסוק י

אשר - שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון. ויש אומרים: כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.

פסוק יא

ואני בתומי - בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.

פסוק יב

רגלי - טעם בתומי – תום לבבי.

וטעם רגלי – ללכת בדרך ישרה. והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.