תשובות ריב"ש/תעג

אלקוליעא לנבון ניצק וידאל דטולושא י"א

בנן של קדושים פרי צדיק יסוד עולם מאל אביך ויעזרך ויצפנך בסכה מריב לשונות ומרגשת קהלם והחושבים עליך רעה יסכר פיהם בלי נשמע קולם המה יאבדו ואתה תעמוד לדור דורים כזוהר הרקיע וכוכבים בהלם הגיע אלי שלוחך יום ששי שעבר אחר הצהרים וראיתי דבריך והן אמת כי הגיע פה הנבון דון אברהם אלשיך י"א יום שלפניו ושאלני על כל מה שבא בכתבך ובקש ממני שאשיב אליו על הכל ואמר אלי כי הוא שלוח אלי מטעם הקהל י"א זולתי ב' ג' שאינם פורעין במס זולתי דבר מועט אמרתי לו אני מתירא פן יש בכם מחלוקת בענייני ההודאות ואתה מן הכת האחר ואין ראוי להשיב לך עד אהיה נשאל משתי הכתות יחד גם שלא הבאת כתב מן הקהל ענה אלי באמת אני שלוח אליך מכל הקהל כי החולקים אינם ראויים להקרא כת למעוטם במנין ובנין וכי היה דבר הקהל נחוץ על זה לא כתבו אליך וגם אני מהברורים והאמנתי לדבריו גם כי ראיתי בידו קונדרס הדינין והתקונין חתום מיד הנבררים ועוד כי נכרין דברי אמת שדרך הודאות לעולם רבת המכשולות והנזקין ולזה הודיתי להשיב אליו על שאלותיו והתחלתי במלאכה וכבא שלותך אמרתי לו אני רואה שא' מן הברורים ומן המיוחדים שבעדה הוא מן הכת האחרת ואתה לא הגדת לי השיב אמת הוא אבל אינו פורע במס כי אם דבר מועט ב' די' לק' דינרים וכל הקהל לצד אחד זולתי הוא ואחד עמו וגם הוא עתה בוחר בדרך פסק יותר מהודאות רק שהוא ירא פן יעשו הקהל עזר שהוא כנגדו אמנם אחרי שגם אתה שאלת להשיב אליך על שאלות אלה סיימתי להשיב אליו על כל שאלותיו בארוכה כאשר הראוני מן השמים והנני כותב לך טופס אות באות כי מהם תראה תשובה לשאלותיך ובחרתי בדרך זה ולא להשיב אליך בלשון אחרת פן בשנוי הלשון תשתנה מעט הכונה גם כי שאלותיו כוללות יותר בענין זה ואני משחר פניך לבל תחזיק מחלוקת כי אין כבודך וכבוד בית אביך הרב זצ"ל להיותך חולק עם הרבים וגם כי דרך ההודאות מצודות וחרמים ורשת פרושה על כל היחידים ומכשול שבועות וחרמות אין נקי כי שגיאות מי יבין גם מזדים מלבד כמה נזקין בממון הן ליחידים בפרט הן לכלל ומה בארצות השרים ודי בזה וחס ליה לזרעיה דמרנא נ"ע יאמר עליך שאתה הסבות את כל אלה ולכן בחסדך ולכבוד אבותיך הקדושים ולאהבתי תן מקום לשלום ואם הנבררים האחרים פקח ה' עיניהם עתה אשר אז טח מראות ומתחרטים על מה שעשו שתהיה גם אתה נסכם עמהם כי מי יודע מה יולד יום וכבר חליתי פני הנכבד דון אברהם אלשי"ך י"א ידבר בשמי עם הקהל י"א על אודותיך אם באולי הכבידו עליך עול המס אשר בגלל הדבד הזה בחרת בדרך הודאות שיסירו עול סבלם מעל שכמך והודה לדברי בתקיעת כף:

