תשובות ריב"ש/תקט
אלכניס. לרבי משה משבראן י"א
הידיד הנבון רבי משה ישמרך האל. דע כי הבית דין לא אסרו היבמה על היבם במוחלט שאם כן היו כותבין כן בשטר המעשה ב"ד שעשו לה ועם היות איש אחד היה אומר שראה הבעל בעיר אחת מקשטיליא ונכנס לביתו יום אחד וראה אשה יושבת תחתיו ומשמשתו והוגד לו כי היא אשתו או פלגשו עם כל זה כיון שהקול לא הוחזק בבית דין כפי ההלכה ולא בדקו עליו אם הוא אמת לא אסרוה על היבם במוחלט אלא שכתבו שהיא מותרת לשוק אחר חליצה ולזה קראוהו הקהל י"ץ בכתבם קול הברה ולא רצו גם כן להתירה ליבם לאלתר שכיון שאפשר לבדוק אחר הקול לעמוד על בוריו של דבר ראוי לבדוק עליו קודם שתתיבם כי אם היה מתברר שהקול אמת שנשא שם אשה היתה אסורה על היבם בספק אסור כרת לדברי הגאונים והאחרונים זכרם לברכה שפירשו בריש גמרת האשה שהלך בעלה וצרתה (קי"ט:) דרבא לאוקומי מתניתין אליבא דרבנן קאתי דאפילו לדידהו סמכינן מעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ולפירוש התוספות אסורה על היבם בודאי כרת לפי שפירשו דאפילו לרבא מתניתין ר' מאיר היא ולדידיה סמכינן מעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא אבל לרבנן דקיי"ל כותיהו מעוטא כמאן דליתיה דמי ולא סמכינן ליה לחזקה וכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות מותרת לשוק בלא חליצה דאזלינן בתר רובא ואם כן על היבם קיימא באסור כרת ומה שהבית דין לא בדקו אחר הקול ולדעת אמתת הדבר היה כי חששו לעגון האשה כי אם ימצא הקול אמת היתה אסורה לחלוץ לעולם עד שיודע שלא היה לצרתה בן כפי פירוש הגאונים זכרונם לברכה כסתם מתניתין וכאוקימתא דאביי בר אבין דאמר הכי בגמרא (שם) לפי שאתה מצריכה כרוז לכהונה ולזה לא רצו הב"ד מעצמם לבדוק על הקול ואע"פ שאפשר לעמוד עליו לא אסרוה לחלוץ כיון שאף אם היה אמת לא היה בזה כי אם אסור קל מאד משום חשש רחוק אבל להתירה ליבם עד שיבדק הקול לא נראה להם כיון שהוא אסור חמור ואפשר לעמוד עליו. ומה שכתבו הקהל י"ץ בכתבם לכוף בחליצה הי' לזה שאחרי שהיבמה תובעת לחלוץ והחליצה מותרת בלא בדיקת הקול והיבם אינו יכול ליבם עד שיבדק הקול וידעו אם יש בו ממש ראוי לכוף על החליצה דשהויי מצוה לא משהינן אפילו לקטן במקום גדול כדאיתא בפרק החולץ (יבמות ל"ט.) ואף אם לא תהיה טענה זו חזקה כל כך הנה סייעוה ועשו לה סניף הטענה האחרת שהיבם כבר יש לו אשה אחרת ודעת קצת חכמי הצרפתים זכרונם לברכה שבענין זה כופין לחלוץ ואין צריך לומר במלכות זה שהנושא אשה על אשתו מחייב ראשו למלך אלא אם כן נטל רשות והדבר ברור דלא משהינן ליה עד שיטול רשות מן המלך *(ד"מ אה״ע סי' קס"ה אות ג') ורבי שלמה יצחקי זכרונו לברכה גם כן דעתו (שם:) דבכל אמתלא כופין לחלוץ. ודע כי מפני הטענה הזו אין לכוף בחליצה לפי שחכמי הצרפתים זכרונם לברכה שהורו כן הלכו לשיטתן שפסקו מצות חליצה קודמת כמשנה אחרונה וכאבא שאול (שם:) וכסתם מתניתין דריש יבמות וכשמואל דאמר בפרק אף על פי (כתובות ס"ד.) אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ורבי פדת אמר רבי יוחנן נמי סבירא ליה הכי התם תבע לחלוץ נזקקין לו ליבם אין נזקקין לו וכבר קפרא דסבירא ליה נמי בפרק בית שמאי (יבמות ק"ט.) כאבא שאול. אבל הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל וכל האחרונים זכרונם לברכה פסקו דמצות יבום קודמת למצות חליצה כסתמא דסוגיא דפרק החולץ דחזרו לומר מצות יבום קודמת וכרבנן דפליגי עליה דאבא שאול וכברייתא דפרק אף על פי דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם וכברייתא דיבמה יבא עליה מצוה כלומר מצוה ביבום מבחליצה וכדפריש לה רבא התם כרבנן ולא כרבי יצחק בר אבדימי דמוקי לה התם כאבא שאול והכי משמע להדיא מסוגיא דבפרק החולץ (יבמות ל"ט:) דפליגי רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי התם בביאת קטן וחליצת גדול איזו מהם עדיפא ואמרינן התם ללישנא קמא דמאן דאמר ביאת קטן עדיפא משום דמצוה ביבום ומאן דאמר חליצת גדול עדיפא במקום גדול ביאת קטן לאו כלום היא משמע הא ביאת גדול עדיפא לכולי עלמא וכל שכן ללישנא בתרא דאתמר התם דלכולי עלמא אפילו ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ואם כן לפי פסק זה והוא הנכון *(ב״י אה"ע סי' קס״ה (ד' צ.) בד"ה ומ״ש רבינו. שו"ע שם ס"א ועי' לעיל (סי' ר"ט. ש״ב)) אין כופין על החליצה באמתלא כזו שלא כדברי רש"י ז"ל. ואם אמרו (שם ד'.) ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין היינו משום דדכותה בבעל כופין להוציא אבל כל שבבעל אין כופין להוציא ביבם אין כופין לחלוץ ואף במוכה שחין יש מי שאומר דכיון דמצות יבום קודמת אין כופין אותו לחלוץ דאשה הקנו לו מן השמים ולא אמרו אלא שאין חוסמין אותה לכופה ביבום ולכתוב עליה אגרת מרד אלא שהנכון דכל שבבעל כופין להוציא ביבם כופין לחלוץ ובשאר אמתלאות שכיוצא בהן בבעל אין כופין להוציא ביבם הדבר ברור שאין כופין לחלוץ למאן דאמר מצות יבום קודמת אלא שנראה שאין כותבין עליה אגרת מרד אם לא רצתה להתיבם כיון שנותנת אמתלא לדבריה שאינו הגון לה שהרי אין מצות יבום קודמת בכיוצא בזה ומצוה להטעותו כדי שיחלוץ וגם יש שסוברין מצות חליצה קודמת ואעפ"כ אמרו שאין כופין בשאר אמתלאות אלא במוכה שחין וחבריו וכבר האריכו המפרשים זכרונם לברכה הרבה בזה ודחו דברי רש"י ז"ל בטענות ובראיות אמנם בכתב הקהל י"ץ עשו טענה זו סניפין לטענה אחרת כיון דתליא באשלי רברבי ושאי אפשר לו (לחלוץ) [ליבם] כיון שלא נטל רשות מן המלך וברור הוא דלא משהינן לה עד שיטול רשות וראו שבצירוף כל אלו הטענות ראוי לכוף על החליצה ומכל מקום אם אפשר בהטעאה או בדרך אחרת הוא יותר טוב מבכפיה לרוחא דמלתא: