תשובות ריב"ש/תעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לרבי משה בן אלקביץ י"א

שאלת ראובן נשא לאה ומת בלא בנים ובשעת פטירתו צוה מחמת מיתה שיתנו לה יורשיו כתובתה ותוספת ונדוניא ומתנה להוד משלם ויתר על כתובתה כך וכך ואח"כ נפטר לבית עולמו ושמעון אהי ראובן הנזכר רוצה ליבם את לאה הנזכרת והיא טוענת מאחר שיש לך אשה ובנים אין אנכי רוצה ליכנס תחת עול צרה ובאו לב"ד שמעון טוען שידונו עמה בדין מורדת על בעלה ולאה תובעת כתובתה ותוספת ונדוניא ומתנה לחוד והתוספת שהוסיף לה בעלה בצואתו וטוענת שאין לב"ד לדון עמה כדין המורדת על בעלה לפי שאינה זקוקה לו כלל ואינה צריכה ממנו חליצה לפי שראובן בעלה היה סריס ונתנה אמתלא לדבריה שלא היה לו זקן ושהיה קולו משונה כקול נער קטן והביאה עדים והעידו כדבריה והיא מתאמצת לומר שאינה זקוקה כלל ואינה צריכה ממנו חליצה ואפילו תהיה צריכה חליצה מספק שיש לב"ד לכוף אותו לחלוץ לה ולתת ולפרוע לה כל מה שצוה בעלה בצואתו שמא יפגע בערוה שלא במקום מצוה ע"כ:

תשובה בנידון זה ראוי לבאר תחלה אם ראובן המת נדון כסריס או לפחות כספק סריס מפני אותן סימני סירוס שנראו בו כדי שתהא אשתו אסורה להתיבם ואחר כן צריך לבאר אם תמצא לומר שאין הבעל נדון כסריס ולא בספק סריס ואשתו או חולצת או מתיבמת אם כותבין אגרת מרד על שומרת יבם כשהיבם אומר ליבם והיא אומרת לחלוץ. ואח"כ צריך לבאר אם תמצא לומר כותבין אם הטענה שהיא טוענת שאינה רוצה ביבום מפני שיש לו אשה ובנים הי' טענה לכוף אותו לחלוץ או שלא נדונה במורדת ואחר כן צריך לבאר אם ת"ל נדון אותה במורדת אם נאמר שלא תפסיד מפני מרדה הכתוב' והנדוני' והתוספת ומתנה לחוד ומה שהוסיף לה בעלה בצואתו כיון שהוא צוה שינתן לה הכל מנכסיו וזכתה בהן מכח המתנה:

על הספק הראשון אם ראובן המת נדון כודאי סריס או לכל הפחות כספק סריס מפני אותן שני סימני סירוס שנראו בו כדי שתהא אשתו אסורה להתיבם:

אומר דבר ברור כי אשת הסריס פטורה מן החליצה ומן היבום כדתניא ביבמות פרק כיצד (כ"ד.) ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי וכן הוא מפורש במתני' פ' הערל (יבמות ע"ט:) אלא שנחלקו שם באיזה סריס דבר הכתוב דתנן התם א"ר יהושע שמעתי שהסרי' חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו [ואין לי לפרש] אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא היה לו שעת הכושר רבי אליעזר אומר לא כי סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו אשתו לקיים דברי ר' עקיבא וקיי"ל כר' עקיבא מעדותו של ר' יהושע בן בתירא ועוד דר' אליעזר דפליג עליה שמותי הוא ועוד דהתם סתם לן תנא כוותיה דתנן התם הסריס לא חולץ ולא מיבם וכן אילונית וכו' ואמרי' עלה בגמ' (פ':) קתני סריס דומיא דאילונית מה אילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים וסתמא כר"ע דאמר בידי שמים אין בידי אדם לא והוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכתא והלכה כסתם וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל וכל הפוסקים ז"ל וא"כ סריס חמה שהוא בידי שמים לא חולץ ולא חולצין לאשתו ומותרת לשוק בלא חליצה אבל צריך שיהא סריס ממעי אמו כדתני במתני' שלא היתה לו שעת הכושר אבל אם היתה לו שעת הכושר ונסתרס אח"כ מפני חולי אשתו חולצת או מתיבמת דאי לא תימא הכי אין לך אשה מותרת ליבם דא"א שלא היה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו כדאמר רבא בגמ' (ע"ט:) ואמרינן נמי התם היכי דמי סריס חמה כל שלא ראה מעולם שעה אחת בכשרות ואמימר אמר נמי כל שממעי אמו לקוי וסימני סריס תנן להו התם בברייתא (פ':) אנו הן סימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק רשב"ג אומר כל שאין מימי רגליו מעלין רתיחה וי"א כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה וי"א כל ששכבת זרעו דוהה וי"א כל שאין מימי רגליו מחמיצין אחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל רשב"א אומר כל שקולו לקוי ואינו נכר בין איש לאשה ומוכח התם בגמרא דהני תנאי לא פליגי אלא כל א' בא להוסיף דאמרינן התם עיינו ביה ברב נחמן אי בשרו מעלה הבל וכן נמי גבי לקוי ממעי אמו (פ'.) אמרינן מנא ידעינן אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה והני אמוראי ודאי לא אמרין מילתייהו כתנאי אלא ודאי כולהו הני סימני איתנהו וידוע שסימני סריס צריך שיהיו בו והוא בן עשרים שנה אבל קודם לזמן הזה אין נקרא סריס אפילו יש בו כל סימני סירוס ולא הביא שתי שערות כדאמר רבי אבהו התם סימני סירוס וסימני אילונית ובן שמנה אין עושין בהן מעשה עד שיהא בן עשרים ותנן נמי במסכת נדה פרק יוצא דופן (נדה מ"ז:) בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם ואתמר עלה התם והוא שנולדו לו סימני סריס דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ. והכי נמי אמרינן עלה בפרק (הבא על יבמתו) [האשה צ"ז.] ובב"ב פ' מי שמת (קל"ה:) ואיכא למידק מינה טעמא דבן כ' שלא הביא שתי שערות הא פחות מבן כ' שלא הביא שתי שערות אע"פ שנולדו בו סימני סירוס לא דיינינן ליה בסריס אלא אמרינן עדיין קטן הוא וכן אם הוא בן עשרים והביא שתי שערות לא דיינינן ליה בסריס אעפ"י שנולדו בו סימני סירוס אחר כן אלא אמרינן דכיון שהגיע לעשרים ולא נולדו בו סימני סירוס לאו סריס הוא ומה שלא הביא שתי שערות עד עתה לפי שעדיין קטן היה ומשעת הבאת סימנין ואילך הוא גדול ואם אח"כ נולדו סימני סירוס חולי הוא ואין זה סריס חמה שהוא לקוי ממעי אמו *(ב"ח אה"ע סי' קע״ב בד״ה בד"א ובד״ה ומ"ש ואם ועי' בב״ש שם סק"ז) ואם הוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות ונולדו בו סימני סריס אע"פ שהביא שתי שערות לאחר מכן הרי הוא כסריס לכל דבריו כדאיתא בברייתא בפרק הערל (יבמות פ':) דכיון שהוא בן כ' וקדמו סימני סירוס להבאת שתי שערות כסריס דיינינן לי' ואם הגיע לרוב שנותיו שהם ל"ו שני' ולא הביא ב' שערות אע"פ שלא נולדו בו סימני סירוס הוי סריס ואפילו הביא שתי שערות לאחר מכן שכיון שנתאחרו כל כך ודאי סריס הוא כדאמרינן התם בפרק יוצא דופן (נדה מ"ז:) וכי לא נולדו בו סימני סירוס עד כמה עד רוב שנותיו פי' קתני מתניתין דבן עשרים שלא הביא ב' שערות הוי סריס לא חולץ ולא מיבם בשנולדו סימני סירוס ולא הביא שתי שערות עד כמה אמרינן דהוי סריס ולא חולץ ולא מיבם ואמרינן עד רוב שנותיו דכיון שהגיע לרוב שנותיו ולא הביא שתי שערות סריס הוא אף אם לא נולדו בו סימני סירוס:

ובנדון זה אם ראובן הגיע לרוב שנותיו וידוע שלא הביא שתי שערות במקום הערוה שהוא מקום הבאת סימנין כדאמרינן בפרק בא סימן (נדה מ"ח:) מה איש תחתון ולא עליון וכו' וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אף אם לא היו בו סימני סירוס כלל הרי הוא סריס ואין אשתו חולצת ולא מתיבמת אלא שא"א לנו לידע זה בברור ואפי' בבדיקה שהרי אף אם נבדק ולא נמצאו בו שתי שערות קיי"ל בפ' יוצא דופן (נדה מ"ו.) דחוששין שמא נשרו היכא שקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא למיחש לאסורא דאורייתא ובפרק בא סימן (נדה נ"ב.) נמי אמר רב מלכיו גומות אע"פ שאין שערות והביאה הרב אלפסי ז"ל והר"ם במז"ל ומי יוכל לבדוק במקום הבאת שערות שלא יהא שם לא שער ולא גומא ועל כן מספק צריכה חליצה שמא הביא שתי שערות ולא סריס הוא ומ"מ אינה מתיבמת דדילמא לא הביא וסריס הוא ונמצא פוגע באשת אח שלא במקום מצוה ואע"פ דסריס מעוטא הוא ולא חיישינן למעוטא הני מילי בקטן שאין לחוש שמא ימצא סריס דרוב קטנים אינם סריסים כרבנן דפליגי עליה דר' מאיר (שם ל"ב.) אבל זה שנבדק לאחר רוב שנותיו ולא נמצאו לו שערות הא איתרע ליה רובא ואיכא למיחש לסריס לענין שלא תתיבם אשתו וכ"ש בזה שנמצאו בו קצת מסימני סירוס אבל אם לא נבדק כלל ולא ידענו אם הביא שתי שערות אם לאו ולא הביא סימני סירוס בזה ודאי אשתו מתיבמת דכיון דעל כרחין גדול הוא בין הביא שתי שערות בין אם לא הביא לא דיינינן ליה בסריס דרובא דאינשי לאו סריסין נינהו אלא אמרינן דכיון שהגיע לרוב שנותיו ודאי הביא שתי שערות *(ב"י שם בד"ה בד״א. וע"ש בד"מ אות ב' ועי' רמ״א שם סעי' ו') ואע"ג דאמרינן בפ' יוצא דופן (נדה מ"ו.) דכי אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינם צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ה"מ למיאון אבל לחליצה לא כלומר דלמיאון אזלינן לחומרא ואינה יכולה למאן דחזקה גדולה היא אבל נחניצה לא אזלינן בתר הך חזקה לקולא שתחלוץ עד שתבדק ונדע שהביאה שתי שערות וה"ה בזכר דכי הדדי נינהו הני מילי התם דאיכא למימר עדיין קטנה היא ולא אילונית אלא שלא מיהרה להביא סימנין ועדיין אפשר שתביאם ותהיה כשאר הנשים אבל בהגיע לרוב שנותיו שאם נאמר שנא הביא סימנין על כרחנו נדון אותו בסריס דהוי מעוטא בהא ודאי אמרינן דחזקה הביא סימנין כרוב האנשים ולאו סריס הוא:

ואם ראובן זה לא הגיע לרוב שנותיו והוא מבן כ' ולמעלה או שנכנס שלשים יום בשנת העשרים אם ידענו בודאי שלא הביא שתי שערות הרי הוא סריס מאחר שאין לו זקן כלל וקולו לקוי שאינו נכר בין איש לאשה ואשתו לא חולצת ולא מתיבמת דגרסינן בפ' הערל (יבמות פ':) סימני סריס רב הונא אמר עד שיהו כלן ורבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן היכא דהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כלן כי פליגי בשלא הביא והסכימו כל הפוסקים ז"ל דקיי"ל כר' יוחנן דכיון שאין לו אפילו שתי שערות בזקן סגי בסימן אחד והראב"ד ז"ל פירש דלא בעינן סימן אחר אלא הוא דכיון דאמר רבי יוחנן אפי' באחד מהן כשאין לו שתי שערות בזקן הנה הוא סימן אחד שהרי אחד מסימני הסריס אין לו זקן וכן פירש הרא"ש ז"ל אבל דעת הר"ם במז"ל דר' יוחנן באחד מן האחרים קאמר מלבד סימן הזקן ובנדון זה הרי אין לו זקן כלל ויש לו סימן אחד מסימני סריס שקולו לקוי ודי בזה לדברי כלם. אלא שצריך לעיין בפטור החליצה שנראה מסוגית הגמרא שבפרק הערל שאין נקרא סריס חמה אלא שנראה בו מתחלת לידתו אחד מסימני סירוס כדי שיהא לקוי ממעי אמו כדקתני מתני' שלא היתה לו שעת הכושר דאמרינן התם בגמ' היכי דמי סריס חמה אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל שלא ראה מעולם שעה אחת בכשרותו מנא ידעי' כלומר שהרי אין סימני סריס נכרין בקטנותו אמ' אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה כלומר סימן זה נכר מקטנותו ואע"פ שאין שאר הסימנין נכרין בקטנותו ורב הונא סבר דסימני סריס עד שיהיו כלן ור' יוחנן נמי מודה דבהביא שתי שערות בזקן בעינן שיהיו כלן הכא כיון שזה הסימן נכר מיד ושאר הסימנין נכרין כל א' בזמנו הראשון הוכיח על האחרים שממעי אמו היה לקוי אלא שלא היו ראויין האחרים להכיר סמוך ללידתו ומקשינן בתר הכי וליחוש שמא הבריא כלומר והרי היתה לו שעת הכושר ומשנינן כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן ונראה מסוגיא זו דלא דיינינן לי' בודאי סריס ממעי אמו אלא א"כ היה בו זה הסימן מתחלת לידתו אבל אם מתחלת לידתו לא היה בו סימן זה או שלא נבדק בו איכא למיחש שמא אינו לקוי ממעי אמו ואע"פ שנולדו בו אחר כן סימני סריס ומ"מ ספק סרים הוא דכיון שנולדו בו סימני סריס אחר כן הרי אפשר וקרוב שלקוי היה ממעי אמו ולא היה לו שעת הכושר וכי אמרינן מנא ידעינן היינו לשוויי סריס ודאי אבל בלאו הכי הוי ספק והכי משמע לישנא דמקשינן בתר הכי וניחוש שמא הבריא כלומר ואכתי איכא לספוקי שהיתה לו שעת הכושר ומתרצינן דלא חיישינן להכי כיון שהיה בו סימן זה מתחלתו משמע דאם לא היה בו חיישינן אלמא חששא בעלמא הוא לחומרא שתהא אשתו חולצת ולא מתיבמת וכן כתב הרא"ש ז"ל וז"ל הא דבעינן לעיל שיהא בו סימני סריס משנולד היילו ליחשב כודאי סריס אבל ספק סריס הוי אע"פ שלא נכרו בו סימנין בקטנות ולא נתבררו עד שהגדיל עכ"ל *(ב״י שם בריש הסי' בסד״ה ודוקא. רמ"א שם ס״א. ועי' בבית מאיר שם בד"ה ומ"ש אבל):

