תשובות ריב"ש/תקב
בלשיט. לרבי יהודה בן בהלול י"א
את קולך שמעתי מתהלך בגן היושר ועל פתחי התמימות דופק להנצל מעון להתנקות משגיאות מתרפק לבלתי היות גס לב בהוראה במה שיש לחוש ולפקפק כונתך רצויה ומעשיך רצויים ובזה תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ומאתו תשא ברכה ורצון תפק קיימת מצות חכמים עשה לך רב והסתלק מן הספק ומעתה אשיב לך בקצרה במה שיהיה בו לברר ספקותיך די וספק:
השאלה הראשונה לפי הנראה היא זאת ואם בלשונך היא מעט סתומה כי ראובן שדך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן לו ארבע מאות דינרין בנדוניא בשטרי חובות בין קדושין לשבע ברכות ואחר כן שאל ראובן שיהיה השטרות בידו עד שיהיה לשמעון זרע של קיימא ושמעון היה ירא להניחם בידו ועל כן נתרצו שיעשה ראובן חוב גמור לשמעון מן הארבע מאות דינרין לפרוע אותם לו לארבעה שנים ושיתן לו רבית מהם שמנים דינרין בכל שנה ואתה עשית השטר מן החוב סתם ולא הזכרת בו דבר מן התנאין הראשונים אלא שראובן נתחייב לשמעון בד' מאות דינרין בחוב גמור ובהלואה גמורה ולתת לו מהם שמנים דינרין פירות בכל שנה ושנה שאלת אם שטר זה פסול אם לאו ואם הוא פסול אם תוכל לשנותו בדרך אחרת בלעדי רצון וידיעת המתחייב ובלא קבלת קנין ממנו שנית מאחר שלקה הקנין שיעשה השטר לפי ראות חכמים ולפי דעתם:
תשובה מתוך לשון השטר נראה שהוא רבית קצוצה ממש ושטר שכתוב בו רבית הוא מחלוקת במסכת בבא מציעא בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ב.) דרבי מאיר סבר שאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית דקנסינן היתרא אטו אסורא ורבנן סברי גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית דלא קנסינן היתרא אטו אסורא והלכתא כרבנן ואפי' לגבות הקרן יש מחלוקת בין המפרשים ז"ל כי יש מהם אומרים שלא אמרו חכמים אלא דלא קנסינן היתרא אטו אסורא ואם הלוה מודה שההלואה היתה אמת גובה את הקרן מבלי חרי אבל אם הלוה כופר בהלואה אין גובין בשטר זה כלל אפי' הקרן שהרי העדים פסולים כיון שחתמו בשטר שיש בו רבית שהרי עברו על לא תשימון עליו נשך ויש מן המפרשים שאומרים דלעולם גובה את הקרן שלא נפסלו העדים בכך דלא משמע להו לאינשי דלא תשימון יהיה אזהרה לעדים אלא למלוה כדאמרינן בפרקא קמא דמציעא (ה':) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו *(עי' ב"י וב"ח ח"מ סי' ל"ד סעי' ט"ז וסי' נ"ב ס"א וע"ש בש״ך סק"א ד') ואפילו אם תמצא לומר דמפסלי עדים לא מפסלי אלא מדרבנן ופסולי דרבנן בעי הכרזה מכל מקום לדברי הכל הרבית אין גובה לעולם וא"כ הרבה שגית בעשותך השטר בלשון הזה שהרי ההלואה הזאת לא היה בה רבית שכיון שהתנו כן קודם הנשואין הרי הוא כתוספת על הנדוניא ואין זה אגר נטר לי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה שאותן המיחדים חובות ומתנין שאם לא יפרע מכאן ועד יום פלוני שהוא מוסיף על כל ליטרא ד"פ בחדש מותר ואין כאן רבית כי זה כתוספת על הנדוניא כל שהתנה כן קודם הנשואין אבל אחר כן לא כדאיתא בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע"ד:) גבי המלוה לאריסיו חטים דיש הפרש בין ירד ללא ירד ע"כ תורף תשובת הרשב"א ז"ל ואתה עשית לו שטר כאלו הוא מלוה לו ארבע מאות דינרין קרן לרבית קצוצה והיה לך לעשות לו שטר חוב בכל המעות יחד כאלו הכל היה קרן לפרוע מהם שמנים דינרין בכל שנה וארבע מאות דינרין בשנה הד' או לעשות לו שתי שטרות ברצון המתחייבים אחת מד' מאות דינרין לארבע שנים ואחת מי"ו ליטרין שמנים דינרין בכל שנה ולא לעשות לו שטר מקרן ורבית שהרי אם יבא לפני ב"ד לא יגבו לו בשטר זה לכל היותר כי אם הד' מאות דינרין לבד *(ב״י יו"ד סס״י קס״א):