תשובות ריב"ש/תקיג

תשובה תקיג

עוד שאלת אם מותר להתענות בשבת זו אם לאו:

תשובה כבר ראיתם כל הדעות אמנם רוב האחרונים ז"ל הכריעו שאין להתענות בשבת זו דתשובה לאו בתענית תליא ואין דוחין עונג שבת דאורייתא משום תענית דרשות וכן אין מתענין בראש השנה מדכתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום וכן מה שאמרו בירוש' (ר"ה פ"א ה"ג) אמר ר' סימון כתי' כי מי גוי גדול איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיא של אלהיה בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתכסה שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינם כן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים בראש השנה ומטה דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם וכן בירושלמי במסכת תענית (פ"ג ה"ד) וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצינו ביום הכפורים שמתענין ולא מתריעין רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות שכן מצינו בר"ה שמתריעין ולא מתענין ומשמע דלא מתענין דר"ה דומיא דנא מתריעין דיוה"כ כלומר דאיכא אסורא וכמו שאין מתענין בר"ה כך אין מתענין בשבת שובה דלא גרע שבת מראש השנה ^*(ראיה זו הובא ג"כ בטור או"ח (סי' תקצ"ז) ועי' בציון ירושלים בירושלמי שם מש"ש ולא הזכיר לדברי הטור והריב"ש אלו. ועי' בב״ח או"ח שם מ"ש לחלק בין יו״ט לשבת בזה דאיסור תענית בשבת הוא מדרבנן ומשו"ה בשבת שובה שהוא משונה מתענין בו ע״ש. ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי המדרש תנחומא (סדר בראשית סי' ג') דאיתא שם "אסור להתענות בשבת כו' וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות דכבוד שבת דאורייתא ותענית (אסתר) דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן ע״כ. וזהו ממש כדברי הריב״ש. ועי' פסחים (ד' מ״ז.) בתוס' ד״ה ואי אמרת כו' לפי' הר"י שם ומוכרח דסעודת שבת דאורייתא ודו"ק ואכמ"ל) ואפילו ת"ב שהוכפלו בו צרות כשחל בשבת דוחין אותו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתה ^*(עי' בטוא"ח (סי' תקנ״ב) ובשו"ע שם ס״י) ואפילו דברים שבצנעה אינו נוהג כ"ש שאין להתענות בו תענית נדבה וכמה הטיב אשר דבר בעל ספר הכוזר שאמר שהשמחה בימי המועדות כשהיא לשמה אינה מעט קורבה אל השם מן הכניעה בימי התענית וההיא דפ' אין עומדין (ברכות ל"א:) כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה וחוזרין ונפרעין ממנו משום בטול ענג שבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא הא אוקמוה בתענית חלום ולמי שהוא עצב ולבו דוה עליו מצער החלום ותעניתו ענג לו יותר מאכילתו לפי שהוא יודע שהתענית יפה לחלום לבטלו ולפי שהוא מצער עצמו בתענית כדי לקיים בו עונג שבת ולא יצטער מאימת רעת החלום לזה שכרו גדול אלא שצריך לתענית אחר מפני שבטל ענג שבת באכילה ובשתיה כדרך ענג שאר בני אדם ולא שיאמרו שמי שמתענה בשבת בדרך תשובה קורעין לו גזר דינו וכי מפני שעושה עבירה לבטל עונג שבת יקרעו לו גזר דינו ^*(עי' ב״י שם סי' רפ״ח בד"ה ומ״ש וא״צ מ״ש בשם הכל בו) אדרבה היה טוב לו לקיים עונג שבת וינצל משלש פורעניות מדינה של גיהנם ומחבלו של משיח וממלחמת גוג ומגוג כמו שאמרו בפרק כל כתבי (שבת קי"ח.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות וכו'. ועוד אם הוא מצוה להתענות בשבת ההוא עד שבשכרה קורעין לו גזר דינו ונתן ענג שבת לידחות אצל מצוה זו למה חוזרין ונפרעין ממנו בטול ענג שבת וכי המחלל את השבת מפני פקוח נפש חוזרין ונפרעין ממנו משום חלול שבת אבל למה שכתבתי יבא כהוגן שמפני שהוא מצטער על חלומו הוא מתענה להעביר רעתו וענג דידיה האי הוא ועושה מצוה להתענות כדי שלא יצטער אך לא קיים הענג כתקנו באכילה ובשתיה וכדרך שאר בני אדם ולהכי ניתיב תעניתא על תעניתיה. ומה שרצה להוכיח האומר להתענות דמלישנא דכל היושב בתענית משמע דבתענית דרשות איירי ולא בתענית חלום שהוא חובה ועוד מדקאמר קורעין לו גזר דינו דתפוק ליה משום דחובה הוא וכדאמרי' (שם י"א.) ובו ביום ואפילו בשבת איני יודע מהו שח שהרי לשון חכמים כך הוא כשמדברים בשכר המצות אומר כל העושה מצוה פלונית יהיה שכרו כך אע"פ שהדבר ההוא חובה עליו כמו כל הקורא קריאת שמע ותפלין בראשו וכו' (ברכות טו.) כל הקובע מקום לתפלתו וכו' (שם ו':) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וכו' (שם ח.) כל הקורא קריאת שמע על מטתו וכו' (שם ה.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות וכו' כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' כל המשמר את השבת כהלכתו אפילו עבד ע"ג כאנוש מוחלין לו וכו' (שבת קי"ח:) וכאלה רבים אין מספר ותענית חלום נמי בשבת לאו חובה ממש היא לכ"ע דאי הוי גברא דלא קפיד בחלמא בישא וכשמואל דכד חזי חלמא בישא אמר כל החלומות שוא ידברו או שהתענית רע לו הרבה ומזיקו ומצטער בו יותר ממה שיצטער מפחד החלום וכדרב חסדא דאמר בפרק הרואה (ברכות נ"ה.) כל חלום בלא טות כפי אחד מן הפירושין אין כאן לא חובה ולא מצוה להתענות ואם מתענה בשבת איכא אסורא בלי מצוה. גם מה שהקשה מפני מה לא הביאו ההיא מימרא בפ"ק דשבת דעקרה בתענית חלום והביאוה בפרק אין עומדין זה אינו קשה בעיני אע"פ שהתוספות הקשו כן דההיא דרבי אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא דכל היושב בתענית מייתי לה בפרק אין עומדין אגב גררא דמלתא אחריתי דר"א משום רבי יוסי בן זמרא במלתא דחנה דמיירי בה התם כמו שדרך התלמוד לעשות כן וכן ההיא דיפה תענית לחלום דפרקא קמא דשבת מרה דההיא שמעתא רב חמא בר גוריא בר מחסיא משמיה דרב ומייתי לה התם אגב כמה מימרי דאתמר התם דמריהו הדין רב חמא גופיה משמיה דרב והני תרתי מימרי אע"ג דתרווייהו בתענית חלום קא מיירי כל חדא וחדא אתא לענינה דההיא דפרקא קמא דשבת אשמעינן שהתענית יפה לחלום לבטל רעתו ועלה אתמרא דדוקא בו ביום ואמר רב יוסף עלה ואפי' בשבת לומר שמאחר שלא יועיל אם יאחרו אותו אפילו בשבת מתענין עליו וההיא דבפרק אין עומדין דר"א מיירי בשכר העושה כן ואמר שקורעין לו גזר דינו כי הוא מצוה רבה ועלה אמר רב נחמן בר יצחק אע"פ שדבר זה הוא מצוה ושכרה הוא גדול הנה יש בה קצת נדנוד אסור במה שלא קיים ענג שבת באכילה ושתיה כהלכתו וכדרך שאר בני אדם ולזה חוזרין ונפרעין ממנו בטול ענג שבת אא"כ יתענה יום אחר. והשתא אם רב נחמן בר יצחק אמרה למילתיה עלה דהא דר"א לרבותא שלא נחשוב שאחר ששכרה גדול כל כך שלא יהיה בה שום נדנוד אסור אין להקשות למה לא הביאוה בתלמוד עלה דההיא דפרקא קמא דשבת דרב נחמן אמרה עלה דההיא דר"א ולא עלה דההיא דרב יוסף וגם מסדר התלמוד אחר שהביאה בפ' אין עומדין שהיא רבותא טפי מה לו להביאה כאן פעם אחרת ומלתא דרב יוסף גופיה אתמרא הכא אגב גררא והלכך עלו כהוגן דברי המפרשים ז"ל דדוקא בתענית חלום היא מילתיה דר"א ומשום הכי קאמר סתם היושב בתענית בשבת דמיירי בכל שבת שיחלום החולם אבל לדברי זה שאומר דלאו בתענית חלום קא מיירי דבההוא אין קורעין לו גזר דינו כיון דעל כרחיה אית ליה למעבד כן וחובה עליו אלא בתענית שבת של שובה היא אם כן ה"ל לפרושי בשבת פלוני ולא לומר סתם בשבת משום שבת אחת לבד. וא"כ עלה בידינו דבשבת שובה אין מתענין והלא אפילו בעיר שהקיפוה כותים או על ספינה המטרפת בים או על יחיד הנרדף הסכימו כל האחרונים ז"ל שאין מתענין עליהם בשבת ומאי דתנן עלייהו על אלו מתריעין ואפילו בשבת ואמרינן עלה בגמרא (תענית י"ד.) התרעה במאי אילימא בשופרות שופר בשבת מי איכא אלא לאו בעננו אין הכוונה בברכת עננו של תפלת תענית ושיתענו עליהן בשבת דכי היכי דאמרינן שופר בשבת מי איכא ה"נ איכא למימר תענית בשבת מי איכא אלא לומר שצועקין עליהן בשבת בתחנונים ולומר עננו אבינו עננו וכדומה לזה וכמו שנראה כן מדברי רבי יוסי החולק על תנא קמא ואמר לעזרה ולא לצעקה דאלמא ת"ק כי אמר מתריעין לצעקה קאמר וכן כתבו האחרונים ז"ל וצוחו על הר"ם ז"ל שכתב שמתענין עליהם בשבת דמשמע ליה דכי אמרינן בגמ' אלא לאו בעננו בברכת עננו של תפלת תענית קאמר ואפילו לדבריו י"ל שאין מתענין בשבת שובה דהא לא דמי להנהו דסכנתן ביומן אבל זה עדיין יש שהות עד יוה"כ שהוא גמר דין: