אבי עזר/בראשית/יח
יח
[עריכה]ונברכו בו. ומלת והתברכו איננה כן רק הם מתברכים. לפי שבנין התפעל אינו יוצא לשני ופרושו שכל הגוים יתלו ברכתם בזרעך לומר האל יברכנו כמו שברך זרע אברהם. וכן מבואר במכלול: ונברכו מקבל הפעולה מאביה. ולא כן דעת אונקלוס. כי לפי תרגומו גם והתברכו הוראת נפעל לו. ועיין דברי הרב בפרשת מסעי ובדיבור המתחיל והתנחלתם אותם. מבואר בדבריו שיש להתפעל גם כן פעול. וקשים להולמו:
כא
[עריכה]"ואם לא אדעה וגו'". כבר צוחו קמאי על דברי הרב שנתן מקום לטעות בדבריו. גם אנשים אשר מבעטים ארחותם למדו מתוכה לשקר. וכאן עלה להשחית דבריו. ותולין דבריהם הנשחתים באילן גדול על כן אמרתי עת לדבר ולפרש. שפטו נא וראו כי אין רמיה. ודעת כוזבת במחשבותיו. הביטו בספר (קהלת א'). וז"ל היוצר לבם יודע הכלל ופרט. (עיין בדבריו) (תהלים). כי יודע ה' צדיקים.) עתה אשכילך בינה ואמשול לך משל. כי גביע כסף מחובר מחלקים דקים לאין מספר. וגביע שלם הוא כלל כל החלקים כולם. ואם נחלק לחלקים נקראו כל אחד מהם חלק. ואם הגביע שלם. אז יודעים כולם שהוא גביע מחובר מחלקים. ואם נשבר לשנים. אף שאבד שם הכלל. ושם שני חלקים יוכר קצת במראה ובתבניתו שהיה מקדם בהתחברו יחדיו גביע שלם. ואם נשבר לארבע חלקים. הרואה חלק רביע מהן. אם הוא אומן או יודע בין. מבין גם כן את הכלל שהיה גביע. אולם אם נשבר לחלקים דקים אין איש בארץ אשר רואה חלק מהן כחוט השערה. או גדל מעט מנהם. ויבן את הכלל. שאלו חלקים היו מחוברים בדרך כלל והיה גביע בראשונה. ברם לא ידע. אם היה גביע או קערה או סכין או שאר דבר. הרי לפניך דלית אינש ביבשתא. אשר רואה חלק ויודע כללות הדבר. ועתה אשכילך בינה. אם אנו רואים איש אחד נוהג במדה טובה לעינינו או עשה מצוה אחת. אין אנו יודעים כללות האיש הלזה. אם תמים הוא במצוה זו בלבד או גם בשאר מצות. לא כן אנשי ביתו הסובבים סביביו תמיד. המה רואים חלקים יותר בסתר ובגלוי. אך המה ידעו לשפוט יותר כללות האיש ההוא. כי בראות חלקים הרבה. ישפוט השכל להכיר את הכלל. לא כן הקב"ה בוחן לבות. יודע כל חלק בדרך כלל. כי הוא בוחן לבות. ולא על דרך חלק. ועתה נחקרה נא. שאמר אברהם האף תספה וגו'. כאלו מוחלט אצלו. שיש שם צדיקים בבירור. ואמאי לא אמר אולי יש בם צדיקים יצילו המה את עצמם. אולם אברהם אבינו עליו השלום בצדקתו ובתמימות לבו ראה או שמע כמה אנשים אוחזים מדה אחת טובה לעיני השמש. וחשב זאת לודאי שהמה צדיקים לפי ראות אדם כאשר הקדמנו. כי האדם ידע כל חלק בדרך פרט. ולא ידע כללות הדבר. אבל הקב"ה הוא ידע בדרך כלל. כי כל מעשיהם תוהו. והכל בנוי על שוא ותוהו. לכן כתב הרב והעד שזה הפי' הוא אמת. שאמר אברהם האף תספה בלשון תימא כמו שהקדמנו. ועיין בספר חוקר ומקובל דף י"ד ע"ב ונפקחו עיניך בדברי הרב. אולם לא נתקררה דעתי בדברי החוקר. כי המה לכאורה מתנגדים נגד חכמינו ז"ל. ומרגלא בפי לומר על רב אהני ליה. צלותא. הן על לבי שואף זורח לפרש דברי הרב בכמה אופנים. הלא המה בכתובים אצלי. ואין זה תוכן כונת חבורי לכן קצרתי. ומה שכתב הרב ונפתח ה"א האף. כי ה"א התימא נקודתה בשו"א. וכאן בפתח בשביל האל"ף. שהוא מן הגרון וכו':