ואם ראובן זה לא הביא שתי שערות והביא שתי שערות בזקן אלא שלא נתמלא זקנו זה אינו סריס עד שיהיו בו כל סימני סריס השנויין בברייתא שהבאתי למעלה כדאמרינן בגמרא בשהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי עד שיהו כלן. ואם תשאל היאך אפשר שיהיו בו כלן והלא אחד מסימני סריס הוא אין לו זקן וזה הרי יש לו זקן כיון שהביא שתי שערות כבר תירצו בתוספות (בד"ה דהביא) דאינו חשוב יש לו זקן בשתי שערות לבד אלא א"כ נתמלא זקנו ואם אין בו סימני סריס אינו סריס אבל מ"מ כיון שלא הביא שתי שערות ואיננו סריס הרי הוא קטן עדיין ואשתו פטורה מן החליצה ומן היבו' (כדתנן) [כדתניא שם ס"ט:] שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום ומפרשינן בגמרא בפ' חרש (קי"ב:) דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין:

ואם לא נבדק בהבאת שתי שערות אם לא היו בו סימני סריס היתה אשתו חולצת או מתיבמת דאם הביא שתי שערות כדין מתיבמת שהרי גדול היה ואם לא הביא קטן היה ואינה אסורה עליו משום אשת אח ומספק צריכה חליצה שמא הביא שתי שערות דכיון שהגיע לכלל שנותיו חזקה הביא סימנין ולהצריכה חליצה לחומרא אזלינן בתר הך חזקה דהא אמרי לה במיאון לחומרא לענין שלא תוכל למאן *(ב"י שם בסד"ה בד"א (ד' ק"ז:)) וכן נמי בפ' בא סימן (נדה מ"ח:) אמרי' שסומכין בבדיקת סימנין ע"פ נשים שאם אמרו נשים שהביאה סימנין נחשבה גדולה בין לקולא בין לחומרא משום חזקה זו ה"נ להצריכה חליצה לחומרא נלך אחר חזקה זו אבל כיון שנולדו בו סימני סריס המועילים לדונו בודאי סריס אם לא הביא ב' שערות עתה שלא נבדק נדין אותו בספק סריס ואסורה להתיבם ולא נאמר חזקה הביא סימנין קודם סימני סריס (הוא) דהא לא אזלינן בתר חזקה זו אלא לחומרא וכיון דהכא איכא ספיקא דאורייתא דאסור אשת אח שלא במקום מצוה לא אזלינן בתר חזקה זו וכ"ת כיון דסריסים מעוטא נינהו אזלינן בתר רובא דאינשי ואמרינן דהביא ב' שערות כדי שלא נחזיקהו בסריס הא ליתא דכיון שנולדו בו סימני סריס איתרע ליה רובא דהא ליכא למימר דרובא דאינשי שנולדו בהם סימני סריס לאו סריסים נינהו כדאמרי' בכתובות בפרק האשה שנתארמלה (כתובות ט"ז:) וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ואסיק רבינא משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נשאות ומעוט אלמנות ורוב נשואות בתולות יש להן קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע ליה רובא ובפרק החולץ (יבמות ל"ז.) נמי אמרי' ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון רוב נשים יולדת לט' ומעוט לשבעה ורוב היולדות לתשעה עוברה נכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע ליה רובא ומשום הכי מביא אשם תלוי ולא חטאת ובכמה דוכתי בתלמודא אמרינן כי האי גונא ה"נ איכא למימר רוב האנשים אינן סריסים ומעוט סריסין ורוב אותן שאינן סריסין אין נולדין בהן סימני סריס וזה הואיל ונולדו בו איתרע לי' רובא והלכך אסורה להתיבם: