אבי עזר/שמות/יא
ד
[עריכה]"כחצות הלילה וגו'". הנה הרב הלך בעקבי חכמינו זכרונם לברכה שדרשו כמו סמוך לו לפניו או לאחריו. כדי שלא יאמרו אצטגניני פרעה משה בדאי הוא. אף שמשה אמר בשליחות השם ואין ספיקא קמי קודשא בריך הוא אף על פי כן טוב לכת בלשון אינו יודע כמו שכתב המזרחי בדברי רש"י ז"ל. לכן לא ישר בעיניו לפרש שחצות שם הפועל. באמצע הלילה ממש. כי אין יכולת ביד אדם לברר על נכון אמצע הלילה. ולא נכון שהשם ישלח שליחות לבני אדם בזמן מה אשר לא יוכלו לעמוד על הזמן ההיא לכן דעת הרב שחצות הוא שם דבר כאשר יעבור חצי לילה ראשונה. ואז מתחלת חצי הלילה שנית. וזה ויהי בחצי הלילה. וכן חצות לילה אקום. הוא חצות לילה שנית ולא דקדק הכתוב כלל לשער דוקא בזמן חצות לילה. ועיין רש"י. ודברי הרב נכונים מאד בחק השכל: שם "וטעם אני יוצא". הלא שאול הוא מלת יוצא לה' עבור גזרתו. וכן כתב הרב לקמן בפסוק ועברתי בארץ מצרים. וזה לשונו כי כח השם וגבורתו הם העוברים כאלו השם עובר. ועיין מה שכתבתי בתיבת וירד ה' ונפקחו עיניך. ועתה אין צורך לדברי אהל יוסף. שכתב דהרב חולק על בעל אגדה. וכן פירש הרב בפרשת בשלח וה' הולך לפניהם וגו':
ה
[עריכה]"אינם שומרים המלות". עיין לקמן בפסוק ויהי בחצי הלילה. אמר יפת. ותבין דברי הרב הנאמרים פה:
ו
[עריכה]"לומר כמוהו לא נהיתה". הנה בעל אהל יוסף מפרש. כיון דכמהו לשון זכר ונהיתה לשון נקבה עיין שם. אבל באמת הקושיא במקומה עומדת. כי הדקדוק הזה אינו מתורץ בדברי הרב. ואפשר דקשה לרב. חדא דלא מצינו במקרא מלת כמוך עם וי"ו העטוף. ועוד דמלת כמוני כמוך כעם ככהן. שני כפי"ן המה להדמות זה לזה. וכן אי אפשר להדמות זה לזה בדבר שלא היה כלל ולא נברא. לכן מפרש דוי"ו משמש תחת על. ומצינו כן שימוש הוי"ו בכמה מקומות. גם כמוהו הראשון אין לו שייכות כלל עם כמוהו השני כמבואר בדבריו:
ז
[עריכה]"לא יחרץ כלב". דעתו שאף שיהיה מהומה גדולה במצרים לא ישלחו יד להנקם בבני ישראל. כי יפול וימס לבב מצרים. ודברי המפרשים אינם עולים יפה. וזה היה פלא גדול שני הפכים בנושא אחד. השם חזק לב פרעה ואמץ את לבבו ולא פג לבו בראותו כל המכות. ואף על פי כן ירא על עצמו לשלוח יד בישראל אשר על ידם נעשתה לו כל המכות האלה. וזה פלא גדול: