ביאור:תהלים נב ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הלשון השופכת את התינוק עם המים
[עריכה]- "הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ, כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה"
בפסוק זה ישנם שני דימויים מיוחדים:
הוות תחשוב לשונך -
הלשון שלך חושבת מעצמה - אתה לא מצליח לשלוט בה; והמחשבות שלה רעות ומסוכנות - היא חושבת הוות ( = צרות ואסונות ); ההוות - האסונות הגדולים - מתחילים כאשר הלשון חושבת מעצמה ואינה מצייתת לאדם שבך.
כתער מלוטש עושה רמיה -
הלשון שלך מתנהגת כמו תער (=סכין גילוח) מלוטש וחד במיוחד, המרמה את בעליו: אתה משתמש בתער כדי לחתוך את השער המיותר והמפריע, אבל התער מרמה וחותך את הבשר עם השיער (רש"י; וזו, כנראה, צורה עתיקה של מטבע הלשון בן זמננו "לשפוך את התינוק עם המים") .
והנמשל: הדברים שלך נועדו, לכאורה, להביא תועלת, לשמור על שלטון החוק ולהילחם במורדים; אך למעשה, מכיוון שלא דייקת בדבריך, היתה לשונך כמו סכין החותך את הבשר עם השער - גרמת למותם של הרבה אנשים חפים מפשע שלא היה להם כל חלק במרד (ראו אי דיוק קטלני ).
והמסר: גם כשצריך להגיד דברים רעים, יש להיזהר ולדייק בכל מילה, על-מנת שלא לפגוע בחפים מפשע, לא "לחתוך את הבשר עם השער", לא "לשפוך את התינוק עם המים".
פירושים נוספים
[עריכה]2. אפשר לקרוא את תחילת הפסוק נגד הטעמים: "הוות תחשוב, לשונך כתער מלוטש עושה רמיה". לפי זה, החושב הוא האדם ולא הלשון: "אתה חושב לגרום להוות (= צרות ואסונות), ולכן אתה מחדד את לשונך עד שהיא כתער מלוטש עושה רמיה " (דעת מקרא) .
3. ואפשר לקרוא גם את סוף הפסוק נגד הטעמים: "הוות תחשוב, לשונך כתער מלוטש, עושה רמיה!", כלומר: "אתה, האיש העושה רמיה, חושב מחשבות של הוות, ומחדד את לשונך כמו תער מלוטש " (דעת מקרא) .
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הלשון השופכת את התינוק עם המים
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-11-07.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-52-04