ואשר שאלת על יהודי אחד שדבר כנגדך בפניך לפני הגבירה המושלת יר"ה ואלו דבריו פלוני אחר אמר אלי שאתרעם מעוות הדין שעושין לי ממוניך לאדון אחר והדברים ההם בדא אותם מלבו כדי להעליל אותך כי שקר הם ובקשת להודיעך אם נקרא בעבור זה מלשין או מסור או מה ענשו כי זמם להשחיתך חלילה:

תשובה אם עשה זה ברצון ושלא מתוך האונס אלא כדי להעליל מבואר הוא שהוא מסור ואפילו לא היה בזה רק הפסד ממון מעובדא דרב כהנא דבפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז.) משום דהוה ליה רודף אפי' במוסר ממון חברו ביד אנס אלא שצריך להתרות בו קודם לכן כדא"ל רב כהנא לההוא גברא לא תחוי ולא קבל וא"צ לומר בנדון זה שאינו עסקי ממון לבד כי מי יודע אם תעלה חמת הגבירה לענות בנפש וה"ל כההוא עובדא דרבי שילא דבפ' הרואה (ברכות נ"ח.) דההוא גברא דא"ל איזיל ואימא להו דקרית להו תמרי אמר האי רודף הוא כו' ואפשר שגם זה התרה בו ר' שילא ולא קבל או שלא הי' פנאי להתרות בו אבל לאחר שעשה המסירה אינו נעלש כדאמרי' בפ' בן סורר (סנהדרין ע"ג.) גבי אותן שמצילין אותם בנפשם נעבדה בהן עבירה אין מצילין אותן בנפשן אמנם אם היה מוחזק לכך ועשה כן הרבה פעמים אז נענש כדי שלא ימסור אחרים וכן אם התרו בו ב"ד שלא ישוב לעשות כן ולא ציית וחזר ועשה ושנה באולתו והיינו המסורות שמנו חכמים בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כ"ו:) וכן אין להם חלק לעוה"ב כמו שמנו אותן בפ"ק דר"ה (י"ז.) עם אותן שיורדין לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות ואותו שאינו מוחזק אע"פ שאין עונשין אותו לאחר מעשה אעפ"כ ראוי לב"ד להוכיחו וליסרו כפי צורך השעה וכפי הענין וגם הוא חייב לשלם לנמסר כל מה שהפסיד מחמת מסירותו אמנם כשיתברר ההפסד או הנזק ההוא בעדים אבל בלא עדים אם נאמן בשבועתו הנמסר אם לא בעיא ולא איפשיטא בפרק הכונס צאן לדיר (בבא קמא ס"ב.) אי עשו תקנת נגזל במסור ואזלינן לקולא ולא מפקינן ממונא ודעת הר"ם במז"ל דאי תפס הנמסר לא מפקינן מיניה וזוכה במה שתפס ונשבע שכך הפסידו וכ"כ ז"ל שהמסור המעליל לשקר פסול לעדות ולשבועה דאין לך רשע גדול ממנו ודיני המסור המעליל לשקר מבוארים הם בדברי הרב ז"ל בפרק אחרון (מהלכו' חובל ומזיק):

ומה ששאלת אם נאמר בענין זה בן חבר הרי הוא כחבר איני יודע מה ענין לזה שהרי המוסר קטן שבישראל הרי הוא כמוסר החכם ואין הפרש ביניהם בענין המסירה כמו שאין הפרש ביניהם בענין הרציחה ולא נאמר בן חבר הרי הוא כחבר אלא בענין הדברים שאין נקחין מעמי הארץ החשודים אלא מן המוחזקין בכשרות כדתני' בפרק אין מעמידין (עבודה זרה ל"ט.) אשת חבר הרי היא כחבר חבר שמת אשתו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו וכן חצר שמוכרין בה תכלת הרי היא בחזקתה עד שתפסל. גם בענין המסירה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך אם לא הגיע אליך נזק בעד זה עשה אזן חרשת וגם לכל הדברים אל תשים לבך דום לה' והתחולל לו השכם והערב עליה' לבית המדרש והם כלין מאיליהן ותהיה מאותן שנאמר עליהם ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ^*(עי' ב״י ח״מ סי' שפ"ח סוף מחו' ה'):