תשובות הרשב"א/חלק ה/קסח
סימן קסח[עריכה]
שאלת: ראובן הוציא שטר על ביתו של שמעון, כתוב בסופר השררה, וחתום בחותמו. ומגיד הכתב, שזה הבית נמכר בהכרזות, מפני מעות שהיה חייב למלך, ושנעשה כל זה בפני דיין פלוני מבני העמים, כשהיה יושב על מושבו, לדון הדינין הבאים לפניו. אבל כל זה לא נודע לנו, אלא מכתב הסופר וחותמו. וטוען ראובן: שנדע הדבר מן הדיין הכותי, שעדיין הוא קיים, ושנדע ממנו אם נעשה הכל לפניו, כמו שכתוב בכתב הסופר. ועם זה, יהיה לזה הכתב דין ערכאות, ולא דין הדיוטות. ע"כ השאלה, תיבה בתיבה.
תשובה: לשון השאלה בא בסתם מאד, ולא ירדתי פה לסוף כוונת הר' שלמה בזה (עיין סימן הקודם). וזה, שממה שכתב בה: וטוען ראובן: שנדע הדבר מן הדיין כותי; ואז יהיה אל הכתב דין ערכאות, ולא דין הדיוטות. נראה דהדבר פשוט בעיניו, כי כל עוד שלא יחקור הדבר מן הדיין, השטר פסול. וא"כ מי יתן ואדע, מה יועילו דברי הדיין? שהרי כל המפרשים השוו, דאין לכל דיין דין ערכאות, רק לאשר נתמנה מצד ומפאת המלך, לפקוח עין בדבר השטרות, לבלתי יתערב עמהם שוא ודבר כזב, ולא ימצא בהם לשון תרמית. ואולי בא שם תיבת: שראובן; בטעות העט, וראוי לבא עליה תיבת: שמעון? ומ"מ, עדיין הקושיא במקומה עומדת, דמה בצע בדברי הדיין? והנני רואה בשכבר עמדתם על דברי המחברים, ועל המחלוקת שנפל ביניהם, בשטרות הנעשים בערכאות של עובד כוכבים. ומדעתי יפה השיב כבודך, מדברי הרמב"ן ז"ל. והחילוק שכתב הר' שלמה יצ"ו, כבודו במקומו מונח, אבל גבי שטרות הנעשים על יד הכתבים העומדים בחוצות העיר וברחובותיה, הכשיר הרב ז"ל (הרמב"ן) בשני תנאים. האחד, שיהיה לכותב רשות מפאת המלך, להתנהג במלאכת הספרות והשני, שיהיה כעין ערכאות. רצוני, שיהיה ידוע אצלנו, שאינו מקבל שוחד, ואז יש לו דין ערכאות, משום דינא דמלכותא. ועל פיו (הרמב"ן), ועל פי הרשב"א, נהגו להכשיר בגלילות קטאלונייא, בשטרות הנעשות ע"י כתבים כאלה. כותב, עושה רצונו, בספר חיים יכתוב ידו, להניח ברכה הרבה באהלך עולמים. כיש את נפשך החשובה, ונפש נח מעט מעצבי, בזכרו ידידות נפשכם, עם יגון, בעלות על לבו שעשוע חברתכם. אני הצעיר, נכון למלאות את שאלתכם. אחיכם, זרחיה הלוי.