1,000 ימים (מאיר שלו)

אלף ימים עברו. אלף ימים שטבעו את חותמם הנורא לא רק בגלעד שליט ובבני משפחתו, אלא השפיעו על כולנו,על החברה הישראלית כולה. גלעד שליט נעשה לנו סמל וקנה מידה, והוא גם הראי שבו אנו רואים את עצמנו, לטוב ולרע.

אלף ימים גם עברו על ראש הממשלה. אלף ימים של הבטחות ריקות ושל הצהרות סותרות ושל זמן אבוד. למלחמה הוא יצא כהרף עין, אבל בנוגע לגלעד שליט יש לו את כל הזמן שבעולם. רק בדבר אחד הוכיח ראש הממשלה זריזות ונחרצות: בהפניית אצבע מאשימה אל משפחתו של גלעד שליט.

יש לנו קווים אדומים, הוא אמר באחרונה. אבל הקווים האדומים שלו לא נוגעים לעקרונות. הם התמקחות על עוד כמה אסירים, לכאן או לכאן. אמור לנו, אדוני ראש הממשלה: כמה אסירים שווים חייו של גלעד שליט? וכמה אסירים שווים נפשו ועתידו? וכמה אסירים שווה המחויבות שלך ללוחם ששלחת למלא את חובתו? וכמה אסירים שווה מצח הנחושה הזה- של אלף ימים בלי תוצאות?

איננו יודעים היכן נמצא גלעד שליט ומה מצבו, והוא אינו יודע מה קורה אצלנו. אבל כשישוב, הוא ייראה ויידע הכל. הוא ייראה שבמדינה ששלחה אותו מנהיגים נחקרים במשטרה ומואשמים בבית משפט- אבל הקווים האדומים שלה הם רק אצלו. הוא ייראה שהמדינה ששלחה אותו נגועה בבורות ובשחיתות ובאלימות, אבל אין לה קווים אדומים. רק אצלו. ממשלת ישראל העמידה את גלעד שליט מעבר לקו האדום היחידי שיש לה.

לפני שנים רבות, כשהייתי חייל בגילו, בן להורים שחרדו לי, כתב אבי ז"ל שיר לי ולחברי היחידה על האחריות ההדדית שיש לנו זה לזה בשדה הקרב. אקרא מתוכו כמה שורות:

	"ולא תונח למעצבה בפאתי שדה/ ולא תיפול למעזבה כאבן מגדר/ ולא תשמע קולות הולכים, מתרחקים מזה.../ תמיד יהי איתך אחד, אשר אל מול האש/ ישוב אליך לשדה, זוחל ומגשש/ ובקורו ימשכך בין קלע ומוקש"

אני מקווה שאת הדברים האלה שמע לא רק ראש הממשלה הנוכחי אלא גם ראש הממשלה הבא. נהוג להעניק לראשי הממשלה החדשים מאה ימים של חסד. בעניינו של גלעד שליט, עברו כבר אלף ימים. לא היה בהם חסד. היה ייאוש והייתה תקווה, היו אמון ואיפוק, והיה גם ניצול של האמון והאיפוק האלה. על כן, בעניין הזה לא יינתנו מאה ימי חסד, ולא שבוע של חסד, לא יום של חסד, לא דקה של חסד. אחרי אלף ימים הגיע הזמן לדבר ברצינות ולעבוד ברצינות. גלעד שליט חי. שחררו אותו.