ספרי על דברים כא
<< · ספרי על דברים · כא · >>
פסוק א
כי ימצא . ולא בשעה שמצוי. מכאן אמרו, (סוטה מז) משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינא בן פרישה היה נקרא, חזרו (לקרותם) [לקרותו] בן (הרצחנים) [הרצחן].
קלב.
חלל . ולא חנוק. חלל . ולא מפרפר.
באדמה . ולא טמון בגל.
נופל . ולא תלוי באילן.
בשדה . ולא צף על פני המים.
אשר ה' א-להיך נותן לך . לרבות עבר הירדן.
ר' אליעזר אומר, בכולם [אם היה חלל] היו עורפים. א"ל ר' יוסי בר"י, וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה, שמא היו עורפים! (אלא) [א"ל,] בכולם אם היה חלל, עורפים.
קלג.
לא נודע מי הכהו . [הא נודע], ואפילו אחד (מהם) [בסוף העולם] ראהו, לא היו עורפים.
רבי עקיבא אומר, מנין שאם ראוהו ב"ד שהרג, ולא היו מכירים אותו, לא היו עורפים? ת"ל וענו ואמרו .פסוק ב
ויצאו זקניך . " זקניך " שנים, " ושופטיך " שנים. ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי ה', דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, " זקניך ושופטיך " שנים. אין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי שלשה.
קלה.
ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל . מן החלל אל הערים, ולא מן הערים אל החלל. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכים את הראש אצל הגוף, דברי ר' אליעזר. ורבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה ע"ג (=עובדי גילולים) או לעיר שאין בה ב"ד, לא היו מודדין. ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד.פסוק ג
והיתה העיר הקרובה . הקרובה שבקרובות. מכאן אמרו, (בסוטה מז) נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהם מביאים שתי עגלות, דברי ר' אליעזר. וחכ"א, עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות (שתי עגלות). ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.
קלז.
ולקחו זקני העיר ההיא . ולא זקני ירושלים.
קלח.
עגלת בקר . (ריש פרה) רבי אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתים; וחכ"א, עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. (ד"א) [שנאמר] עגלת בקר , שיהא בה שני דרכים. הא כיצד? (בשתים) [בת שתים] (עגלת בקר) [עגלה ובקר. כיוצא בו] דבר אחר, רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.
קלט.
אשר לא עובד בה . כל עבודה. ומנין בעול [שאינו של עבודה]? ת"ל אשר לא משכה בעל .פסוק ד
והורידו זקני העיר ההיא . מצוה בזקני העיר ההיא.
קמא.
אל נחל איתן . (ריש פרה) כמשמעו קשה. ואף על פי שאינה איתן, כשר.
קמב.
עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את האבנים? ת"ל לא יזרע . זריעה בכלל היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה - מה זריעה מיוחדת שהוא (חובת קרקע) [בקרקע], יצאו אלו שאינם (חובת קרקע) [בקרקע].
קמג.
וערפו שם . נאמר כאן " עריפה " ונאמן (אולי "נאמר") להלן (שמות יג) " עריפה ". מה " עריפה " האמור (להלן) [כאן], עורפים בקופיץ מאחריה ואסור בהנאה וקוברו; אף " עריפה " האמורה (כאן) [להלן], עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה.
בנחל . אע"פ שאינו איתן.פסוק ה
ונגשו הכהנים בני לוי . מכלל שנאמר (דברים יח) ( ושרת בשם ה' א-להיו ) [ לשרתו ], אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? ת"ל בני לוי .
כי בם בחר ה' א-להיך . מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים.
לשרתו ולברך בשם ה' . מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.
קמה.
ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע . (סנהדרין לד וש"נ) מקיש ריבים לנגעים [ונגעים לריבים], מה (ריבים) [נגעים] ביום, אף (נגעים) [ריבים] ביום. מה ריבים שלא בקרובים, אף נגעים שלא בקרובים.
אי מה ריבים בשלשה, אף נגעים בשלשה? ודין הוא אם ממונו בג' (=בשלשה דיינים) , גופו אינו דין שיהא בג'! ת"ל (ויקרא כז) או אל אחד מבניו הכהנים, ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים.פסוק ו
וכל זקני העיר ההוא . אפילו הם מאה. לפי שאמרנו למעלה ג' וחמשה, יכול אף כאן כן? ת"ל ועל זקני העיר ההוא , ואפילו הם מאה.
ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל . על מקום עריפתה של עגלה. יכול יעלו מן הנחל ויאמרו? ת"ל בנחל , שתהיה (אמירתם וענייתם) [רחיצתם ואמירתם] בנחל.פסוק ז
וענו ואמרו . בלשון הקודש.
ידינו לא שפכו . (סוטה מז) וכי עלתה על לבנו, שזקני ב"ד שופכי דמים הם! אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא (לויה) [מזון], ולא ראינוהו והנחנוהו [בלא לויה]. והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל (כשהוא אומר).פסוק ח
אשר פדית ה' . מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.
כפר לעמך . אלו החיים.
אשר פדית . אלו המתים. מלמד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדין ששופך דמים חוטא [עד יצ"מ (=יציאת מצרים) ].
אשר פדית . על מנת כן פדיתנו, שלא יהיו בנו שופכי דמים. ד"א, על מנת כן פדיתנו, שאם נחטא, אתה מכפר לנו.
קמט.
[ונכפר להם הדם .] ורוח הקודש אומר, "כל זמן שתעשו ככה, הדם מכפר להם".
ואתה תבער . בער עושי הרעות מישראל.פסוק י
א.
כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכותב (אולי "הכתוב") מדבר.
על אויביך . כנגד אויביך.
ונתנו ה' א-להיך . אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' א-להיך נותנו בידך.
ב.
ושבית שביו . לרבות כנענים שבה.פסוק יא
וראית בשביה . בשעת שביה.
ד.
אשת . אף על פי שהיא אשת איש.
ה.
יפת תואר . אין לי אלא בזמן שהיא יפת תואר. מנין אף על פי שהיא כעורה? ת"ל וחשקת , אף על פי שאינה יפת תואר.
ו.
ולקחת לך לאשה . שלא תאמר, "הרי זו לאבא" "הרי זו לאחי".פסוק יב
והבאת אל תוך ביתך . ולא לבית אחר.
וגלחה את ראשה וגו' . (יבמות מח) ר' אליעזר אומר תקוץ, רבי עקיבא אומר תגדל.
אמר רבי אליעזר, נאמרה "עשיה" בראש ונאמרה "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, העברה; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, העברה.
רבי עקיבא אומר, נאמר "עשיה" בראש, ונאמר "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, נוול; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, נוול. וראיה לדבר (שמואל ב יט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת (דוד) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו . ד"א (דניאל ד) עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין .פסוק יג
והסירה את שמלת שביה מעליה . מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, ומלבישה בגדי אלמנות. שהכנענים, בנותיהם היו מתקשטות במלחמה, בשביל להזנות אחרים עמהם.
ט.
וישבה בביתך . בבית שמשתמש בו. נתקל בה ונכנס, נתקל בה ויוצא; רואה (בקרויה) [בקלקולה], ורואה בנוולה.
י.
ובכתה את אביה ואת אמה . (יבמות מח) אביה ואמה ממש, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, אין אביה ואמה, אלא עבודת כוכבים, שנא' (ירמיה ב) אומרים לעץ, אבי אתה .
יא.
ירח ימים . שלשים יום. דבר אחר, (יבמות מח) " ירח " אחד, " ימים " שנים, [" ואחר כן "] הרי ג', כדי (בגדי נויה שהיו עליה וחמדה) תקון הולד. כדברי רבי עקיבא, להבחין בין זרע ראשון לזרע שני.
ר' אליעזר אומר, " ירח ימים " כמשמעו. וכל לכך למה? כדי שתהיה בת ישראל שמחה וזו בוכה, זו מתקשטת וזו מתנוולת.
יב.
[ ואחר כן תבוא אליה ]. הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו, ובא עליה - הרי זה בעילת זנות.
יג.
ואחר כן תבוא אליה ובעלתה . אין לך בה אלא מצות בעילה לבד.
והיתה לך לאשה . כענין שנאמר (שמות כא) שארה כסותה ועונתה, לא יגרע .פסוק יד
והיה אם לא חפצת בה . הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.
ושלחתה לנפשה . ולא לבית אלהיה.
ושלחתה . בגט, כדברי רבי יונתן. ואם היתה חולה, ימתין לה עד שתבריא. קל וחומר לבנות ישראל, שהם קדושות וטהורות.
טו.
( ומכור ) לא תמכרנה בכסף . אין לי אלא שלא ימכר בכסף. מנין שלא יתננה במתנה, ושלא יעשה בה טובה? תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה ( בכסף ).
טז.
לא תתעמר בה . לא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה (כדברי ר' יונתן. ד"א,) הרי זו אזהרה (לב"ד) [לבד].
תחת אשר עניתה . אפילו לאחר מעשה יחידי.פסוק טו
כי תהיין לאיש שתי נשים . במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].
יח.
רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.
יט.
וילדו לו בנים . להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.
כ.
אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו , מכל מקום.
כא.
(ד"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים . אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים .
אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר ( אהובה ) האהובה ( שנואה ) והשנואה , ריבה הכתוב.
אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים .
אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר " אהובה " " אהובה ", " שנואה " " שנואה ", ריבה הכתוב.
כב.
[ד"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.
ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר " שנואה " " שנואה ", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.
(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש , כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.
וילדו לו בנים . מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.
כג.
ד"א וילדו לו בנים , הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים , בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.
והיה הבן . (ב"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.
הבכור . (ב"ב קכז) ולא הספק.
לשניאה . הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה.פסוק טז
והיה ביום הנחילו את בניו . (ב"ב יג וש"נ) ביום מפילים נחלות, ואין מפילים נחלות בלילה.
את אשר יהיה לו . מכאן שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.
כה.
לא יוכל לבכר . מלמד שאינו רשאי לבכר. יכול לא יהיה רשאי לבכר, ואם בכר יהיה מבוכר? תלמוד לומר לא יכול לבכר . הא אם בכר - אינו מבוכר.
כו.
את בן האהובה . [על פני.] (בכורות מו) כיון שיצא ראשו ורובו בחיים, פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.
על פני בן השנואה הבכור . אף על פי שבן הבכור לשנואה.פסוק יז
כי את הבכור בן השנואה יכיר . (קדושין מח וש"נ) יכירנו לאחרים. (מלמד שנאמן אדם לומר, "זה בני בכור"). רבי יהודה אומר, כשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור", כך נאמן לומר "זה בני בן חלוצה" ו"בן גרושה הוא". וחכמים אומרים, אינו נאמן.
כח.
לתת לו פי שנים . (בבא בתרא כב) פי שנים (בששה) [כאחד]. או פי שנים בכל הנכסים? הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד - פי שנים כאחד, אף כשנוחל עם חמשה - פי שנים כאחד.
או כלך לדרך זו. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים בכל הנכסים; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו , ריבה נחלה לבנים.
אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים, הא אין עליך לדון כדין האחרון, אלא כדין הראשון. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה, מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים כאחד; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים כאחד מהם. וכן הוא אומר (בראשית מה) ( ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך . ואומר) (דה"א ה) ובני ראובן וכו' הוא הבכור [ ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף .] ואומר (דה"א ה) כי יהודה גבר באחיו [ והבכורה ( נתנה ) ליוסף . ואומר (דה"א ה) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ].
הואיל ומצאנו שהבכורה ליוסף, והבכורה לדורות. מה מצינו בבכורה ליוסף - פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד מהם.
כט.
בכל אשר ימצא לו . (בכורות יב וש"נ) מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.
כי הוא ראשית אונו . ולא ראשית עונה (של אשה).
לו משפט הבכורה . מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים.פסוק יח
לא.
סורר ומורה . שני פעמים. (ומורה [סורר], שוטה. ומורה, שמורה לעצמו דרך אחרת.
(ד"א) (בשביל שאכל זה ממון אביו, אמרת בן סורר ומורה ימות! אלא נדון על שם סופו - מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. אביו של זה חשק יפת תואר, והכניס שטן לתוך ביתו, ונעשה בנו סורר ומורה. סופו להמיתו מיתה משונה, שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות, והומת ). (לא בשבת ולא ביו"ט).
ד"א, סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי הדיינים.
(סוטה כה וש"נ) אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי רבי זעירא משום אנשי ירושלים,
1. סוטה, אם רצה בעלה למחול לה, מוחל.
2. סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו, מוחלים לו.
3. זקן ממרא על פי ב"ד, אם רצו חביריו למחול לו, מוחלים לו.
וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירא, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, ועל זקן ממרא על פי ב"ד לא הודה לי; מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל.
לב.
איננו שומע בקול אביו ובקול אמו . יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו, להדליק את הנר, ולא הדליק? תלמוד לומר " איננו שומע " " איננו שומע " לגזרה שוה. מה " איננו שומע " האמור (כאן) [להלן], בן סורר ומורה זולל וסובא; אף " איננו שומע " האמורה (להלן) [כאן], בן סורר ומורה זולל וסובא. (מה " איננו שומע ") [רבי יוסי ברבי יהודה אומר,] עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכו').
לג.
ויסרו אותו . במכות.
ולא ישמע אליהם . מלמד שמלקים אותו בפני שלשה.פסוק יט
ותפשו בו אביו ואמו . (סוטה כה) מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.
והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו . (מכות י) מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.
ואמרו אל זקני עירו, בננו זה . שלקה בפניכם. מלמד שאם מת אחד מהם, אינו נסקל.
(סנהדרין שם) היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או חרש או סומא, אינו נעשה בן סורר ומורה. שנא' " ותפשו בו " ולא גדמים. " והוציאו אותו " ולא חגרים. " ואמרו " ולא אלמים. " בננו זה " ולא סומים. " איננו שומע בקולנו " ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו. חזר וקלקל, נידון בכ"ג, ואין נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים, שנאמר " בננו זה " זה שלקה בפניכם. " זולל וסובא ", זולל בבשר וסובא ביין. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, (משלי כג) אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו . ואומר, (משלי כג) זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה .פסוק כא
ורגמוהו כל אנשי עירו . וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו? אלא במעמד כל אנשי עירו.
באבנים . יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר באבן . יכול באבן אחת? תלמוד לומר באבנים . אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה.
(סנהדרין עא) א"ר יוסי, וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין, נסקל? אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה, ואמרה ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתם של רשעים נאה להם ונאה לעולם, ורע לצדיקים רע להם ורע לעולם. יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים נאה להם ונאה לעולם.
ובערת הרע . בער עושי הרעות מישראל.פסוק כב
וכי יהיה באיש, חטא משפט מות והומת . (סוטה כג וש"נ) האיש נתלה ואין האשה נתלית. רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית.
אמר להם רבי אליעזר, והלא שמען בן שטח, תלה נשים באשקלון! אמרו לו, שמונים נשים תלה, ואין דנים שנים ביום אחד; אלא שהשעה צריכה, ללמד בה את אחרים.
לז.
ותלית אותו . יכול יהיו כל הנסקלים נתלים? תלמוד לומר כי קללת א-להים תלוי , אחר שריבה הכתוב, מיעט. הרי אנו למדין אותו מן המגדף - מה מגדף מיוחד שפושט ידו בעיקר, והוא נתלה; כך כל הפושט ידו בעיקר, הוא נתלה. רבי אליעזר אומר, מה המגדף מיוחד שהוא נסקל, והרי הוא נתלה; כך כל הנסקלים - נתלים.
לח.
יכול יהיו תולים אותו חי? תלמוד לומר והומת ותלית אותו .
" אותו " ולא את כליו. (" אותו " ולא את עדיו.) " אותו " ולא את זוממיו. " אותו ", מלמד שאין דנים שנים ביום אחד.
לט.
על עץ . בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.פסוק כג
מנין למלין את מתו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תלין נבלתו על העץ".
הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו? תלמוד לומר "על העץ". מה עץ מיוחד, שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו.
"לא תלין נבלתו על העץ" - מצות לא תעשה, "כי קבור תקברנו" - מצות עשה. כיצד עושים לו? ממתינים לו עד שחשכה, ותולין לו, ומתירין אותו. ואם (לאו) [לן], עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תלין נבלתו גו'".
כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שקלל את השם, ונמצא [שם שמים] מתחלל!
האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.
רבי יהודה אומר, אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש, תולין אותו ופניו כלפי העם, ואחוריו כלפי העץ; והאשה, פניה כלפי העץ, ואחוריה כלפי העם. האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו, והאשה שני פרקים - אחד מלפניה ואחד מאחריה, מפני שכולה ערוה.
מא.
"ולא תטמא את אדמתך" - ונמצא שם שמים מתחלל.
"אשר ה' א-להיך נותן לך" - להזהיר בית דין על כך.
<< · ספרי על דברים · כא · >>
ראו גם: התורה והמצוה על דברים כא - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-dm-21